מפקד אוגדת עזה, תת־אלוף אליעזר טולדנו, נולד בחורף 1973. על הדור שלו נכתב השיר "חורף שבעים ושלוש". הנערים והנערות של עוטף עזה שאיתם נפגש השבוע נולדו בשנת 2001, לפני 18 שנים, אז החל ירי הרקטות אל עבר יישובי הדרום, ועומדים היום בפני גיוס. אך למרות פערי הגיל, יש ביניהם הרבה מן המשותף.
תא"ל טולדנו, מהקצינים הבולטים בצה"ל, התגייס לפני 28 שנים והוא למוד קרבות: כצנחן צעיר ברצועת הביטחון, כמפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, כמפקד יחידת מגלן במלחמת לבנון השנייה וכמח"ט הצנחנים במבצע צוק איתן. "ילדי דור הקסאמים", לעומת זאת, הם למודי אזעקות "צבע אדום" וריצות למרחבים המוגנים. כל אחד מהם חווה מנקודת מבטו את המציאות הביטחונית המורכבת של מדינת ישראל.
"הבטחתם יונה, עלה של זית", כתב שמואל הספרי בשיר המפורסם. "אני יכול לומר לכם שההורים שלי, שעלו ממרוקו לפני שנים, לא הבטיחו לי בחיים יונה עם עלה של זית", אומר תא"ל טולדנו לבני הנוער מהעוטף. "גם אני לא הבטחתי את זה לילדים שלי. אבל אני כן מבטיח להם שצה"ל יגן על המדינה. אנחנו נגן על עצמנו בכוחות עצמנו. את זה אני מבטיח להם יום־יום, ואת ההבטחה הזאת אני מקיים. הזכות להיות מי שמגן על עצמו בכוחות עצמו זה דבר עצום. זה לא מובן מאליו".
הם נפגשו ביום שני השבוע, חול המועד פסח, ביוזמת "ידיעות אחרונות". האוגדונר ובני הנוער נעמדו בנקודה גבוהה במושב נתיב העשרה שעל גבול הרצועה וצפו אל האופק. דקות אחרונות של אור היום צבעו את רצועת עזה בצבע אפור וקודר, והשדות של יישובי עוטף עזה נצבעו ירוק יפהפה, מרגיע וחגיגי.
טולדנו פותח את המפגש בסקירה היסטורית קצרה. "עזה מעולם לא הייתה מקום שקט", הוא אומר. "כמעט אף פעם לא הייתה שם יציבות. היו שנים שכן, אבל אם לוקחים את הסיפור כולו, 3,000 שנה אחורה, אף פעם לא באמת היה שם שקט. היו חיכוכים גם בדורות הקדומים, למשל – קרבות בין הצלבנים והמוסלמים".
חמשת בני הנוער – אסף נעמת ואמילי נוברוכוב משדרות, שקד וולק ונדב שדמה ממושב נתיב העשרה ועופר ויס מקיבוץ סעד, כולם בני 18, מקשיבים קשב רב לדבריו של הקצין הבכיר. גבול רצועת עזה שקט בימים אלו, ונדמה כי שיחות הרגיעה בין ישראל לחמאס בתיווך מצרים מניבות פרי. אבל גם תא"ל טולדנו וגם בני הנוער יודעים שהכל נפיץ, וסבב ההסלמה הבא הוא רק עניין של זמן. במציאות הזו עניין של זמן יכול להיות שבועות, ימים או שעות.
השמש שוקעת והקבוצה נכנסת למועדון של נתיב העשרה, להמשיך שם את השיחה. בצד השביל בדרך למועדון מקדם את פנינו שלט מחאה שהציבו מובילי מחאת הדרום: "דורשים ביטחון אמיתי ומוחלט". תא"ל טולדנו מביט בשלט וחולף על פניו. גם בני הנוער.
דברים שרואים מלשכת רה"מ
ב־14 באפריל 2001 נורתה הרקטה הראשונה מעזה לעבר שטח ישראל והתפוצצה בשטח פתוח בשדרות. עוד קודם לכן שוגרו מטחים של פצצות מרגמה לעבר יישובי גוש קטיף ברצועת עזה. אל תוך המציאות הזו הם נולדו ובה גדלו.
תא"ל טולדנו מכיר את המציאות הזו היטב. כחייל, כמפקד, וגם כמי שהתגורר במשך עשר שנים עם חמשת ילדיו בקיבוץ עלומים שבעוטף עזה. בתפקידו הקודם היה טולדנו המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כך שהוא מכיר היטב גם את הדילמות שמונחות על שולחנותיהם של הקברניטים, ראשי הדרג המדיני. לפני כחצי שנה, בעיצומה של תקופה מתוחה ועמוסת אירועים ביטחוניים על גדר הגבול ובעורף, מונה למפקד האוגדה – ומאז מוטלת האחריות לביטחונם של התושבים על כתפיו.
"בכל פעם שתנסו להגיע להחלטה קלה – תדעו שהיא לא ההחלטה הנכונה. את זה אני יכול להבטיח לכם אחרי כמעט 30 שנה בצה"ל", אומר תא"ל טולדנו. הוא פטריוט אמיתי, ציוני נלהב. "אני אוהב את המדינה ומתרגש מיום העצמאות יותר מאשר כל חג דתי", מספר הקצין חובש הכיפה לחבר'ה הצעירים.
הוא דוחה את ההגדרה "ילדי דור הקסאמים". "הספירה לא החלה לפני 18 שנים. כדי להבין את הסיטואציה של עזה צריך להסתכל הרבה אחורה. מעבר לגדר יש לנו מדינה שאיננה מדינה. שלטון שהוא ארגון טרור. מאז 2007 יש יציבות שלטונית של חמאס. יש כאן בעצם ארגון טרור ששולט ביותר משני מיליון אזרחים שצריכים אוכל ופרנסה. הם צריכים ביוב ומים. חמאס לא כל כך מעוניין לעשות את זה. זה לא מעניין אותו. מעניינת אותו ההתנגדות לישראל. שום דבר לא בנוי כמו שצריך בעזה. הדבר היחיד שיציב זו הזרוע הצבאית של חמאס. זה דבר ששמים עליו כסף ומשקיעים בו, שמפתח את עצמו ומתעצם. הם הבינו שהטילים זה משהו מאוד אפקטיבי. למה להילחם חזיתית ביהודים שיש להם צבא חזק, טנקים ומטוסים? הם אמרו לעצמם: 'בואו נעשה דבר אחר'. הם למדו ופיתחו מערכות נשק של טילים.
"אבל זה לא רק חמאס. חמאס שולט, אבל יש בעזה עוד 39 פלגי טרור אחרים חוץ מחמאס. יש את הג'יהאד האיסלאמי, שהוא כוח חזק מאוד. הוא לא תמיד סר למרותו של חמאס. אם אתם שואלים אותי מהי בעיית הליבה של עזה, אומר לכם שזה הסכסוך הפנים־פלסטיני. ולי אין יכולת ליישב את הסכסוך הזה. אם עזה תקרוס – היא תקרוס עלינו. אם תפרוץ שם מגפה – זה יגיע אלינו. יש המון אינטרסים בסיר הלחץ הזה. אבו־מאזן היה מעביר עד לא מזמן לעזה 115 מיליון שקל בכל חודש. הוא קיצץ את הסכום ל־95 או 93 מיליון שקל. הוא מטיל סנקציות על חמאס. כאשר יש סנקציות אז נכנס פחות כסף ואין יכולת קיום".
נדב שדמה מנתיב העשרה מתערב. "שיפנו למצרים, שהם יעזרו להם", הוא מציע.
תא"ל טולדנו עונה: "להם יש את מעבר רפיח שדרכו נכנסת סחורה. תראו, יש כסף בפנים. לא צריך להעצים את המסכנות בעזה יותר מדי. אבל ברור שזה לא מקום שטוב לחיות בו. נגיד שעזה קרסה לתוך עצמה, מה יקרה לציבור שם? הם יבואו אלינו".
אסף: "אז מה הדבר הנכון לעשות בעזה?"
טולדנו: "זו שאלה ענקית שאני לא מתיימר לתת עליה תשובה. אם תשאלו אותי מה יהיה אחרי שתשתחררו, אני לא יודע מה לומר. ואם מישהו יידע לומר לכם מה יהיה בעוד שלוש שנים – הייתי נזהר ממנו. אני מפקד אוגדת עזה ואני צריך לספק הגנה ותחושת ביטחון. אני צריך להכין את עצמי למלחמה. אם תהיה סיטואציה שנידרש לה – נעמוד בזה. אנחנו תמיד מחזיקים ביד אחת את החרב וביד השנייה את העט. וגם מנסים לחשוב על האוכלוסייה, שזה מורכב בפני עצמו. אין להם מה להפסיד כיום וזו בעיה".
נדב: "אתה חושב שהג'יהאד האיסלאמי מנסה להתסיס את האזור כדי שאיראן תתבסס בעזה?"
"אני לא חושב. אבל הג'יהאד האיסלאמי הוא נטול אחריות. אם לחמאס יש אחריות על האוכלוסייה בעזה – אז לג'יהאד אין".
יחידות הבלבול והתיזוז
במהלך השיחה מנסים בני הנוער להבין לאיזה צבא הם עומדים להתגייס. "אתם תפגשו מציאות מתוחה, עם פעילות מבצעית ענפה והרבה מאוד אמצעי הגנה", אומר טולדנו.
אמילי מתגייסת בקרוב למג"ב. הרבה מאוד אירועים טראומטיים ליוו את ילדותה בשדרות, אבל היא מבינה לליבם של תושבי הרצועה. "לפלסטינים בעזה אין מה להפסיד. אם אני הייתי גרה בעזה, יכול להיות שגם אני הייתי מחבלת מתאבדת. הרי אין להם תקווה. גם בשדרות מיואשים מהמצב".
"את מיואשת?" שואל אותה טולדנו. "אני גידלתי כאן חמישה ילדים קטנים. אני רוצה לקוות שאנחנו לא במצב של ייאוש".
אמילי: אבל אנחנו חיים בתחושה שכל הזמן ייפלו כאן עוד ועוד קסאמים. אין לזה סוף".
תא"ל טולדנו: "גידלתי את הילדים שלי בתקופה שלא היו בה ממ"דים. אבל לרגע לא הייתה תחושה של ייאוש. ייאוש זה מצב שבו אין לך מה להפסיד. אבל אנחנו ממש לא שם. ייאוש אף פעם לא היה אופציה והוא לא יכול להיות אופציה. עובדתית, יישובי עוטף עזה ושדרות צמחו באחוזים גדולים. אני חושב שלצד הקושי אפשר לראות שגשוג. היו לנו תקופות קשות לאורך ההיסטוריה. וזה לא היה רק במקום אחד. אני מזכיר לכם שהיה את טרור הסכינים שגבה קורבנות רבים והשתולל ברחובות. אף אחד לא דיבר על ייאוש".
עופר, שמגלה בפגישה כי היא ובתו של תא"ל טולדנו למדו יחד באותה כיתה בבית הספר היסודי, מתערבת: "אבל כאן אנחנו חווים מצב של שגרת חירום כל הזמן במשך שנים, מאז שנולדנו".
תא"ל טולדנו: "המצב הביטחוני נודד בתוך מדינת ישראל מנקודה לנקודה. בשני העשורים האחרונים היה בצפון הארץ שקט יחסית בזכות התנהלות נכונה של ישראל. שנות ה־80 וה־90, לעומת זאת, היו קשות בצפון. ירושלים ידעה לא מעט פיגועים קשים. אני לא חושב שזה אמור להרגיע מישהו ששומע אזעקת 'צבע אדום'. אבל ייאוש זה משהו שאין לו מקום. גם אם חרב מונחת על צווארו של יהודי – אסור שיאמר נואש. אני רואה את החבר'ה שחיים בעוטף עזה, הם חורשים את השדות עד הגדר. אני גאה בהם. המטרה שלנו היא להרחיק את האיום מהעורף".
שקד, שלומדת בבית הספר האזורי שער הנגב והייתה בין משתתפי צעדת המחאה לירושלים תחת הכותרת "תנו לגדול בשקט", מפנה אל מפקד אוגדת עזה שאלה ישירה: "אתה חושב שאתה עושה עבודה טובה?"
"אני חושב שהיו תקופות לא טובות", משיב טולדנו. "אני חושב שתחושת הביטחון נפגעה מעט, אבל לא הביטחון עצמו. לתושבי עוטף עזה יש ביטחון ברמה גבוהה, אבל חמאס הבינו בחוכמתם איך לפגוע בתחושת הביטחון. למשל, יחידות הבלבול והתיזוז. מגיעים כמה מופרעים בלילה עם מטענים, נעמדים ליד הגדר ומפוצצים אותם. הדבר הזה לא מסכן את ביטחון העוטף. אבל זה מפחיד מאוד ולא נעים ומפר את השלווה. לאן הם מכוונים את זה? בדיוק לתחושת הביטחון. ככל שאנחנו מתלוננים על זה הם מגבירים את הלחץ.
"אני לא מאלה שחושבים שזנחו את תושבי עוטף עזה. מדינה צריכה לדעת מהו מחיר המלחמה וגם צריכה לדעת לשלם אותו. הרבה פעמים אנחנו חושפים את הבטן הרכה שלנו מהר מדי. בצעדה שלכם היה משהו מאוד יפה. כשיהודים צועדים קורים דברים. לא ראיתי בזה מחאה. זו הליכה מתוך רצון לעשות משהו למען עצמנו. אז הלכתם והלכתם, ועכשיו אתם באים לעזור לי, בצה"ל. כל אחד במשמרת שלו. אתם זה אני לפני 28 שנים. אין כאן חברת קבלן שעושה לנו ביטחון. כל אחד תורם את חלקו".
אסף: "יש אצלנו תחושה שלגיטימי לירות טילים על עוטף עזה, אבל ירי על תל־אביב הוא קו אדום. זה נכון? כי לפעמים אנחנו מרגישים אזרחים סוג ב'" עופר מסכימה איתו: "בתחושה שלי, ולא רק שלי, יש הבדל בין ירי לעוטף עזה לירי על תל־אביב".
תא"ל טולדנו: "אף פגיעה בישראל אינה מתקבלת על הדעת. ירי של רקטות לתוך שטח ישראל, בין אם זה שדרות, ניר־עם, קיבוץ סעד או תל־אביב, זו פגיעה בישראל. אם בית נפגע בשרון זה אירוע. גם בית שנפגע בשדרות זה אירוע. הכלל הוא שלא צריך לקבל אירוע שמפר את הריבונות. אבל הראייה היא יותר רחבה. אם מישהו יורה רקטה והיא נופלת בשטח פתוח, לא הייתי ממליץ לאלו שמעליי לצאת בגלל זה למערכה. יש תמיד אלטרנטיבה והיא מלחמה. היא אמיתית וקיימת. אבל כשמדינת ישראל הולכת למלחמה שהיא בחרה בה, עליה להיות משוכנעת בדבר אחד: שאחרי המלחמה המצב הביטחוני הלאומי ישתפר באופן משמעותי ממה שהיה לפניה".
שקד: "בצוק איתן זה קרה לדעתך?"
תא"ל טולדנו: "לדעתי כן. בצוק איתן יכולנו שלא להיכנס. יכולנו להיכנס למערכה רק באש כמו במבצע עמוד ענן, ללא תמרון קרקעי. אם לא היה צוק איתן, חמאס היו עושים שימוש במנהרות נגד יישובים ישראליים. צוק איתן הייתה מערכה נכונה, אבל גם לזה יש אפקטיביות מסוימת".
לראות את פריחת הנוריות
"ומה לגבי ההתנתקות מעזה?" שואל אסף. "אתה חושב שגם היא הייתה דבר נכון?"
טולדנו: "כלובש מדים אני לא יכול להתייחס לזה כי זו החלטה מדינית. נעבור לשאלה הבאה".
שקד: "איך זה שאחרי כל מה שאנחנו עושים ונלחמים עדיין יש בעוטף עזה ילדים מפוחדים שלא ישנים בלילות?"
תא"ל טולדנו: "כמו שאמרתי, האלטרנטיבה היא מלחמה ואנחנו נצטרך להחליט עליה. ב־2018 (השנה שבה החלו המהומות על הגדר והפרחת בלוני התבערה – מ"צ) לא חשבנו שמלחמה זה דבר שנכון לעשות למרות האירועים. כשמדינת ישראל תחליט שהיא הולכת למלחמה, היא תלך למלחמה. מי שגר בגבולות צריך שיהיו לו עצבים חזקים. ויש כאלה. אני מסתובב ביניכם. אני יכול לנחש שמחר יבואו לרכוב באזור בארי לפחות 70 רוכבי אופניים, ומאות מטיילים יגיעו לראות את פריחת הנוריות ליד קיבוץ ניר יצחק. ואם יהיה צבע אדום באמצע היום אז נתבאס והבטן תתהפך וזה לא יהיה נעים. אבל לאחר מכן אני אלך לרובים ואתם תלכו לממ"דים. נעשה מה שצריך לעשות ונקבל את ההחלטה הטובה ביותר. מה זה הבלונים שהם מפריחים? אם היית אומר לי בתחילת שירותי הצבאי שיום אחד אני אצטרך להתמודד עם בלונים, לא הייתי מדמיין את זה. הם מצאו פטנט חדש שנועד להפעיל לחץ על יישובי עוטף עזה, ודרכם על ממשלת ישראל, כדי לשפר לעצמם את התנאים".
שקד: "אז מה אפשר לעשות נגד בלוני התבערה?"
טולדנו: "יש לנו כמה פתרונות טכנולוגיים. אני לא הייתי רוצה ששדות ישראל יישרפו. לא צריך להיות שדה שרוף. זו פגיעה בריבונות בדיוק כמו רקטה. אנחנו לא מפעילים אש על חסרי ישע. זה מנוגד למוסר היהודי. זה לא חלק מהערכים הבסיסיים שלנו. מי שבא להרוג אותנו, אנחנו משכימים להורגו. אנחנו מפעילים כוח באופן מדוד".
אסף: "מה אתה מאחל לתושבי עוטף עזה בחג הפסח הזה?"
תא"ל טולדנו: "אני מאחל לכם ביטחון ותחושת ביטחון, גם אם קשה. נמשיך להיות כתף אל כתף, צה"ל והתושבים, ובקרוב תחבשו את שני הכובעים. זו זכות ענקית להתגייס לצבא".
