yed300250
הכי מטוקבקות
    אולם הנוסעים. 750 אנשי משטרת גבולות אחראים על בדיקות הדרכונים
    ממון • 24.04.2019
    אבוד בטרמינל
    איך זה מרגיש להסתובב בטרמינל ענק המרושת ב–9,000 מצלמות שאמור להכיל 200 מיליון איש בשנה • כתבנו הלך לאיבוד בטרמינל החדש והגדול בעולם שנפתח החודש באיסטנבול: ניסה להירדם על ספה קטנה עגולה ולא הצליח, תיזמן מעברים בין מטוסים, חרש את הדיוטי פרי שאורכו כמעט קילומטר ושבר את הגב בהליכה של לא פחות מ–15 ק"מ
    יואב קרן, איסטנבול

    יותר מעשרה מיליארד יורו הושקעו בהקמת נמל התעופה החדש של איסטנבול, אבל בשלוש לפנות בוקר נראה הטרמינל הגדול ביותר בעולם כמו שטח כינוס של מילואימניקים בצאלים. אנשים ישנים בכל פינה אפשרית: על הרצפה, בבתי הקפה, על הספות והספסלים. גברים אסיאתים בחליפות עסקים לצד נשים עטויות בורקה שחורה. ילדים קטנים והוריהם. משפחות ובודדים.

     

    מאחר שהיו לי כמעט 11 שעות לשרוף בשדה, החלטתי גם אני לנוח איזה שעתיים־שלוש. בדקתי אפשרות לקחת חדר במלון של שדה התעופה. כן, יש בית מלון ממש בתוך הדיוטי פרי. רק מה, חדר לארבע שעות עולה 86 יורו. אז מה הפלא שאנשים מעדיפים להשתרע על השטיח ליד דוכן התכשיטים של סברובסקי כשאדם זר נוחר להם באוזן, או להניח את הראש על שולחן מוכתם בקטשופ בסניף של ברגר קינג? כבר ראיתי את הפרצוף של אנשי מחלקת הכספים בעיתון כשאביא להם את החשבונית על המלון, לכן ויתרתי.

     

    הבעיה שכל מקומות הלינה השווים - כלומר, כל דבר שמזכיר איכשהו ספה או כורסה - כבר היו תפוסים, ובניגוד לטרמינלים אחרים באותה ליגה (למשל בבאקו בירת אזרבייג'אן, שם הייתי לפני כחצי שנה), בנמל התעופה של איסטנבול אין פודים או קפסולות לשינה. אז תפסתי שורה של שלושה כיסאות פלסטיק באחד הגייטים, פרסתי את המעיל הדק שלי בתור מזרן, השתמשתי בשקית של בגדים על תקן כרית והלכתי לישון.

     

    טוב, לא ממש לישון. מתברר שלהירדם על שורה של כיסאות פלסטיק קשים זה טוב כשאתה חייל משוחרר בן 22 בדרך לטרק בנפאל. זה קצת פחות עובד כשאתה גבר באמצע העשור החמישי לחייו שסובל גם מבעיות גב וגם מבעיות שינה. יכול להיות שתצליח להירדם, אבל לא בטוח שתצליח לקום אחר כך.

     

    פאר עתידני
    פאר עתידני

     

    אחרי עשר דקות הבנתי ששינה נורמלית לא תצא מזה, והלכתי לחפש לי מקום אחר. פתאום קלטתי בזווית העין מישהו שעומד לפנות את מקום הלינה שלו ‑ מין ספה עגולה בקוטר של מטר וחצי. זינקתי לשם לפני שמישהו אחר יתפוס את המקום הנחשק, חיכיתי שהאיש יסיים להתארגן - מכירים את זה שאתם ממתינים לנהג שעומד לצאת מחנייה במרכז תל־אביב ולוקח לעצמו את כל הזמן שבעולם? - והתכווצתי עם כל ה־1.84 מטר שלי בתנוחה עוברית על הדבר העגול הזה, שבמחשבה שנייה קצת קשה להגדיר אותו כספה.

     

    איזה כיף, אמרתי לעצמי. הסתדרתי. אני יכול לישון כמו בנאדם. ויש אפילו שקע למטען של הטלפון. עצמתי עיניים, ורגע לפני שנפלה עליי השינה המתוקה קרו שני דברים: פועלים שעבדו בחנות סמוכה שעדיין לא נפתחה החליטו להפעיל דווקא עכשיו כלי עבודה חשמלי עם רעש צורם ומחריש אוזניים, ושתי נשים החליטו שמכל המקומות בטרמינל בעצום הזה, הן חייבות לשבת דווקא על ה־30 סנטימטר שנותרו פנויים במיטת השדה העגולה והחמודה שלי.

     

    בקיצור, הלכה השינה.

     

    חצי מיליון נוסעים ביום

     

    פאר עתידני
    פאר עתידני

     

    אבל האמת היא שלא באתי לישון. באתי לעבוד. והמשימה שלי הייתה לשהות 11 שעות לבד בטרמינל של נמל התעופה החדש שהחל לפעול בצורה מלאה לפני כשבועיים, והחליף סופית את נמל התעופה הוותיק על שם אטאטורק.

     

    מבחינת הגודל, מדובר בעיר קטנה. מבחינת האווירה והמראה זהו הדיסנילנד של כל הטרמינלים. ומבחינת היקף הפעילות זה כמו תחנה מרכזית, רק ברמה הבינלאומית. הסיבה לכך היא שחברת טורקיש איירליינס מגיעה ל־304 יעדים, יותר מכל חברת תעופה אחרת בעולם ‑ מבגדד וטהרן, שזה קצת פחות רלוונטי עבור נוסעים ישראלים, ועד בנגקוק ולוס־אנג'לס. ומאחר שטורקיה קרובה לישראל מדובר בתחנת מעבר פופולרית מאוד עבור ישראלים שמחפשים טיסות זולות עם חניית ביניים (קונקשן), או נוסעים למקומות שאין אליהם טיסה ישירה מנתב"ג, גם אם המחיר הוא המתנה של כמה שעות טובות בנמל התעופה.

     

    על פי ההערכה, 75 אחוז מהישראלים שטסים כיום לאיסטנבול עושים זאת במסגרת קונקשן ליעדים אחרים, בעיקר במזרח הרחוק, ורק 25 אחוז מגיעים כדי לבקר בעיר המדהימה כשלעצמה או ביעדים אחרים בטורקיה.

     

    נמל התעופה החדש נמצא 35 ק"מ מאיסטנבול בקו אווירי, על שפת הים השחור. בניגוד לשדות תעופה גדולים אחרים, כמו הונג־קונג או ג'יי־אף־קיי בניו־יורק, הוא בנוי כטרמינל אחד המשמש הן לטיסות בינלאומיות והן לטיסות פנים. אבל איזה טרמינל! שטחו 1.44 מיליון מ"ר, מה שמזכה אותו בתואר הטרמינל הגדול ביותר בעולם, ועד שנת 2027 הוא אמור להפוך לנמל התעופה הגדול ביותר בעולם גם מבחינת כמות נוסעים: 200 מיליון בשנה. ואם זה לא אומר לכם הרבה, חשבון פשוט מראה שמדובר ביותר מחצי מיליון נוסעים ביום, פי עשרה מכמות הנוסעים שעברו בשנה שעברה בנתב"ג.

     

    רחת לוקום לנשנוש
    רחת לוקום לנשנוש

     

    הגישה למטוסים נעשית דרך 143 שרוולים, ועל האבטחה מופקדים 3,500 אנשי ביטחון ו־1,850 שוטרים, ובהם 750 אנשי משטרת הגבולות שמאיישים את דוכני ביקורת הדרכונים. הטרמינל עצמו מרושת ב־9,000 מצלמות אבטחה. זה לא מעיד על פרנויה חסרת בסיס: בטורקיה עדיין מלקקים את פצעי מתקפת הטרור שהתרחשה בחודש יוני 2016 בנמל התעופה אטאטורק, ובה נרצחו 45 בני אדם ומאות נפצעו. הטורקים לא יכלו להרשות לעצמם שזה יקרה שוב, בטח לא בנמל התעופה החדש שאמור להיות חלון הראווה של ארצם.

     

    לרוץ לטיסת ההמשך

     

    והנה עוד נתון שימחיש את גודלו העצום של הטרמינל, ועשוי להיות רלוונטי למי שמזמין טיסה עם עצירת ביניים באיסטנבול: נניח שאתם טסים לתאילנד ומצאתם טיסה זולה במיוחד דרך איסטנבול. אחד הדברים שאתם צריכים לקחת בחשבון זה הזמן שנדרש כדי להגיע לבורדינג של טיסת ההמשך. אני תיזמנתי 50 דקות מרגע שהטיסה שלי מישראל נחתה ועד שהגעתי לשער העלייה לטיסה לבנגקוק (לצערי, לא עליתי לטיסה הזאת. זה היה רק לצורך הבדיקה). וזה בהליכה מהירה, תוך שימוש בכל המסועים הנעים, בלי לעצור לקפה ובלי להציץ בחנויות, רק הפסקת פיפי קצרה ובלתי נמנעת.

     

    הנה פירוט: 22 דקות מרגע הנחיתה ועד פתיחת דלתות המטוס, פועל יוצא מגודלו של השדה ומהעומס האדיר שלו. 13 דקות מהיציאה מהמטוס ועד לדלפק הטרנספר, שבו עוברים שיקוף ביטחוני מהיר ויעיל למדי, אך גם קפדני. ועוד רבע שעה הליכה עד לשער העלייה לטיסת ההמשך. המשמעות היא שלא כדאי לקחת טיסה עם קונקשן של פחות משעה וחצי דרך איסטנבול, כי מספיק שיש עיכוב קצר ‑ ואתם עלולים לפספס את טיסת ההמשך. ואם בכל זאת אתם עומדים להחמיץ את טיסת ההמשך, או שאתם מתקשים בהליכה, תוכלו לשכור קלנועית עם נהג שתקפיץ אתכם ממקום למקום. אגב, על לוח הטיסות רשום, ליד כל טיסה, כמה זמן לוקח להגיע מהנקודה שבה אתם נמצאים עד לגייט הרלוונטי.

     

    184 ס"מ ניסו להידחס על ספה קטנה עגלגלה
    184 ס"מ ניסו להידחס על ספה קטנה עגלגלה

     

    שדרת החנויות של הדיוטי פרי משתרעת לאורך של 800 מטר, כך שלוקח בין שמונה לעשר דקות כדי לחצות אותה מהקצה אל הקצה בלי להתעכב בדרך ובלי להיכנס לאף חנות. אני מעריך שבמהלך שהותי בטרמינל הלכתי ברגל מרחק של כ־15 ק"מ.

     

    אך למרות גודלו של הדיוטי פרי, המבחר בחנויות אינו כה גדול. יש משהו כמו חמישה מתחמים ענקיים בסגנון ג'יימס ריצ'רדסון שמציעים שתייה חריפה, בשמים וקוסמטיקה, שוקולדים ומוצרי טבק ‑ אבל בכל אחד מהם מוכרים פחות או יותר את אותם מוצרים, ובמחירים לא אטרקטיביים במיוחד. במילים אחרות: תחשבו שלוקחים את חנות ג'יימס ריצ'רדסון בנתב"ג ומשכפלים אותה חמש פעמים.

     

    כששלחו אותי לעשות כתבה על נמל התעופה החדש של איסטנבול, נתבקשתי בין השאר לבדוק את מחירם של כמה מוצרים שישראלים אוהבים לקנות, ולהשוות אותם למחירם בנתב"ג (ראו טבלה). נשמע פשוט? ממש לא. יש משימות שגברים פשוט לא מסוגלים לבצע כמו שצריך, ואני לא מדבר כרגע על לנהל את העולם, שגם בזה אנחנו לא מי יודע מה, אלא על משימה הרבה יותר פשוטה: לבדוק כמה עולה מייק־אפ מסוג מסוים מאוד של אסתי לאודר.

     

    נכנסתי לחנות אחת, ניגשתי לעמדה של אסתי לאודר והתחלתי לחפש. כמובן שלא מצאתי. שאלתי את אחד המוכרים אם יש להם את המייק־אפ המדובר. לא יכולתי לגלות לו שאני עורך השוואת מחירים לצורך כתבה, אז אמרתי לו שאשתי שלחה אותי לקנות לה.

     

    כמו מילואימניקים בצאלים. תופסים תנומה לא נוחה בזמן הקונקשן
    כמו מילואימניקים בצאלים. תופסים תנומה לא נוחה בזמן הקונקשן

     

    "מצטער", אמר המוכר, "אין לנו את הסוג הזה", ואז הוסיף בחיוך קטן: "יש לך מזל". גברים מבינים זה את זה, גם אם אחד מהם טורקי והאחר ישראלי.

     

    המוכר הציע לי ללכת לחנות אחרת, אולי שם יהיה, אז הלכתי. "סליחה", אמרתי לדיילת המכירות, "אולי יש לכם את הדבר הזה?" הראיתי לה על מסך בטלפון את המוצר שאני מחפש ‑ Estee Lauder Double Wear Nude Water Fresh Makeup SPF30.

     

    "כן, יש לנו", אמרה המוכרת. "איזה מספר אתה צריך?"

     

    מספר? מה זאת אומרת איזה מספר? אף אחד אמר לי שיש למייק־אפ מספרים.

     

    מסועי הליכה. הצטיידו בנעליים נוחות
    מסועי הליכה. הצטיידו בנעליים נוחות

     

    ובכן, מתברר שלא מספיק לדעת את השם והסוג של המייק־אפ, אלא גם את המספר שלו. זה משהו שקשור לגוון העור, אבל אני לא לגמרי סגור על כך.

     

    אם השעה היא שמונה בערב, זה לא נורא. מתקשר הגבר לאשתו ושואל אותה איזה גוון מייק־אפ היא צריכה. אבל מה תעשו בשתיים וחצי בלילה? תתקשרו לארץ? תחזרו בלי המוצר? בכל מקרה, הסתבכתם.

     

    מאחר שהייתי צריך רק לבדוק את המחיר ולא ממש לקנות, יצאתי מזה איכשהו בשלום. למרבה המזל, למרות שיש כמה גוונים לאותו מייק־אפ, מחירם זהה. אז רשמתי והמשכתי הלאה.

     

    בנוסף לחנויות הדיוטי הרגילות יש בטרמינל הזה גם כמה מתחמי "בזאר" — הגרסה התעשייתית לבזאר הגדול של איסטנבול שהוקם על ידי הסולטן מהמט השני לפני יותר מ־500 שנה ונחשב לאחד השווקים הגדולים, היפים והססגוניים ביותר בעולם.

     

    פרסומת בסגנון טורקי לבושם
    פרסומת בסגנון טורקי לבושם

     

    מתחמי הבזאר האלה מציגים לראווה שלל מזכרות — מקנקני נחושת לקפה ועד חולצות עם הדפס של המסגד הכחול בעל ששת הצריחים, אולי האייקון המפורסם ביותר של איסטנבול; מוצרי מזון מקומיים וקפה טורקי (קופסה של 300 גרם עלתה לי 9 יורו, חצי קילו עולה כ־12 יורו) ובעיקר - הררים של אריזות רחת לוקום מכל הסוגים, הצבעים והטעמים. אפשר גם לטעום חופשי.

     

    כמו בכל דיוטי פרי, גם כאן יש כמה חנויות אלקטרוניקה, צעצועים, אופנה, תיקים וספרים ומגזינים. אמנם אין חנות של "אפל", אבל בחנות האלקטרוניקה והגדג'טים D@R אפשר למצוא את מוצרי החברה. Airpods, למשל, עולות כאן 229 יורו, אם ממש דחוף לכם להוציא כמעט אלף שקל על אוזניות.

     

    חמישה ספלי קפה טורקי

     

    בתחום האוכל, לעומת זאת, הטרמינל של איסטנבול הוא ארץ האפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות. בשטח האווירי של הטרמינל יש 31 מסעדות ובתי קפה - מפיצה סבארו וברגר קינג ועד דוכנים של אוכל רחוב טורקי כמו דונר קבאב (כלומר, שווארמה) ולחמג'ון, ומסניף של סטארבקס ועד עמדות בקלאווה וטרבדוס, שהן עוגיות טורקיות אפויות ממולאות באגוזים וטבולות בסירופ. קחו בחשבון שרוב המסעדות סגורות בלילה, וחלקן עדיין לא נפתחו שכן מדובר בטרמינל חדש.

     

    קליידוסקופ תלת ממדי
    קליידוסקופ תלת ממדי

     

    ואיך אפשר בלי קפה טורקי? במהלך שהותי בטרמינל שתיתי חמישה ספלים. מזל שהייתי צריך בשלב מסוים לעלות לטיסת ההמשך. בחלק מהמקומות ימזגו לכם את הקפה בכוס נייר - על כזה דבר ארדואן משליך אנשים לכלא. אבל בבית הקפה החמוד שליד שער C2 יגישו לכם את הקפה בכוס חרסינה קטנה על טס נחושת עם קובייה של רחת לוקום בצד. לשבת באמצע הטרמינל ההומה אדם ולהרגיש כמו אסמה סולטן שיושבת בסלון אחוזת בוראן ושותה את הקפה של ארבע אחר הצהריים שהגישה לה נורגול — מה צריך יותר מזה? (מי שצופה ב"הכלה מאיסטנבול" יודע על מה אני מדבר).

     

    כוס קפה עם עוגיית סהר בצד עלתה לי 16 לירות טורקיות — כעשרה שקלים.

     

    Wi-Fi חינם לשעה

     

    טרמינל ראוי לשמו נמדד לא רק בחנויות ובמסעדות, אלא גם בפסיליטיס שלו. המלון שכבר הזכרתי קודם שייך לרשת Yotel הבריטית, שבבעלותה בתי מלון בעוד חמישה שדות תעופה גדולים בעולם וכן במרכזי ערים כמו ניו־יורק, בוסטון וסינגפור, כך שהאיכות מובטחת. המחיר זה כבר סיפור אחר. אם בכל זאת אתם מתעקשים לישון במלון בזמן ההמתנה לטיסה, קחו בחשבון שיש לו שני אגפים — האחד בשטח האווירי, כלומר — למי שכבר עבר את הבידוק הביטחוני וממתין לטיסת ההמשך שלו, והאחר, שהשהייה בו זולה יותר, אבל לא בהרבה, נמצא מחוץ לשטח האווירי. המחיר בצד האווירי של המלון נע סביב 200 דולר ללילה שלם, ואפשר להזמין מראש דרך האתר של Yotel או באתרי הזמנת לינות כדוגמת Booking. מי שמתכנן לשהות רק כמה שעות צריך להזמין מראש במייל או בטלפון. אם תנחתו שם מבלי שהזמנתם מראש, סביר להניח שלא יהיה מקום פנוי.

     

    מגדל הפיקוח. בהשראת פרח הצבעוני
    מגדל הפיקוח. בהשראת פרח הצבעוני

     

    בטרמינל של איסטנבול אין תאי אחסון לחפצים, כך שתצטרכו להיסחב לכל מקום עם תיק היד שאיתו אתם עולים למטוס. מצד שני, יש שפע של עגלות טרולי שאפשר לשים בהן גם את התיק וגם את המוצרים שקניתם עד לרגע שבו אתם עולים למטוס. כדי להוציא עגלה מהמתקן יש להשאיר פיקדון של יורו אחד. ולמעשנים: פינת העישון בטרמינל באיסטנבול היא מרפסת רחבת ידיים הצופה אל חניית המטוסים ולא אקווריום מחניק כמו בנתב"ג.

     

    אבל בינינו, שני הדברים הכי חשובים בשדה תעופה, חוץ מהמטוסים ומסלולי ההמראה, הם איכות ה־Wi-Fi וזמינותו, וכמות השקעים לטעינת הטלפון.

     

    בטרמינל החדש של איסטנבול יש Wi-Fi חינם — אבל רק למשך שעה אחת. ההתחברות פשוטה יחסית לשדות תעופה — רושמים את מספר הטלפון ומקבלים קוד גישה. שקעים חשמליים, לעומת זאת, יש בשפע, מה שחוסך לכם את הצורך לשבת חצי שעה ליד שקע נידח בכניסה לשירותים כדי להחזיר את הטלפון לחיים.

     

    לאן נעלם אטאטורק?

     

    יואב קרן אבוד בטרמינל
    יואב קרן אבוד בטרמינל

     

    מאחר שמדובר בכל זאת בטורקיה של ארדואן, אי־אפשר לסיים כתבה כזו בלי לדבר קצת על פוליטיקה. נמל התעופה הישן של איסטנבול שנסגר נקרא על שם מוסטפה כמאל אטאטורק, "בן־גוריון של הטורקים" ואביה של טורקיה המודרנית, שדיוקנו המשופם מתנוסס בכל מקום במדינה. נמל התעופה החדש, לעומת זאת, נקרא פשוט: Istanbul Airport. ההערכה היא שזהו שם זמני, ושבתוך כמה שנים יזכה פרויקט הדגל של ארדואן לשם קבוע.

     

    לכולם ברור על שם מי הוא ייקרא.

     

    איך תגיעו הכי מהר וזול לעיר

    אם יש לכם קונקשן ארוך ואתם רוצים לנצל את הזמן כדי לטעום מעט מאיסטנבול, קחו בחשבון שעת נסיעה לכל כיוון במונית, או שעה וחצי לפחות לכל כיוון באוטובוס. עדיין אין קו רכבת או מטרו מהשדה החדש לעיר, אבל בעתיד יהיה.

     

    מוניות: באיסטנבול שלושה סוגי מוניות – צהובה (Yellow economy), שהיא הזולה ביותר, כחולה (Blue comfort) ושחורה (Black premium). מחיר הנסיעה במונית צהובה מנמל התעופה החדש למרכז העיר הוא 200 לירות טורקיות – כ־30 יורו (עד שלושה נוסעים במונית). מונית בהזמנה מראש באינטרנט תעלה בין 40 ל־60 יורו (עד שלושה נוסעים במונית). זמן הנסיעה: בין 45 דקות לשעה.

     

    אוטובוסים: יש 23 קווי אוטובוס מהשדה לעיר ובחזרה. למשל: קו IST19 לכיכר טקסים, 18 לירות טורקיות (2.7 יורו), תדירות של פעם ב־15 דקות. קו IST20 לסולטן אהמט, 18 לירות טורקיות, תדירות של פעם ב־40 דקות. קו IETT H-2 לתחנת המטרו, Şişli-Mecidiyeköy, 5.2 לירות טורקיות (0.8 יורו), תדירות של פעם ב־20 דקות.

     


    פרסום ראשון: 24.04.19 , 18:45
    yed660100