שני 16 בספטמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    לתווך לילדים את ימי הזיכרון | צילום: שאטרסטוק
    זמנים בריאים • 24.04.2019
    לתווך לילדים את ימי הזיכרון
    שיר־לי גולן

    הורים רבים מתלבטים כיצד לדבר עם הילדים על יום השואה ועל יום הזיכרון. חלקם נמנעים לחלוטין משיחה, חלקם מדברים ומגמגמים תשובות חלקיות וחלקם מדברים ומשתפים. מיה שטיינהרדט־זיו, מנחת הורים ובעלת מאמאמיה־סקול, בית הספר להכשרת נשות מקצוע, מציעה דרכים להתמודדות עם הימים המורכבים האלה:

     

    הילד מסרב ללכת לטקס יום השואה בבית הספר. מה לעשות?

     

    "שבו עם הילד ובררו איתו מדוע הוא חושש ומה הוא מרגיש שיוכל לעזור לו. ההמלצה להימנע ולהיעדר ביום זה תגיע רק בהיעדר אפשרויות אחרות לטיפול. כדאי לפרק את הקושי בשיח ולאפשר פתרון חלופי למצוקה שלו".

     

    הילד משתף שהוא מפחד שיזוז או יצחק בצפירה.

     

    "ילדים רבים צוחקים בצפירה או מפריעים. לרוב זה קורה בשל חוסר בשלות רגשית או בגלל לחץ. כדאי ללמד את הילד כיצד להרגיע את עצמו ברגעי הלחץ האלה, למשל - תרגילים בדמיון מודרך, אסטרטגיות הרגעה על ידי דקלום מנטרה, המלצה להתרכז בתוך עצמי וכו'".

     

    הילדה שואלת מה היא צריכה לשאול ניצול שואה, ואם זה נעים לשאול אותו על המשפחה שלו.

     

    "חשוב לשבח אותה על רגישותה ולהציע לשאול בעדינות. הכינו מראש כמה שאלות שיכולות להתאים למעמד. למשל: בן כמה היית כשהופרדת מהוריך? האם היו לך אחים ואחיות? מי גידל אותך? מה לבשת? מה אכלת? "כן כדאי להכין לאפשרות שניצול השואה יבכה ולהסביר שהשאלות לא פגעו בו, אלא עוררו בו רגשות. יש להזכיר שהניצולים מגיעים להתנדב ולספר מתוך תחושת שליחות, לכן הם מוכנים גם להתמודד עם הרגשות שלהם, ובעצם ההתרגשות והבכי הם זכות".

     

    הילדה שואלת אם תוכל לבוא איתנו לאזכרה השנתית של קרוב משפחה שנפל בשירות צבאי.

     

    "אין גיל מסוים שבו מומלץ או אפשר לקחת ילדים לבית קברות. זה תלוי בבשלות הרגשית של כל ילד וברגישותו. שבו עם הילד וּבַחֲנו כל מקרה לגופו. אפשרו שיח רחב על מוות וגם על אזכרות והלוויות. חשוב שהילדים יידעו מראש לְמה לצפות ומה מתרחש בטקס. רק אז תוכלו להחליט, עם הילדה, אם מתאים שתצטרף אם לאו".

     

    הילד אומר שהוא לא רוצה להתגייס לצבא כי הוא מפחד למות.

     

    "זוהי אמירה נפוצה אצל ילדים בני שבע ומעלה. הילדים מפחדים, ובצדק, שמשהו רע יקרה להם. הם מבינים שהצבא הוא חלק ממסלול החיים שלהם ולכן הם מבינים שאולי יש כאן גם סכנה עבורם.

     

    "מה שחשוב הוא להקשיב לילד, לקבל את הדברים שלו בלי לבטל את דבריהם, ובד בבד להראות לו כמה אנשים היו בצבא ולא קרה להם כלום - למשל אתם עצמכם, הדוד, הדודה, השכנה וכו'. המטרה היא לייצר נורמליזציה ולהסביר שלא כולם נהרגים בצבא ובמלחמה".

     


    פרסום ראשון: 24.04.19 , 21:14