yed300250
הכי מטוקבקות
    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק
    זמנים בריאים • 24.04.2019
    גוף. נפש. אישה
    במעגל החיים של האישה ישנן תקופות המביאות שינויים פיזיולוגיים ונפשיים, אך לעיתים רופא המשפחה או הגינקולוג לא יודעים לחבר בין התסמינים ולתת מענה הולם. רפואה מגדרית היא התשובה העכשווית, המסייעת בצורה מדויקת למצבים רפואיים שונים בחייה של האישה. כי מגיעה לנו רפואה מותאמת | שיר־לי גולן
    שיר־לי גולן

    כשנשים מבקשות התייחסות ממוקדת לבעיות בריאות שאופייניות רק להן, לתסמינים הייחודיים או להשפעה השונה שיש לתרופות עליהן בשל השינויים ההורמונליים שהן חוות - הן מבקשות שוויון, לא סטיגמה. הדרישה המוצדקת, ההכרחית, לרפואה מגדרית איננה מצדיקה התבדחויות על שגעת הווסת או על היותן היסטריות. "מעגל החיים הנשי כרוך במצבים שעלולים להיות משבריים וכאובים, ויש לו פסיכופתולוגיה ייחודית שראויה ליחס הולם", מסבירה הפסיכיאטרית ד"ר מרינה בר ישי, מנהלת המרפאה המגדרית במרפאת בריאות הנפש של שירותי בריאות כללית בקריית אליעזר: "הפסיכופתולוגיה הנפשית הייחודית למעגל חיי האישה מתאפיינת במגוון תופעות גופניות ורגשיות ספציפיות, לכן היא דורשת גישה טיפולית הכוללת הן מענה פסיכותרפי טיפולי ותמיכתי, והן מענה רפואי המותאם לצורכיהן היחודיים של נשים. מגישה כזאת ירוויחו בעיקר נשים שפיתחו קשיים רגשיים ואף מחלה בעקבות אופיין של המחזוריות ההורמונלית ושל ההתמודדות עם אירועי מעגל החיים הנשי, כמו לידה וגיל המעבר, ונשים המאובחנות כסובלות ממחלות נפשיות ושתפקודן האימהי והזוגי ומקומן במשפחה ובחברה נפגעים, והמחזוריות ההורמונלית תורמת להחמרת מחלתן הבסיסית".

     

    דיכאון וחרדה הם מצבים מגבילים העלולים ליצור קושי רגשי ותפקודי משמעותי אצל הלוקים בהם, מציינת הפסיכיאטרית ד"ר גבי אייזנברג רומנו ממרכז "עולם ומלואה" לבריאות נפש האישה. "הם רווחים יותר בקרב נשים, ושיעורם מתעצם במיוחד כאשר האישה נמצאת באחד הצמתים ההורמונליים במעגל הפריון: בתקופת הווסת, בתקופה של אתגור הורמונלי כמו טיפולי פריון, בעת שימוש בתכשירים הורמונליים כמו אמצעי מניעה או טיפול הורמונלי חליפי, לאחר הלידה או בתקופת גיל המעבר", היא אומרת. "למצבים אלה עלולות להיות השלכות כבדות משקל על האישה עצמה ועל משפחתה. דוגמה בולטת לכך היא השפעת מצבה הרגשי של האם על התפתחות העובר או התינוק, וידוע שחלון ההזדמנויות להתערבות רפואית מיטיבה מוגבל בזמן. לכן, לאיתור נשים הסובלות במצבים אלה ולטיפול בהן יש חשיבות ראשונה במעלה, אלא שהשירותים המוצעים לנשים מצומצמים".

     

    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק
    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק

     

    הן יכולות לפנות לקבל עזרה.

     

    "נכון, אבל לא פעם זה קשה להן, מסיבות שונות. לפעמים זה הקושי של האישה עצמה להכיר בתסמינים חריגים קיימים, וההתייחסות אליהם היא כאל שינויים החלים בחייה, או ככאלה שקשורים לעומס שהיא חווה בשלבים השונים בחייה. אלה יהיו לרוב תסמינים כמו עייפות, חוסר עניין, פגיעה בריכוז, שינויים בשינה ובתיאבון, פגיעה בתפקוד המיני או בערך העצמי. במקרים אחרים, החשש מהסטיגמה שתדבק בה ותפיסתה העצמית כ'פגומה' והחשש מתדמיתה בעיני הסביבה הם שיקשו עליה לבקש עזרה. כן ייתכנו חוויות שליליות קודמות מול שירותי הבריאות שימנעו ממנה לפנות או בעיות נגישות".

     

     

    העלאת המודעות בקרב הציבור הכללי וציבור הנשים בפרט, מערכות התמיכה שלהן ואף אנשי מקצוע בתחומי הבריאות השונים, מדגישה אייזנברג רומנו, היא משימה חיונית שתקדם רווחה רגשית בקרב נשים ובעקבות זאת בקרב ילדיהן. "מצבי הדיכאון והחרדה הם מצבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית המושפעת, בין השאר, ממצבה ההורמונלי של האישה. הגיע הזמן להתייחס אליהם כאל מצבים רפואיים לכל דבר, בדומה לסוכרת, יתר לחץ דם או כל הפרעה רפואית אחרת. רק כך תוסר הסטיגמה הקשה, המונעת מנשים לקבל את הטיפול הדרוש להן", היא אומרת.

     

     

    מהן התקופות בעלות הפוטנציאל המשברי במעגל החיים הנשי?

    תסמונת קדם־וסתית

     

    רוב הנשים בגיל הפריון (בין 80 ל־95 אחוז) סובלות מתסמינים קדם־וסתיים כלשהם, בהם שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה, שינויים בהרגלי האכילה, עייפות, תחושת כיווץ בטנית, רגישות בשד ועוד. בקרב מיעוט (8־5 אחוזים מכלל אוכלוסיית הנשים), תסמינים אלה מוגדרים כהפרעה משמעותית הפוגעת באורח חייהן, ומכונה תסמונת קדם־וסתית.

     

    מידת חומרת התסמינים, מציינות המומחיות, עשויה להשתנות מחודש לחודש, והסיבות הגורמות להתפרצותם אינן ברורות. ההנחה היא שמדובר ברגישות יתר לשינויים ההורמונליים המתרחשים בימים הסמוכים לדימום הווסתי. אפשר להקל על התופעות ואף למנוע אותן, על ידי טיפול מתאים:

     

    תרופות נוגדות דלקת או כאב נמצאו יעילות להתכווצויות הבטניות, לשינויים ביציאות, לכאב ולרגישות בחזה.

     

    תכשירים נוגדי דיכאון ממשפחת ה־SSRI מסייעים בטיפול בתנודתיות מצב הרוח, בקשיי הריכוז, בתחושת הירידה באנרגיה ובסף הגירוי הנמוך. טיפול זה מקובל ואף נחשב לקו טיפולי ראשון במרכזים מסוימים.

     

     

    אמצעי מניעה הורמונליים (כמו גלולות למניעת היריון או מדבקות) מצמצמים את השינויים ההורמונליים האופייניים למחזור החודשי.

     

    שינויים בהרגלי חיים שעשויים לסייע בהקלת התסמינים: תזונה מאוזנת והימנעות מצריכת מלח ומאכלים מתוקים בימים הקודמים להופעת הדימום הווסתי, הפחתת הצריכה או הימנעות מקפאין, אכילת ארוחות קטנות ותכופות, פעילות גופנית סדירה וטכניקות הרפיה.

     

    אנדומטריוזיס

     

    מחלה גינקולוגית המתפתחת אצל כ־10 אחוז מהנשים בגיל הפוריות. מדובר ברירית הרחם שנודדת אל מחוץ לרחם, מתמקמת באזורים שונים בגוף ועלולה לגרום להצטלקות איברי מערכת הרבייה ולאי־פריון. המחלה מתבטאת בכאבי מחזור קשים, בכאבי אגן ובכאבים בעת קיום יחסי מין ואחריהם. לעיתים גם מתעוררות בעיות בפוריות. כן ייתכנו תסמינים כעייפות כרונית ובעיות מעיים. הכאבים הכרוניים מגבילים את התפקוד התקין בבית, במקום העבודה ובחברה, והשילוב בינם לבין קשיי התפקוד משפיע על חיי הנפש וגורם לשינויים חדים במצב הרוח, לחרדה ולדיכאון. ד"ר אייזנברג רומנו: "במקרים רבים הקשיים הנפשיים אינם זוכים להבנה וללגיטימציה הראויות מסביבת האישה, והיא נשארת בלי התמיכה המתאימה. טיפול פסיכולוגי יעיל יכול לעזור בהפחתת רמות החרדה והדיכאון ובהתמודדות טובה יותר עם השלכותיה הפסיכולוגיות של המחלה. מחקרים קובעים שטיפול זוגי, טיפולים קבוצתיים, טיפולים מבוססי מיינדפולנס וטיפולים קוגניטיביים־התנהגותיים משפרים את איכות החיים המנטליים ואת רווחתן הפסיכולוגית של החולות, על ידי הורדת הלחץ והחרדה. טיפולים אלה אף מגבירים את יעילותם של הטיפולים השונים בכאב".

     

    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק
    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק

     

    טוקופוביה

     

    פחד קיצוני מלידה (אחת מכל שבע עד עשר נשים תלקה בזה): התסמונת מתאפיינת במתח מוגבר, בסיוטי לילה, בתלונות גופניות כמו דפיקות לב או קוצר נשימה ובקושי להתרכז ועלולה להתפתח להתנהגויות כמו הימנעות מכניסה להיריון, הפסקת היריון יזומה ובקשה ללדת בניתוח קיסרי ללא סיבה רפואית מוצדקת. כיוון שרוב אנשי המקצוע אינם מודעים להיקף הבעיה ולהשלכותיה, אומרת המומחית, רוב הנשים הלוקות בה אינן מאובחנות ואינן מקבלות לגיטימציה לתחושותיהן, וחרדתן מבוטלת בהינף יד בשל התפיסה ש"כולן מפחדות". אפשר וכדאי לטפל בטוקופוביה בשלבים שונים לפני ההיריון וגם בשבועות היריון מתקדמים. הטיפול בעיקרו פסיכותרפי ובאמצעותו לומדות הנשים לזהות את הפחד ולפרק אותו למרכיבים, וכך הן מבצעות הערכה מחודשת שלו. כן אפשר להיעזר בהרפיה ובדמיון מודרך.

     

    היריון ולידה

     

    מדובר כמובן באירועים משמעותיים בחיי האישה, המלווים בשינויים גופניים, רגשיים והתנהגותיים. למרות החשיבה המקובלת, לא תמיד לידת תינוק נחווית על ידי האם כחוויה מאושרת או חיובית. ברוב המקרים אין הדבר חריג, וטבעי להיות במתח או לסבול משינויים תכופים במצב הרוח בימים הראשונים אחרי הלידה. כל אלה נובעים מעוצמת חוויית הלידה, מכובד התפקיד החדש של האימהות וכן, מהשינויים ההורמונליים המתרחשים אחרי הלידה. לפיכך, במרבית המקרים מדובר בתופעה טבעית ונורמלית. עם זאת, יש נשים שסובלות מהפרעות משמעותיות במצב הרוח אחרי הלידה, וחשוב לאתרן מבעוד מועד כדי לטפל בהן במהירות וביעילות.

     

    "ברוב המקרים הביטוי הראשוני להפרעות במצב הרוח מופיע כבר במהלך ההיריון, לכן כיום מתייחסים להפרעות מצב רוח סביב לידה. דיכאון לא מטופל בהיריון עלול להוביל למגוון סיבוכים מיילדותיים, להשפיע על ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של היילוד ולהימשך גם אחרי הלידה", מציינת ד"ר בר ישי.

     

    "בייבי בלוז" היא הצורה השכיחה ביותר של הפרעה במצב הרוח אחרי הלידה. מדובר בתופעה נורמלית המתפתחת אצל עד 85 אחוז מהיולדות בימים הראשונים לאחר הלידה, בגלל שינויים ברמות ההורמונים. התופעה מתחילה לרוב מיד אחרי הלידה, מגיעה לשיא שלושה־חמישה ימים לאחר הלידה וחולפת ללא צורך בטיפול עד שבועיים לאחר הלידה. תופעת הבייבי בלוז מתאפיינת בתחושות דכדוך וחוסר יציבות רגשית, במתח, בתגובתיות רגשית מוגברת לאירועים משמחים ועצובים כאחד, בחוסר מנוחה, בדאגנות, בכעס כלפי הסובבים, בירידה בתיאבון ובנדודי שינה. במצב כזה חשוב לאפשר ליולדת לנוח ככל האפשר ולתמוך בה. נשים הסובלות מבייבי בלוז מדווחות על שיפור בהרגשתן אחרי מפגשים עם אמהות מנוסות יותר ואחרי שיתוף הסביבה ברגשותיהן. חשוב להדגיש כי מצב זה אינו גורם למצוקה קשה אצל היולדת ואינו פוגע בתפקודה וביכולתה לטפל בתינוק. על בני המשפחה לגלות ערנות ואמפתיה ולהימנע מביקורת, וכן לארגן עזרה מעשית, לאפשר ליולדת שינה רצופה בת חמש שעות לפחות, ארוחות סדירות וזמן התאווררות מחוץ לבית, גם ללא התינוק. אם אין שיפור במצב - מומלץ לפנות לעזרה מקצועית.

     

    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק
    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק

     

    דיכאון אחרי לידה עלול להתפתח בהדרגה ולחמוק מעיניהם של היולדת, של בני משפחתה ואף של גורמים טיפוליים. לכן יש חשיבות עליונה לאיתור מוקדם של יולדות המגלות סימני דיכאון אחרי לידה ולטיפול בהן מבעוד מועד. דיכאון שאינו מטופל אחרי לידה אינו חולף מעצמו. במקרים רבים הוא נעשה כרוני וקשה לטיפול ועלול להפריע להתפתחות אופטימלית של היילוד וליצירת קשר תקין בין האם לתינוקה. דיכאון בהיריון ודיכאון אחרי לידה יכולים להופיע אצל כל אישה הרה ואצל כל אישה לאחר לידה, בלי קשר לגיל, למוצא או למצב הכלכלי.

     

    הדיכאון יכול להופיע לראשונה גם בהיריון השני או בלידה השלישית, גם כאשר אין מצב מצוקה מיוחד וגם אם האישה לא סבלה מעולם מהפרעה נפשית כלשהי. נציין שאפשר לטפל בדיכאון אחרי לידה: החל מהתערבות תמיכתית ושיחות טיפוליות ועד לטיפול תרופתי במקרים קשים יותר. לרוב הטיפול התרופתי זמני, אינו ממכר ומביא לשיפור מהיר במצב. דיכאון אחרי לידה מופיע ב־15־10 אחוז מהנשים ללא דיכאונות קודמים, בעוד שנשים שחוו דיכאון בעבר נמצאות בסיכון משמעותי יותר, בייחוד אם סבלו מדיכאון אחרי לידות קודמות.

     

    אצל כ־14 אחוז מהנשים הדיכאון מתפתח במהלך ההיריון ומחמיר לאחר הלידה, אולם טיפול במהלך ההיריון עשוי למנוע החמרה אחרי לידה.

     

    הנקה

     

    צניחה רגשית בזמן ההנקה: מופיעה בסמוך לשחרור החלב ונמשכת כמה דקות. הרגשות השליליים יכולים להיות בעלי אופי דיכאוני, חרדתי או כעוס. נשים הסובלות מהתופעה מתארות תחושות כמו דכדוך, תיעוב עצמי, חרדה, אשמה, ייאוש עד כדי מחשבות אובדן ובושה. יש נשים המתארות גם פגיעה משמעותית בריכוז ותחושות פיזיות כמו בחילה. יש לתופעה בסיס גופני, ואין לפרש את התחושות הללו כביטוי לדיכאון אחרי לידה. מנוחה מספקת לאם המיניקה, שתייה ופעילות גופנית עשויות להקל את התופעה, ואין סיבה להפסיק בגללה את ההנקה. הבעיה היא רפואית ולא רגשית.

     

    גיל המעבר

     

    מדובר בתקופה מעברית ולא בנקודת זמן מסוימת: תקופה בת כארבע שנים, שבמהלכה הנשים חוות שינויים הורמונליים וביטויים גופניים כמו הפרעות בשינה, עלייה במשקל ועוד. כן נרשמת עלייה באירועים בעלי אופי חרדתי ודיכאוני. הגיל הממוצע לתקופה של טרום הפסקת הווסת הוא 47, והגיל הממוצע להפסקת המחזור ולתקופה שאחריה הוא 52. זהו שלב טבעי ונורמלי לחלוטין בחייה של האישה שכרוך, למרבה הצער, בתופעות כמו גלי חום והזעת יתר הגורמים להפרעות בשינה, ירידה בחשק המיני ויובש בנרתיק. כן מופיעים תסמינים נפשיים כמו אי־שקט, עייפות, ירידה באנרגיה ובמצב הרוח (עד כדי התפתחות מצב דיכאוני), תחושות חרדה וחוסר ריכוז. יש נשים שהסימפטומים המופיעים אצלן הם מועטים וקלים, ואחרות שהתסמינים שהן חוות קשים ופוגעים בתפקודן ביומיום. לא כל אישה זקוקה לטיפול רפואי בתופעות גיל המעבר אך כדאי לפנות לייעוץ אם מסתמן קושי בהסתגלות למצב החדש, שכן אפשר להקל על התסמינים: הן בטיפול תרופתי, הן בטיפול פסיכולוגי.

    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק
    אשה במעגל החיים | צילום: שאטרסטוק

     

    shirgos@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 24.04.19 , 21:16
    yed660100