לגעת בחושך

שתי מלחמות עמדו במרכז "הלילה הארוך", הפרק השלישי בעונת הסיום של "משחקי הכס" ואחד האירועים המדוברים בתולדות הטלוויזיה עוד לפני שידורו. הראשונה הייתה מה שהצופים ראו (או הצליחו לראות, היה די חשוך): האנושות נגד הסכנה האולטימטיבית לקיומה – צבא "המהלכים הלבנים" של "מלך הלילה". המלחמה השנייה, והמעניינת לא פחות, הייתה של הסדרה נגד עצמה.

כמי שהמיתולוגיה שלה התבססה, בין השאר, על הקרבות הגרנדיוזיים ביותר שנצפו על מסך כלשהו, "משחקי הכס" הגיעה לצומת דרכים קריטי בעמדה מסובכת: היה עליה לכבוש הר של ציפיות שהיא עצמה בנתה במשך שבע עונות. פוטנציאל האכזבה דמה להיקף המשאבים של "מלך הלילה", כלומר בלתי נגמר. ב"משחקי הכס" אפילו מספר לא מספק של גיבורים מתים מהווה עילה לצקצוקים.

זה שיח קפיטליסטי בעיקרו, שתודלק על ידי מכונת שיווק אדירה והאובססיה של הסדרה לראוותנות ולטוויסטים. לצד ההשתאות מהספקטקל, יש בכל זה גם משהו מאוס: עשרות ימי צילום! מאות ניצבים! דרקונים! ראשים מתגלגלים! סכינים בעיניים! שיר יפהפה של רמי פורטיס קובע ש"המוות אינו מחוסר עבודה". ב"משחקי הכס" הוא כבר עלה לדרגת אוליגרך.

לכן, מה שמרשים ב"הלילה הארוך" הוא לא הפגנת הכוח הכלכלית או היכולת להצית אינספור דיונים מי מהדמויות השיגה מה. מה שמעניק לפרק את עוצמתו הוא דווקא הטון החרישי והעגמומי. זה לא מקרי שהבמאי מיגל סאפוצ'ניק, שאחראי על אותה הרוח בפרקים "הארדהום" (עונה 5) ו"קרב הממזרים" (עונה 6), מתעכב על נשימות כבדות, ידיים רועדות, שתיקות קודרות ומבטים מבועתים. התאורה האפלולית אינה מושלת במתרחש רק כי מישהו התקמצן על פנסים או ביקש לשכנע אותנו לקנות מסכים משוכללים יותר. הבלבול, שרבים מהצופים התלוננו עליו, לא היה תוצאה - אלא מטרה.

כי אם יש משהו ש"הלילה הארוך" מדגיש, מלבד גבורתם של יחידים בשאיפה לגאולה אישית, זה את החרדה והאימה אצל מי שחונכו שאין הישרדות (וכל שכן שלטון) אלא בזכות החרב והאש. גם המאבק הצודק ביותר שניתן להעלות על הדעת הוא סיוט מתמשך, מצלק, כאוטי. כסדרה שהואשמה לא אחת בצימאון לדם, "משחקי הכס" די התאמצה להראות שהיא אינה כזאת כלל וכלל.

אולם ספק רב אם זה מה שייצרב בתודעה מהפרק. עם כל הכבוד להמחשה המצמיתה של המושג "ערפל המלחמה", היו פה עימותי אוויר בין דרקונים. בכלל, גם הסצנות הזולות יותר נותנות פייט לתקציב הביטחון. בתום 82 דקות מסחררות, הרשת שבה להתפקע מרשימות של מתים וחיים ומה זה אומר. והכי חשוב, כמובן: בלי ספוילרים! ובכל זאת, הנה אחד: מלחמה זה דבר נורא. תמיד.

בקטנה

מכל חברי הכנסת שלא יחזרו למשכן בקדנציה הנוכחית דווקא אורן חזן הוזמן ל"שש" של רשת כדי להיפרד. הרי מי מתאים ממנו להשיא עצות לח"כים ולח"כיות החדשים. המגישה, אורלי וילנאי, נזפה בו לסירוגין על התנהלותו הדוחה, כאילו שלא ניתן היה לראיין מישהו אחר, אחד שבאמת מסוגל לתרום תובנה רצינית על העבודה בבית המחוקקים. נו, נמתין לקינה המסורתית בטלוויזיה על פוליטיקאים פופוליסטים ותקשורת חובבת גימיקים. אגב, כשחזן דיבר הופיע מתחתיו פרומו ל"הישרדות". הפריים

נראה כאילו בערוץ 13 מנסים לרמוז לו על התחנה הבאה בקריירה.