"עברתי את הגיהנום הגדול בעולם באוקראינה, אבל כבר בתוך בור ההריגה נדרתי נדר, שאם אצא בחיים, אעשה כל מה שאוכל על מנת לסייע לניצולים נוספים", נזכר אתמול אפרים בן אברהם (83) מצפת.

בן אברהם נולד בעיירה דורוחוי ברומניה. כשהיה בן תשע הוא נלקח – עם אחיו נתן (12) ושתי אחיותיהם פאני (10) וקלארה (8) – על ידי הגרמנים לאוקראינה. הוריהם, שהחזיקו במשרות נדרשות של תופרת ופועל מתכת, הושארו מאחור.

"הגרמנים הובילו אותנו קילומטרים ארוכים", תיאר בן אברהם. "מי שלא עמד בקצב, נורה בראשו".

כשהגיעו הצועדים לפי תהום, פתחו הגרמנים באש. אחיו ושתי אחיותיו של בן אברהם נהרגו לצד רבים נוספים. "בלי נתן, אחי, לא הייתי היום בחיים", סיפר בן אברהם בדמעות. "הוא משך אותי לבור. לעיתים אני חושב שאולי עדיף היה אם אחי, נתן, היה ניצל ואני מת. 75 שנה הלב נקרע. 75 שנה אני בוכה על האח והאחיות שנרצחו".

שם, בין הגופות בגיא המוות, נשמע הנדר של הילד הקטן. קבוצת פרטיזנים הגיעה למקום ואחד מהם שלף את בן אברהם מבין ערימת הגופות. "עד היום עוברת בי צמרמורת כשאני נזכר בקולו של הפרטיזן שאמר לי ביידיש: 'אל תפחד, גם אני יהודי'", תיאר בן אברהם.

בן אברהם הצטרף לפרטיזנים ובתום המלחמה עלה לישראל. הוא שירת בנח"ל המוצנח, נישא למרים ולשניים שני בנים ושבעה נכדים.

את נדר ילדותו מבור ההריגה, בן אברהם לא שכח. הוא הקים עבור יוצאי רומניה באזור צפת את סניף "פתחון לב" וכבר 16 שנה שהוא מחלק מדי שבוע חבילות מזון ל־15 משפחות של ניצולי שואה שסובלות מממצוקה. "יש משפחות של ניצולי שואה שאין להן מה לאכול", אמר בן אברהם בכאב. "הארגון שבו אני מתנדב מסייע להן לשרוד".