היהודים באים
מתי החלו להופיע דגלי ישראל ביציע, מי היהודי שלקח אליפויות עם קרויף, איפה ראה רוזנטל אוהדים חרדים, ואיך נראית התגובה האנטישמית • טוטנהאם ואיאקס נפגשות לדרבי היהודים: זמן טוב לחפש את שורשי הסיפור
יש לא מעט אצטדיוני כדורגל בעולם בהם אפשר לזהות לפעמים את דגל ישראל. ככה אנחנו – מדינה קטנה, אבל אוהבת להראות נוכחות. אוהד נוסע לראות משחק בקאמפ נואו, באנפילד, בברנבאו או במרקאנה והוא לוקח איתו דגל, סוג של גאווה לאומית.
אבל יש קבוצות, מחוץ למזרח התיכון, שדגל ישראל ביציעים הוא דבר קבוע אצלן. שקריאות גאווה יהודיות נשמעות על ידי אוהדיהן מדי שבוע. הערב שתי הקבוצות האלה נפגשות בחצי גמר ליגת האלופות.
צמד המשחקים בין טוטנהאם לאיאקס כבר קיבל את הכינוי "דרבי היהודים". שתי הקבוצות שמזוהות עם יהדות, עם ישראל, יותר מכל מועדון אחר. שני קהלי אוהדים שהאולטראס שלהם, האוהדים השולטים, מציגים לראווה מגן דוד. גם שתי קבוצות שאוהדי היריבות שלהן - בעבר יותר מאשר היום - משמיעים נגדן קריאות אנטישמיות אפילו מבלי להבין את המילים היוצאות להם מהפה.
טוטנהאם ואיאקס מזוהות יותר מכל כקבוצות "יהודיות" לא בגלל שמשחקים בהן יהודים אלא בעקבות מסורת, אבל מאיפה זו התחילה ואיך היא מתבטאת היום? היכן קיים דמיון בין המועדונים ואיפה יש דווקא שוני? אין יום טוב יותר לבחון זאת, כי היהודים באים ומתחרים מי מהם יעלו לגמר ליגת האלופות.
מהפוגרומים אל הטריבונה
שכונת טוטנהאם ממוקמת בצפון לונדון, ובשנות ה־30 של המאה הקודמת בערך שליש מיושבי האצטדיון של הקבוצה המקומית היו יהודים. את הקבוצה, בניגוד למה שחושבים, לא הקימו יהודים, אלא מדובר פשוט בעניין של הגירה. יהודים רבים ברחו מהפוגרומים במזרח אירופה והתיישבו בצפון־מזרח לונדון. ווסטהאם הייתה קרובה יותר למרכז הקהילה, אבל בטוטנהאם קיבלו אותם בצורה יפה יותר.
"המשפחה שלי היא שושלת של רבנים בשם ליפשיץ שהגיעה לצפון לונדון אחרי שברחה מפוגרומים בלטביה", סיפר אתמול מרטין ליפטון, אחד מעיתונאי הכדורגל הבכירים באנגליה שלפני שנתיים פירסם ספר על ההיסטוריה של טוטנהאם. "אבא שלי וכל החברים שלו הפכו כך לאוהדי טוטנהאם ואני אחריו. כך הזהות של טוטנהאם כמועדון יהודי הלכה וגדלה".
גם לארסנל, היריבה הגדולה, היה בסיס אוהדים יהודי מוצק. בעיתון היהודי "ג'ואיש כרוניקל" היו שולחים ראשי ארסנל ברכה לאוהדיהם מדי ראש השנה, דבר שבטוטנהאם החלו לעשות שנים מאוחר יותר. האווירה שיצרו האוהדים היהודים של טוטנהאם, כמעט כולם ממעמד הפועלים, היא זו שמשכה את תשומת הלב, לרוב רעה. משמע: אוהדי הקבוצות היריבות החלו לקרוא קריאות אנטישמיות במשחקים. תגובת הנגד של האוהדים הייתה הנפת מגן דוד, והשאר היסטוריה.
בערך באותו זמן בו אצטדיונה של טוטנהאם התמלא ביהודים, תחילת שנות ה־30, החלה קבוצה הרחוקה כ־350 ק"מ מלונדון לפרוח - איאקס אמסטרדם. באותו זמן לא היו בקבוצה שחקנים יהודים ואת החיבור בין יהדות לקבוצת הכדורגל נתנו דווקא הולנדים מערים אחרות. "אצטדיון דה מיר הישן נמצא במזרח העיר", סיפר דוד אנט, יהודי שהיה חלק מאיאקס כ־40 שנה, מחציתן כמנהל הקבוצה הבוגרת. "אוהדים היו מגיעים ממקומות שונים בהולנד לתחנה המרכזית ומשם הולכים ברגל או נוסעים בחשמלית לאצטדיון. הדרך עברה ברובע היהודי, הם היו רואים חרדים בפעם הראשונה בחייהם, ואמרו 'זאת קבוצת היהודים'. בהמשך, עם נשיא יהודי ושחקנים יהודים, העניין השתרש".
הסבתא של דווידס
תנסו לחשוב רגע מי השחקן היהודי המפורסם ביותר ששיחק גם באיאקס וגם בטוטנהאם. זו חידה קשה, מסובכת, כיוון שאותו שחקן נולד בכלל בסורינאם – אדגר דווידס. אף אחד לא שמע על יהדותו של דווידס, זה ודאי לא עניין אף אחד, עד שהקשר בעל משקפי המגן הגיע לטוטנהאם. אז, בעקבות שמועות ושאלות רבות, הוציאה מחלקת הדוברות של טוטנהאם הודעה שהדבר נבדק עם השחקן ואכן הוא יהודי מצד אמו (סבתו הייתה יהודייה).
דווידס לא מזוהה כיהודי, מעולם לא באמת הגדיר עצמו ככזה, אבל העניין עלה לכותרות כיוון שלטוטנהאם לא באמת היה כוכב יהודי לאורך השנים. היהודי המצליח היחידי הוא ישראלי, רוני רוזנטל כמובן. "כשהגעתי לטוטנהאם אז כן הרגשתי במקום יותר ידידותי בגלל הזיהוי הזה", סיפר רוזנטל, שיגיע הערב לאצטדיון טוטנהאם החדש לצפות במשחק. "כמובן שזה מורגש יותר ביציע ולא על הדשא, כך גם יהיה מול איאקס. היום, בניגוד לעבר, אין בכלל יהודים באזור הזה אלא מהגרים אחרים, אבל לא רחוק יש את אזור סטמפורד היל ששם גרים הרבה חרדים. אני זוכר שכשחקן הייתי רואה קצת חרדים ביציע".
אז שחקנים מעבר לרוזנטל לא, אבל מנהלים ודאי שכן. אירווינג שולר היהודי היה מנהל טוטנהאם משנת 1982 ואחריו הגיעו יושבי הראש אלן שוגר ודניאל לוי.
גם לאיאקס שורת נשיאים יהודים. יאם ואן פראח, בנו מיכאל ואן פראח ומאוחר יותר אורי קורונל. ביניהם היו גם אנשי הנהלה נוספים. סולומון מילר, שהיה פיזיותרפיסט הקבוצה בשנים הגדולות שלה, הוא דמות כריזמטית במיוחד שנחשב בזמנו לקמע של קבוצת יוהאן קרויף. אבל יותר מהכל היו אלה שני שחקנים - ג'קי שוורט (שוורץ) ובני מילר.
מילר נולד ברובע היהודי של אמסטרדם וסבו היה מוכר פירות ברובע בשם לוי סלייטר. אבא של שוורט היה מוכר הרינג בשוק מחוץ לעיר. לפני המלחמה ספורטאים יהודים כמוהם היו משחקים כמעט תמיד בקבוצות יהודיות, אבל הם, שהחלו לכדרר אחרי השואה, הפכו לכוכבים בקבוצת על. כשהם הפכו לשחקנים משמעותיים, אז הפכה איאקס להיות באמת "קבוצה יהודית", כיוון שניצולים רבים ששרדו את המלחמה וחיו בהולנד באותה תקופה חיפשו גאווה להיאחז בה.
שוורט הוא מגדולי שחקני איאקס בכל הזמנים, אחד שליהטט עם יוהאן קרויף בדרך לשלוש אליפויות אירופה רצופות. הכינוי שלו, "מיסטר איאקס", ניתן לו כיוון שמדובר בשחקן עם הכי הרבה הופעות אי פעם במועדון. הוא גם במקום השלישי בטבלת הכובשים של איאקס בכל הזמנים.
"איכשהו ההורים שלי הצליחו לשקר לגרמנים שאין יהודים במשפחה", אמר אתמול שוורט בן ה־80 בשיחה עם "ידיעות אחרונות". "אחרי המלחמה היה קשה. אמא שלי מתה בגיל 38, אני הייתי בן 10, אבל במגרש לא היו יותר צרות. הבוס שלנו היה יהודי והיו המון אוהדים יהודים ביציעים, הרבה יותר מהיום. עכשיו יש גם סמלים ודגלים, אבל אז באמת באו הרבה יהודים לראות אותנו".
בשנת 1965, במשחק של איאקס מול DWS, התרחשה מהומה על המגרש במהלכה שוער הקבוצה היריבה זרק לאוויר כמה מילים לא יפות על יהודים. מילר, ששיחק באיאקס, החליט שלא לשתוק. הוא דיווח על המקרה להתאחדות לכדורגל וזו הענישה את השוער. "אחרי האירוע הזה רבים אמרו לעצמם, 'הנה, קבוצה של יהודים'", הסביר אנט.
שירים ביידיש והומור יהודי
את אותם דגלים אפשר לראות באצטדיון יוהאן קרויף בכל משחק. המגן דוד הופיע תמיד גם בווייט הארט ליין ועכשיו באצטדיון טוטנהאם החדש. אבל שחקנים יהודים אין בשתי הקבוצות, ובשכונות הסמוכות למגרשים לא תמצאו בתי כנסת מלאים. היום מדובר יותר בעניין של מסורת. "אין שום כוונה לייהד את טוטנהאם אלא מדובר בזהות שמושרשת אצל האוהדים", הסביר רוזנטל. "יש אוהדים שלא יודעים בכלל למה שרים YID ואני מתאר לעצמי שאותו דבר קיים אצל איאקס".
כן, הקריאות נשמעות, אבל כנראה רבים מהאוהדים, ודאי בדור הצעיר, לא מודעים להיסטוריה אלא שרים כי כך עשו אבותיהם. כשאוהדי טוטנהאם רוצים לדחוף את הקבוצה הם צועקים YID - יהודי ביידיש. לקבוצת האולטראס קוראים "ייד ארמי", צבא היהודים. מולם נרשמים לא מעט מקרים של שירים אנטישמיים, בעיקר מכיוון אוהדי ווסטהאם וצ'לסי. לא כי אותם אוהדים בהכרח מאמינים במה שהם שרים, אלא כי מדובר בחילופי דברים בין קהלים, כך זה השתרש.
לא כולם מרוצים, כמובן. בשנת 2012 הודיע ארגון נגד אנטישמיות שיתבע את אוהדי טוטנהאם שיצעקו YID כיוון שהדבר גורם לאנטישמיות מהצד השני. זה לא עבד. לפני כשנתיים, לקראת משחק בברנבאו מול ריאל מדריד, פורסמה בעיתון הספרדי "מארקה" כתבה על טוטנהאם שבה נכתב שמדובר בקבוצה שנואה בגלל השורשים היהודיים שלה. בטוטנהאם התלוננו וראשי העיתון התנצלו.
ניסיון אחר היה באמסטרדם. לכולם היה ברור שאת קריאות "סופר יודן", או "מי שלא קופץ לא יהודי", אי־אפשר יהיה לעצור, אבל במועדון עצמו החליטו למנוע הכנסת דגלי ישראל. הסיבה: הדבר מתסיס את אוהדי היריבות, בעיקר אלה של פיינורד, דן האג ואוטרכט, ששרים בעצמם נגד יהודים ובעד ארגון חמאס.
"בהתחלה אמרנו שאלה האוהדים אז ניתן להם מה שהם רוצים, לא משנה כמה קשה נהיה", הסביר אנט, מנהל הקבוצה באותו זמן. "הדגלים עדיין נמצאים, אבל בשלב מסוים הפסיקו למכור מוצרים רשמיים של המועדון עם סמל מגן דוד. אצל אוהדי טוטנהאם יש שורשים יהודיים עמוקים יותר, אבל עבור העולם המשחק הערב הוא בין שתי קבוצות יהודיות. זה גורם לי לחייך. המחשבה הראשונה שלי אחרי ההגרלה הייתה על האנשים בת"א, ירושלים וחיפה. בין אם מדובר במיתוסים או בהיסטוריה מהותית אנחנו מקבלים עוד זווית למשחק".
בין טוטנהאם לאיאקס תמיד היו קשרים טובים. אנט סיפר שבשיחות עם אנשי הקבוצה הלונדונית תמיד היה הומור הקשור לזהות היהודית. שוורט ויו"ר טוטנהאם בעבר, אלן שוגר, היו בקשר מצוין. טוטנהאם רכשה מאיאקס לא מעט שחקנים ובסגל הנוכחי יש ארבעה כאלה – טובי אלדרווירלד, יאן ורטונגן, דווינסון סאנצ'ס וכריסטיאן אריקסן. אחרי ההגרלה אמר אלדרווירלד, "אנחנו באים הביתה".
היחסים הטובים קיימים גם בין האוהדים ויש אפילו כמה קבוצות מאורגנות של אוהדי שתי הקבוצות יחד. בעבר הן אף הוציאו "צעיף חצי־חצי", עם צבעי ושמות שני המועדונים. צעיפים כאלה לרוב לא נמכרים סתם, אלא רק במשחקים גדולים, בעלי משמעות. היום בהחלט יש אחד כזה, חצי גמר ליגת האלופות.
דבר אחד בטוח: דגל ישראל יונף בגמר במטרופוליטנו במדריד, נשאר לראות מי מהצדדים ידאג לכך.
לפנייה לכתב/ת 
