ראשון 20 באוקטובר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 30.04.2019
    עוצמה נשית
    המיילדת שביקשה סלפי רגע אחרי הלידה. המפורסמת שעשתה אמבוש דרך מעצבת הגבות. הפרידה מהדמות של איילת שקד. והפוליטיקאי שבגלל התוכנית אולי לא נכנס לכנסת. מיוחד לרגל יום העצמאות: כוכבות 'ארץ נהדרת', שני כהן, עלמה זק, ליאת הר לב, תום יער וגיה באר גורביץ', מדברות חופשי
    רז שכניק ואנה בורד | צילום: גבריאל בהרליה

    ליאת, תספרי על הקטע שביקשתי ממך להניק את הבת שלי", אומרת שני כהן, כשאנחנו מדברים על הרגעים האלה שהאימהות של בנות 'ארץ נהדרת' מתערבבת עם העבודה וגם... רגע, מה זאת אומרת שליאת הניקה את הבת של שני? "תשמע, טסנו לשלושה ימים לכרתים למערכון של הטורטלים", מתחילה ליאת הר לב להסביר, "ושני בדיוק הניקה והביאה את עופרי. אני גם הנקתי, אבל לא הבאתי את הבת שלי, אנה קונפורטי הקטנה אלא משאבה שהיה בה חור. זה לא שאב שום דבר והגעתי לגודש פסיכוטי בשדיים. כל מה שהייתי צריכה זה גור קטן שישחרר את הגודש. ושני אמרה לי, תיקחי אותה כבר ותניקי אותה".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    שני: "רציתי לעזור לחברה, וזה גם חלב מעולה, כי היא צמחונית ולא שותה ולא מעשנת, מלא ירקות. חלב משובח. ואני כל מה שעניין אותי זה שהיא תחזור להניק כי אז מה, לא נניק ביחד?"

     

    אז בסוף הנקת את הבת של שני?

     

    ליאת: "בסוף אמרתי לא, אני אסתדר, כי היא לא הייתה פיצית כזו, אלא ילדה שצריך להסביר לה מה עומד לקרות עכשיו ואני לא רוצה לעשות לה טראומה. אמרתי אנחנו חברות ויהיה לה מוזר, היא יודעת שאני לא אמא שלה. שני אמרה, 'נו, בשביל הסיפור'. זה סיפור טוב לספר אחרי זה".

     

    בת כמה הילדה הייתה?

     

    שני: "בת שבע בערך".

     

    ליאת: "לפני גיוס".

     

    שני: "סתם, בת חצי שנה. זה באמת סיפור טוב. אני כמו רינה מצליח, מחפשת כותרת".

     

    נטע ברזילי
    נטע ברזילי

     

    ומה קרה לגודש?

     

    ליאת: "מה שבאמת קרה בסוף זה שהמפיקה הראשית שיחררה לי את הגודש. ידנית".

     

    עלמה: "אוראלית".

     

    שני: "אתם מבינים מה נשים עוברות?"

     

    משפחת נתניהו
    משפחת נתניהו

     

    תום: "זו לא כותרת או משהו, אבל מפיקות גם יונקות מאיתנו".

     

    שני: "בוא נגיד שלאסי כהן זה לא קרה".

     

    עלמה: "גם לגברים יש גודש שצריך לשחרר לפעמים".

     

    תום: "אנשים ביום העצמאות קוראים את העיתון ואומרים, וואו, הם ירדו מהפסים חביבי".

     

    שני: "איך זה יישמע? 'היא אמרה לי קחי את התינוקת שלך ותניקי אותה'. זה לא נקרא טוב'".

     

     

    × × ×

     

    בלי טקסטים של כותבים, חזרות, איפור, תלבושות של דמויות וחליפות שומן - שני כהן, עלמה זק, תום יער, ליאת הר לב וגיה באר גורביץ' החדשה, הן הנשים הכי מצחיקות בישראל. שימו אותן ביחד על ספה אחת בלובי של מלון שמנגן ברקע מוזיקה של מסאז'ים וקיבלתם דאחקות קורעות, לצד אמירות חדות על נשים, גברים, פוליטיקאים והומור. עלמה היא הכי ותיקה, מהתוכנית הראשונה, כבר 16 עונות ומרגישה רעננה ואדג'ית כאילו זה היום הראשון שלה. גם שני כהן, שנחטפה - מי זוכר שהיה כבר דבר זה פעם, מ'שבוע סוף' - היא מאבני היסוד של התכנית.

     

    ליאת הר לב, התחילה ב'רמזור' ואחרי תקופה בתוכנית של טייכר וזרחוביץ' ברדיו הצטרפה לצוות והפכה לכוכבת כמבצעת ולמי שתורמת דמויות חשובות. האחרונות להגיע היו תום יער, מהסטנדאפיסטיות הבולטות והקורעות שדרכו פה אי פעם (אגב, יש לה הופעה באמפי שוני ב24.5), וגיה באר גורביץ' שהצטרפה העונה וכבר הבריקה עם סתיו ראול וחיקוי של בצלאל סמוטריץ'. הסיבה לחגיגה? ספיישל העצמאות של 'ארץ' שישודר בקשת ביום חמישי הקרוב.

     

    העונה לא הצלחתם למצוא בינתיים מערכון שהפך ללהיט כמו הטורטלים. זה מלחיץ?

     

    שני: "זו עונת בחירות אז אתה ממוקד בחירות וזה פחות מבאס אם אין מערכון עונתי סוחף. במיוחד אחרי עונה שיש בה מערכון של הטורטלים".

     

    קשה להתעלות על דבר כזה.

     

    "גם על הפילוסים היה קשה להתעלות. אבל הנה, קרה. אולי צריך לחכות עוד כמה שנים".

     

    ליאת: "אתן לא מאמינות. נכון אכלנו במרינה הזאת בכרתים במערכון של הטורטלים, במסעדת דגים? הייתי שם שוב. זוכרות, סיימנו ומתנו לישון והיה כזה דייג, ג'ובאני, שהעמיס מלא דגים שדגו היום, שעתיים עלי גפן ואנחנו רק רוצות לישון ויש פתאום עיקריות! בקיצור, הייתי עם המשפחה ואני אומרת להם, 'פה אכלנו'. התיישבנו, והם עידכנו את התפריטים. יש תפריטים של מפורסמים שסעדו פה, ליידי גאגא, ריהאנה, דניאלה פיק והטורטלים!!!"

     

    עלמה: "יש מנה על שמנו, קלמארי טורטל?"

     

    שני: "הקטע שהסתובבנו ביוון בדמויות יום שלם ואנשים מסתכלים עלינו כאילו זה אנחנו".

     

    ליאת: "והבלונד לא שלנו והציצי גם לא".

     

    שני: "הרגשתי לא נוח ואמרתי, איטס נוט מי, תקעו בי מבטים".

     

    ליאת: "ההוא במסעדה לא באמת חשב שזו אני כי זה לא דומה, הוא חשב שהייתי אולי נערת מים והראה לי את התמונה שלי עם הפאה הבלונדינית. אבל אני וריהאנה על אותו תפריט? אפשר לפרוש. אגב, לקחתי את התפריט הביתה".

     

    תום: "למה לקחת אותו ולא צילמת?"

     

    ליאת: "כדי שיהיה לי הארד קופי. יש עמוד עם ריאהנה וגאגא, ויש עמוד של הפחות מפורסמים, דניאלה פיק בלי טרנטינו, הטורטלים וג'ובאני הדייג".

     

    לקח לך מחיר מלא?

     

    ליאת: "נתן הרבה פינוקים בסוף".

     

     

    הטורטלים
    הטורטלים

     

    שני: "אגב חופשות פסח, איך פיספסנו את הדמות של הדסה בסיני?"

     

    למה פיספסתן? אולי עוד תעשו אותה בתוכנית יום העצמאות החגיגית שלכם?

     

    שני: "ב'ארץ נהדרת', מה שלא קרה אתמול לא קורה בסוף. גם אם זה הדבר הכי מדהים. הרלוונטיות בתוכנית היא מעל הכל. מולי (שגב, העורך הראשי של התוכנית, ר"ש, א"ב) רוצה רק את מה שקרה באותה דקה. אבל אספר לך סוד, עוד שנתיים כשאף אחד לא יזכור מי זאת, פשוט מביאים אותה כדמות".

     

    תום: "זה מתיישב לך איפשהו כאן בראש".

     

    מה את רואה בהדסה?

     

    תום: "לא התחברתי אליה. אבל לוקחים מכל מיני מקומות, 'בואו לאכול איתי', למשל. זה מתיישב לך בראש, אתה לא מיד לוקח. זה כמו וירוס, פתאום זה מתפרץ".

     

    עלמה: "אנחנו כל הזמן מסתכלים על אנשים כדי לחפש דברים".

     

    ליאת, את מתבאסת שאיילת שקד יצאה מהכנסת? הלכה לך דמות חזקה.

     

    ליאת: "לא נראה לי שאנחנו נפרדים ממנה".

     

    עלמה: "היא עוד תחזור".

     

    ליאת: "תראה, בילינו כבר תקופה".

     

    גיה: "לי זה היה עצוב כשהם הפסידו ולא יהיו את הדמויות של ליאת וזרחו".

     

    ליאת: "הם ירדו מתחת לאחוז החיקוי".

     

    זה אובדן לתוכנית?

     

    "אובדן נראה לי מילה גדולה. זה קורה גם ככה אוטומטית בכל עונה. מדברים שהיו חשובים ויקרים יותר נאלצתי להיפרד. אירנה, סלמה, ליהי האשטג, אסתי".

     

    שני: "לפעמים יש כיף בלסיים עם פוליטיקאי כי אתה תקוע איתו קצת. ציפי לבני היה שעתיים איפור וזה על דמות מאוד mellow, שלא כיף לעשות לאורך זמן. לקחתי מאוד קשה את הסיפור עם לבני, היה לה סוף לא טוב. מגיע לה הרבה יותר ממה שהיא מקבלת והיא לדעתי תפתיע ותבוא מהמקום הנכון. אבל כדמות מיציתי. כשציפי תחזור אני מעניקה אותה לגיה, יש לשתיהן עיניים כחולות, לא צריך עדשות".

     

    אתן חושבות לפעמים – אני לא רוצה שפוליטיקאי מסוים ייבחר ברמה האישית גם אם החיקוי שלו טוב?

     

    שני: "החיקוי הוא מעל הכל. אבל נגיד כשגילינו שזהות לא עברה את אחוז החסימה, לרועי בר נתן הייתה שמחה גדולה. הוא הרגיש שהצליח לעשות משהו. פייגלין דמות מדהימה, אבל היה כשל בהבנה שלו. הייתה לגליזציה לסמים אבל גם הבטחה לבנות את בית המקדש. אז הצלחנו להגיד שזה לא רק שאכטות. וזו אמירה חשובה והיא עברה כנראה. לרועי הייתה תחושה כזו".

     

    בנט יצא נגד התוכנית, יש תחושה שאולי הזקתם לו.

     

    ליאת: "אנחנו כל כך נכנסים בכולם, לא חושבת שבעונת הבחירות הנוכחית ריחמו על מישהו".

     

    עלמה: "הוא נפתלי חמודי כזה".

     

    גיה: "והוא נבחר לחיקוי הכי אהוב".

     

    שני: "אני חושבת שנפתלי בנט היה היחיד שאמר, 'זרחו הורג אותי'".

     

    עלמה: "אולי התכוון הורג אותי מצחוק?"

     

    בצלאל סמוטריץ' שגיה עושה זו תשובה לביקורת שהייתה על כך שאתם נותנים לגברים לגלם נשים, למשל מירי רגב, ושזה מוציא אותן לא טוב?

     

     

    ליהוק מתבקש. גיה כבצלאל סמוטריץ'
    ליהוק מתבקש. גיה כבצלאל סמוטריץ'

     

    שתיקה בחדר.

     

    תום: "כן!"

     

    גיה: "זה משהו באישיות של הפוליטיקאי המסוים הזה. זה שאת מירי רגב סמו עושה, זה כי משהו בה מאוד..."

     

    וולגרי?

     

    "בדיוק. ונראה לי שבמקרה של סמוטריץ' משהו באישיות שלו מזמין את זה שאישה תשחק אותו".

     

    שני: "גם פיזית היא הכי דומה לו".

     

    גיה (צוחקת): "תודה רבה".

     

    שני: "אני עשיתי את בן־אל תבורי בעוונותיי".

     

    ליאת: "אני רציתי לעשות את דודו פארוק".

     

    שני: "שלחתי לליאת תמונה ואמרתי, תראי, את הוא".

     

    ליאת: "זה היה בהתחלה, כשהוא היה עוד עובר ברחם. ואז הוא נבחר כגבר הכי סקסי איפשהו ואמרתי שצריך לעשות משהו על דודו פארוק ואמרו לי שזה כבר מצטלם מחר. יצאתי סתומה. כשהצעתי אמרו שזו הברקה אבל מאוחר מדי".

     

    אלי פיניש עשה את זה.

     

    שני: "אלי ממש מפחד מעדשות והביאו רופא עיניים כדי שיאלחש וישים לו את העדשות".

     

    עלמה: "אלי בכלל רגיש. הבד לא נעים לו והזה מציק לו".

     

    אז בגדול זה מי שמבקש ראשון את הדמות?

     

    שני: "אחרי שראיתי את הראיון עם קרן מרציאנו עם נתניהו שאלתי את מולי: 'המתנה ניתנה או פנויה'? והוא אמר לי, 'פנויה'. אז אמרתי, 'אוקיי, אני חייבת למצוא את הדבר הזה'. וזה היה קשה. אבל בסוף מצאתי משהו בדיבור האיטי הזה שלה, 'ה'ע־ר־ב ב'ח־ד־ש־ו־ת חי־ס־כון'. יש בדיבור שלה משהו איטי, מודגש כזה".

     

    עמית סגל מת עליכם.

     

    עלמה: "את זה תשאל בראיון עם הבנים".

     

    גיה: "מה זה פוליטיקה, עשיתי שעווה".

     

    תום: "למישהי יש טמפון?"

     

    אנחנו מבינים את הכיוון. אז איך זה לשלב בין קריירה ובין אימהות?

     

    שני: "קודם כל קצת עובדות: זה לא עבודה נורא קשה".

     

    עלמה: "לכותבים זה בית כלא".

     

    שני: "זה שלושה ימים או יומיים בשבוע, זה לא שאת עכשיו פול־טיים ג'וב".

     

    עלמה: "ימי צילום זה מהבוקר עד הערב וזה יומיים מקסימום, בית זונות".

     

    ליאת: "לא־לא בואו, יש כתיבות וחזרות וקריאות".

     

    כשזרחוביץ' התראיין אצלנו הוא הגדיר את זה כבסיס סגור.

     

    עלמה: "זה נכון, לכותבים".

     

    שני: "הם כלואים שם, אנחנו משתחוות להם".

     

    ליאת: "להרים כזה דבר פעם בשבוע. וגנץ פתאום נואם בשמונה בערב. זו עבדות"

    איילת שקד
    איילת שקד

     

     

    בואו נדבר עליכן.

     

    ליאת: "לא, רק על הבנים".

     

    תום: "(צוחקת) ולהרים להם, בלעדיהם לא היה שום דבר קורה".

     

    עלמה: "(צוחקת) מאחורי כל אישה עומד כותב שלא רואה את הילדים!"

     

    קצת מבאס שאין אף כותבת אישה בצוות של 'ארץ נהדרת'.

     

    שני: "לכותבים שלנו יש צד נשי מאוד מפותח. הם מתמחים בנשים. יש גם כותבות אורחות שכל הזמן נמצאות ברקע. עשינו מערכונים חזקים של נשים".

     

    עלמה: "העבודה היא בעצם מאוד ביחד. אנחנו יושבת ומפתחות את הדמויות".

     

    דוגמה?

     

    "ספיר טורטל התחילה כדמות קטנה במערכון של המושב ויצקתי לתוכה משהו. הם אולי בפועל כותבים, אבל אנחנו מעבים ומעבדים ויש דיאלוג וסיעור מוחות".

     

    שני: "הרבה זמן חיפשו ב'ארץ' את הפורח החדש. איך נראים הפרחים החדשים. היה חיפוש מאוד אינטנסיבי. כתבו דברים, נמחקו דברים, ואז קרה משהו בתמהיל עם הדמויות שאסי הביא ועלמה הביאה. הסתכלנו ואמרנו, זה ענק, בול. אנחנו לוחצות על אסי וטייכו וזרחו לכתוב סרט על הטורטלים. זה מין פנטזיה כזו שלנו".

     

    עלמה, מה יש בך מהדמות של ספיר?

     

    עלמה: "כלום. אני אוהבת לומר שהיא סתומה וטובת לב, אני כן רואה בה טוב. יש שם איזה רגש. אני זוכרת שאסי אמר לי בפגישות הראשונות, 'אני רוצה שנעשה אותם אנשים אמיתיים עם כל זה שהם מוקצנים'".

     

    שני: "אתה רואה את העבד כי ימלוך וזה הדבר שאני הכי אוהבת אצל ספיר, זו עבודת דמות מדהימה".

     

    איזה עוד דמויות הבאתן?

     

    ליאת: "סלמה שלי, ליהי האשטג שלי, אסתי שלי, גם כתיבה 50 אחוז. ואירנה גם שלי".

     

    גיה: "אני הכרתי את אשלי בקשי מליאת ולא מהמקור. אמרתי, 'וואי זה גדול', ואז אמרו לי שיש מישהי כזו".

     

    ליאת: "שמו לי סטייק על הפרצוף באשלי בקשי ובטורטליות. היינו בספא עם מסכות מופרכות ואז בסוף הן שואלות מה שמת ואני אומרת, 'זו שליה, זה מוליד אותך מחדש'. שמו ניילון ועליו קרפצ'יו שומני. ואני בכלל לא אוכלת בשר. ברגע האמת, במקום להניח עליי את הניילון שעליו הבשר המדמם והשומני, היא שמה לי את הבשר על הפנים והניילון למעלה. אנחנו מדברים על הכל, נחיריים, אוזניים, אחר כך עוד הוצאתי קרפצ'יו מהאוזניים והן נקרעות עליי מצחוק ולא נושמות".

     

    עלמה: "זה היה כל כך מצחיק".

     

    שני: "היא מנסה להסביר לצוות איך לשים, שכל הבשר הנא לא ייכנס לפה שלה וזה היה כל כל כך חמוד".

     

    ליאת: "שני אמרה, הנה יש לך סיפור לראיונות כי את לא יודעת מה לומר".

     

     

    × × ×

     

    בואו נדבר על מי־טו.

     

    גיה: "חולה על מי־טו".

     

    עלמה: "מי־טו זה החיים".

     

    ליאת: "זה המי־טו השני שלי היום".

     

    שני: "מי מביאה סיפור על הצבא? מי על האוניברסיטה?"

     

    ליאת: "ברצינות, החלום שלי שאנה קונפורטי תגדל למציאות שלא מתראיינים בה על מי־טו. או לא תצטרך להתראיין באופן כללי".

     

    שני: "כל העניין הזה לשבת ולחפש מי הוטרדה לא רלוונטי. קורית מהפכה אמיתית וזה דבר שמורגש, עם קשר או בלי קשר לזה שאנחנו חמש בנות".

     

    ליאת: "שמשועממות מלדבר על זה".

     

    מה לגבי העצמה נשית? אתן מרגישות חלק מזה?

     

    תום: (צוחקת) "אויש זה סיוט. אני סמל לשמנות וזה קשה. סתם, אני לא באה להיות סמל למשהו, יש פה נשים מצחיקות שיודעות להיעלם בתור דמויות".

     

    שני: "אם יוצא מזה שאת מעצימה מישהו אז זו אחלה תוצאה".

     

    ליאת: "אנחנו רוצות להצחיק ולא להעצים נשים. אנחנו כן נמצאות במקום שבו שאלת הייצוג מהותית, כי אפשר להגיד במקרה הטוב שליש מהפאנל הוא נשי, אבל תסתכל ברשימות לכנסת ותראה כמה פוליטיקאיות יש באופן יחסי".

     

    שני: "תמיד שואלים למה יש מעט נשים ב'ארץ נהדרת', אבל כמה נשים יש בממשלה או בכנסת? יש מעט מאוד ביחס לגברים".

     

    תום: "אני רק אגיד בהקשר הזה..."

     

    עלמה: "אם את לא בטוחה אל תדברי, תביאי מתכון". (צוחקת)

     

    תום: "רגע, אני אתייעץ עם ליאת".

     

    ובכן?

     

    "יש המון בנים בינוניים בעמדות שנשים צריכות להבריק בטירוף כדי להגיע אליהם. הפמיניזם ינצח אם יהיו יותר נשים בינוניות בכל מקום. נשים צריכות לרוץ איפה שגבר הולך. כמו שכריס רוק אומר על שחורים, אתם יודעים מי השכנים שלי? ביונסה, ג'יי־זי, ואיזה רופא שיניים לבן. לא בא לי כל הזמן להילחם ולהראות איזו טובה אני, תן להיות לייד בק כזה".

     

    שני: "לא שמעתי אף פעם ששואלים גבר איך אתה מג'נגל בין הבית והעבודה. זה תמיד איך את מג'נגלת".

     

    עלמה: "גם אם גבר יג'נגל מבחינה לוגיסטית, הג'ינגול אצל האישה הוא נפשי. לצאת בשמונה בערב לחזרה של שעה, הרבה יותר קשה מאשר לקום בארבע בבוקר. אני יודעת שלקראת השינה הם צריכים אותי".

     

    שני: "יש מצב שהבנים לא יעידו את מה שאנחנו מעידות. לא בטוחה שנורא להם לצאת בשבע וחצי בערב".

     

    הילדים רואים אתכן בדמויות אחרות, זה מוזר להם?

     

    ליאת: "הנקתי את זוהר כאביבית בר זוהר".

     

    שני: "אגב, הם מזהים אותנו בכל מצב".

     

    גיה: "הזקן של סמוטריץ' היה השיא. לא הנקתי ככה".

     

    שני: "הנקתי בתור הפקידה מהדואר שזה היה מאוד מפחיד. במערכון של אדי קופל, גאיה הייתה בת חודש וחצי ולא ידענו מה לעשות עם הפסקות ההנקה. אז מישהו הציע, 'למה ששני לא תניק תוך כדי ולא נצטרך לעשות הפסקות'? והנקתי אותה מתחת לסינר הנקה. כשגאיה ישנה הבאנו בובה וכשהייתה ערה פשוט הייתה יונקת ממני. זה לא היה פשוט אבל גם ייצר משהו אחר, תחושה שונה ומיוחדת".

     

    תום: "ליאת מפגיזה עם תמונות של ילדים, אז יש חוק: מותר לך שלוש ביום. גם אם זה יום ארוך זה לא נצבר".

     

    ליאת: "אני האדם שלא האמנתי שאהיה וזה תכף יעבור לי. אני הסיוט של עצמי. אני זוכרת שלפני שנתיים, כשהייתי בת 25, התחלתי לעבוד ברדיו עם טייכר וזרחו וזה היה ימי התחלת האינסטגרם וכולם היו סחים וכולם העלו ב־1 בספטמבר את התמונות של הילדים וחשבתי שאני מקיאה".

     

    ואם ליאת עוברת את המכסה של שלוש תמונות ביום?

     

    תום: "אני מוציאה לליאת תמונות של הכלב שלי אם היא מגזימה".

     

    ליאת: "ואז אני אומרת לה תעיפי את הכלב, הבנתי".

     

    יש עוד פרט שאנחנו צריכים לדעת עליכן?

     

    עלמה: "בועז הבעל של ליאת הוא האקס שלי. היינו יחד איפשהו בשנות ה־90 כזה, שנה או שנתיים".

     

    ליאת: "הם גרו יחד. הם חברים טובים".

     

    לא ידעתי, ספרי עוד.

     

    "אין מה, זה אוקוורד כמה שזה לא אוקוורד".

     

    שני: "גם אני הייתי עם בועז והן לא יודעות".

     

    הייתה ביקורת בטורטלים על ענייני בוטוקס. מה דעתכן על התופעה?

     

    גיה: "שמונה הזרקות פה ופה".

     

    שני: "אף אחת מאיתנו לא עשתה, חד־משמעית. אבל אין לי התנגדות עקרונית".

     

    עלמה: "זה גם לא נראה כל כך טוב".

     

    ליאת: "באופן ספציפי העבודה שלנו מושתתת על שרירי הפנים ולא היינו רוצות לשנות את זה. יש מערכון מעולה על גיל של איימי שומר, עם ג'וליה לואיס דרייפוס. הוא נקרא 'לאסט פאקבל דיי'. אנחנו במקצוע אינפנטילי שכולם נשארים פה ילדים ואנחנו יכולות להיות בנות 400 יום אחד ומחר ילדת בת מצווש, ואת יכולה לומר שהגיל האמיתי לא משנה".

     

    גיה: "אתם מחפשים את הפרובוקציה. איך אנחנו מתעסקות עם המראה. ילדים וקריירה. בסוף גם בראיונות, בצד שלכם, אתם שואלים דווקא את השאלות האלה".

     

    תום: "אני נדרכת ובאה לעזור לך עוד רגע".

     

    השתול מאיסטנבול העביר את הדיבור שלכם על זה גם לגברים.

     

    גיה: "זה ממש הציף את התופעה. ראיתי לא מזמן בחדשות כתבה שעשו על השתלות שיער בטורקיה ונראה לי שזה שיחרר משהו בדיבור".

     

    שני: "זה התחיל מהכתבות על ההשתלות שיער ונכנס למערכונים. שמעתי על 'הכלה מאיסטנבול' ממשה אשכנזי שאמא שלו רואה את הסדרה. יש לנו פגישות תמיד לפני עונה וכל אחד מביא את מה שהוא דג בקיץ האחרון. אז אמרתי להם, 'שמעתם על הטלנובלות הטורקיות?' תשימו רגע. ופתאום מבינים שיש פה תופעה והגאונות של הכותבים בארץ זה לקחת שתי תופעות ולאחד אותן".

     

    בואו נעבור לתגובות הזויות ברחוב.

     

    ליאת: "המיילדת ביקשה סלפי דקה אחרי הלידה. אמרה לי, 'עכשיו אחרי שזה נגמר, אני חייבת סלפי' והעבירה למצלמה. הרגע ילדת ואת עירומה לגמרי".

     

    מצחיק.

     

    ליאת: "יצאתי פעם מהספר ואז עולה זוג והם אומרים כזה אחד לשני, 'נו תשאל אותה'. נו די, 'תשאלי אותה את'. ואת כזה מתביישת, מסמיקה, נו די, שמישהו ישאל אותי. והם אומרים לי, 'יש לך מושג איפה אפשר פה להתארגן'?"

     

    גאוני.

     

    תום: "יש את הבנות שנופלות עלייך הו־מיי־גוד אני אוהבת אותך ואת לא כזאת שמנה".

     

    ליאת: "נורא רזית באמת".

     

    תום: "לא באמת".

     

    שני: "הבת שלי לא מרשה לי להצטלם סלפי אם היא לא בתמונה. אבל מצד שני יאללה, זה מה שעושה לך מצב רוח טוב. אנחנו כולנו מאוד מאוזנות כזה, הבתים שלנו לא של כוכבים, אם תיכנסו לבתים לא תדעו שאנחנו שחקניות, אין קיר מלא בתמונות".

     

    תום: "אצלי יש קיר תהילה".

     

    שני: "עוד אין לה ילדים, וזה בסדר".

     

    תום: "אין לחץ. בסוף יהיו. יהיה מוזר אם לא. מה נעשה כל היום, נהיה עשירים ונריב?"

     

    תראו נטפליקס.

     

    "אני ונטפליקס כבר תקופה ביחד. אני מרגישה שאני מכירה אותו מעל ומעבר".

     

    עלמה: "תום, אם לא בא לך על הקטע של ההיריון ואת צריכה רחם, אנחנו פה בשבילך, אנחנו גם נניק בשבילך. אנחנו פה גם אם את צריכה זרע".

     

    אפרופו ילדים, מה אמרה נועה קירל על החיקוי שלה עם אגס קימל?

     

    "זה היה מיקס של דברים ולא נועה עצמה. בכללי היא ילדה מקצוענית וחמודה בפעמים שפגשתי אותה. אין לה כזה, 'יא בת זונה למה נראה לך!' (צוחקת). תראה, בגדול, הורדתי לה מיד סטירה כשראיתי אותה. אמרתי לה, קודם כל תירגעי ומשכתי אותה מהשערות והיא עפה משם. סתם, לא, היא הייתה ילדה חמודה ומהממת. יש לה סטאר־קוואליטי ברמות".

     

    ליאת: "כשנטע ברזילי הגיעה לאולפן היינו כמו ילדים בפסטיגל. הייאנו כזה 'אני אצטלם איתה? זה לא מביך?".

     

    תום: "הביאו לנו את הבגדים שלה".

     

    תגובות מצחיקות מאנשים שחיקיתן?

     

    שני: "פעם היו מתקשרים, היום יש ווטסאפ וזה מקל על הסיפור. התקשרה אליי פעם דורית גבות ואני עונה, כי בכל זאת זה דורית גבות, ומדברת איתי פתאום טלי סיני ריקליס. עשינו בדיוק פאנל במעושרות, וריקליס אומרת לי, 'כל כך צחקנו, אבל זוס לא באמת כזה זקן'. הוא היה אולי בן 90 אז. הכי שמחה על החיקוי שלה סיוון רהב־מאיר. היא אמרה, 'אנחנו כל כך נהנים, ראינו כל המשפחה, הקטן, הקטנה, הבינונית'".

     

    ליאת: "אמרו לי, 'את צריכה לעשות שיעור על סקטים כי תהיה כניסה כרותם סלע'. שמתי סקטים פעם ראשונה מגיל שמונה ואז צילמתי כדי לשלוח לרותם. כתבתי לה, 'לא יכולת לרכוב על אופניים?' והיא ענתה, 'מגיע לך'".

     

    תום: "נטע ברזילי אוהבת, שולחת סרטונים".

     

    לסיום, מה יש לכן להגיד לכבוד יום העצמאות?

     

    כולן: "אין על המדינה שלנו ויש לנו ארץ נהדרת".

     

    עשיתן קצת ונדליזם באיזה מקום היסטורי?

     

    תום: "רק בגבעת התחמושת".

     

     


    פרסום ראשון: 30.04.19 , 18:36