הפוך, גוטה

יש גישה שטוענת שכמעט מכל אלבום כפול ניתן לזקק אלבום בודד שלבטח יהיה טוב ממנו. אם הטענה הזאת עומדת כשזה נוגע לאלבומים איקוניים, היא נכונה שבעתיים כשמאזינים ל"הפוך מהיקום" של אייל גולן.

הדרך הכי טובה לבחון את האלבום החדש של גולן היא באמצעות תיאוריית המחלפים והפקקים. אחרי יותר מעשרים שנה בצמרת הפופ הים התיכוני, עם מחזמר משיריו שרץ למרות הביקורת וכשבכל רגע נולדים עשרה מתמודדים על הכתר, האיש נותן עבודה. זה מרשים, אבל כשמתחילים לנסוע – סליחה, להאזין – מגלים שאתם די תקועים. יש כאן גיוון מוזיקלי, מבלדות שמנסות לרגש (שיר הנושא הלא רע ו"ממה את מפחדת" עם בניה ברבי שטיפה מזכיר את "בואי" של עידן רייכל) ועד קטעים מרימים ("הולכים להשתגע" החלש עם משה פרץ ו"לא מבינה עברית" עם עופר ניסים). אלא שכשמאזינים להם ברצף מצטייר בלגן. מזל שיש את "שיכור בלילות" האולד־סקולי עם הגיטרה המסלסלת ומכונת התופים שזורקות לאייטיז ואת "ממחר" ההומוריסטי. אבל בעיקר זו ההגשה הזחוחה של גולן שפוגמת בהנאה שבהאזנה לקול הנהדר שלו.

גם באגף המילולי המצב לא טוב יותר. "לונדון", שגולן שותף בכתיבתו, עוד סביר ("אולי קפה של בוקר בשדרה, ברוח הקרה יוצאים לעיר האפורה") אבל "סוף שבוע" ("אז בואו ונרים ת'רחבה, ונרקוד עם כל הנשמה, החיים שלנו מתנה, כולנו נעוף, נרקוד בטרוף") מביך אפילו ביחס לסטנדרט הנהוג בז'אנר.

למעשה, אם צריך להצביע על השיר הכי טוב מבין העשרים שכאן, זהו דווקא הקאבר היפהפה ל"האם להיות בך מאוהב". ככה שלפחות דבר אחד חיובי יצא לגולן מתוכנית הריאליטי שהוא הריץ עם אביב גפן.