יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הזדמנות לעריכת חשבון נפש עם הנעשה והלא־נעשה בנושא, הן על ידי אנטישמים ומכחישי שואה והן על ידי ישראל.
74 שנים אחרי שחרור מחנות ההשמדה, חיים עדיין בתוכנו ניצולים שחוו על בשרם ובנפשם את הגיהינום עלי אדמות. השואה הפכה בכל העולם נושא למחקר וגם ליצירה בתחומי הספרות, הקולנוע, התיאטרון, הקומיקס ועוד. בארץ, למשל, פורסמו בשש השנים האחרונות שלושה רומנים גרפיים שדנים בה במישרין או בעקיפין: "הנכס" של רותו מודן, "אנה פרנק" של ארי פולמן ודוד פולונסקי ו"הדור השני" שלי. השואה גם נלמדת כחלק מתוכניות הלימודים במדינות רבות, אך מודרת מהן במדינות רבות אחרות. "מיין קאמפף" של היטלר יוצא לאור במהדורות מחודשות המועשרות בהסברים ובקונטקסט, ו"הפרוטוקולים של זקני ציון" עדיין נמכרים ומציתים את דמיונם של המשוכנעים בקונספירציה יהודית עולמית.
המדינה והעומד בראשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, משתמשים לפעמים בשואה למטרות פסולות בעיניי, דוגמת הגברת הלאומנות בקרב תלמידי תיכון וחיילים היוצאים למסע למחנות ההשמדה. הם גורמים בכך לזילות שלה, ופוגעים בזכר הנספים ובכבודם של השורדים. צעירים רכים משתתפים במצעד החיים, עטופים בדגל הלאום ולצלילי המנטרה המופרכת "אל נלך כצאן לטבח". כך נמתח קו הסברתי ישיר בין מצבו של העם היהודי בשואה למצבנו כאן ועכשיו בתוך הסכסוך הישראלי־פלסטיני או מול איראן, וזו השוואה שאין לה מקום.
היסטוריונים וחוקרים עמלים עשרות שנים על כתיבת ההיסטוריה של השואה במכוני מחקר ובאקדמיה. כתיבתם מבוססת על מסמכים, עובדות, עדויות, צילומים וארכיונים. פוליטיקאים חסרי אחריות, מנגד, עושים בזה מניפולציות על מנת לקדם אינטרסים פנימיים או חיצוניים. אסור לפוליטיקאים ומדינאים למנף את השואה לצורכיהם הפופוליסטיים. ההצהרה המשותפת של נתניהו וראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי, לאחר שפולין אסרה בחוק על האשמתה באחריות לשואה, היא עלבון להיסטוריה, לאמת ולזכר השואה. ההצהרה האחרונה של נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו, שניתן לסלוח על פשעי השואה, מבזה את האינטליגנציה שלנו ובעיקר מבזה אותו.
בשנים האחרונות מזדמן לי להרצות בפורומים שונים על הרומן הגרפי שלי "הדור השני". מצער אותי לשמוע מיוצאי עדות מזרח שאמנם סיפורי נוגע לליבם, אך למרות זאת, לדבריהם, אין להם כל נגיעה היסטורית או משפחתית לשואה. אני תמיד מזכיר להם שמשפחותיהם היו רשומות בספר השחור של היטלר במסגרת הפתרון הסופי, ושרק בזכות ניצחונם של בעלות הברית על הנאצים נמנעה שואתן הוודאית. לבורות הזו אחראית בין היתר מערכת החינוך הישראלית.
יתרה מזאת, ישראל צריכה להתבייש ביחסה לניצולים ובניהולה הכושל של כספי הפיצויים המגיעים להם, כשניצולים רבים חיים בערוב ימיהם מתחת לקו העוני. אחת לכמה שנים עולה קמפיין הקורא לפצותם כראוי, אבל זה תמיד מעט מדי ומאוחר מדי. לאבי, שחי בבלגיה וחגג החודש יום הולדת 93, אמרתי יותר מפעם שטוב שלא עלה ארצה – הוא היה חי כאן על פת לחם.
מדינת ישראל ניכסה לעצמה את השואה, וזו טעות איומה. השואה היא אסון של האנושות כולה, של העולם כולו. אם אנחנו מתיימרים להיות אור לגויים, עלינו להפסיק להפוך את השואה לקרדום לחפור בו. ¿
פרופ' מישל קישקה הוא קומיקסאי ומלמד במחלקה החזותית בבצלאל. הערב ייערך במרכז התרבות משכנות שאננים אירוע בהשתתפותו על ספרו "הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא"
