בזכותם
לקראת יום הזיכרון תשע"ט מפרסם משרד הביטחון את מניין החללים • מאז יום הזיכרון הקודם נוספו לרשימה הארוכה 56 חללים מכוחות הביטחון ותשעה אזרחים • 3,146 אזרחים נהרגו בפעולות איבה • ביום שלישי בערב: אירועי יום הזיכרון יחלו בדקת דומייה
יום הזיכרון התשע"ט: 23,741, זה מניין החללים במערכות ישראל, המחיר הכבד של הנשים והגברים ששילמו בחייהם למעננו. 3,146 אזרחים נהרגו בפעולות איבה מאז קום המדינה.
לקראת ערב יום הזיכרון, שיחול ביום שלישי בערב, מפרסמים במשרד הביטחון ובביטוח הלאומי נתונים אודות מספרם הכולל של חללי מערכות ישראל. מספר זה כולל גם 120 אזרחים זרים, שנהרגו בפיגועים בארץ, ו–100 ישראלים שנספו בחו"ל. את מספר החללים, 23,741, מתחילים למנות מאז שנת תר"ך (1860). מיום הזיכרון התשע"ח ועד היום נוספו 56 חללים למניין נופלי כוחות הביטחון ועוד 40 נכים שנפטרו כתוצאה מנכותם והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. כן נוספו תשעה אזרחים שנהרגו בפעולות איבה. פיגועי האיבה הותירו 3,196 יתומים בהם 119 יתומים משני ההורים, 819 אלמנים ואלמנות ו–897 הורים שכולים, שחיים עימנו כיום.
ביום שלישי ייפתח יום הזיכרון בשעה 20:00, ובכל רחבי הארץ תושמע צפירת זיכרון של דקה. מיד לאחריה יחלו עצרות הזיכרון ברחבי הארץ. ביום רביעי, בשעה 11:00, תישמע צפירת זיכרון נוספת באורך שתי דקות ולאחריה יחלו טקסי הזיכרון הממלכתיים, טקסי הזיכרון בבתי העלמין ובחלקות הצבאיות ברחבי הארץ והטקס באנדרטת הלוחם הבדואי בצומת המוביל. כמו כן, השנה יתקיימו טקסי זיכרון בכ–50 אנדרטאות ברחבי הארץ.
באגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, האחראי על אירועי יום הזיכרון, נערכו השנה להגעתם של יותר ממיליון וחצי בני אדם לבתי העלמין הצבאיים ולאתרי ההנצחה ברחבי הארץ. מיליוני מדבקות עם סמל דם המכבים הודפסו ויחולקו בבתי העלמין, בטקסים בבתי ספר וגם בנציגויות ישראל בעולם. 135 אלף צרורות פרחים יחולקו בכניסה לבתי הקברות ויונחו על קברי הנופלים. נרות נשמה יוצבו בשיתוף תנועות הנוער וחיילי צה"ל על קברו של כל נופל.
החבלנים זוכרים
43 שנה חלפו מאז נפילתו של מפקח אברהם אלברט לוי ז"ל, שנהרג בפיגוע בירושלים. אתמול התכנסו בהר הרצל בני משפחה, חברים ושוטרים לאזכרה, יחד עם אלמנתו רוזט. "הוא היה חבלן יחיד בירושלים, והוא הלך לפרק מטען ברחוב בני ברית", מספרת רוזט. "לא היו רובוטים מתוחכמים כמו שיש היום. התברר שזה מטען כפול, והוא מת מפצעיו בדרך לבית החולים". 88 מטענים פירק לוי בשלום באותה שנה, והמטען ה–89 פגע בו. הוא היה בן 31 בנופלו. השנים הרבות לא מכהות את הכאב, אך רוזט מוצאת נחמה במשפחתה ובקשר הקרוב עם יחידת החבלנים במשטרה. בנה ונכדיה בחרו ללכת בדרכו של אלברט, ומשרתים במשטרה. "אני מכורה למשטרה וליחידת החבלה", היא צוחקת. "זו הירושה שלי. זו יחידה שהיא יחידת סגולה, יושבים בה אנשים שאני מתה עליהם ואוהבת אותם" | כתבה: יעל פרידסון, צילום: אוהד צויגנברג
הטקס המרכזי של יום הזיכרון ייערך בהיכל הזיכרון הממלכתי שבהר הרצל, ביום רביעי בשעה 11:00, במעמד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין וראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, ובהשתתפות הרמטכ"ל, ממלא מקום המפכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ ונציב שירות בתי הסוהר.
האירוע "שירים לזכרם" ייערך ביום שלישי בשעה 21:15 באולם שאגאל בכנסת במעמד נשיא המדינה וראש הממשלה. טקס האזכרה הממלכתי לזכרם של החללים יתקיים ביום רביעי בהר הרצל בשעה 13:00 ברחבת האנדרטה לחללי פעולות האיבה.
הקצין שכתב שירה
רק בן 22 היה סרן ליעד לביא ז"ל, כשנפל במערכת צוק איתן. "בהתחלה הייתי עולה כל יום לקבר", סיפר אתמול אביו שמואל. "אחר כך פעם בשבוע. עכשיו פעם בחודש אני עולה לבית העלמין במיתר, מנקה ומשקה. אצלי יום הזיכרון הוא 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע". "בפברואר 2014 טסנו לחופשת סקי משפחתית, כמה חודשים לפני צוק איתן. זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחנו לצאת כולנו יחד. זו הייתה חופשה מגבשת ושמחה". ליעד התלבט האם להמשיך בשירות הצבאי או להשתחרר ולצאת לטייל. "הוא הוביל את החטיבה בכניסה לעזה והגן על המח"ט", מספר האב. לאחר שקיבלו לידיהם את הטלפון הנייד שלו, גילו בני משפחתו כי נהג לכתוב שירה. שירו "נגיעות של גן עדן" עובד והולחן | כתבה: אילנה קוריאל, צילום: חיים הורנשטיין
"כאן אני קרובה אליה"
סטלה שדות מקריית ביאליק פקדה אתמול את קבר בתה מיטל ז"ל, שנהרגה בעת שירותה בתאונת דרכים ונטמנה בבית העלמין הצבאי בחיפה. "כאן אני מרגישה שאני נמצאת הכי קרוב אליה, ברמה הפיזית", אמרה האם. טוראית מיטל שדות, בת 18 וארבעה חודשים במותה, הייתה בתם הבכורה של סטלה ואילן, ואחות לדותן ויותם. היא שירתה בחיל המודיעין וסיימה בהצטיינות קורס קשה ויוקרתי. בפברואר 1992 אירעה התאונה שגדעה את חייה. "הייתה לנו ילדה יפהפייה ומצטיינת בכל מה שעשתה", אומרת סטלה. "המוות שלה פירק לגמרי את המשפחה. אנחנו כבר 27 שנה אחרי, והיא חסרה בכל מה שאנחנו עושים, למרות שאנחנו אנשים שבחרו להמשיך לחיות, לתרום לקהילה, לא לבטא כלפי חוץ את היגון והקול הפנימי" | כתב: ליאור אל-חי, צילום: אלעד גרשגורן

