השיר הגנוז של חיים גורי
גדול משוררי דור תש"ח, חיים גורי ז"ל, מסר לפני מותו לספרייה הלאומית קלסר עב כרס עם כתבים רבים שטרם פורסמו • אחד מהם, שמתפרסם היום, נכתב על סרן גדעון (ג'וני) פלאי ז"ל, שנפל בקרב על הקסטל במלחמת השחרור
"על כן הגענו להיות עמך הליל / בטרם נחזור איש איש אל אוהלו — נקשיבה רגע / הנה נדם הרוח.
אורנים צופים את נפילת הטל / שמות רבים ב'קסטל', ב'רדאר', ב'כביש ירושלים' / רעות עולה, חובקת את כולנו באין הגה / ואישונים זורחים מתוך העלטה".
את המילים האלה כתב המשורר חיים גורי ז"ל שנה לאחר נפילת חברו, סרן גדעון (ג'וני) פלאי, בקרב על הקסטל במלחמת השחרור ב־17 במרץ 1948. השיר, שנקרא "ג'וני", הוקרא על קברו של פלאי ביום השנה הראשון לנפילתו ומאז לא ראה אור – עד היום.
זהו אחד השירים הראשונים שכתב המשורר, והוא מביע בו את תחושת ההקלה של סוף המלחמה, כשחדוות הניצחון מהולה בכאב. גורי לא ראה אז לנכון להכניס את השיר לאחד מספריו, אבל היום, 70 שנים אחרי, נחשף השיר לראשונה בכתב ידו המקורי, לאחר שנמצא בספרייה הלאומית בתיק האחרון שמסר המשורר, שבועות בודדים לפני מותו בינואר 2018.
רעייתו של חיים גורי, עליזה, מספרת שידעה על קיומו של השיר המרגש, אבל למרות זאת לא הכירה אותו היטב. "הוא לא תמיד זכר את כל השירים שכתב", היא אומרת. ולמה השיר נותר מאחור? "חיים תמיד זכר את הנופלים, אבל השיר פשוט נשכח באחת ממגירות הבית".
סרן גדעון (ג'וני) פלאי היה בן 25 כשנפל בקרב על הקסטל. בשנות חייו הקצרות הוא הספיק להיאסר על ידי הבריטים בגין פעילות אימונים אסורה בפלמ"ח, לאמן טירונים וגם להיות בן זוגה של ברכה פולד, חברת "ההגנה" שנהרגה בליל וינגייט ומותה הפך לסמל המאבק העברי בשלטון הבריטי. ג'וני השתתף בקרבות על שחרור ירושלים, אבל נודע בעיקר בשל אישיותו, מנהיגותו ומסירותו לפקודיו, תכונות שהפכו אותו לנערץ בקרב חברי קיבוצו, קריית ענבים.
במרץ 48', כאשר תנועת השיירות בכביש ירושלים-תל־אביב השתבשה כמעט לגמרי, הוחלט בחטיבת הראל לתקוף את בית המוכתר בקסטל, אחת מאבני הנגף הקשות לאורך הכביש. ג'וני יצא עם חייליו להתקפה, ובה נהרג. קיבוץ קריית ענבים, שרק כשנה לפני כן חגג את שחרורו של ג'וני מהכלא, איבד בן שלפי כל הסימנים עתיד היה לצמוח לאחד ממנהיגיה של המדינה שבדרך.
"זמן קצר לפני פטירתו של חיים גורי העבירו הוא ואשתו לספרייה הלאומית תיק עב כרס, שבו הם אספו את כל כתבי היד המוקדמים של גורי, שהיו פזורים בביתו", מספר ירון סחיש, המטפל בארכיון חיים גורי בספרייה הלאומית. "לאחרונה הסתכלתי באותם חומרים והופתעתי למצוא את השיר. אין ספק שפרסומו, במיוחד סמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל, הוא חלק מהמורשת שגורי השאיר לנו".

