קולה נדם

"והרי החדשות מפי ראומה אלדר". המשפט הזה פתח לאורך עשרות שנים את מהדורות החדשות בקול ישראל. שלשום, בגיל 90, נדם קולה של הקריינית המיתולוגית, הגברת הראשונה של העברית היפה.

אלדר, במקור מחבוב, נולדה בירושלים ב־1928 ואת הקריירה שלה פתחה בתחנת הרדיו המחתרתית של "ההגנה". עם קום המדינה היא המשיכה לקול ישראל, ובמשך 40 שנה הגישה חדשות, ערכה תוכניות, הייתה קריינית רצף והגישה פינות לשון וספרות. מיליוני ישראלים הכירו את קולה של אלדר גם בזכות שירות השעון הדובר של חברת בזק, 155.

בנה של אלדר, איתן, סיפר אתמול: "לגדול בבית של קריינית הרדיו ראומה אלדר היה אתגר מעניין לשתי אחיותיי - תמר ורונית - ועבורי. בתקופה זו של שנות ה־50 היה ערוץ תקשורת מרכזי וכמעט יחיד - קול ישראל. בכל שעה עגולה היו אזרחי המדינה קשובים למהדורת החדשות שנמסרה לעיתים תכופות בקולה של ראומה אלדר 'ועיקרן תחילה'. האגדה, כנראה אמיתית, מספרת על כך שבשינויי אינטונציה קלים בקריינות היא העבירה מסרים לאבא שלנו, דוד אלדר, בעיקר בזמני מתיחות. גם היותה מזוהה עם השעון הדובר סיפקה לנו מצבים משעשעים. הזמנת השכמה בטלפון לוותה בקולה של אמא, לפעמים בשעות מאוד לא מלטפות. אמא הקפידה על שפה נקייה וצחה אך לא כפתה אותה עלינו הילדים. היא רק הגשימה בדבריה כיצד מדברים כהלכה - וזה הספיק".

שדר הרדיו דן כנר מוסיף: "הגעתי לעבודה בקול ישראל הישן והטוב בדצמבר 1965. ראומה כבר הייתה שם בין בכירי הקריינים, יחד עם אחיה משה חובב ז"ל. שניהם הרכיבו בעיניי את אצולת הקריינים, מהגדולים אי־פעם פה. ראומה הייתה דגל שלאורו אנחנו יכולים ללכת, עם ההגיה הרהוטה מאוד והיחס המדויק לטקסט ולשפה עצמה".

ראומה אלדר תובא למנוחת עולמים היום בבית העלמין במושב אודים.