"אם היית יודע מה עושים לזכרך, לא היית מעז למות"

רועי,

על מה אתה חושב כשנשמעת הצפירה? הצפצוף החזק הזה שמפלח את האוויר, כשכולם עומדים מלכת, מרכינים ראש, מה אתם הנופלים עושים שם למעלה בשתי הדקות המצמררות הללו?

האם אתה רואה את התוגה על פנינו שלנו, של גלעד ויואב, העצב השקט שבוקע מאבא? את מסע היגון של אמא ושל יפעת ושרה? האם אתה שומע את הדממה? את הזעקה שהיא מעבר למילים... איפה אתה??

כבר 13 שנה שאני בסטטוס של אחות שכולה. אני זוכרת שבהלווייה שלך הסתכלתי למטה, לחלקה של הנופלים ממלחמת השחרור, והיה בלתי נתפס מבחינתי איך חיים עם שכול ואובדן כל כך הרבה שנים? אני זוכרת שכשהגענו להר הרצל ונעמדנו מאחורי הקומנדקר הצבאי כל הזמן אבא שאל "כולם פה"? "מי חסר"?.

שאול גולן

הרבה אנשים מכירים אותך כסמג"ד שקפץ על הרימון, גיבור ישראל שקיבל את עיטור העוז, אבל בשבילי תמיד תהיה אחי הצעיר. הזיכרונות שלי ממך בכלל לא קשורים לצבא ולמנהיגות. בשבילי אתה אחי הביישן ועדין הנפש שבתור אחותך הגדולה והקצת חוצפנית הייתי מפלסת בשבילך מקום בתור, עומדת "על שלך" בשבילך רק כדי שלא תפסיד. כשהחברים שלך מהצבא הגיעו לשבעה וסיפרו עליך בתור מפקד וחייל, זה הדהים אותי שאתה בכלל מסוגל לשאוג שאגות קרב.

בשבילי אתה אחי הקטן, עם חוש הומור מחודד ושנון, שידע להגיד בדיוק מושלם משפט אחד שהיה ממיס ומצחיק את כולם.

הייתי מסתכלת עליך בהערצה, על החוכמה שלך, טוב הלב שלך, על היושר והיושרה. עוד בחייך, ועוד כשהיינו ממש קטנים, הייתה בי ההבנה וההכרה שיש בך תכונות ייחודיות ועד כמה אתה, רועי, רויקה, ילד ואיש נדיר. בטח אתה מסמיק מבושה משפע המחמאות הללו, או כמו שחבר טוב שלך אמר לנו פעם, שאם היית יודע מה עושים לזכרך לא היית מעז למות. היום, שנים אחרי, אין בכלל ספק במשמעות שלך ושל חייך.

אני מאוד מקווה שכיום אני הולכת בדרכך, אולי אפילו רק בחלק מהדברים שאתה האמנת בהם וחיית לפיהם. על הדסקטופ שלי במחשב אני שומרת את פתח הדבר שכתבת יחד עם חברך בני, לעבודת סמינריון בלימודי הנדסת תעשיה וניהול. דבריך הם נר לרגליי בעבודה שלי, וגם אני עושה השתדלות גדולה שזה ילווה אותי בחיים. וכך כתבת: "הלא כל יחודו ומהותו של עם ישראל הינו עולם החסד, הצדק היושר והטוב... המוחות הישראליים בתחום התעשייה והניהול צריכים להשקיע את מרב כוחם ומרצם דווקא בעולם הישראלי כל כך, עולם החסד והצדקה... אנו מקווים שסטודנטים, מרצים ואנשי מקצוע רבים ילכו בנתיב זה ויעזרו לארגוני החסד להוות עמוד אש בתחום המקצועי, בגלל ערכי החסד המעמידים אותם".

מתגעגעת עד אין קץ, נעה