גיור, כשרות, נישואים וגירושים – שירותי הדת הבסיסיים שמעניקה מדינת ישראל לתושביה הפכו באופן אבסורדי ממתן שירות לכפייה או חלמאות. אז מה הבשורה שאפשר להתגאות בה? היוזמות האזרחיות שמייצרות מסלולים עוקפי־רבנות, כמעט בכל תחום. מתברר שרבים בציבור רוצים מסורת, רוצים טקסים דתיים, רוצים לאכול כשר ומאמינים בגיור, אבל בדרך ידידותית ויעילה. לא בכפייה, לא בהשפלה, לא בחוסר כבוד. והגזרה פורחת: ארגון "צהר" העניק כשרות ליותר מ־150 בתי עסק, ארגון "חופות" מבית השגחה פרטית חיתן למעלה ממאה זוגות, וארגון "גיור כהלכה" גייר יותר מ־600 ישראלים. אפילו שתי עגונות הותרו מעגינותן על ידי בית דין פרטי. הסיפור הוא לא ההלכה, אלא השליחים שלה. אל הוואקום הזה נכנסו רבנים ורבניות אורתודוקסיים שרצו להציע אלטרנטיבה הלכתית ידידותית, שתחסוך לאזרח הקטן את העימות עם הממסד. הרבנות לא שתקה אל מול היוזמות הללו וניסתה לסכל אותן, אך הציבור הצביע ברגליים. כשארגון צהר מעמיד בראש מערך הכשרות שלו מומחה עולמי בתחום, הוא מקבל את אמון הצרכנים. כשבגיור כהלכה יושבים גדולי הרבנים בציונות הדתית, רבים רואים בהם כתובת. וכך גם כשהרב אהרון ליבוביץ' מקדש בני זוג כדת משה וישראל, המצפון שלו נקי. "המונופול על שירותי הדת מרחיק את הציבור יותר ויותר מהיהדות", הוא אומר. "מי שרוצים מדינה שבה היהדות מבוססת על בחירה ולא על כפייה, חייבים להפסיק לחכות ולהתחיל לעשות. העשור האחרון מוכיח שתיקון אמיתי יכול להגיע רק מחוץ לרבנות, רק מהשטח, ורק מלמטה למעלה". החלופה האזרחית עשתה את שלה, ובשנה האחרונה ניכר שיפור ניכר גם באופן שבו הרבנות מתייחסת אל הפונים אליה. מתברר שגם בתחום הזה, תחרות עובדת.