yed300250
הכי מטוקבקות
    עומר ינקלביץ' בביתה ברמת בית־שמש | צילום: אלכס קולומויסקי
    המוסף לשבת • 07.05.2019
    "נתן אשל סיבך אותי בשמועות שקריות. לא אנהל איתו שום שיח"
    היא סומנה כיעד לעריקה מכחול לבן לליכוד, אבל מצהירה שאין לכך סיכוי ותוקפת את מי שבישל לה את הדייסה הזו היא לא לחצה את ידו של לפיד, איש מפלגתה שנוא החרדים ("החבירה אליו היא אתגר ואני אוהבת אתגרים"), אבל גם לא את ידו של גנץ היא בעד הבטחת כל זכויות הלהט"ב, אבל קוראת לאפשר הפרדת נשים באקדמיה ("לא מדובר בהדרה") הח"כית החרדית עומר ינקלביץ' מסבירה בראיון ראשון איך היא מתכוונת ללכת במשכן הכנסת בין העולמות
    סמדר שיר | צילום: אלכס קולומויסקי

    בצהרי השבת האחרונה החרידה אזעקה את רמת בית־שמש והח"כית הטרייה, עומר ינקלביץ', מיהרה עם שלוש בנותיה לדירה של השכנה ממול ("היא אמריקאית, והבנות שלה פחדו יותר מבנותיי") ושם הן הסתגרו בממ"ד. מה מפחיד אותך יותר? שאלתי אותה בצחוק בבוקר המחרת, האפשרות שטיל מעזה ייפול על ביתך או שנתן אשל יתדפק על דלתך? ינקלביץ' גייסה הומור: "שהטיל מעזה יביא עליו את נתן אשל".

     

    תפתחי לו את הדלת?

     

    "בוודאי. אמירה כמו, 'לא אפתח את הדלת' היא לא אמירה יהודית ואנושית. אבל לא אנהל איתו שום שיח. אני לא מכירה אותו, מעולם לא דיברתי איתו. הדיווח שפורסם ב'ידיעות אחרונות', לפיו אשל משקיע מאמצים יצירתיים כדי לגרום לי לערוק לליכוד הוא חסר כל סיכוי במציאות".

     

    "ידיעות" מגיע כל בוקר למפתן ביתך?

     

    גנץ ולפיד. "המטרה הייתה להביא אותנו לעמדת השפעה" | צילום: דנה קופל
    גנץ ולפיד. "המטרה הייתה להביא אותנו לעמדת השפעה" | צילום: דנה קופל

     

    "הבית שלנו חרדי, אבל אנשי שלומי שלחו לי את הידיעה בווטסאפ. נחרדתי. אשל עשה שימוש ציני בשם שלי בשביל הצרכים הפוליטיים הפנימיים של הקואליציה וסיבך אותי בשמועות שקריות על לא עוול בכפי. בפוסט שהעליתי כתבתי שמי שמכיר אותי יודע שאין לפנטזיה הזאת בדל של סיכוי, זה שקר מוחלט".

     

    בידיעה של יובל קרני נאמר כי אשל פנה לגורמים בעולם החרדי וביקש לבדוק מיהי הדמות התורנית שיכולה להשפיע עלייך לערוק.

     

    "יש רבנים שתמכו בי במהלך הדרך, ואני ממשיכה להתייעץ איתם, אבל לא אנקוב בשמותיהם מפאת פרטיותם. אני גם מעדיפה שלא לחשוף אותם ללחצים".

     

    המוטיבציה של אשל נבעה מכך שיחד עם ינקלביץ' יהיו לקואליציה 61 קולות, שיהוו רוב גם בלי ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן שמנופף בדגל החילוניות, בעיקר בסוגיית חוק הגיוס. אבל השאלה איך תצביע ינקלביץ' בכנסת רלוונטית לא רק במקרה של עריקה.

     

     

    עם ח"כ קטי שטרית מהליכוד ביום ההשבעה. "אני מתכוונת לשתף פעולה עם כולם, קואליציה ואופוזיציה. וגם עם חברי כנסת חרדים" | צילום: אלכס קולומויסקי
    עם ח"כ קטי שטרית מהליכוד ביום ההשבעה. "אני מתכוונת לשתף פעולה עם כולם, קואליציה ואופוזיציה. וגם עם חברי כנסת חרדים" | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    בני גנץ הבטיח לך שבכל הצבעה בנושאי דת תוכלי לפעול על פי אמונתך?

     

    "לא. ניהלנו שיחות עמוקות על ערכים, דת ואמונה, והבסיס של החיבור בינינו הוא הכבוד לאמונה ולערכי הזולת. ברור שאף אחד לא מצפה ממני להצביע בניגוד לאמונתי, ערכיי, עקרונותיי ומצפוני. לצד זאת, בכל מקרה בו תתעורר בעיה, הכל ייעשה בשיח פנימי ובהסכמה".

     

    למה דווקא גנץ?

     

    "הכרתי את גנץ לפני כשנה וחצי והתרשמתי שהוא פלורליסט אמיתי – מישהו שמכיל את האחר ולא רוצה לגרום לאחר להיות כמוהו. מי שמנסה לשנות את האחר אינו ליברל אמיתי, אלא רדיקל שמסתתר בכסות שווא של ליברליות. כשהחל השיח בעניין הקמת מפלגה, גנץ הציע לי להצטרף על סמך הפעילות החברתית שלי למען אוכלוסיות מודרות, לא כנציגה של הציבור החרדי".

     

     

    ינקלביץ' )מימין( עם חברי סיעת כחול לבן. "אני מביאה לפסיפס הזה את הצבע והגוון שלי" | צילום: עמית שאבי
    ינקלביץ' )מימין( עם חברי סיעת כחול לבן. "אני מביאה לפסיפס הזה את הצבע והגוון שלי" | צילום: עמית שאבי

     

    אבל מיתגו אותך כח"כית חרדית.

     

    "אני מגיעה מהציבור החרדי, מעריכה ומכבדת את נציגיו, אבל לא נבחרתי על ידי הציבור הזה והשאיפה שלי היא לפעול למען כלל אזרחי מדינת ישראל. מאז ההשבעה אני מרגישה את המשקולות שרובצות על כתפיי מפני שתפקידי הוא לשרת כל אזרח".

     

    איך הגבת כשהתבשרת על האיחוד בין חוסן לישראל של גנץ לבין יש עתיד של יאיר לפיד?

     

    "אני מאמינה בדרכו של גנץ, שמייצרת שיח מאחד ולא מקטב. סמכתי על שיקול דעתו של גנץ ואני מכבדת כל בחירה שלו".

     

     

    גנץ ולפיד. "המטרה הייתה להביא אותנו לעמדת השפעה" | צילום: יאיר שגיא
    גנץ ולפיד. "המטרה הייתה להביא אותנו לעמדת השפעה" | צילום: יאיר שגיא

     

    כלומר שתמכת בחיבור הזה?

     

    "גנץ הוא מנהיג פוליטי שתפקידו להגיע לעמדת השפעה, והחיבור עם יאיר נועד לכך".

     

    כבר נפגשת עם לפיד לשיחה בארבע עיניים?

     

    "כן, וניהלנו שיחת היכרות אישית טובה ולבבית. דיברנו בגילוי לב, והרגשתי שהוא מכבד את אמונתי וערכיי. אני מאמינה שניתן לייצר שיח חיובי באמצעות הידברות ולקדם נושאים חברתיים משותפים".

     

     

    אשל. "סיבך אותי בשמועות שקריות" | צילום: יריב כץ
    אשל. "סיבך אותי בשמועות שקריות" | צילום: יריב כץ

     

    לחצת את ידו?

     

    "אני שומרת נגיעה. גם לא לחצתי את ידו של גנץ ואפילו לא את ידו של נשיא המדינה".

     

    איך את מסוגלת להשתייך למפלגה שמספר 2 שלה נחשב לכל כך אנטי־דתי?

     

    "אני לא נציגת החרדים, לא נשלחתי מטעמם, לא התיימרתי לייצג אותם ואין לי כל מנדט לכך מהרבנים. אני אקטיביסטית חברתית, שפועלת למען אוכלוסיות מודרות בקרב כלל אזרחי המדינה. כמי שנושאת בדגל הזה, דווקא מפלגה כללית היא פלטפורמה שמתאימה יותר ממפלגה מגזרית".

     

    עם בעלה ירון ושלוש בנותיהן בכנסת. "אחרי חמש לידות את מצפה שאזכור תאריכים?"
    עם בעלה ירון ושלוש בנותיהן בכנסת. "אחרי חמש לידות את מצפה שאזכור תאריכים?"

     

    ובכל זאת, במגזר שלך יש אנשים שרואים בלפיד כמעט צורר. איך הגיבו לכך שאת במפלגה אחת איתו?

     

    "התגובות היו מורכבות מאוד. התמודדות לא פשוטה. רבים ניסו להפעיל עליי לחצים שאפרוש, היו כתבות נגדי והתבטאויות של חברי כנסת נגדי. מצד שני, היו רבים – כולל בכירים ורבנים, שחיזקו אותי להישאר וטענו שדווקא במציאות הזאת השליחות שלי הופכת ליותר משמעותית. בחבירה ליש עתיד אני לא רואה קושי, אלא אתגר, ואני אוהבת אתגרים".

     

    יכולת לפרוש מחוסן לישראל שהפכה לחצי מכחול לבן.

     

    "הכי קל היה לי לקום וללכת, אבל אני לא מחפשת חיים קלים".

     

    לפטופ עם תשובות

    שבועיים אחרי ההשבעה ינקלביץ' עדיין זקוקה למטרייה רחבה כדי להלך כלוליינית בין הטיפות מבלי להירטב. לתחושתה, כולם מחפשים אותה ("כולם זה כווווולם") ובוחנים את צעדיה בזכוכית מגדלת. בעקבות הפרסומים על המאמצים, שהיו או לא היו, להעביר אותה לשורות הליכוד, הורו לה להנמיך פרופיל ולא להתראיין ("מה זה משנה מי אמר מה? עובדה שהזמנתי אותך לביתי, לראיון ראשון") ועל אף הידידות בינינו (גילוי נאות: השתתפנו במשלחת של גשר שיצאה לארצות־הברית להכיר את יהדות התפוצות), היא לא שומרת איתי על קשר עין רצוף. בלפטופ הפתוח לפניה מתויקות עשרות תשובות מדויקות (המוגדרות בפיה נוסחאות) וגם אחרי שמצאה את המענה שהוקלד מראש היא שוקלת הברות לאיטה.

     

    איך תצביעי בהצעת חוק למסחר בשבת?

     

    "ברור שבעיניי, כאישה מאמינה, שבת קודש היא מקור הברכה, ויותר מששמרו ישראל על השבת שמרה השבת עלינו. אני מודאגת מהחלק החברתי־סוציאלי של הסוגיה. עבודה בשבת עלולה ליצור מצב שבו יום המנוחה יהיה פריבילגיה לעשירים. מי יעבוד בשבת? העניים שזקוקים לכסף, עובדי הקבלן, אלה שלא יכולים לסרב לבוס, וזה יהיה עוול חברתי עצום. כשהחנות פתוחה, המנהל־הטייקון יושב בביתו ומבלה עם משפחתו ואילו הפועל משאיר את אשתו וילדיו לבדם במקום להיות איתם ביום המשפחתי".

     

    ומה עמדתך בנושא גיוס בחורי ישיבות?

     

    "לימוד תורה, בעיניי, הוא ערך עליון ששמר עלינו כעם במשך אלפי שנים. הגיוס החרדי הוא נושא בר־פתרון, אבל חשוב לפתור את השיח הזה בהסכמות, לא בכפייה שיוצרת ריאקציה ונזק".

     

    איך תגיבי אם אחד מחמשת ילדייך יחליט להתרחק מהדת?

     

    "אני אוהבת את ילדיי ללא תנאי".

     

    אם לא די בפיתולים החדים שהיא דורשת מעצמה להפגין כדי לצאת בסדר, או לפחות לא לעורר עליה ביקורת, קיים גם המחסום האישי. כשהחליטה לקפוץ לבריכה הפוליטית בעלה הציב לה תנאי ברור - להמעיט במידע עליו ועל המשפחה. בהמשך, גם הוריה רמזו לה שהם רוצים להישאר בצל. "ואני מכבדת את רצונם", היא מבהירה. "גם לדעתי עדיף להפריד בין החיים הציבוריים שלי לבין החממה הפרטית".

     

    ינקלביץ', שתחגוג בל"ג בעומר את יום הולדתה ה־41, הגיעה לעולם כעומר־שיינה גילינסקי. "אמי כרעה ללדת בין המדורות", היא מחייכת, "ולכן נקראתי עומר. שיינה זה על שם אמא של סבא, מצד אבא, שנרצחה בשואה". אביה, יעקב (יאשה) גילינסקי הגיע ארצה מליטא ואמה, עדי, מריגה. "אמא באה מבית של חב"דניקים. סבי היה יהודי ירא שמיים, וגם בתקופת המלחמה הוא נהג לצאת מביתו בשבת, לעבר בית הכנסת, כשהטלית על גופו מפני שאסור לטלטל אותה כחפץ. בכל מוצאי שבת הוא שב הביתה כשגופו זב דם בגלל מלקות בגב. מגיל אפס אמא סיפרה לי על הריטואל שהתקיים בביתם במוצאי שבתות, איך עזרה לאביה לפשוט את החולצה והניחה קומפרסים על החבורות שספג. התיאורים האלה חילחלו לדמי והדגימו לי את משמעותה ועוצמתה של האמונה הפנימית. גם אבא גדל בבית דתי מיוחס, אבל השואה נתנה לסבא שלי חבטה עזה וכשהגיע ארצה הוא היה פחות מחובר לדת.

     

    "נולדתי במרכז תל־אביב, בבית חילוני שלא הקפיד על תורה ומצוות, אבל שמר על זיקה ליהדות. אבא שלי למד משחק בבית צבי ושיחק בתיאטרון באר־שבע, הבימה והקאמרי. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה מתרוצצת מאחורי הקלעים. אמי עבדה כאחות פסיכיאטרית ושניהם חינכו אותי לאהבת האדם ולנתינה".

     

    שידוך בפעם הרביעית

    כשהייתה כבת חמש החלו הוריה ב"תהליך פנימי עמוק של התחברות לקדוש ברוך הוא, שהסתיים בכך שאבא ניתק את עצמו מהתיאטרון, על אף שהוא שחקן בנפשו. הוא שיחק אז בתיאטרון האידי בהצגה 'שווער צו זיין א ייד' ("קשה להיות יהודי") של שלום עליכם בתפקיד הראשי, של הגוי, ועמד צמוד־צמוד לענת עצמון. באיזשהו שלב הוא פנה לשמוליק עצמון, מנהל התיאטרון ואביה של ענת, ואמר לו, 'אני לא יכול לעמוד כל כך צמוד אליה'. המנהל ענה, 'תביים את עצמך'. מהצגה להצגה אבא התרחק ממנה, אבל ההצגה המשיכה מפני שזה האל"ף־בי"ת של תיאטרון – דה שואו מאסט גו און. אבא סיפר לי שהוא ניגש לרב שטינמן והודיע לו שברצונו לעזוב את התיאטרון. הרב אמר לו, 'אל תעזוב, תעשה את זה בחוכמה', אבל זה היה בלתי אפשרי. לימים, כשכבר הייתי בעיצומה של עשייה, התחברתי לניתוק שאבא חווה ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות תיקון של העוול. אבא היה צריך לקבל כלים שוויוניים כדי שיוכל לממש את מקצועו ולהמשיך להוות חלק מהתיאטרון למרות שכחרדי הוא עבר לחברה מודרת".

     

    איך קיבלת את העובדה שבשבת כבר לא מדליקים טלוויזיה?

     

    "זה לא הפריע לי מפני שחזרנו בתשובה כחוויה משפחתית נעימה ומחבקת. יצאנו לסמינריונים, הוזמנו לשבתות, אירחנו בשבתות. הוריי רשמו אותי לבית הספר היסודי 'בית יעקב', לבנות בלבד, וכשהייתי בכיתה ה' הם הרגישו שמיצו את הבוהמה התל־אביבית ועברו לבני־ברק. למדתי בסמינר הרב וולף, וכשהייתי בת 16 יצאתי עם ההורים לשליחות במדינות ברית־המועצות לשעבר, לא מטעם המדינה, אלא בהזמנת הקהילות. הוריי רצו לעזור לאחינו שחיים בגולה, יצאו מחיי הנוחות שלהם כדי לתרום לזולת וגם אני נתתי את חלקי בהוראת עברית. זו הייתה חוויה מכוננת.

     

    "לקראת סוף השליחות אמא אמרה לי, 'אני רוצה להעניק לך מתנה לחיים, לפני שאת מתחתנת' ורשמה אותי לסמינר גייטסהד באנגליה, שאליו מגיעות נערות חרדיות מכל רחבי העולם. שלוש שנות לימודי היהדות שם באמת היו בגדר מתנה ובמהלכן, בפיקוח רבני הסמינר, גם לקחתי כמה קורסים בספרות אנגלית בקיימברידג', בכיתות של בנות הסמינר בלבד. ידעתי שלא קל להוריי לעמוד במתנה שהם העניקו לי, גם מבחינה כלכלית ובמיוחד בשל היותי בת יחידה. אחי, בנימין (23) נולד רק אחרי שנישאתי וכיום הוא תלמיד ישיבה".

     

    את בעלה, ירון ינקלביץ' (43) הכירה בשידוך. "חברה של אמי הציעה אותו. התחתנו כשסיימתי ללמוד".

     

    הוא היה הראשון שהציעו לך?

     

    "לא. הרביעי. שידוכים בחברה החרדית לא שונים במהותם מאלה שמתקיימים בחברה החילונית. או שנוצר דיבור וחיבור – או שלא. בינינו היה, תודה לאל".

     

    הם גרו בירושלים ולאחר מכן ברחובות. "ירון היה אברך ואני עבדתי כמורה. למרות הסיפוק ששאבתי מההוראה הרגשתי שאני רוצה כלי נוסף שיאפשר לי להיות נגישה לאוכלוסיות רחבות יותר ולהשפיע עליהן. אמא תמיד חלמה שאלמד משפטים, אבל ידעתי שכחרדית לא מתאים לי ללמוד באוניברסיטה רגילה".

     

    המהפך התחולל כששמעה שבפקולטה למשפטים במכללת קריית־אונו נפתח מסלול חרדי מיוחד המיועד לנשים בלבד. "צילצלתי לאמא והיא אמרה, 'כן, תירשמי', אבל היססתי. כבר הייתי אמא לשלושה, והיציאה ללימודים לא הייתה צעד מקובל בחברה החרדית. נסענו לרב של ירון, בירושלים, והוא אמר לבעלי, 'צריך לאפשר לה להגשים את עצמה, זה מאוד משמעותי עבורה. היא רוצה להשפיע על הציבור ולסייע, אין למנוע זאת מבעדה'. זה היה מדהים, בעיניי".

     

    ומה היית עושה אילולא קיבלת את ברכת הרב?

     

    "כנראה שלא הייתי הולכת ללמוד".

     

    המטרה: מכללה בדואית

    המשפחה עברה לרמת בית־שמש ("יש כאן קהילה אמריקאית שירון משתייך אליה, זה נראה לנו כמרחב מחיה בריא עבור הילדים") וכאם לשלושה היא גם לימדה וגם למדה. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות, המשיכה לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן ועדיין מקווה להתפנות ללימודי דוקטורט.

     

    כשאני שואלת אותה באיזו שנה סיימה ללמוד היא פורצת בצחוק. "אחרי חמש לידות את מצפה שאזכור תאריכים?" חמש הלידות הניבו את אביגדור־ישראל (20), גדליה־מאיר (18) יעל (16), מאיה־תהילה (11) ועלמה־דבורה (7). "שלחנו את הבנים לישיבות", היא מציינת, ו"עמדתי לגבי הגיוס חלה גם עליהם. מי שלא לומד תורה מתגייס לצבא".

     

    איך משלבים בין כל העולמות הללו?

     

    "הדינמיקה בבית הייתה מאוד פשוטה. כשלמדתי עד מאוחר ירון הקדים לחזור הביתה, וכשהוא למד עד מאוחר אני ויתרתי על שיעור או שניים, וכששנינו למדנו עד מאוחר אמא שלי הגיעה לעזרה. עם זאת, סיגלנו לנו מנהג של ארוחת ערב משותפת. גם בתקופות הקשות, יחסית, של מבחני לשכה, לא היה אפילו ערב אחד שבו לא התכנסנו סביב השולחן לארוחה שבה כל אחד סיפר על קורותיו במשך היום. זה עוגן נפלא".

     

    בעצם, נתת לילדייך דוגמה של אשת קריירה.

     

    "לא, נתתי להם מודל של אישה ואמא. כל השנים עבדתי לפרנסת המשפחה. בשלב מסוים גם ירון התחיל לעבוד, ואני מודה למכללת קריית־אונו שהעניקה לי הזדמנות שבלעדיה לא הייתי יוצאת ללימודים. זו, אגב, הסיבה שאני מתנגדת למלחמה נגד ההפרדה באקדמיה לחרדים. הפרדה אינה הדרה. זו לא מלחמה למען נשים, אלא מלחמה שפוגעת בראש ובראשונה בנשים וביכולת שלהן להתקדם ולרכוש השכלה וכלים. כבר אז התחלתי לחשוב על כך שבחברה הישראלית קיימות אוכלוסיות מודרות – בדואים, דרוזים, עולים, חרדים ועוד – שהופכות לאוכלוסיות נחשלות כשהן לא מקבלות כלים שוויוניים. האוכלוסיות המודרות יכולות לגור במרכז תל־אביב, זה לא עניין גיאוגרפי. כל מי שהוא לא המיינסטרים, ולא מקבל מסגרת שמתאימה להשקפתו ולאורח חייו, יתקשה להשתלב בחברה הישראלית. והכלי הבסיסי הוא השכלה".

     

    קרן "רק התחלנו", שהוקמה לפני ארבע שנים, התחילה מאפס. "לא היה לנו שקל להקמה, כולם תרמו מזמנם ומכישרונם בהתנדבות מלאה. השגנו מקום ביפו, בלב שוק הפשפשים, הוא היה חורבה, הבנים שלי צבעו את הקירות והפכנו אותו לגלריה חברתית ששמה 'אמנות ואמונה'. ד"ר נורית סירקיס (בתה של רות סירקיס) היא אישה חרדית וד"ר לאמנות שאצרה עבורנו בהתנדבות תערוכות של אמנים חרדים, ושוחרי אמנות שנכנסו לגלריה שוחחו עם האמנים, בעלי הפאות והשטריימל. זוהי האחדות בהתגלמותה. אירגנו שבוע מחול יהודי בירושלים, לנשים בלבד, ובימים אלה יוצאת לדרך תוכנית תקדימית ללימודי תסריטאות שקיבלה כשרות רבנית. 15 נשים ייצאו ממנה עם סרט קצר".

     

    כל פעילות הקרן מופנית למגזר החרדי?

     

    "לא, ניסיתי להקים מכללה בדואית, לטובת אלה שנוסעים ללמוד בירדן וחוזרים ממנה שטופי הסתה. לצערי, זה עדיין לא צלח".

     

    ובכל פעילויות התרבות של הקרן נשמרת הפרדה בין המינים?

     

    "כמובן. כשיצרנו הצגה, לא מצאנו אולם שבו השחקניות החרדיות יכולות להיכנס דרך הדלת הראשית, בגלל התמונות שתלויות במסדרון. הן נכנסו לבמה מהדלת האחורית כמו פועלות. בעיניי זו דוגמה לצורך להכיל את אמונת הזולת וערכיו. החלום שלי הוא להקים בית תרבות לחרדים שבו יוכלו לערוך חזרות ולהעלות הצגות".

     

    הקרן מקבלת תמיכה ממשרד התרבות?

     

    "בשנים האחרונות מירי רגב נתנה קצת לתרבות החרדית, ייאמר לזכותה".

     

    מסכימים לא להסכים

    ינקלביץ' טוענת שבתפקידה האחרון, כמייסדת הקרן ומנכ"לית בהתנדבות, לא עלו בה שום מחשבות על פוליטיקה. "היה לי סיפוק רב. כל תהליך שיזמנו וקידמנו יצא לפועל בהסכמת רבנים כדי שיתקבל בהבנה. אין לי עניין לבוא מבחוץ וליצור אנטגוניזם. החברה החרדית, שמתרבה משנה לשנה, צריכה להישאר כמו שהיא, אסור לנסות לשנות אותה, ורק צריך לתת לה כלים שיהפכו אותה לחלק מהחברה הישראלית".

     

    אז איך התגלגלת לפוליטיקה?

     

    "היא התגלגלה אליי. לפני כשנה וחצי הכרתי את בני גנץ דרך העשייה החברתית שלי ושלו. וגילינו שאנחנו חולקים השקפת עולם חברתית משותפת, המתבססת על ליברליות אמיתית שמשמעה כבוד לערכי הזולת. הצטרפתי למפלגה שלו, לאחר התלבטות ארוכה, מתוך מחשבה שכחברת כנסת אוכל להגיע להשפעה רחבה יותר מזו שהייתה לי בקרן".

     

    איך הגיבו במשפחה, הרבנים?

     

    "בני משפחתי קיבלו את ההחלטה שלי בפרגון ובאהבה וגם קיבלתי ברכות מכמה רבנים. מפלגת כחול לבן היא פסיפס שמורכב מרבדים שונים ואני מביאה אליה את הצבע והגוון שלי. אני רואה שליחות בהיותי גשר של שיח בין העולמות ובין המגזרים".

     

    תכף תגידי שכל חברי המפלגה תמימי דעים בכל התחומים.

     

    "לא, אבל זו מפלגה ליברלית ובעלת סובלנות למגוון דעות. יש לנו אחדות, אבל לא אחידות. סביב שולחן אחד יושבים יהודי ודרוזי, שמאל וימין, חילוני ודתי וחרדי. אנחנו מסכימים על 95 אחוז מהדברים, וזה בסדר להודות שיש חמישה אחוזים שאנחנו מסכימים לא להסכים בהם".

     

    מה עמדתך בנושא להט"בים?

     

    "אין חולק שלציבור הלהט"בי מגיעות זכויות פרט מלאות. הוויכוח הציבורי עוסק יותר בהכרה הרשמית בהם ובקיומם יחד עם זהותה היהודית של המדינה. נושא הפונדקאות שנוי במחלוקת. יש ארגוני נשים ששוללים אותו גם לזוגות סטרייטים מתוך התנגדות עקרונית לרחם להשכרה. הוא גם כולל שאלות קשות של יוחסין, ולכן אני חושבת שהוא מורכב מכדי לענות עליו במשפט אחד. אני צריכה ללמוד אותו לעומק".

     

    המצע של יש עתיד כולל גם את ברית הזוגיות, נישואים אזרחיים.

     

    "גם זה עניין מאוד מורכב. זו לא רק שאלה של זכויות אדם, אלא שאלה שתגזור את עתידנו כעם מאוחד. האם יווצרו כאן, חלילה, שני עמים שיתחתנו במערכות שונות, דתית ואזרחית, ולא יוכלו להתחתן זה עם זה? אני חרדה ממצב של פילוג בעם היהודי. צריך לחשוב ולדבר ולמצוא פתרונות ראויים".

     

    הנושאים שבוערים בנשמתה קשורים בקידום אזרחים מהאוכלוסיות המודרות, ולכן היא שואפת "להיות בוועדות שמשפיעות באקדמיה, בתרבות ובכלכלה. חשוב לי גם לאתר לקויות למידה בגיל צעיר, לטפל בניכור הורי, ביהדות התפוצות, ואני מקווה שהקדוש ברוך הוא יסייע בעדי, גם מתוך המקום הצנוע שלי באופוזיציה, להיות אפקטיבית ולקדם עשייה משמעותית. אני מתכוונת לשתף פעולה עם כולם, קואליציה ואופוזיציה. עם חלק מחברי הכנסת החרדים כבר נוצר קשר, ובעזרת השם נעשה ונצליח".

     

    מה תגידי על ניצחון נתניהו? על חוק החסינות שמתבשל?

     

    "העם אמר את דברו, אבל צריך לזכור שבבחירות בני גנץ קיבל אמון ומספר מנדטים זהה לזה של נתניהו, ורק גודל הגוש הכריע. כמשפטנית, דעתי אינה נוחה מחוק שמעניק חסינות למי שעבר עבירה פלילית, וזה לא משנה מיהו האדם עבורו נחקק החוק. מה שחשוב הוא העיקרון".

     

    בני גנץ יהיה ראש הממשלה? הבחירות הוכיחו כי רוב הציבור מתעלם מהאישומים נגד נתניהו, מהפגיעה בבית המשפט ומההסתה.

     

    "דברים משתנים לאט. הציבור יכיר את בני גנץ, את מנהיגותו, ערכיו, האמת שלו ושיקול דעתו. עם הזמן הציבור יווכח שהוא אדם ראוי באופן יוצא דופן. אני מאמינה ומקווה שזה יקרה".

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 07.05.19 , 19:51
    yed660100