פסגת הדיוות
עשרות זמרים שחולמים לזכות באירוויזיון ישתתפו השבוע בתחרות היוקרתית. אן מארי דוד, קרולה ולורין, שלוש מהזוכות הבולטות בתולדות התחרות, כבר היו בסרט הזה. והן זוכרות היטב את שלוש הדקות על הבמה, ואת הרגעים המותחים של ההצבעה. בראיון משותף, לרגל הופעתן ביום חמישי בנמל תל־אביב, הן מחלקות טיפים למתמודדים, מסבירות למה המצב הביטחוני לא הרתיע אותן, ולמה ההחלטה להזמין את מדונה מעוררת אצלן ויכוח. "היא לא שייכת לאירוויזיון", פוסקת אן מארי דוד, "הזמינו אותה רק כדי שיהיה סלבריטי"
ביום חמישי יעלו על במת האקספו בתל־אביב לא מעט זמרים נרגשים, במסגרת חצי הגמר השני של תחרות האירוויזיון. באותו יום, לא הרחק משם, בנמל תל־אביב, יעלו על במה שלוש זמרות שכבר לא צריכות להוכיח שום דבר לאף אחד. הן כבר היו שם, על הבמה הענקית של האירוויזיון, ואפילו זכו במקום הראשון בתחרות היוקרתית: אן מארי דוד, שזכתה ב־1973 כנציגת לוקסמבורג, וגם ייצגה את צרפת בתחרות בישראל ב־1979; קרולה, שייצגה את שוודיה שלוש פעמים וזכתה ב־1991; ולורין, שהביאה גם היא את התחרות לשוודיה, אחרי שזכתה ב־2012 באזרבייג'ן.
אן מארי דוד (66), אחת הזוכות המוכרות והאהובות בתולדות האירוויזיון, שביצעה את הלהיט הענק "Tu te reconnaîtras", מתרגשת במיוחד מההופעה בישראל בשבוע האירוויזיון. "זה נס שבחרו בי להופיע בתל־אביב", היא אומרת. "נכון שיהיו בקהל אנשים שראו אותי בהופעה ההיא בשנות ה־70, אבל יש גם בני נוער שרק עכשיו מגלים מי הייתי, ואני חושבת איך זה שיש בהם כל כך הרבה אהבה כלפיי — הם הרי עוד לא היו קיימים בחלומות של ההורים שלהם כשאני ניצחתי בתחרות".
לורין (35), צעירת הדיוות, מתרגשת גם היא מההופעה בתל־אביב, ובעיקר מההופעה על במה עם שתי נשים שנחשבות בעיניה לאייקון ("כשאנשים מתחילים לקרוא לך 'אגדה', את מבינה כמה את זקנה", מעירה אן מארי דוד בצחוק). לורין זכתה בתחרות עם להיט הדאנס "אופוריה", שכבר הספיק להפוך לאחד השירים הבולטים והזכורים מהתחרות בשנים האחרונות.
את קרולה (52), שועלת אירוויזיונים ותיקה, זוכרים בארץ בעיקר בזכות החברות הקרובה שנוצרה בינה לבין אורנה ומשה דץ, שייצגו את ישראל בתחרות ב־1991 ברומא. קרולה כבר לא יכולה לחכות להיפגש על הבמה עם חברתה הוותיקה אורנה דץ, ומתאמנת ב"כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי" בעברית תקנית.
אתן זוכרות בכלל משהו מאותן שלוש דקות על הבמה, ומהרגע שהתברר לכן שזכיתן?
אן מארי דוד: "אני זוכרת שלא קלטתי בכלל שהעובדה שלוקסמבורג הגיעה למקום הראשון פירושו שזכיתי. אמרתי לעצמי 'כל הכבוד ללוקסמבורג'. ופתאום מאסימו, הנציג מאיטליה שישב לידי, אמר לי 'היי, ניצחת!', ורק אז היכה בי הברק. כשרואים את הצילומים מאותם ימים, רואים שאני עולה על הבמה בדמעות, כי זה היה רגע נורא מרגש בעיניי. עד היום אני יודעת שהרגע ההוא יהיה שלי לעולם".
קרולה מספרת שהייתה עסוקה כל הערב במחשבות על המריבה שהייתה לה עם בעלה בערב הקודם, ואיך מיישרים את ההדורים. מאז, אגב, השניים התגרשו. "התחרות הייתה מאוד צמודה בינינו לבין צרפת. הם קיבלו יותר דוז פואה, אבל לנו היו יותר ציוני 10 נקודות, והכל קרה שם בהמון שפות, מה שמאוד הקשה עליי לעקוב", היא נזכרת. "בשלב מסוים יצאתי לשירותים, עמדתי ליד חלון פתוח והסתכלתי על השמיים, כשאני מרגיעה את עצמי שלא נורא אם לא אזכה. כשחזרתי התברר שאנחנו במקום הראשון".
גם לורין התקשתה לעקוב אחרי התקדמות ההצבעה בזמן אמת. "לקראת התחרות הייתי כל כך מפוקסת על ההופעה, שלא טרחתי ללמוד את חוקי הניקוד", היא מודה. "כשהגיעו התוצאות חשבתי שיש ספירות נפרדות של השופטים ושל הקהל, וכשאנשים התחילו להריע סביבי, רק ניסיתי לבדוק מתי תורו של הקהל להצביע. 'מותק, את זכית!' אמר המפיק המוזיקלי שישב לידי, 'עכשיו את צריכה לעלות ולבצע את השיר שוב'".
מרגע זה ואילך השתנו חייהן. "מיד אחרי ששרתי את השיר שלי שוב, פתאום מצאתי את עצמי מוקפת ב־300 עיתונאים", נזכרת אן מארי דוד. "הגעתי למיטה בארבע בבוקר, התעוררתי בשבע בבוקר, ואז התחלתי שלוש שנים בלי יום חופש אחד. עברתי מראיונות טלוויזיה לכתבות בעיתונים, הופעות על במות, בלי הפסקה. משרה מלאה שנמשכה שלוש שנים בלי יום אחד של מנוחה".
אחרי כמה שנים אינטנסיביות ביותר החליטה לעזוב את עולם המוזיקה, ורק בשנים האחרונות היא מתחילה לאט־לאט לשקם את הקריירה, ומתפלאת שהקהל עדיין זוכר ואוהב אותה. היא מלאת געגועים לאירוויזיון של פעם, ולא ממש אוהבת את מה שקורה כיום על הבמה, בעיקר את הדגש על המופע והתלבושות במקום על השירים. והכי חסרה לה התזמורת.
"אתה נושם עם התזמורת והיא נושמת איתך. זה סוג של חתונה שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות בלי השני, וזה החיבור החזק ביותר", היא אומרת. "כשאתה שר עם פלייבק זה כאילו שאתה על אוטוסטרדה. אין לך שום ברירה אלא לרוץ קדימה. אם בתום האירוע מה שאנשים זוכרים זה התלבושת של הזמר או הלהקה, או האפקטים — זאת לא תחרות שירים. אם המגמה הזאת תימשך, אולי כדאי לחשוב לחלק את האירוע לשניים — לערוך מופע אירוויזיון ותחרות שירי אירוויזיון".
"תהיו אמיתיים"
כדי להישאר ממלכתיות, שלושתן מסרבות לנקוב בשמו של המועמד הפייבוריט שלהן השנה. טיפים למתחרים, לעומת זאת, הן מוכנות לספק. "תהיו אמיתיים. מי שאתם ולא שום דבר", אומרת אן מארי דוד. "יש לכם שלוש דקות שבהן אתם מיישירים מבט לעבר הצופים, ואתם חייבים להציג את מי שאתם באמת".
לורין מציעה לנסות ולהשתחרר מתחושת הצורך לנצח. "חשבו על זה לא כתחרות אלא כעל הזדמנות להציג את עצמכם בפני הקהל, לבטא את העמדה האמנותית שלכם ולעורר השראה. כל השאר בידי אלוהים". וקרולה מוסיפה את מה שהכי חשוב בעיניה: "ואל תשכחו ליהנות".
מה דעתכן על ההשתתפות של מדונה באירוע השנה?
לורין: "אני חושבת שהגיע הזמן להביא אייקון ענק למופע, שאני בטוחה שיש אנשים בעולם שלא יודעים בכלל מה זה, למרות שמדובר בתחרות שצופים בה מאות מיליוני בני אדם. מדונה מסמלת כל כך הרבה דברים. היא אמנית יוצרת, ומאוד פעילה ותומכת בקהילת הלהט"בים, והנוכחות שלה בהחלט תורמת למכובדות של האירוע".
"היא בהחלט מוסיפה 'סטאר־קווליטי' לפסטיבל", מסכימה קרולה. "אחרי הכל, אי־אפשר להתעלם מהעובדה שכמה מהמשתתפים — טובים ככל שיהיו — הם חדשים ולא ידועים, וכאן מגיעה אמנית שהיא סופרסטאר בינלאומית, מה שמוסיף המון גלאם".
אבל אן מארי דוד, ותיקת הדיוות, ומי שנאחזת במסורת באופן יותר בולט מהשתיים האחרות — חולקת עליהן. "אני מתה על מדונה, כפרפורמרית וכאדם", היא ממהרת לומר, שלא יהיו אי־הבנות, "אבל היא לא שייכת לאירוויזיון, וההחלטה להזמין אותה להופיע לא התחשבה בצורכי האירוויזיון אלא ברצון להזמין סלבריטי. האירוויזיון הוא אירוע ענק בפני עצמו, שאינו זקוק לכוכבת ענקית כדי להפוך לאירוע ענק. זה עניין עקרוני. מדונה היא כוכבת ענקית, אבל היא לא שייכת למשפחת האירוויזיון. היא לא עשתה דבר למען האירוויזיון, בעוד שכולנו – מהזמרים והמפיקים ועד לאחרון עובדי הבמה — תרמנו ליצירת האירוע הזה במשך עשרות שנים בלי עזרה משום כוכבי־על. אנחנו היינו הכוכבים. ואני גם דואגת למתמודדים עצמם, שהיא תאפיל עליהם, וזה לא טוב לתחרות".
"המוזיקה מחברת"
כולנו מחזיקים אצבעות ונושאים תפילה חרישית שהאירוע הבינלאומי הענק הזה יעבור בשקט ובשלווה, ושההתחממות היחידה תהיה בלבבות ולא בגזרת עזה, אבל אי־אפשר להתעלם מהעובדה שכל דבר בארצנו צבוע בפוליטיקה ובהישרדות יומיומית.
היו פה יומיים שבהם כולם תהו האם האירוויזיון יתקיים בכלל. חשבתן אולי לבטל את הגעתכן לארץ?
"לא!", עונות שלושתן באופן גורף.
אן מארי דוד: "אני תמיד חושבת שכשאנשים מזמינים אותי לבוא ולהופיע, בכל מקום בעולם, אני חייבת להתייצב. כי אם אני בכלל קיימת היום, אם אני חיה כזמרת וגם כאדם פרטי, כי קשה להפריד בין השניים, זה בזכות כל אותם אנשים שמזמינים אותי להופיע בגלל שהם אוהבים את מה שאני עושה. אני מרגישה שאני חייבת להתייצב. למען כל אחד ואחד שעזר לי להישאר בחיים ובתודעה".
לורין: "אני בן אדם פוליטי בדרך כלל, אבל לא מאמינה בחרם, אלא בחיפוש פתרונות. וכשאני חושבת על מוזיקה, ועל האופן שבו היא בונה גשרים בין בני אדם, אני מאמינה שמה שאנחנו צריכים זה יותר מוזיקה ויותר אירועים מהסוג הזה, ויותר אנשים שיגיעו מכל רחבי העולם להתחבר סביב המוזיקה. וזה נכון דווקא לאזורי עימות, שיש בהם כל כך הרבה אי־הבנות ואי־הסכמות. דווקא שם נדרשת האנרגיה החיובית של המוזיקה".
קרולה, שבשנים האחרונות מצאה עצמה פעילה מאוד בנושא גל הפליטים שמציף את אירופה, ואף אירחה בביתה עשרה פליטים מאוגנדה ואיראן עד שמצאה להם מקום מגורים ועבודה, מאמינה גם היא בכוחה של המוזיקה לבנות גשרים בין בני אדם. "רוב השירים שאנחנו מבצעים באירוויזיון מדברים על תקווה ואהבה, ועמידה על האמת שלך. אלה הדברים שאנחנו צריכים להדגיש, ואסור לנו להירתע ולסגת מזה", היא אומרת. "אני לא מוצאת דרך טובה יותר לשדר שלום ואהבה מאשר מוזיקה".
מה גורם לאירוויזיון להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים לדעתכן?
אן מארי דוד: "בעיניי האירוויזיון זה כמו האולימפיאדה של המוזיקה, כשאנשים מתכנסים יחד, מתחרים אבל גם חוגגים. את הפופולריות של התחרות בשנים האחרונות אני מייחסת לכך שהקהילה הלהט"בית אימצה את האירוע. אלה אנשים שאוהבים את החיים, אוהבים לצחוק, לרקוד, לשיר, ונלהבים מהיכולת להתאסף סביב אירוע מפואר שכולו הנאה".
קרולה: "האירוויזיון הוא אירוע שחוגג את האחדות ואת האנושיות שלנו. זה פסטיבל שמשתף את הציבור הרחב, ונותן תחושה שכל אחד יכול להיות כוכב, וכל אחד יכול לתרום לאיתור זמר שהופך לכוכב בן־לילה. תראי את נטע שלכם, ואיך כל המדינה מרגישה שיש לה חלק בגילוי".
לורין: "זה אירוע שגורם לאנשים מתרבויות שונות, מזהויות שונות, ממגדרים שונים, להרגיש חלק ממשפחה. וישנה המוזיקה, שהיא כלי מאוד חשוב שמחבר בין בני אדם. לפעמים אפשר להקשיב לשיר, וגם אם הוא בשפה זרה, שאתה לא מכיר, זה עדיין מרגש אותך".
המופע המשותף בנמל: כניסה חופשית
אן מארי דוד, לורין וקרולה ישתתפו במופע מחווה בשם Glorious, שיתקיים בנמל תל־אביב בחמישי הקרוב (16 במאי מ־20:00 על הדק המרכזי), במסגרת אירועי לילה לבן. הערב יהיה פתוח לקהל הרחב ללא תשלום וינחו אותו הזמרת אורנה דץ ואלון אמיר, מחבר הספר "שלוש דקות של נצח". דץ, שייצגה את ישראל יחד עם בעלה משה ב־1991 עם השיר "כאן", תבצע במופע גם את "אבניבי" ו"הללויה" ושיר משותף בעברית עם קרולה. במהלך המופע תוענק תעודת הוקרה לנורית הירש, שהלחינה את השיר הראשון שייצג את ישראל באירוויזיון, "אי שם" בביצוע אילנית, וגם את השיר הראשון שזכה באירוויזיון, "אבניבי" בביצוע יזהר כהן. עם סיום המופע יוקרן חצי הגמר על מסך ענק. לאחר סיום השידור (לקראת חצות) תתקיים מסיבת ריקודים לקהל עם להיטי אירוויזיון ענקיים שתנגן די־ג'יי מיכל אמדורסקי.
לפנייה לכתב/ת 
