לורי שם־טוב היא בלוגרית, ששני בניה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה. מאז היא מנהלת מאבק נגד רשויות הרווחה וגופים נוספים. היא נעצרה בפברואר 2017, וכחודשיים לאחר מעצרה הוגש נגדה, ונגד שני אנשים נוספים, כתב אישום הכולל לא פחות מ־120 אישומים ומשתרע פני 211 עמודים. עיקר האישומים נסב על טענות ששם־טוב פירסמה ברשת האינטרנט, בעצמה ויחד עם הנאשמים הנוספים, תכנים בוטים ומבזים ביחס לשורה ארוכה של מתלוננים, מרביתם מקרב רשויות הרווחה ומערכת אכיפת החוק והמשפט. העבירות המרכזיות המיוחסות לה הן פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, העלבת עובדי ציבור, זילות בית משפט, הפרת איסורי פרסום, סחיטה באיומים ומרמה.
ריבוי האישומים שבכתב האישום ואורכו הופכים את ניהול ההגנה ואת מימונה לכמעט בלתי אפשריים. כל זה, בצד השאלה כמה שנים יארך המשפט ואיזה עומס יטיל על המערכת. שם־טוב עצמה מיוצגת אמנם על ידי הסניגוריה הציבורית, אך היא ונאשם נוסף בתיק אינם שבעי רצון מהייצוג שניתן להם, וטוענים כי אין הוא הולם את ההיקף והמורכבות של ההליך המתנהל נגדם. כתוצאה מכך, התנהלו במחוזי ובעליון מספר הליכים בשאלת הייצוג.
בעיניי, שופט הנתקל בכתב אישום שכזה מן הראוי שידרוש מהתביעה לקצר אותו באופן דרמטי ולהבטיח שכנגד איש מהנאשמים לא יהיו יותר מעשרה אישומים. התביעה תוכל לבחור אותם אישומים שבעיניה הם החמורים ביותר ושלגביהם יש לה את הראיות הטובות ביותר. שום תועלת חברתית או ציבורית לא תצמח מגיבוב אינסופי של אישומים נוספים, ורק כך ניתן יהיה לשמור על זכויות הנאשם למשפט הוגן ולסיים את המשפט תוך זמן סביר (בארצות־הברית קובע התיקון השישי לחוקה את זכות הנאשם "למשפט מהיר", אולם אצלנו כמובן אין זכר לזכות כזו).
לכתב האישום האימתני נלוותה פרשה חמורה של מעצר החורג מכל מה שיכול להיחשב כסביר. מעצרה של שם־טוב הוארך בזמנו עד תום ההליכים, על רקע טענות בדבר "מסוכנותה" ותיאור מעשיה כ"טרור" באמצעות מקלדת. כל הניסיונות לשחררה עלו בתוהו, ובינואר 2019, כשתקופת המעצר התקרבה לשנתיים, פירסם פרופ' בועז סנג'רו ב"גלובס" מאמר שבו מתח ביקורת מוצדקת על כך וטען כי זו רמיסת זכויות אדם. "קשה להשתחרר מהחשש שהעובדה שחלק מהמתלוננים הם שופטים", הוא כתב, "השפיעה, מעבר להצדקה האובייקטיבית, על החלטות חבריהם השופטים להאריך שוב ושוב ושוב את מעצרה".
אולם השחרור עדיין לא נראה באופק. עניין המעצר הגיע למחוזי ב־16 באפריל 2019 ושם הוחלט לדון בעניין כעבור חודשיים. לאחר בקשה נוספת ניאות השופט המחוזי לקצר את דחיית הדיון לחודש וחצי. שם־טוב הגישה ערר על דחייה זו, והעניין התברר בתחילת החודש בפני השופט עופר גרוסקופף, שהחליט במהירות ותוך עקיפת מכשול פרוצדורלי, על שחרורה למעצר בית בתנאים מקלים. פסק דינו של גרוסקופף מהווה נקודת אור בפרשה קודרת זו, אך אין בו כדי להפיג את התחושה הקשה של מעצר לתקופה של כשנתיים וחודשיים בשל מה שהשופט גרוסקופף תיאר כעבירות המיוחסות לנאשמת ואשר "אינן ברמת החומרה הגבוהה ביותר".
זה כמובן רחוק מלהיות סוף פסוק: שם־טוב ניצבת בפני כתב אישום מפחיד בגודלו, וצריך לקוות שהמערכת לא תנקום בה על שחרורה ממעצר שכנראה לא היה לרצון התביעה. בצד עניינה האישי של שם־טוב, חוששני שהפרשה זורה אור על החושך האופף את המשפט הפלילי בישראל – שבו הפכו זכויות אדם למרמס על ידי מנגנון הנושא את דגל זכויות האדם. √
