דבר המנחים, של אירויזיון 99'

עברו כבר עשרים שנה מאז, אבל יגאל רביד לא ישכח את האודישן שעבר בדרך לאו־קיי הנכסף להנחיית האירוויזיון שנערך בישראל ב־1999. "כל גדולי האומה באו לאודישנים", הוא מספר. "הכנתי טקסטים בכמה שפות — אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, הולנדית ועברית. בסוף האודישן קרא לי אורי פורת, שהיה אז מנכ"ל רשות השידור, ואמר, 'תגיד, בכמה שפות אתה מדבר?'. עניתי, 'בשביל האירוויזיון לא צריך לדבר שפות, צריך לקשקש כמה משפטים בכל שפה'. ופורת אמר: 'תשמע, זה יהיה שלך אם אתה מסוגל לקשקש כמה משפטים בשפתה של כל מדינה'. ביום שישי אורי פורת התראיין לעמוס אורן, ב'ידיעות אחרונות', ועמוס שאל אותו, 'למה לקחת את יגאל להנחות את ההצבעה לבד?', ופורת ענה לו, 'מה אתה רוצה, האיש מדבר 14 שפות'. העיתון כמעט נפל לי מהיד מרוב תדהמה. זה גם מה שכתוב בתוכנייה של האירוויזיון ששמורה בידי עד היום. לך תאמין!"

זאת הייתה שנת הנעילה של המילניום הקודם, שנה אחרי שדנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון עם '"דיווה" והביאה את התחרות לבנייני האומה. מלבד רביד איישו את עמדת המנחים דפנה דקל וסיגל שחמון. באותם ימים רחוקים, מנחי האירוויזיון הנוכחי, מלבד ארז טל, היו ילדים. גם ממדי האירוע היו תמימים בהרבה: 23 מדינות התחרו, ללא שלבי חצי הגמר. הנציגים הישראלים בתחרות היו להקת עדן, עם השיר Happy Birthday, שכתבו ג'קי עובד, גבריאל בטלר, יעקב למאי ומשה דץ. "אמרנו שזה האירוויזיון האחרון של המילניום, ואני באמת מרגיש שזה היה באלף הקודם", אומר רביד. "זאת הייתה זכות להיות חלק מהדבר הזה, והושקעה בו עבודה עצומה, אבל אין ספק שבמהלך השנים האירוויזיון קיבל כיוון אחר לגמרי. הדגש היום הוא הרבה יותר על ההופעה ועל השואו מאשר על השירים. מבחינת השואו שישראל מרימה זה הולך להיות האירוויזיון הכי טוב שהיה אי־פעם, למרות הקשיים שההפקה עברה".

אודישן בג'ינס

"יש הבדל של יום ולילה בין האירוויזיון היום והאירוויזיון שאנחנו הנחינו", אומרת סיגל שחמון. "אין מה לעשות, הדברים משתנים בקצב בלתי ייאמן, ואיתם התחרות. אצלנו זה היה ערב ארוך של שלוש ומשהו שעות שידור, שקדמו לו חודשיים של חזרות עם צדי צרפתי וחגי מאוטנר, הבמאים. התינוק נולד ללא שלבים, צירים ובום".

ההתרגשות הייתה יוצאת דופן?

"התרגשתי כמעט כמו לפני כל שידור, כי אתה לא מודע לכמות האנשים שצופים בך. אתה לא קולט שאתה מדבר עכשיו למאות מיליונים. מה שכן, ניתן היה לחוש את האנרגיה המחשמלת שהייתה באולם. אתה שומע את הקהל שואג, ומסתער על הבמה כמו שור בזירה".

זו לא הייתה חוויה חדשה עבור דפנה דקל לעמוד על במת האירוויזיון. שבע שנים קודם לכן השתתפה בתחרות עם השיר "זה רק ספורט", שכתבו לה אהוד מנור וקובי אשרת וזכה במקום השישי והמכובד. "שלמה (צח, המנהל האישי של דקל, י"ב) נורא רצה שאלך לאודישנים להנחיה", היא מספרת, "אבל אמרתי 'זה מיותר. כבר השתתפתי כזמרת, לקחתי מהתחרות את כל הטוב שהיא יכולה להציע לי, ומכאן אפשר רק ליפול'".

מה כל כך הפחיד אותך? מקסימום הרווחת עוד חוויה.

"אמנם הנחיתי עד אז אירועים קטנים פה ושם, אבל פה היה מדובר בסדר גודל שלא הכרתי. אבל שלמה התעקש, ובסוף נכנעתי. הוא גם אמר לי שצדי צרפתי יביים את התחרות, ועבורי זה היה טריגר, כי צדי ביים אותי עוד בימי להקת הנח"ל. ידעתי שאני בידיים בטוחות. אני כמובן לא מצטערת ששלמה לחץ עליי, כמו בכל הדברים הטובים בקריירה שלי שלא רציתי להיות חלק מהם. שלמה כל הזמן צוחק שמהדברים שאני סירבתי להם אפשר היה לבנות קריירה לארבעה אמנים".

מה את זוכרת במיוחד מהאודישנים?

"אני לא דוברת צרפתית, רק מקשקשת, אבל איכשהו יגאל ואני הצלחנו לנהל דיאלוג מצחיק בצרפתית. כנראה משהו בכימיה בינינו עבד טוב, והודיעו לי שהתקבלתי".

אפשר בכלל להשוות בין ההנחיה בתחרות לבין ההופעה כזמרת?

"לחלוטין לא. רמת הלחץ כמנחה הרבה יותר קטנה, למרות האינטנסיביות של החזרות. אתה לא מרגיש שאתה נושא על הכתפיים שלך את האחריות, אלו לא אותן שלוש דקות של שיר שלתוכן אתה צריך לזקק את כל הכישרון שלך — פיספסת משהו, ואבוד לך. חלקתי גם את התפקיד עם עוד שני מנחים, מה שמאוד הקל עליי. היה לנו גם יתרון מאוד גדול על פני המנחים של השנה: היה לנו רק את הגמר. להם יש שלושה אירועים".

סיגל שחמון, שהופיעה בקדם־אירוויזיון של 1989 כאחת מהמלוות של ניסים גרמה בשיר "חולף לו עם הזמן", סימנה לה כמטרה להנחות את התחרות הרבה קודם. "כשדנה שרה את 'דיווה' באירוויזיון של 1998 התקשרתי לסוכן שלי אז, אריק בן־זינו, והודעתי לו שאני מנחה את התחרות הבאה, לא יעזור כלום", היא מחייכת. "אחר כך קראתי בעיתון על כל מיני מועמדים שאמורים להנחות את התחרות, ולא הבנתי. הרי אני ראיתי את עצמי על הבמה, אז מה פתאום הם?"

ואיך זכית בכל זאת להנחות את התחרות?

"הייתי אז במיאמי, ואריק התקשר אליי ואמר לי, 'יש אודישן בארץ. את עולה עכשיו על טיסה'. הגעתי ישירות לאודישן. היו שם כל מנחי ומגישי המדינה — עם איפור, עיצוב שיער מפונפן והלבשה, ואנוכי הגעתי עם ג'ינס, טישרט וג'ט לג. אמרתי, זה מה שיש ועם זה ננצח. וכך היה".

מה שיכנע את צמרת רשות השידור לבחור דווקא בך?

"הרגשתי שהאודישן עבר טוב. כשיצאתי, אורי פורת קרא לי הצידה ואמר, 'אני יכול לעשות לך את השבת הזאת שמחה? את חלק מהקאסט הזה, אבל את לא יכולה לשמוח עכשיו כי כולם מסביב מביטים בך. צאי החוצה ואז תשמחי'".

איך נערכת להנחיה?

"אצלי במשפחה יש מנהג ששופכים אחריך מים לפני נסיעה חשובה או אירוע חשוב. כל מה שעניין אותי דקתיים לפני השידור היה שמישהו יבוא וישפוך עליי כוס מים, וייזהר על השמלה והנעליים. כולם שאלו אותי, 'זה מה שמעניין אותך דקה לפני שידור?' ואני התעקשתי שכן. למזלי, השידור עבר חלק. היינו חיילים מאומנים לקרב. החזרות היו רבות וארוכות".

פליטת פה חגיגית

שלושתם מפזרים אינספור שבחים על מנחי התחרות השנה - ארז טל, אסי עזר, בר רפאלי ולוסי איוב. "זאת בחירה מעניינת ומאוד מגוונת", אומר רביד. "כל אחד מהארבעה מביא משהו אחר. אני מקווה בשבילם שהם למדו כל מיני פרטי טריוויה שקשורים להיסטוריה של הסיפור הזה, כי עוד לא נולד האירוויזיון שאין בו איזו בעיה, וצועקים לך באוזנייה למשוך זמן".

וזה קרה לך?

"זה קרה לי פעמיים במהלך ההצבעה, כשהלוויין נפל בשידור של שתי מדינות, אחת מהן הייתה שוודיה. בפעם הראשונה הלכתי אל הלוח והתחלתי להקריא את תוצאות המדינות למרות שכולם ראו את התוצאות. כשהשידור משוודיה נפל, הודיתי לאלוהי האירוויזיון שמדובר בשוודיה, והתחלתי לספר על ההיסטוריה של להקת אבבא. ותיקי הז'אנר אוהבים לצחוק עליי בגלל פליטת פה שקרתה לי במהלך ההצבעה".

מה הייתה פליטת הפה?

"האירוויזיון של 99' היה 12 יום אחרי הבחירות שבהן ניצח אהוד ברק. בתמונה שהביאה אותו ללשכת ראש הממשלה רואים אותו על הכנף של המטוס הבלגי החטוף. להפתעתי הגדולה, שמה של השדרנית הבלגית היה סבנה. אמרתי לה, 'סבנה כמו אהוד ברק?', והיא שאלה אם גם הוא משתתף באירוויזיון. אני לא זוכר מה עניתי לה, רק שכולם צרחו עליי באוזנייה. ההפתעה הגדולה הייתה שזה פתח לפניי שוק של הנחיית אירועים בינלאומיים, כשהראשון שבהם היה של חברת סבנה".

"אני חושבת שהמנחים הם קאסט אדיר", אומרת שחמון. "עם אחד מהם, ארז טל, התחלתי את דרכי הטלוויזיונית והוא נשאר תמיד אקטואלי, חכם ומקצועי. אסי עזר הוא בעיניי מגיש נפלא. הוא מביא איתו רוח צעירה והומור, משהו מאוד לא מכופתר. את לוסי אני פחות מכירה ואני בטוחה שהיא ובר יעשו עבודה נפלאה".

"הם לגמרי מעודכנים ומאוד ייצוגיים", אומרת דקל. "בכל אחד מהם יש משהו שכשאצפה בו בטלוויזיה ארגיש איתו נוח. הם נעימים למראה, הם אינטליגנטים, הם בחירה נהדרת".

יש לך טיפים לתת להם להמשך התחרות?

"הטיפ היחיד הוא ליהנות. אני בטוחה שכמונו הם עשו אינספור חזרות והם יהיו הכי טובים שאפשר". •