בדרך לימי הביניים

נסו לרגע לדמיין שמדובר בבת שלכם: ילדה בת 12, נניח, הולכת לבית הספר, או יוצאת לרקוד עם חברות. מישהו - אדם זר, אולי בן משפחה - תוקף אותה, אונס אותה והיא נכנסת להיריון. מזעזע? זה עוד לא הכל: אם היא תושבת אלבמה, היא לא תוכל לבצע הפלה.

החוק החדש שעבר בסנאט של מדינת הדרום, ברוב של 25 גברים רפובליקנים לבנים, פריווילגים, קובע שאין לאשר הפלה, בכל שלב של ההיריון, גם אם מדובר באונס או בגילוי עריות. על פי החוק החדש רופא שיבצע הפלה כזו ייחשב לפושע שדינו עד 99 שנות מאסר. והילדה בת ה־12? היא תיאלץ ללדת את התינוק, שיעמוד מולה יום־יום כמו תזכורת אכזרית לפשע שבוצע בגופה. כך נראתה חשכת ימי הביניים.

"זהו צעד חשוב להגנה על זכויותיהם של אלו שטרם נולדו", סיכם נשיא הסנאט באלבמה, שהוא וכמותו, קיצונים ימנים, משיחי דת, לא פעלו באופן ברור כל כך לשמירת זכויותיהם של אלה שכבר נולדו וגדלו ובגרו, כמו אלו שנשלחו למלחמות מיותרות.

טראמפ הוא נשיא חף מכל אידיאולוגיה: לפני כמה שנים, כשעוד לא חלם לרוץ לנשיאות, הוא בכלל היה בעד זכותה של האישה על גופה, כלומר בעד הפלות. כשנכנס למרוץ לנשיאות, הבין שבלי תמיכה מאסיבית של האוונגליסטים והימניים הקיצוניים, אין לו סיכוי לנצח. הוא התהפך, ובמהלך המרוץ אפילו אמר כי אישה שתבצע הפלה תיחשב למבצעת פשע ויוטל עליה עונש. אחר כך הוא חזר בו, וניסה לטשטש את הרושם הקשה שעוררו דבריו, אבל בקרב האוונגליסטים זה היה מספיק כדי לסלוח לו על אורח חייו הפרוע, המנוגד לערכי המשפחה בהם הם דוגלים. הם רצו בו כמשיח נגד ההפלות, והוא נתן להם להבין, בקריצה, שהוא איתם. טראמפ הוא לא דתי קיצוני, אבל הוא נתן לשכמותם להרגיש שיש להם נציג בבית הלבן. בדיוק כפי שטראמפ הוא לא אנטישמי, אבל בהתנהלותו הוא נתן לאנטישמים ולגזענים להרים את הראש ולראות בו אחד משלהם.

וזה לא רק אלבמה. בשנתיים מאז שהוא בתפקיד 16 מדינות החמירו את חוקי ההפלה, וזאת במטרה אחת מוצהרת: להגיע לבית המשפט העליון ולבקש להפוך את פסק הדין "רו נגד וייד" מ־1973, שקבע כי חוק האוסר הפלות סותר את החוקה בשל הפגיעה בזכות לפרטיות. עד כה מינה טראמפ שני שופטים לבית המשפט העליון, מה שהפך אותו לשמרני: עם כניסתו של השופט קבאנו נפתח חלון הזדמנויות למתנגדי ההפלות להפוך את פסק הדין, ואם יצליחו את התשואות יקבל בקהילות האוונגליסטים טראמפ עצמו, שמינה להם שופטים כלבבם.

לפני כמה שנים כתב הוגה הדעות הצרפתי ז'אן בודריאר, כי "אמריקה היא החברה הפרימיטיבית היחידה של הזמנים המודרנים". נכון, יש בכך מן ההגזמה, אבל ברוחו של טראמפ ובהשראתו היא צועדת לשם במהירות מפחידה.