מוזיאון הסלפי

ברוב המוזיאונים בעולם תמצאו איסור גורף להשתמש במצלמות, וצילומי סלפי הם ממש מחוץ לתחום. אבל יש כאלה שאפילו מעודדים צילומים, וכמה שיותר. כזה הוא "מוזיאון הסלפי" שנפתח בלוס־אנג'לס ומזמין את המבקרים "לצלול אל עמקי התופעה התרבותית הפופולרית" ו"להגשים את חלומם להיות סלב אינסטגרם". ומי מאיתנו לא חלם מתישהו להיות כוכב אינסטגרם?

המוזיאון, הממוקם בשדרות הוליווד שבלוס־אנג'לס, הוא פרי מוחם הקודח של טומי הונטון וטאיר מאמדוב, שני מעצבי חדרי בריחה שרצו, כל אחד בנפרד, לחקור את ההיסטוריה של הסלפי וללמוד מה מעורר אצל אנשים את הצורך להנציח את דמותם בקובץ דיגיטלי. "עצם המילה סלפי עיצבנה אותי, על הריקנות והשטחיות שהיא מבטאת", אומר הונטון בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" עם פתיחת המוזיאון בשנה שעברה. "אבל ניסיתי להעמיק קצת יותר, ולבדוק את כל התנאים והמרכיבים שהביאו ליצירת תרבות הסלפי".

במהלך הביקור מוזמנים האורחים גם ללמוד משהו על ההיסטוריה של הסלפי, כמו מתי נוצר הסלפי הראשון, מתי השתמשו לראשונה במונח "סלפי", וכמה טרגדיות התרחשו בעת שאנשים ניסו להשיג את הסלפי האולטימטיבי תוך סיכון רציני של החיים. שורשי הסלפי נמצאים במרחק 40,000 שנה מאיתנו, אומרים היזמים, שמציגים את התפתחות הפורטרט העצמי דרך יצירות אמנות, היסטוריה, טכנולוגיה ותרבות הפופ.

הביקור במוזיאון מתחיל בחדר מראות — שזה אולי הסלפי הכי בסיסי ופרימיטיבי שקיים. אבל שני היזמים לא מסתפקים בבסיסי. בתצוגות האינטראקטיביות ברחבי המוזיאון, המשתרע על שטח של 750 מ"ר, אפשר להצטלם כשאתם מתנדנדים מראש גורדי שחקים מלאכותיים, נכנסים לתוך אשליה אופטית בחדר אמבטיה, שוקעים בבריכת כדורי אימוג'י צהובים, יושבים בכיסא מלכות בהשראת "משחקי הכס" שבנוי כולו ממקלות סלפי, או נכנסים לתוך ציור של ואן־גוך.

"רמברנדט השאיר אחריו מאות סלפי'ס כפורטרטים אישיים", אומר הונטון (בראיון לסוכנות AFP). "אלברכט דירר יצר חמישה. את דיוקנו של ואן־גוך אפשר למצוא על תריסר יצירות שלו. אז אם להם מותר, למה לנו לא? ומה ההבדל בין הפורטרטים העצמיים האלה לבין הסלפי הדיגיטלי? נכון שיש דברים כמו טכניקה אמנותית וקנה מידה, אבל במציאות, אם היו להם סמארטפונים ומצלמות, כולם היו מצלמים סלפי גם בימים ההם".

עולם האמנות הרציני אולי הרים גבות למראה המוזיאון החדש שצץ לו בשדרות הוליווד, אבל הונטון לא מתכוון להתנצל. "אני בטוח שגם הספקנים הגדולים ביותר ייצאו מהביקור עם חיוך על השפתיים", הוא אומר. "עולם האמנות הוא לפעמים מגדל שן מאוד לא נגיש, וזה לא חייב להיות ככה. אנחנו רוצים ליצור חלל שבו אנשים יוכלו לא רק לראות את האמנות, אלא גם להיות חלק ממנה".

אז לכל אלה שחושבים שרגע שלא צולם לא קיים — זה בדיוק המקום לעלות אליו לרגל. כאן אתם פשוט חייבים לצלם.

לפרטים ולרכישת כרטיסים: https://museumofselfies.com/#home