מתלולית העפר נראית פנייה מספר 4 במסלול האספלט כעוד עיקול בדרך. השעה הייתה 11 בבוקר לערך והשמש הכתה בנו בנבוט על הראש. ממרחק נשמעה נהמת מנועים שהלכה וקרבה, עד שהמפלצות נגלו לעינינו כשיצאו בזריקת זנב וחריכת צמיגים מעיקול 2. את השאגות שפלטו האגזוזים הפתוחים ספגו הגבעות שבשיפולי בקעת הירדן, שהידהדו אותן חזרה אל מסלול המרוצים. עיקול 3 הוא עיקול של ילדים, אבל 4 חד כמו תער. הפיג'ו 106 של ג'ורג' סאדה, בעליו של אולם חתונות מבית־לחם ואלוף פלסטין בספרינט־רייס, נכנסה בעיקול רחב, בלחיצה על הבלם, שחרור מהיר וסחיטה של המצמת, שזרקה את הזנב קלות והדהירה את הרכב הקטן והממזרי. אחריו, דבוק לו לתחת, נכנס לסיבוב מרטין הנדל, גם הוא תושב בית־לחם, מדריך תיירים, מקום חמישי באליפות פלסטין האחרונה, שזרק זנב בדריפט אלגנטי ויצא ממנו בסערת סל"ד מחרישת אוזניים.
בגלל החום הכבד נדמה היה לעיתים שמדובר בפאטה מורגנה. מסלול מרוצים מקצועי בלב בקעת הירדן, מנהל ישראלי, דן יוחאי שמו, ורביעיית נהגי מרוץ פלסטינים שבאו ליום אימונים מהיר ועצבני לקראת שתי תחרויות גדולות שאמורות להתקיים במהלך יוני, מיד אחרי חודש הרמדאן: אליפות פלסטין שתתקיים השנה ברמאללה ואליפות המזרח התיכון, הנערכת בכל שנה בירדן.
זה סיפור על תשוקה בלתי נשלטת למאיצי דלק ושיפורי מנוע החוצה גבולות ומעמדות: הפלסטינים מהשטחים משקיעים כ־50 אלף שקל ברכב המרוצים שלהם, ואילו אצל הישראלים המפונקים יש משוגעים ששופכים כשני מיליון שקלים בלי למצמץ. סיפור מתחום הספורט שרק אצלנו יכולה להתערבב בו הפוליטיקה: בגלל מיקום המסלול בשטחים, בוחשים סביבו ארגוני BDS שכבר הובילו לביטול ביקורו במקום של ג'ו רוברטס, רוכב אופנועים שהוא כוכב עולמי. מנגד, את הפלסטינים המיקום דווקא משרת: "לפה אנחנו יכולים להגיע בלי אישורים", אומר האלוף סאדה מבית־לחם, "יש מחסום אחד וזהו".
היית מוכן להתחרות בנהגים ישראלים?
"בטח, למה לא. יש לי חברים ערבים מישראל שאומרים לי, 'אם תתחרה בישראלים אתה תנצח, הם טובים, אבל אתה טוב יותר'".
משפחה בהילוך גבוה
מיקי יוחאי, הבעלים של מסלול המרוצים, הוא בכלל וטרינר. 55, תושב שדי חמד, אב לשלושה, רן בתו הקטנה בת ה־16 היא רוכבת אופנועים מחוננת, אלופת ישראל במוטוקרוס וסופר מוטו, דן הבן האמצעי, רוכב ונהג מקצועי בעצמו, מתפעל את המסלול בבקעה.
אחרי הצבא נסע יוחאי לטיול בגרמניה ונדבק בחיידק המוטורי. "יצא לי לצפות שם במרוץ ראלי והעיניים שלי נצצו. עוד קודם לכן הייתי פריק של אופנועים אבל בגרמניה נדהמתי מרמת המכָניות של הרכבים, מהמהירויות, מהטקטיקה, מהשליטה העצמית של הנהגים. הכל מחושב עד הבורג האחרון ועד לרמת זווית הכניסה לכל עיקול. חזרתי לארץ עם החלטה לארגן פה מרוצים".
במקביל ללימודי הווטרינריה בפקולטה לחקלאות ברחובות, התחיל להפיק את המרוץ הראשון שלו. באביב 1987 יצא לדרך מרוץ יבנאל־פוריה לעבִירוּת ג'יפים בשטח. הגיעו 17 נהגים. מאז עברו 22 שנה ויוחאי, כיום מפיק ומארגן מרוצי אופנועים ורכבים, נחשב לוותיק העוסקים בתחום בארץ. הוא הספיק לעבוד כמה שנים טובות כווטרינר, אבל התשוקה למרוצים הכריעה והוא הפך את ההובי לפרנסה. יש מאחוריו עשרות מרוצים, הקמת ליגות תחרותיות ואירועים מוטוריים, כשגולת הכותרת היא הקמת המסלול בבקעה.
למה דווקא פצאל שבשטחים?
"זה לא מאידיאולוגיה מתנחלית, למרות שאין לי שום דבר נגד המתנחלים. שנה אחרי שהחלה מלחמת האזרחים בסוריה פנו אליי המארגנים של מרוץ אלגו אוריינט ראלי. זה מסע ניווט רכוב שמתחיל במינכן, חוצה את הבלקן עד טורקיה, מטורקיה נכנס לסוריה ויורד עד ירדן. מלחמת האזרחים בסוריה הוציאה את המדינה מהמשחק. המארגנים הגרמנים עשו בירור בישראל והגיעו אליי כי אני הכי מוכר פה בתחום. כך עלה הרעיון להעלות את הרכבים על אונייה מטורקיה לחיפה, לערוך בישראל מסע של שלושה ימים ולעבור לירדן דרך מעבר חוסיין בבית־שאן. ארבע שנים הפקתי את המסע שלהם בישראל ויצא לי להכיר את הבקעה. הכרתי גם את ראש המועצה האזורית ערבות הירדן, דוד אלחייני, דיברנו, הוא היה בעניין ומשם העניין התקדם".
לפני כשנתיים המסלול נחנך לאחר שהוקם בשותפות של יוחאי והמועצה האזורית. 1.6 ק"מ של אספלט מיוחד למרוצים, עם תשתית פלטות מיוחדת שרובצת תחתיו ומונעת סדיקה וקריסה. יוחאי אומר שבתכנון ישנה כוונה להאריך את המסלול בעוד קילומטר, להקים כיתות לימוד לאקדמיית ספורט מוטורי, מסעדה, מתחם טיפולים לרכבים, פנצ'רייה, משאבות דלק ומשרד קבלה.
בינתיים הבן שלו דן, 27, יושב על כיסא פלסטיק מתחת לצילייה. את המחשב הנייד הוא מניח על שולחן מתקפל. השירותים ממוקמים במבנה יביל זמני. בחניית העפר הרחוקה עומדות שלוש משאיות כיבוי ישנות, בכוננות לכל צרה שתבוא.
"אני בגיל אפס נדבקתי בג'וק הזה, בתור תינוק אבא לקח אותי למרוצי שטח", אומר יוחאי ג'וניור. "בגיל 12 כבר נהגתי על ג'יפ עם גלגלים בגובה של בנאדם עם 650 כוח סוס. מפלצת. מהג'יפים עברתי לקרטינג ואחרי הקרטינג נכנס לי החיידק של האופנועים".
מ־17 נהגי ג'יפים שהגיעו לתחרות ההיא ב־87' בפוריה, מדובר כיום בספורט שעוסקים בו כ־30 אלף איש, 20 מהם נחשבים לנהגים מקצוענים המשתתפים בתחרויות בכל העולם. "זו כבר תעשייה שלמה שמגלגלת עשרות מיליונים בשנה", אומר יוחאי האבא, "עם אירועים ותחרויות של חברות רכב גדולות שנותנות חסויות ומממנות את הענף, ובכל שבוע יש לפחות מרוץ אחד. עבור רוב הישראלים מדובר בהובי מאוד יקר. יש את אלו שמשפרים את המכוניות שלהם באלפי שקלים ויש כאלה שמשקיעים כמה עשרות אלפים. יש המון שכירים ואפילו סטודנטים שבאים עם רכבים סטנדרטיים, מה שנקרא רכבי סופר, פיג'ו 208, מאזדות וסיאט. אבל גם לא חסרים אנשים שקונים רכבים במאות אלפי שקלים ואפילו במיליון ומעלה, כמו ניסאן GTR, קורבטים ופרארים למיניהם. ואחרי שקנו, הם שולחים את הרכב לגרמניה למקצה שיפורים ושדרוגים בעלות של כמה מאות אלפי שקלים".
כמה עוד אפשר לשדרג פרארי מהניילון שיצאה עכשיו מפס הייצור?
"תתפלא, אין לזה סוף. זה לקחת רכב ברמה מאוד־מאוד גבוהה ולהפוך אותו לרכב־על, עם בלמים משודרגים, הגדלת מנוע, אגזוזים פתוחים, פילטר אוויר פתוח, התקנה של תוכנות ייחודיות שמתזמנות את המנוע לתפוקת עבודה גדולה יותר שמייצרת עוד כוחות סוס. היום המכונאים לא מסתובבים עם ידיים שחורות משמן, הם באים עם לפטופ, מחברים אותו למנוע ומגדילים את ההספק שלו ביותר מ־30 אחוז מההספק המקורי. זה כמו להגדיל את הארוחה שלך במקדונלד'ס, רק הרבה יותר יקר".
מסלול מאולתר ברמאללה
בסופי שבוע המסלול מלא בעשרות נהגים. יוחאי האב אומר, שבהתחלה אנשים היו צריכים לחפש בגוגל איפה זה פצאל. "פתאום החבר'ה מאזור המרכז הגיעו לצומת תפוח ולא הבינו איך זה כל כך קרוב לתל־אביב. תל־אביב־פצאל זה כולה 60 קילומטר. החשש שלי היה שאנשים יפחדו להגיע. שאנשים יגידו שזה חור שמגיעים אליו רק במילואים. היו כאלה שחששו מזריקות אבנים. אבל בסוף כולם הבינו שאין מה לפחד. שיש כאן את המסלול הכי מקצועי בארץ. הנהגים הערבים־ישראלים היו הראשונים לבוא. הספורט המוטורי מאוד חזק במגזר. הם אוהבים לנסוע מהר, להשקיע ברכבים שלהם. הם גם אלו שהביאו לפה את הפלסטינים".
בעשר בבוקר יום שלישי הגיעו סאדה והחברים שלו מבית־לחם. סאדה, 40, נשוי פלוס שלוש, נוצרי יליד בית־לחם, הבעלים של אולמי סאדה־הול במרכז העיר, החל להתחרות ב־2006 ברמאללה, במגרש רכבים שסומן בו מסלול על ידי צמיגים. "אז לא היה לי רכב מרוץ ולקחתי את הפולקסווגן פולו של אחותי", הוא מספר. "הגעתי למקום שני באליפות פלסטין בספיד טסט. ב־2008 קניתי את הפיג'ו 106, רוקנתי אותה לגמרי, התקנתי כלוב בטיחות, מנוע חדש, שמתי הכל חדש. היום כבר יש 60־50 רכבי מרוץ בפלסטין. אני כבר שלוש שנים ברציפות לוקח אליפויות. ב־2010 התחלתי לצאת לאליפות המזרח התיכון בירדן וגם לאליפות ירדן. בחודש שעבר למשל, זכיתי במקום ראשון באליפות ירדן".
איפה אתם מתחרים בשטחים?
"יש לנו מסלולים מאולתרים ברמאללה, יריחו ובית לחם, 5 מרוצים בשנה".
איך שמעת על המסלול הזה?
"מחבר שלי מרטין שאמר שיש פה מסלול־מסלול. אצלנו אין כזה. לי לא אכפת למי זה שייך. מצידי שזה יהיה בבעלות טורקית. אני נהג מרוצים, ספורטאי, בא ליהנות. אם יכולנו להגיע עם הרכבים שלנו להתאמן בתל־אביב היינו מעלים אותם על העגלות ונוסעים, אבל אנחנו לא יכולים להגיע לתל־אביב. לפה כן".
רמזי סלאח, בעלים של מפעל לייצור טי־שירטים ותחתונים, הגיע עם BMW E30, שארבל פראח, בעל מאפייה במרכז בית־לחם, בהונדה סיוויק ומרטין הנדל, כמו סאדה, גם עם פיג'ו 106. רכבים שעברו שדרוג, רוקנו מתכולתם ומותקנו למרוצים בהשקעה ממוצעת של כ־50 אלף שקל כל אחד.
"עבורנו זו דרך לשחרור לחצים", אמר הנדל, "בגלל כל המחסומים שמקיפים אותנו. אני חשבתי שזה יהיה בעייתי עבורנו לבוא להתאמן פה, לא ידעתי אם נוכל להגיע כי יש כבישים שאסור לנו לנסוע בהם. אני בכלל באתי לפני כמה חודשים ברכב הרגיל שלי לחפש מקום אימונים בבקעה, יותר באזור יריחו, ומכר ערבי מישראל סיפר לי על המקום הזה. באתי ופתאום ראיתי כאן מלא מכוניות, התקרבתי ונדלקו לי העיניים. עמדתי על הגדר ושאלתי מי המנהל".
דן: "הוא שאל אותי, 'אם אני פלסטיני מבית־לחם, נהג מרוצים עם רכב מקצועי, אני יכול לבוא להתאמן פה, אני צריך אישורים?' עניתי שאין צורך בכלום, רק שיבוא. לחצנו יד, הוא אירגן את החבר'ה שלו וזו הפעם השנייה שהם באים. אני רוצה אותם פה, לשלב אותם בפעילות שלנו כאן. בלעדיהם זה לא אותו הדבר".
סאדה אומר שבאימון הקודם שלו בפצאל היו גם שלושה נהגים ישראלים. "היה אחד בפיג'ו 308 GTI, אחד בגולף ואחד באיביזה. אמרנו רק 'היי־היי', הם באו להתרשם מהמכוניות שלנו, שאלו כל מיני שאלות מקצועיות, שאלו מאיפה אנחנו ואמרנו בית־לחם".
שאלת אותם מאיפה הם?
"כלום. לא היה לי נעים".
אדר מלמד, 22, הוא המקבילה הישראלית של סאדה. אלוף הארץ בספרינט רייס בשלוש השנים האחרונות, נוהג על מיצובישי אבולושן 9 עם 300 כוח סוס. לדבריו הוא מגיע בכל שבוע להתאמן במסלול בפצאל, ועד היום לא יצא לו להתאמן עם נהגים פלסטינים. "הם באים אבל רק להסתכל עלינו מהגדר".
היית רוצה להתחרות מול האלוף הפלסטיני?
"ברור. הייתי מוכן להתחרות בכל בן אדם מכל מדינה בעולם. זה מה שיפה בספורט הזה, אתה לא מתייחס לבן אדם לפי הדת או המדינה שלו. על המסלול זה רק אתה והרכב שלך, הטכניקה שלך ומיצוי היכולות של הרכב. הלוואי שאוכל להתחרות איתם, שנוכל לנסוע שם יחד בלי ענייני פוליטיקה".
האלוף הפלסטיני חושב שהוא יכול לנצח במרוץ כזה, הוא זכה לפני חודש באליפות ירדן.
"במרוצים יש משפט שאומר 'השעון מדבר'. אני יודע שיש תחרויות בשטחים אבל לא מכיר את הרמה שם. אבל וואלה, שיבוא ונראה אותו".
"פולש לשטח אש"
בנובמבר האחרון גילו בארגון "שלום עכשיו", כי המועצה האזורית ערבות הירדן העבירה 284 אלף שקל לטובת הקמת מסלול המרוצים. שבתי בנדט, ראש צוות מעקב ההתנחלויות בארגון, אומר שמדובר בהעברת כספי ציבור לא חוקית. "הפארק הוקם ללא תוכנית מתאר", אומר בנדט, "ללא היתרי בנייה, ובחלקו הוא פולש לשטח אש". לדברי ראש המועצה אלחייני, "התקבלה הרשאה לתכנון, אותו הגשנו למנהל האזרחי ואושר לנו מענק פיתוח ממשרד הפנים. התוכנית נמצאת בשלב ההפקדה במנהל. מדובר באדמות מדינה בתחום היישוב פצאל".
אבל גם בלי "שלום עכשיו" מסלול פצאל נתקל בקשיים. "לפני כמה חודשים תיכננתי להביא את ג'ו רוברטס לאירוע רכיבה", אומר יוחאי, "מעין סדנת אומן של כוכב בינלאומי. רוברטס בסך הכל בן 21, אבל הוא רוכב במוטו־2, שזו מסגרת של הרוכבים הכי טובים שיש. יש רק 20 נהגים כאלה בכל העולם. מדובר במרוצים של היצרנים הכי גדולים, עם כסף גדול, המקבילה של הפורמולה־1. רצינו להביא ניחוח מקצועני מחו"ל שייתן בוסט למסלול שלנו, לעשות הפנינג. האירוע התחיל לרוץ בפייסבוק ומשם הגיע לפעילי BDS שהתקשרו להורים של רוברטס בארצות־הברית והבהילו אותם. אמרו להם, 'תשמעו, המקום הזה בכלל בשטחים הכבושים, חבל שהילד שלכם יהיה מעורב בזה'. הפחידו אותם, שלחו מכתבים למנהל שלו, למפיק שלו, למי לא. בקיצור הבחור הזה הגיע לארץ ולא רכב בכלל. שלושה ימים הוא הסתובב פה, רק אכל חומוס ושווארמה".
אלחייני אומר שהפוטנציאל ענק. "החלום שלי הוא לפתח את המקום ולהקים פארק מוטורי ענק. אפשר לפתח סביבו תיירות ולהוסיף אזורי לינה. ברגע שהאישורים יגיעו נוכל לממש את כל הדברים הללו".
יוחאי אומר שחלם לארגן כאן תחרויות בינלאומיות, אבל התקרית סביב הגעתו של רוברטס פקחה את עיניו. "ברגע שאני רק אכריז על תחרות כזו, ישר כל ה־BDS יקפוץ ויתסיס את האווירה. זה מיותר ולכן אני לא מתכנן שום דבר ברמה הבינלאומית. מה שכן, אני רוצה מאוד לארגן מרוצים משותפים לישראלים, פלסטינים וירדנים. רבאק, בסוף המקום הזה הוא של כולנו. ממש בהתחלה, כשהמסלול התחיל לפעול, פנה אליי בחור מג'לג'וליה במשולש ושאל אותי אם אני מוכן להיפגש עם נהגי מרוץ מהגדה. ברור, אמרתי לו. עשינו פגישה, באו אולי 40 נהגים פלסטינים. מאז הם באים מתי שמתאים להם, המקום הזה פתוח בפניהם תמיד".
תצליח לארגן תחרות משותפת?
"יש רצון מדהים של שני הצדדים ואם יש רצון זה יקרה. אגרום לזה לקרות. נקיים מפגש חברי בין הנהגים, לא צריך שום גורם מתווך רשמי, ואחרי שהם קצת יקשקשו, ידחפו את הראש לרכבים אחד של השני, ידברו על הצמיגים, על המנועים, ילכלכו קצת את הידיים בשמן, יהיה אפשר להתקדם הלאה".
