רביעי 17 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    רן סער באסותא אשדוד. "אשתי לא מתה על זה שלקחתי על עצמי עוד עבודה, אבל כשאני מתחיל פרויקט אני לא קם מהכיסא"
    המוסף לשבת • 16.05.2019
    בית חולים בטיפול נמרץ
    אסותא אשדוד הוא לא רק המרכז הרפואי החדש בישראל, אלא גם הממוגן מכולם. אבל אפילו כשהדרום ספג מאות טילים בסבב הלחימה האחרון, מסדרונותיו נותרו שוממים | אחרי הפתיחה הנוצצת נוצר שם גירעון של 150 מיליון שקל, הרבי מגור קרא לחסידיו שלא להגיע, והמנכ"ל והיו"ר עזבו | רן סער, מנכ"ל מכבי שהוזעק לבצע ניתוח חירום בפרויקט, מסביר איך הוא מתכנן להציל את אסותא ולהעניק לכל חולה שירות VIP. רק שיבואו
    שרית רוזנבלום | צילומים: גדי קבלו

    סבב הלחימה האחרון בדרום אילץ את בית החולים אסותא אשדוד לעבוד במתכונת חירום. בית החולים הממוגן ביותר בישראל, שנפתח לפני שנה וחצי, סגר את החלונות הכבדים בכל מחלקות האשפוז, ריענן את מלאי הציוד והתרופות והפעיל את מעון היום לילדי העובדים, על מנת לאפשר לצוותים החיוניים להמשיך להגיע לעבודה תחת איום הטילים. אבל הפצועים הקשים לא הגיעו. בזמן שהשכן הדרומי, ברזילי, עבד סביב השעון וגם ספג פגיעת רסיסים במחלקה האונקולוגית שלו, אירוע שלא גרם לאבידות בנפש אבל פגע בהחלט במורל המקומי, המשיכה השגרה במוסד הרפואי באשדוד להתנהל בעצלתיים תחת הירי.

     

    "הייתי שם ביום ראשון שעבר והמקום התנהל באופן מדהים", מתפעם רן סער, מנכ"ל מכבי שירותי בריאות ויו"ר אסותא. "למרות מצב החירום והאזעקות, לא היה צורך לנייד אף חולה. רוב בית החולים ממוגן, מהאזור שבו פורקים האמבולנסים את החולים ועד רוב המחלקות. קראתי בעיתון שהמדינה הולכת להשקיע עשרות מיליוני שקלים במיגון בתי החולים בצפון. אצלנו אין צורך להשקיע אפילו שקל. בלחיצת כפתור אפשר למגן את כל בית החולים באופן מיידי. אנחנו ערוכים לכל תרחיש. תחשבי על אישה שעומדת ללדת והולכת עכשיו לבית חולים אחר באזור, בלי להזכיר שמות. מיון היולדות שלהם לא ממוגן, חדרי הלידה והאשפוז גם לא. אצלנו היא באה בשקט, נכנסת למקום הכי מוגן. זה ודאי יותר בטוח מלהיות בבית ליד הממ"ד".

     

    איך קרה שבתנאים כאלה, תחת ירי כבד, רוב הפצועים טופלו בברזילי ולא הגיעו אליכם?

     

    "אני מניח שמד"א החליט מי מהפצועים יפונה לאן בעיקר על סמך שיקולי מרחק, אבל יש בהחלט מקום לשנות את זה. במצבי קיצון כמו שקרה השבוע זה דבר שראוי לתת עליו את הדעת. יש לנו לא פחות מהיכולות של ברזילי, ודאי בתחום הציוד והטכנולוגיה, אם לא יותר".

     

    פצועים מפונים לבית החולים ברזילי באשקלון בשבוע שעבר. "אצלנו בלחיצת כפתור אפשר למגן את כל בית החולים" | צילום: יריב כץ
    פצועים מפונים לבית החולים ברזילי באשקלון בשבוע שעבר. "אצלנו בלחיצת כפתור אפשר למגן את כל בית החולים" | צילום: יריב כץ

     

    גם בשגרה, כשטילים ופגזים לא שורקים לו מעל הראש, בית החולים החדש והמודרני ביותר בישראל מתנהל כבר כמה חודשים בסימן מלחמה. הקול היחיד שגבר על תרועות פסטיבל הפתיחה הפומבי של בית החולים הציבורי הראשון של רשת אסותא, והיחיד שנבנה בישראל זה למעלה מ־40 שנה, היה קול המשבר שהתרחש בו. כבר ביולי 2018, שנה בלבד ממועד פתיחתו הרשמי, התברר כי הוא נמצא בגירעון של 150 מיליון שקל.

     

    המצב שאליו נקלע בית החולים הצעיר, במהירות חריגה שכזו, חייבה את "מכבי שירותי בריאות", שרשת אסותא שייכת לה, לחתום בזריזות על הסכם ייצוב עם המדינה, במסגרתו הוזרמו לה למעלה ממיליארד שקל עבור השנים 2019־2017, סכום שאיפשר לה, בין השאר, לרכוש חלק ממניות בית החולים כדי להיטיב את מצבו. בתמורה, התחייבה הקופה כי אסותא אשדוד יפעל במהלך שנות ההסכם באיזון תקציבי, ויעמוד בכל התחייבויותיו עד סוף 2019.

     

    סער מצר עכשיו על ההסכם הזה, שאליו הגיע עם הגב לקיר, בגלל המשבר באשדוד. "אבא שלי לימד אותי לא לעשות עסקים כשלחוצים, אבל לא הייתה לנו ברירה", הוא אומר. "כל מי שיקרא את הסכמי הייצוב יראה מיד שמכבי קיבלה הכי פחות מכל הקופות. זאת בזמן שהמדינה מקצה מאות מיליוני שקלים לטובת בתי החולים שלה, והכללית, למשל, הולכת לקבל 200 מיליון שקל עבור יוספטל, שהוא בית חולים של 130 מיטות, לעומת 300 אצלנו. למדינה אין שמץ של מידע לאן הולך הכסף ואם הוא באמת מגיע אליו. כל ראשי המערכת יודעים שמכבי מתאמצת לתקן את המצב שנקלענו אליו. בשלב הזה כבר רואים תוצאות, הגירעון ירד מ־150 מיליון שקל ל־120 ועוד ישתפר בהמשך, אבל למרות ההישגים שלנו עד כה אנחנו לא מקבלים שום גיבוי מהמדינה. יש פה מדיניות של צדיק ורע לו".

     

    לדבריו, הקושי שאליו נקלע בית החולים היה בלתי נמנע. "אסותא הייתה היחידה שנענתה למכרז של המדינה להקמת בית חולים באשדוד", הוא אומר. "הייתה כאן סוג של התגייסות שבסיסה ציוני. בנינו בית חולים למופת. לא היה פרויקט כזה בארץ מעולם. הכל הלך על פי התוכנית. הבנייה הסתיימה שלושה ימים בדיוק אחרי המועד המתוכנן, וגם זה רק כי המועד המקורי נפל על סוף שבוע. בדיעבד, הסכום ששולם לנו היה נמוך מדי. אחד מאנשי המפתח במשרד האוצר בתקופה ההיא סיפר לי שכבר כשניגשנו למכרז היה ברור להם שבית החולים לעולם לא יהיה מאוזן. הם היו בטוחים שנבוא לבקש תקציבים לשוטף עוד לפני פתיחת בית החולים".

     

    אסותא אשדוד. "הגינה מדהימה, הכניסה מהממת, עכשיו צריכים לצקת את התוכן השירותי"
    אסותא אשדוד. "הגינה מדהימה, הכניסה מהממת, עכשיו צריכים לצקת את התוכן השירותי"

     

    12 אנשי צוות על חולה

     

    בניית בית החולים עלתה קצת יותר ממיליארד שקל. 540 מיליון נתנה המדינה, ועוד 370 מיליון עבור ביטול השר"פ, שירות שהמדינה התחייבה תחילה לאפשר את הפעלתו ולאחר מכן חזרה בה. אסותא השקיעה עוד 200 מיליון מכספה. "האוצר מאוד התנגד לשר"פ, מחשש שהוא יגרור אחריו הפעלת שירות כזה בבתי חולים אחרים, ואנחנו הסכמנו לוותר עליו, בעבור עוד תקציבים ואמצעי ייצור כאלה ואחרים", אומר סער. "אבל בית החולים עלה יותר מהמתוכנן. כל פרויקט עלה יותר ממה שתיקצבנו, ונוספו עוד 200 מיליון שקלים בדיעבד, בגלל רגולציה כזו ואחרת שהמדינה הפעילה מאז שהמכרז נכתב. לדוגמה: המדינה חייבה אותנו להקדיש שטחים שלמים לציבור. השטחים האלה כמובן מיותרים, אבל זו הייתה דרישה של משרד הבריאות. בנסיבות האלה הבנו די מהר שאנחנו הולכים לגירעון, רק הגובה קצת הפתיע אותנו".

     

    גם סער עצמו מודה בכנות שתקצוב שגוי לא היה הבעיה היחידה. "היו כמה דברים שלא הבאנו בחשבון בעת ההקמה", הוא אומר. "הראשון שבהם הוא כמה קשה להקים בית חולים מההתחלה. גם אחרי שתהליך הבנייה מסתיים, המוסד כבר עומד ויש קירות ומכשירים, ללחוץ על הכפתורים ולהפעיל את כל המערכת זה עניין מאוד מסובך. הקושי הראשון שלנו היה בגיוס כוח אדם. אף אחד לא תיכנן מראש איך לענות על הצרכים בתחום הזה. נדרשנו לגייס 1,400 עובדים, בהם 400 רופאים ו־600 אחיות בלי הכשרה מוקדמת. חלק מהעובדים שהגיעו היו מצוינים, חלקם פחות. לא לכולם היה ניסיון בעבודה כזו".

     

    אתה אומר בעצם שהייתם צריכים להתפשר.

     

    "לא הייתה לנו ברירה, כי היינו חייבים לעמוד בתקן מסוים. זה היה מהלך מאוד מורכב וקשה. בסופו של דבר, הצלחנו להביא לבית החולים הזה רופאים מצוינים. תפסנו רופאים בדיוק בשלב הנכון, סגני מנהלים צעירים שקיבלו אצלנו מינוי של מנהלי מחלקות, והגיעו ממניעים של ציונות ואידיאולוגיה. יש גם אחיות מצוינות, ויש פחות. אנחנו לא פס ייצור".

     

    דיברו הרבה על משכורות מנופחות שפיתיתם בעזרתן את הכוכבים.

     

    "הכל יחסי. בגדול, לדעתי לא הגזמנו. מן הסתם אני מניח שפה ושם היה צריך לשלם קצת יותר כדי להביא מישהו, אבל לעומת כללית אנחנו בהחלט בנורמה".

     

    חבלי הלידה של בית החולים, הוא אומר, הורגשו כבר מהרגע הראשון. "היו קשיים שלא צפינו אותם. למשל, חוסר התיאום בעבודה, בגלל שהעובדים לא מכירים פה אחד את השני. בבית חולים יש צוות בסיסי שצומח יחד. אצלנו אנשים דיברו שפות ארגוניות שונות, מה שיצר מגדל בבל מקצועי שהיה קשה מאוד לארגן אותו. כשבית החולים נפתח, הסתובבתי בו בלי שאיש ידע מי אני. אחד הדברים שראיתי היה שליד כל חולה במיון עמדה קבוצה של 12 איש. צוות אחד של הלילה, צוות אחד של הבוקר, ואחד מתלמד. כל דבר לקח פי שלושה זמן ממה שצריך, אפילו משימות פשוטות, בגלל שאנשים לא הכירו את הדרך לכל מחלקה. כל זה בזמן שחדר המיון כבר היה מלא. לא הייתה לנו תקופת חסד.

     

    "היו גם טעויות שנעשו בבנייה. בנינו למשל רק שתי מחלקות פנימיות. החלטנו מראש שאצלנו לא ישכבו חולים במסדרונות, ואנחנו עומדים בזה, אבל העומסים במחלקה לרפואה דחופה גדולים, למרות שחדר המיון שלנו יותר מאורגן מרוב המיונים בארץ. אחד הדברים שנעשה עכשיו זה להגדיל את מספר המיטות. נקים מחלקה נוירולוגית של 15 מיטות, שאליה נוכל לשחרר חלק מהחולים בפנימיות, ונגדיל את היחידות לטיפול נמרץ. בסופו של דבר יהיו לנו עוד 30 מיטות, שאמורות לפתור חלק מהבעיות".

     

    קופה לא רושמת

     

    כפי שניתן היה לחזות מראש, הקופות האחרות — כללית, מאוחדת ולאומית — לא הזדרזו לפרגן למתחרה הצעיר והאטרקטיבי, שהודיע מצידו כי לא יעניק להן הנחות המקובלות בבתי חולים אחרים. בשל היעדר הסכמים חתומים בין בית החולים לשאר הקופות נאלץ אסותא אשדוד להתבסס בעיקר על מבוטחי מכבי המטופלים בו.

     

    "מראש ידענו שהעוגן יהיה מכבי, לכן הקלנו עליהם. חברי מכבי באשדוד מקבלים אצלנו 'מסלול ירוק'. הם לא צריכים טופס 17, מספיק שהם מגיעים עם כרטיס מכבי. אבל הבעיה היא לא רק בהתנהלות הקופות, אלא גם בתכנון לקוי של המדינה. יש כלל ידוע בכלכלת בריאות, שאומר שכל מיטה שתיפתח בבית חולים תמיד תתמלא. המדינה לא פיצתה את הקופות עבור 300 המיטות שנוספו אצלנו, מכאן שאין להן אינטרס לאשפז אצלנו, כי בפועל זה מגדיל את ההוצאות שלהן. למיון כל אחד יכול כמובן להגיע, אבל דווקא בתחומים הלא דחופים — אורתופדיה, גינקולוגיה, פלסטיקה — ששם ההכנסות הגדולות, הקופות לא שולחות את המבוטחים אלינו. גם אם מישהו סובל מאוד וזקוק לניתוח דחוף שהתור אליו באסותא הוא בעוד שבועות בודדים, הקופות יעדיפו לפעמים לתת לו להמתין חודשים כדי שיעבור את הניתוח בבית חולים שאיתו יש להן הסדר, תמורת תשלום מופחת".

     

    קושי מפתיע נוסף, שאיש לא צפה, הוא שגם חסידי גור, החצר החסידית הגדולה בישראל (שאליה משתייך גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן), שהקהילה שלהם באזור אשדוד מונה כמה אלפי משפחות, מדירים רגליהם מבית החולים. זאת בהוראת הרבי מגור, שעוד לא השתכנע שהמוסד הצעיר עומד בסטנדרטים רפואיים שמספקים אותו. "הרבי מגור מייחס חשיבות עליונה לנושא הרפואי", משיב סער בדיפלומטיות לא אופיינית. "כמוסד חדש אני מניח שהוא רוצה להיות משוכנע שבית החולים הזה יכול לתפקד גם במצבי קיצון ובמצבים רפואיים משבריים. כרגע יש כבר התחלה של יחסים, ואני בטוח שבתוך פרק זמן לא ארוך גם הוא ישתכנע שזה מוסד מצוין".

     

    על רקע המציאות המורכבת הזו פרשו שניים מראשי בית החולים מתפקידם: פרופ' שוקי שמר, ששימש כיו"ר, וד"ר דודו דגן, לשעבר קצין רפואה ראשי בצה"ל, אשר פרש מתפקיד המנכ"ל אחרי שנה ורבע בלבד. "היו שם שני אנשי רפואה מובילים: מנהל רפואי שגייס את הרופאים והוא היה העוגן של בית החולים, והמנכ"ל", אומר סער. "דגן בעצמו אמר שאין מקום לשניים. לא הייתי צריך להגיד לו ללכת. הוא הבין לבד".

     

    הסבר פניך לפציינט

     

    מאז פרישתו של פרופ' שמר ממלא סער, שתפקידו העיקרי הוא כאמור מנכ"ל מכבי, את מקומו. "אשתי לא מתה על זה שלקחתי על עצמי עוד עבודה, אבל כשאני מתחיל פרויקט אני לא קם מהכיסא. אני יושב שם 8־9 שעות ביום, אנשים עוברים לפניי בסרט נע. יש לי פצעי לחץ מרוב ישיבה. היה פה חלום, מבחינתנו וגם מבחינת הציבור. זה הזמן להשקיע, לייצר גאוות יחידה, לבנות את התהליכים שאתה רוצה ולהתניע אותם. לתת דוגמה אישית. אולי בשוליים גם להתייעל".

     

    החזון של סער הוא להכניס את סטנדרט השירות של אסותא הפרטי לבית החולים הציבורי של הרשת. "עד סוף 2019 אסותא אשדוד יהיה בית החולים השירותי ביותר בישראל", הוא מצהיר. "הגינה מדהימה, הכניסה מהממת, עכשיו צריכים לצקת לסביבה היפה הזו את התוכן השירותי הראוי. הייתי רוצה שכל חולה שמגיע לפה יצא בתחושה שהשירות שקיבל היה לא רק טוב, אלא 'וואו'. זה מתחיל בפן האדמיניסטרטיבי, בעשיית הצעד הנוסף לקראת המטופל: להתקשר אליו אחרי שהשתחרר ולבדוק אם הוא צריך עוד משהו, לסדר עבורו הכל מראש במקרה שהוא צריך לחזור. שהמערכת תהיה מסונכרנת ושהוא יטופל בזמן. יש לי קרוב משפחה חולה שעובר טיפולים בשיבא. הוא מוזמן למחלקה בשמונה בבוקר, ומקבל את מה שהוא צריך בשתיים. זה לא מקובל עליי. אצלנו לא יהיה דבר כזה: יזמינו אותך לתשע — אתה תיכנס בתשע. פה ושם יכול כמובן להיות פנצ'ר, אבל זו צריכה להיות השגרה.

     

    "לא מזמן הייתי בקליבלנד קליניק. זה בית חולים ענק. המדיניות שלהם קובעת שאם אתה רואה אדם שלא מוצא את דרכו בבית החולים אתה עוזר לו, לא משנה מה תפקידך. כשכינסתי את ראשי המחלקות באסותא אשדוד אמרתי להם: מבחינתי הדבר הכי חשוב זה חמלה, כבוד האדם. להסתכל לאנשים בעיניים, והכי חשוב, לתת דוגמה אישית. מבחינתי אין הבדל בין סניטר למנהל מחלקה. פה כולם יתנהגו אותו דבר. זה מתחיל בנראות, מהלבוש ומזה שלא ילעסו מסטיק מול המטופלים, וממשיך בתהליכי עבודה. אם אתה מזמין חולה לניתוח, זה קדוש. אל תבטל אותו כי עברה השעה שנוחה לך. זה סוג של תרבות שצריך לייצר. זה רק עניין של מוד ותפיסה".

     

    אל תבואו להתאשפז

     

    אבל מה שבאמת מפחיד היום את סער הוא לא התחרות עם השכנים או האוברדראפט הענק שמרחף מעל בית החולים שבראשו הוא עומד. גם לא איום הטילים מעזה, אלא דווקא מצבו של מערך האשפוז בישראל. כולם יודעים שעדיף לשמור מרחק מבתי החולים שלנו, אבל סער, בעברו איש מוסד בכיר שמילא שורה של תפקידים מבצעיים, לא רק מדבר. הוא גם עושה.

     

    "אמא שלי הייתה חולה שמונה שנים", הוא מספר. "היא הייתה מאוד שברירית, אבל לא אושפזה אפילו לילה אחד. היא סבלה מהתקפים אפילפטיים איומים. היה מגיע אליה רופא כללי הביתה, נותן לה זריקת הרגעה והיא הייתה מתאוששת. אם לא הייתי שם, הוא היה מאשפז אותה בוודאות. פעמיים היא הגיעה למיון כי הייתי מחוץ לעיר, וכשחזרתי למרכז אמרתי לה, 'תחייכי לרופאים שלך, אנחנו יוצאים מפה'. את אבא שלי לא אישפזנו כשעבר שבץ וכל המומחים אמרו שחייבים לנתח בדחיפות. בסופו של דבר, אחרי כמה שבועות מורטי עצבים שבהם חששתי שאולי טעיתי בסירובי לאשפז אותו, הוא התאושש בבית וחזר לעצמו".

     

    אסותא אשדוד דווקא נחשב למוביל בתנאי האשפוז שלו. פה לא תמצאו חולים במסדרונות, ובכל זאת סער לא מתלהב, בלשון המעטה, מהאפשרות שמישהו מאהוביו יעביר כאן אפילו לילה. "מערכת הבריאות שלנו היא כמו עולם שלישי: אנשים לא מטופלים כמו שצריך, וגם עם הזיהומים אי־אפשר להשלים. הייתי באפריקה ובאסיה בכל מיני מקומות שנראים בדיוק כמו בתי החולים שלנו. אבל אנחנו הסטארט־אפ ניישן, זה לא מתאים".

     

    ההרעבה השיטתית של מערכת הבריאות, מזהיר סער, עולה לכולנו בבריאות. "משרד הבריאות חלש, והמדינה זורה חול בעיני הציבור", הוא מאשים. "היא מצהירה על מתן תקציבים נוספים לבריאות, אבל בפועל חותכת את המדדים שלפיהם היא מתגמלת את המערכת, כמו הזדקנות ותחלואה. לאורך שנים מדובר במיליארדים רבים של שקלים שחסרים. עוד בעיה היא שאין חזון, אין מדיניות ואין אסטרטגיה אמיתית למשרד הבריאות. זה לא שלא היו ניסיונות. פרופ' רוני גמזו (לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות וכיום מנהל איכילוב — ש"ר) הכין בזמנו תוכנית יפה לקידום מערכת הבריאות, אבל אחריו הגיע מישהו אחר והכין תוכנית אחרת. גם ליצמן עשה כמה דברים יפים, העביר את הפסיכיאטריה לקופות והכניס לסל טיפולי שיניים לילדים, אבל הדברים האלה לא יפתרו את הבעיה".

     

    אחד הפתרונות שסער מציע הוא צמצום מיטות בבתי החולים לטובת מערך אשפוז שיקומי והמשכי. "כל המדינות בעולם מצמצמות מיטות בבתי החולים כי הן הבינו שמיטה כזו היא לא בהכרח הפתרון הטוב ביותר והיא גם עולה המון כסף", הוא אומר. "לפני 4־5 שנים הייתה החלטה לבנות מיטות שיקומיות והמשכיות שמיועדת לחולים מורכבים שאין להם מה לחפש בפנימיות. מיטה שיקומית המשכית עולה חצי מהכסף של מיטת אשפוז רגילה, ולהפעיל אותה עולה שליש. אבל זה לא קרה".

     

    גם שירותי האשפוז בבית, שמכבי מקדמת במרץ, אינם זוכים, על פי סער, לתמרוץ המתבקש. "אנשים רוצים להיות מטופלים ומשוקמים בבית", הוא אומר. "העתיד מאוד ברור בתחום הזה. יש הרבה פעולות רפואיות שמתבצעות כיום בבתי חולים וניתן לבצע אותן בסביבה הביתית, ממתן תרופות דרך הווריד עד עירויי דם. זו רפואה שהיא לא פחות טובה, ואולי אפילו יותר, ודאי בהשוואה לתנאים בבתי החולים בארץ. כדי לעודד פיתוח של שירותים כאלה חייבים לתקצב אותם מההתחלה: לקנות ציוד ניטור מרחוק, להביא רופאים טובים. יש השקעות גדולות לעשות, אבל אף אחד לא מוכן להשקיע את מה שצריך. כדי לחולל שינוי מהותי צריך לקבל החלטה אסטרטגית: להעביר חלק מהפעולות המשמעותיות האלה לקהילה, אבל בתקצוב ראוי". 

     

     

     


    פרסום ראשון: 16.05.19 , 15:55