בבחירות שהתקיימו ב־9 באפריל הצבעתי מחל. לא הצבעתי בעד חוקי חסינות שמבקשים לחוקק אד הומינם - לגופו של אדם, ועוד רטרואקטיבית. הצבעתי מחל. לא הצבעתי בעד פסקת התגברות מורחבת אשר תשלול מבג"ץ, לא רק התערבות בחוקי הכנסת, אלא גם תמנע ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות של גופים שלטוניים: ממשלה, שרים, ועדות שרים וועדות כנסת. בעברית פשוטה - נבחרי הציבור יעמדו מעל לביקורת בתי המשפט.

ובעברית עוד יותר פשוטה - גם אם בית המשפט העליון ירצה לקבל החלטה כלשהי הנוגעת לנתניהו, זו לא תוכל להיות בתוקף בגלל אותה פסקת התגברות מורחבת, אשר תמנע ממנו את האפשרות הזאת.

הצבעתי מחל. לא הצבעתי, ואף הבעתי התנגדות פומבית, לחוק היועמ"שים, שעל פיו יכול כל שר למנות ולפטר את היועץ המשפטי של משרדו כאוות נפשו - בבחינת משרת אמון. ולא הצבעתי בעד צמצום זכות העמידה בפני בג"ץ, ולא בעד שינוי שיטת מינוי השופטים, ולא, ולא, ולא - פשוט לא.

ישנם היום ח"כים בליכוד שמסלפים את הצבעתי ואת הצבעתם של רבים כמוני לליכוד בבחירות האחרונות.

נדמה להם כי העובדה שהם מכהנים ברשימת הליכוד מעניקה להם זכות לעשות במנדט שקיבלו כרצונם. נדמה להם שכדי למצוא חן בעיני ראש הממשלה, שאולי יעניק להם תפקיד בכיר יותר, מותר להם לרמוס את עקרונות הדמוקרטיה.

מנהג חדש־ישן בא למדינה. "העם אמר את דברו" או "כיבוד רצון העם". "ניצחנו בבחירות", אומרים או מצייצים, "אנחנו הרוב". בקיצור: אנחנו העם. ועכשיו נעשה הכל. כי אנחנו יכולים. יותר מזה. כי זו זכותנו. ועוד יותר מזה, כי זו חובתנו הקדושה.

תחושה לא נעימה עוברת בי כשאני שומעת את המילים הללו. זיכרונות מבית אבא. דומים לזיכרונותיו של נתניהו מבית אביו. כשהרוב היה פה מפא"י. כשבלי פנקס אדום לא יכולת לקבל עבודה. אפילו את קופת חולים לאומית היו צריכים להקים כדי לתת שירותי בריאות לחברי התנועה הרוויזיוניסטית על ידי רופאים שפוטרו מקופ"ח כללית.

איזו מין תפיסת עולם בלתי דמוקרטית היא זו? קיבלתם את קולי ועכשיו תפרשו אותו כרצונכם? בכל דבר ועניין? גם אם יהיה רוב להקים ממשלה בראשות נתניהו, שהליכוד הוא המרכיב הראשי בה, אזי המיעוט בטל בשישים? נתעלם ממנו? נתעלם ממוסדות החוק? הזוהי דמוקרטיה? אני קוראת לזה - עריצות הרוב.

כך היה בימי מפא"י הזכורים לרע.

אך מאז חלפו עשרות שנים. חל מהפך. נבחר ראש ממשלה מטעם הליכוד - מנחם בגין, ובגין, דווקא הוא, שטעם את טעמה המר של עריצות הרוב, ומי שבן־גוריון סירב לקרוא בשמו ונהג לכנותו: "האיש היושב ליד ח"כ בדר", דווקא הוא היה נחרץ בגישתו לממלכתיות. ממלכתיות טהורה. כנה. אמיתית. מאחרון הפקידים בלשכתו שסירב להחליף, ועד הכבוד שרחש לשלטון החוק.

כן לאיזונים ולביקורת

ואף על פי כן, הפרקליטות ובית המשפט "הרוויחו ביושר" את הביקורת עליהם מצד חוגים נרחבים בציבור. מאז החלה מהפכת האקטיביזם השיפוטי של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, מהפכת "הכל שפיט", פסל העליון מספר חוקים כמו חוק הגיוס, חוק מבקשי המקלט, מס דירה שלישית ועוד. בסך הכל פסל בג"ץ מאז קום המדינה 18 חוקים. עם זאת, הגרף מראה שרובם נפסלו בשנים האחרונות ממש.

בשנים אלה ניתן לראות עלייה מובהקת בהתערבות בית המשפט העליון לא רק בפסילת חוקים, אלא גם בצעדי מדיניות כמו הריסת בתי מחבלים, תפילת נשים בכותל, ואפילו פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב, תוך התנגדות תקיפה של משרד החינוך.

אך הקונפליקט לא מסתיים בזה. במקומות שהייתה בהם ציפייה להתערבות בג"ץ, כמו בנושאי זכויות המתיישבים ביו"ש - לא מצאנו כזאת. העליון נעלם ונאלם. לעיתים הוא מגדיל לעשות ודווקא מתערב באופן אקטיבי. דוגמה בולטת הייתה ביולי 2005, בתקופת ההתנתקות. שופטת העליון באותה עת, אילה פרוקצ'יה, שיגרה נערה בת 14 למעצר עד תום ההליכים, בשל מעורבותה בהפגנות ימין ובחסימות כבישים, ובגין העלבת שוטרת וסירוב להזדהות. נערה זו, שלא הואשמה באלימות וללא עבר פלילי, הוחזקה במעצר 39 ימים. לא פחות.

כמעט כל המומחים למשפט פלילי חתמו אז על עצומה הקוראת לשחרור קטינים וקטינות ממעצרם. ואילו הסנגוריה הציבורית, שטיפלה במעצרי הקטינות, הוציאה מסמך חריף נגד מדיניות מעצרי קטינים בהתנתקות. בין היתר נכתב שם כי מעצרי הקטינים נועדו להרתיע ולא להגשים את המטרות החוקיות של המעצר.

אין לי כל ספק שנדרשים איזונים והסדרת יחסים בין הרשויות. גם בפרקליטות מתחייב חשבון נפש, לנוכח שורה ארוכה של חקירות שנפתחו בתרועה רמה נגד ראשי רשויות ונבחרי ציבור אחרים ובאו אל סופן בקול דממה דקה. אז כן, יש צורך לאזן, להסדיר ולתקן. אך בשום אופן לא על ידי החרבת הקיים. אילו היה מדובר בפסקת התגברות מאוזנת וזהירה, שנדרש לה בכנסת רוב של 65 ח"כים לפחות, ולטעמי אף יותר, הייתי מתומכיה. לעומת זאת, פסקת התגברות רחבה ופזיזה, שנועדה לצורך אחד, שלא לומר לצורך אדם אחד, מעמידה אותי בבירור בין מתנגדיה. בימים הקרובים ימונה מבקר מדינה חדש. אם ראש הממשלה יביא כמועמדו לראשונה מי שלא כיהן כשופט, יהיה זה עוד סימן ואות לתהליך מואץ של החלשת שומרי הסף.

עוד בלון ניסוי

באמצע השבוע אמר אמיר אוחנה מהליכוד על חוקי החנינות כי "אין מדובר בעיר מקלט או על ביטול הליכים. מדובר על קיומם לאחר שנבחר הציבור סיים את חובתו כלפי הציבור שבחר בו" - כך אמר, כאילו כלום, כאילו מדובר בפלוני אלמוני ולא בראש הממשלה. ביום רביעי בערב, כבר הבנתי, שגם זה היה בלון ניסוי. בחברת החדשות פורסם שנתניהו אומר לאנשי ליכוד בתדרוכים כי מגיע לאזרחי ישראל ראש ממשלה במשרה מלאה וכי "אחרי שאסיים את תפקידי אתמודד עם הדין".

לא ראוי, אדוני ראש הממשלה. הצבעתי מחל אך בשום פנים ואופן לא הצבעתי בעד חסינות לך בכלל, ובטח לא עד תום הקדנציה. יש לך הישגים רבים כראש ממשלה. אל תיאחז בקרנות המזבח ולא במעטפה שבמשרדם של עורכי דינך. אם לא יהיה כלום כי לא היה כלום - לך לשימוע. צא למאבק להוכיח את חפותך.