כשמשי הרוש, חיילת משוחררת מטירת־כרמל, הייתה בת 15, היא נחשפה לסרטון היוטיוב הידוע של גארי יורופסקי, פעיל יהודי אמריקאי למען זכויות בעלי חיים וקידום טבעונות. "הראו שם איך מתעללים בחיות והזדעזעתי", היא נזכרת. "תמיד ידעתי כמה זה אכזרי, אבל זה המחיש לי את ניצול בני האדם את החיות, כל התעשייה של אכילת העופות, האפרוחים. באותו רגע החלטתי להיות טבעונית. זה היה לי קשה מדי, אז לאט־לאט עברתי לצמחונות - אכלתי גבינות, כי היה לי מאוד קשה בלי והרגשתי שזה בלתי אפשרי".
אבל גם הצמחונות הייתה מאתגרת מאוד. "נמנעתי מהרבה דברים. למשל בחגים, כולם אוכלים ונהנים ואני לא יכולה לאכול את העיקר. בארוחות משפחתיות הרגשתי שאני מוותרת. בהתחלה בכלל לא הבינו ולא הכילו את ההחלטה הזאת שלי, אבל לאט־לאט למדו לכבד ולפעמים גם הכינו במיוחד בשבילי מאכלים שאני יכולה לאכול. אם לדוגמה כולם התכנסו לאכול על האש ביום העצמאות, היו מכינים לי שיפוד של ירקות או שבכלל לא הייתי מגיעה ופותרת בכך את הבעיה. היום יש הרבה יותר מסעדות טבעוניות וצמחוניות, אבל כשאני התחלתי עם זה לא הייתה הכלה של העניין בשום מקום".
הקושי התגבר בתקופת השירות הצבאי. "קודם כל, כי לא קיבלו את זה בטבעיות. שמעתי קולות כמו, 'מה זה השטויות האלה צמחונות?' או 'אוי נו, כולה פרה. למה את עושה מזה עניין?' אבל מה ששבר אותי זו התחושה הפיזית. הרגשתי שינויים מהותיים בעקבות החוסר בבשר. היה לי חוסר ב־B12, השיער התחיל לנשור לי, בדיקות הדם לא היו תקינות, סבלתי מאנמיה והייתי בעיקר חלשה. זה היה חד־משמעי תוצאה של הצמחונות שלי. כמובן שניסיתי הכל - חשבתי לקחת תוספים ובצבא אכן נתנו לי כדורים, אבל היה אפשר להשיג אותם רק במקומות ספציפיים, וכך נשברתי והגעתי למסקנה שעדיפה הבריאות שלי. לא עוד חולשה וחיוורון".
היא מודה שהתגובות להחלטה לסגת מהצמחונות הפתיעו אותה. "לא חשבתי שכולם ישמחו ככה. החברות ממש חגגו - סוף־סוף היה אפשר לצאת איתי למסעדות בשריות. הבנתי בדיעבד שהן מאוד התבאסו מזה שאני לא שותפה. מבחינתי זו לא הייתה חגיגה, הסברתי שאני אוכלת בשר רק בשביל להיות חזקה יותר ולהחזיר לעצמי את מה שהגוף שלי הפסיד. עד עכשיו אני אף פעם לא חוגגת עם המבורגרים או סטייקים, אלא אוכלת למען הבריאות, וגם המעבר לא כזה קל. אני מעדיפה דברים מעובדים שלא רואים בהם את הבשר או שפחות מרגישים בהם את הבשר, כמו קציצות".
מאז, חלפו להם שבעה חודשים בשקט יחסי. "לא היו סביבי חברים צמחונים, כך שלא מצאתי את עצמי מתרצת ומסבירה. הייתי מאוד סוליסטית בתהליך הזה. אני גם לא אוכלת כזה בכיף את הבשר. אני מרגישה די רע עם זה, אבל כן מרגישה טוב עם העובדה שעצרתי הכל ואמרתי לעצמי שהבריאות שלי חשובה יותר. עכשיו, כשאני אחרי הצבא, הייתי יכולה לחזור לתחליפים ולכדורים שלקחתי לפני כן, אבל אני לא שם, אני במקום אחר. אני אוהבת בעלי חיים ואני חושבת שכן אחזור לזה ביום מן הימים, אבל כרגע אני בתקופה בחיים שבה חשוב לי כן לצרוך בשר. בהמשך ארצה להיות אמא ואני דואגת לגוף שלי מעכשיו. אני יודעת שיש הרבה מאוד אמהות טבעוניות וצמחוניות, אבל אני יודעת כמה ויטמינים הגוף צריך והחוסר הוא גדול. כשהייתי צמחונית אכלתי הרבה טחינה ועדשים וכל מה שהומלץ לי, וזה ממש לא הספיק לי".
עייפות ודיכאון
אושרית אלבז־כרמלי (40), עובדת סוציאלית ומאמנת אישית, נשואה ואם לשלושה מפתח־תקווה, הפסיקה לצרוך בשר בנעוריה. "בגיל 16, בהיותי בתיכון, החלטתי שאני לא רוצה לאכול חיות. הרגשתי שזה לא מוסרי ואפילו שייכתי לאכילת חיות אנרגיה של מוות, ואילו לצמחונות אנרגיה של חיים. זה היה ממקום רוחני וגם קטע של נערה מתבגרת שחושבת שכך יותר בריא".
איך הגיבו ההורים?
"הם קיבלו את זה, ולי היה ממש לא קשה. לא הרגשתי שאני מוגבלת - אכלתי כמעט הכל ובתפריט הישראלי הטיפוסי לא היה חסר כלום: ביצים, גבינות, סלטים שווים, ארוחת בוקר ישראלית, לא הייתה לי בעיה לשבת עם כולם ולאכול. כשהיו עושים על האש הסתדרתי עם התוספות והסלטים. ממש לא הרגשתי מקופחת".
התמונה השתנתה לחלוטין אחרי החתונה ולקראת הולדת בנה הבכור, לפני יותר מ־14 שנים. "זה כבר התחיל קודם והורגש בתקופות של היעדרות מחזור חודשי וחולשה בגוף, אבל בהיריון זה היה ממש בולט - נשירת שיער, שבירה של ציפורניים, עייפות מוגברת, מצבי רוח, חולשה וגם דיכאון. בבדיקות הדם היו לי חוסרים של ברזל. כשהוצע לי לקחת תוספים, התנגדתי כי אני ותרופות לא הולכות ביחד. הרופא, שידע שאלו בדיוק הסימפטומים של חוסר ברזל, הציע לי לחזור לאכול בשר. זו הייתה דילמה מוסרית קשה, אבל המחשבה ששלטה בי הייתה שהגוף שלנו זקוק לבשר ונועדנו לאכול אותו. בסטייק אחד יש את כל מה שצריך ויותר, ולא היה לי את זה, חד־משמעית. הבנתי שלא אוכל לספק לגוף שלי את התזונה הראויה אם אסתפק במזון מהצומח".
מאז השינוי היא מקפידה על תזונה דלת פחמימות. "אני חיה בעיקר ממזון מעולם החי, כי כשאוכלים פחמימות זו מלחמה יומיומית על המשקל וכל שעתיים אתה רעב. אין אצלי בכלל את השאלה של מוסרי או לא - הכי מוסרי זה לדאוג לבריאות שלך ושל הילדים. היום, בשר זה הדבר הראשון שאני דואגת שהם יסיימו בצלחת. הייתה תקופה שבה שוב חזרתי לצמחונות, כי נגעלתי מבשר, ושוב הבנתי שזה לא לעניין ולא טוב לגוף שלי. אני כבר למעלה משבע שנים לא צמחונית והיום אני יודעת שלא אחזור להיות כזו לעולם".
איך הגיב בעלך?
"תמיד בישלתי בשר ולא החסרתי ממנו את הנאת האכילה, אבל לא הייתה לו פרטנרית אמיתית. למשל כשעושים על האש, ואצלנו האמריקאים עושים הרבה על האש. בכלל, בכל חג ובכל כינוס משפחתי לא הייתי פרטנרית טובה, ומאז כולם חוגגים על השינוי".
כיום אלבז־כרמלי מגדילה לעשות ומנהלת דף פייסבוק שנקרא "בשרי ומוסרי". "אני בטוחה שאם הייתי טבעונית ועוזבת את זה, היה לי יותר קשה, כי הטבעונים ממש מלחמתיים בגישה שלהם ולעיתים קרובות אפילו מנדים חברתית את מי שפורש מהם. הדף שלנו מוחה נגד התופעה הזאת. אני גאה שאני אוכלת בשר ושאני בוחרת לשמור על הגוף וגם על הנפש, כי גם דיכאון זה לא דבר נעים וזו הייתה אצלי תוצאה של החוסר. אין דבר כזה להתעלל בעצמך ולרחם על החיות".
לאכול נקי
רז בידרמן (25), מהנדס מחשבים, רווק מיהוד־מונוסון, הפסיק לאכול בשר לפני כשש שנים. "הפכתי לטבעוני מטעמים אידיאולוגיים", הוא מסביר, "מתוך טעמי מוסר, בשאיפה לפגיעה מינימלית בבעלי חיים ובעיקר מתוך דאגה לאיכות הסביבה וכדור הארץ. טבעונות בשבילי הייתה הימנעות מוחלטת מכל מוצרי המזון מהחי: בשר, דגים ומאכלי ים, ביצים, מוצרי חלב ודבש. בנוסף, דאגתי לא ללבוש ולנעול מוצרים מן החי, כמו נעלי עור וסריגים מצמר. בהתחלה מאוד התלהבתי מהטבעונות, הייתי מדבר על זה הרבה ומשתף אחרים בבחירה שלי, מה שגרר גם הרבה דיוני סרק. לא הייתי מהטבעונים הפעילים ולמרות שהייתי מדבר על זה הרבה, לא הייתי מתערב לאחרים בבחירות הקולינריות שלהם. מלבד חבר אחד שנעשה טבעוני אחרי כשנה, לא היו לי מכרים טבעוניים כלל ולא הייתי שייך לאף קבוצה טבעונית, מה גם שבעבר לא היו כל כך הרבה קבוצות כמו היום".
איך הסתדרת כטבעוני בצבא?
"למזלי, שירתי בבסיס שהיה בו שפע של פירות, ירקות, טחינה, דגנים וכדומה. למרות זאת, היה לי קשה להתמלא ממזון טבעוני. הרגשתי רעב יותר במהלך היום, הייתי מתקשה לחכות לארוחת הערב, וכתוצאה מכך הייתי גם עייף יותר ופחות ערני ומפוקס בעבודה. ההרגשה שלי כטבעוני הייתה טובה בהתחלה, אבל לאט־לאט התחלתי להרגיש כאבי בטן נוראיים, נפיחויות ועצירויות. עם הזמן הסתגלתי למצב החדש, אבל זה עדיין לא היה נעים".
אי־הנעימות הפכה עם הזמן למצוקה אמיתית. "הבעיות האמיתיות התחילו כשחלפה שנה מתחילת המעבר לטבעונות: בזמן הזה סבלתי ממצב רוח ירוד, דיכאון מתמשך וכאבי ראש לסירוגין. בנוסף, סבלתי מבעיות עור ומחניכיים מדממות ופצועות. תיפקדתי כרגיל, אבל היה לי קשה יותר. ניסיתי לקחת תוספי תזונה, לאכול מה שנקרא 'נקי' יותר - לאכול יותר פירות ופחות דגנים, אבל זה לא עזר. המשכתי לסבול, עד שכעבור שנה נוספת החלטתי לחפש פתרונות במקומות לא שגרתיים. התחלתי לקרוא על הסימפטומים שחוויתי וללמוד על אנשים שעברו חוויות דומות בעקבות הטבעונות. אחרי מחקר בנושא הגעתי למסקנה שאצטרך ליטול תוספי תזונה רבים אם אחליט להישאר טבעוני, ושגם זה לא בטוח יעזור לי. משהחלטתי שאני לא רוצה לחיות כך, התחלתי לשלב מוצרים מן החי בחזרה בתפריט שלי וזאת אחרי שנתיים של טבעונות".
הוא לא התקשה לחזור למוצרים מן החי. "קודם כל, כי תמיד אהבתי את הטעם שלהם ודבר שני - הבריאות שלי השתפרה מהר מאוד: הפכתי לשמח הרבה יותר, אנרגטי יותר, מצב העור שלי השתפר, החניכיים כבר לא דיממו, כאבי הראש שלי כמעט ופסקו, העיכול חזר לתקינותו. הסביבה, כמובן, הגיבה בפליאה, אבל למשפחה שלי הוקל מאוד ולכן הם שמחו על המהלך. לא הרגשתי שאני מאכזב מישהו, כי למען האמת היה לי רק את אותו חבר טבעוני והוא כבר חזר בו לפני שאני הפסקתי עם הטבעונות. כן הייתי מוצף בהרבה אנשים שרצו להבין למה בדיוק אני כבר לא טבעוני ולנהל שוב דיונים עקרוניים על ענייני מוסר כאלו או אחרים, אבל בשלב הזה כבר לא היה אכפת לי, הרגשתי יותר טוב וזה כל מה שהיה לי חשוב".
בעקבות השינוי החל בידרמן להתעמק בנושא. "ביצעתי תזונות שונות כמו פליאו ותזונה קטוגנית. הגעתי למסקנה שבשר הוא המזון שעושה לי הכי טוב והתקדמתי לתזונה קרניבורית, שמכילה אך ורק בשר. יש קהילות בינלאומיות גדולות של קרניבורים ואני הקמתי לפני כשנה וחצי קבוצת פייסבוק מקבילה בארץ".
הקבוצה שלו נקראת '"תזונה קרניבורית" ומונה כאלף חברים. "בדיעבד, לא הייתי רוצה לשוב ולהיות טבעוני. זו תקופה שבה הרגשתי פחות טוב והייתי פחות עצמי. אבל אני גם לא מתחרט על התקופה, כי בזכותה הפכתי לקשוב יותר לגוף שלי, הבנתי מה עושה לי טוב. הטבעונות נתנה לי דרייב ללמוד עוד על תזונה, מנקודת מבט מדעית, ולשים לב למה שאני מכניס אליי לגוף. היום אני מונע משיקולים רציונליים בנוגע לתזונה, ויודע לעשות התאמות ולהבין מה בדיוק טוב לי ומה לא. וטוב לי מאוד לאכול בשר, והרבה. מפחמימות, סוכר ומוצרים מעובדים אני נמנע לחלוטין. אני מרגיש הכי טוב שהרגשתי בחיי, אני מלא במרץ ונהנה מכל מה שאני עושה".
התחליפים הנכונים
"תזונה צמחונית וטבעונית מאוזנת מתאימה לכל שלבי החיים ואף עשויה לטמון בחובה יתרונות בריאותיים, כאשר היא מבוססת על מזון טרי, ביתי ובעיבוד מינימלי, כלומר: קטניות, דגנים מלאים, ירקות, פירות, אגוזים ומזונות מסורתיים כמו טופו וסייטן", מסבירה הגר מילר־אלמוג, דיאטנית, מנהלת פורום צמחונות וטבעונות בעמותת הדיאטנים בישראל - עתיד.
"כאשר בוחרים בתזונה צמחית, השאלה שצריכה להוביל היא לא 'מה אני לא אוכל' אלא 'מה אני אוכל במקום', על מנת למנוע מצב שבו נותרים עם תזונה דלה של פחמימות ושומן, העשירה בזבל מעובד ושעלולה לגרום לחוסרים תזונתיים. הדגשים לצורך איזון התזונה הם על קטניות (עדשים, אפונה, שעועית, חומוס, פול, סויה) כמקורות ברזל וחלבון, טופו, משקה סויה וסייטן כמקורות סידן וחלבון, וכן יש ליטול תוסף ויטמין B12 שלוש־ארבע פעמים בשבוע, במיוחד בתזונה טבעונית, וכמובן שפע של ירקות, פירות ודגנים מלאים".
