yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: צביקה טישלר
    24 שעות • 18.05.2019
    כך מצאתי את עצמי מתחת להריסות
    רק לפני ארבעה ימים רעדה האדמה בישראל. זאת הייתה תזכורת נוספת לכך שבכל רגע עלול להתרחש כאן אסון טבע קטלני שיגבה את חייהם של אלפי אזרחים. 24 שעות לפני שרעש האדמה האחרון פקד את המדינה — השתתפה כתבתנו בתרגיל של יחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. ולא סתם השתתפה, היא שכבה בעצמה תחת ההריסות, וחוותה איך זה ייראה במקרה שהאדמה תפער את פיה ותושבים רבים ימצאו את עצמם לכודים, מתפללים שמישהו ישמע אותם
    נעם ברקן | צילום: צביקה טישלר

    ביום רביעי האחרון רעדה האדמה בישראל. זאת הייתה תזכורת לכך שרעש אדמה קטלני עלול לפקוד אותנו בכל רגע. התרחישים הפסימיים מדברים על בניינים שיתמוטטו, אלפי הרוגים ורבים נוספים שיילכדו בחיים תחת ההריסות. ביחידת החילוץ וההצלה הארצית של פיקוד העורף (יחצ"א), לא היו צריכים את רעש האדמה בשבוע שעבר כדי להיכנס לכוננות אסון. הם מוכנים לתרחיש הזה בכל רגע, בכל שעה. עובדה — רק ביום שלישי שעבר, 24 שעות לפני רעש האדמה שפקד את ישראל, הצטרפתי לתרגיל של היחידה שדימה חילוץ לכודים באתר הרס גדול. ולא סתם הצטרפתי לתרגיל. השתתפתי בו באופן פעיל כמחולצת שלכודה תחת ערימות של בטון.

     

    אני שוכבת לבד בתוך גליל בטון מאובק. מהעולם הרחוק שבחוץ אני שומעת רעש קידוחים בלתי פוסק, ובמצב כזה, אין סיכוי לזעוק לעזרה. "שקט!" נשמע קול מרוחק שמתקרב. "יש פה מישהו?" שואלת רס"ל שיין קודנצקי. אני בועטת ברגלי הימנית שוב ושוב על קיר הבטון. "הלו, יש פה מישהו?" היא חוזרת על השאלה, ואני ממשיכה לבעוט חזק יותר. "שקט! אני שומע דפיקות", קול נוסף מעורר בי תקווה. "קדימה, כנסו פה לתעלה". ראשונה זוחלת פנימה קודנצקי. "תקראו לחובש", היא צועקת למחלצים שממתינים בחוץ. "מה קורה שם?" מבקש סא"ל במיל' איתמר כהן, מפקד הכוח, לקבל עדכון. "יש פה בחורה בשם נעם, בהכרה, מדברת, יש עליה גוש כבד באזור הבטן ויד ימין אבל היא מגיבה", היא מוסרת תמונת מצב. "מגיע חובש לטפל בך", היא מרגיעה אותי.

     

    "ג'קי כנס", קול המפקד נשמע ורס"ר ג'קי קסטיאל, פרמדיק ומחלץ, מפלס את דרכו אלינו. "את יודעת להגיד מה קרה?" הוא שואל. "האדמה רעדה והבניין סביבי קרס", אני מספרת. שיין מחליפה מקומות בגליל הצר עם ג'קי, כדי לאפשר לו לטפל בי. לפי התסריט, שלושה ימים אני קבורה תחת ההריסות, ממתינה לחילוץ. מיובשת. עם חשד לפצע מעיכה ביד ימין. במקרה כזה יש צורך להזרים נוזלים לדלל את הדם, כי ברגע שמשחררים את האיבר שנמחץ, רעלים שהצטברו מפירוק התאים נכנסים במהירות אל זרם הדם ועלולים לסכן את הנפגע. ג'קי מבקש את תרמיל הרופא ואת ערכת העירוי. בזמן הזה מתכנן הכוח כיצד יתבצע החילוץ, בין שני מעברים צרים בתוך בטון פצוע, שאבנים ומוטות ברזל חלוד דוקרים מציצים ממנו. "אנחנו נתחיל בפינוי אחרי שהיא תקבל ליטר נוזלים".

     

    ג'קי מנקה את היד באלכוהול. "שיין, בתוך השקית יש פדי גזה, תעבירי לי אחד", הוא מבקש ומוציא מחט עבה וארוכה. "בצבא", הוא מסביר לי, "אם את מגיעה למצב שאת צריכה נוזלים, את צריכה הרבה". כשהעירוי בפנים, לוקח ג'קי פד גזה מגולגל ומקבע את הצינורית ליד, כדי שהצינורית לא תשתחרר במהלך הפינוי.

     

    צילום: צביקה טישלר
    צילום: צביקה טישלר

     

     

    עכשיו הוא מחליף את כפפות הלטקס הכחולות בכפפות עבודה, שיגנו על ידיו במהלך החילוץ. הוא עובר מעליי וניצב מאחורי ראשי. את מקומו בצד הרגליים הוא פינה לרס"ר נחום כץ. כמו כל מחולץ, גם אני מקבלת קסדה ומשקפי מגן כדי לשמור על העיניים והראש בעת המעבר החוצה. הם מסובבים אותי לצד שמאל בעדינות ומשחילים תחת גבי חצי קרש גב, ממנו יחליקו אותי ללוח גב מלא.

     

    "אני מקבע, אבל אני רוצה שהסקד (לוח גב מלא), יהיה מוכן על הרגליים והיא תחליק אליו", מנחה אותי ג'קי. "עכשיו לפי צבעים", הוא מבקש, ונחום מתחיל להדק סביבי חגורה אחרי חגורה, לפי הצבעים. "יש לך רצועה ארוכה שאמורה לעשות איקס ברגליים כדי לקבע, זה צריך להיות אבזם שחור". בשלב הזה, אני מנסה להרים את הראש מעט כדי לראות מה נחום עושה, אבל מגלה שכשהראש מקובע אין לי שום אפשרות לראות מעבר למה שמעליי. ככל שאני קשורה ומקובעת יותר ללוח הגב — אני צריכה יותר לוותר על השליטה ולסמוך על המחלצים. קולות הכלים הכבדים עדיין נשמעים רחוקים. "אנחנו מתנצלים", אומר ג'קי בכל פעם שהם צריכים להדק אבזם ומשתדלים כמה שניתן לא לגעת בי. "תן מתיחה", הוא מבקש מנחום.

     

    באלו משלחות חילוץ בעולם הייתם? אני שואלת תוך כדי. ג'קי מספר שהיה במשלחת להודו ונחום מספר שהיה במשלחת הגדולה לרעידת האדמה בטורקיה. שם חולצה שירן פרנקו מתוך ההריסות אחרי 98 שעות בהן הייתה לכודה. הוא גם השתתף במשלחת האחרונה לחילוץ לכודי קריסת הסכר בברזיל בינואר. "הסקד מוכן?" שואל ג'קי כשהקיבוע מושלם. "אנחנו מתחילים להוציא". המאמץ ניכר על פניהם. משימת החילוץ מורכבת ומסובכת. המעברים צרים, ונשיאת אלונקה עם פצוע מקובע בכריעה, כשאין שום אפשרות להתרומם, היא קשה. מחלצים עם לוח גב מלא ממתינים במעבר בין שני הגלילים. נחום מושך אותי בעזרת הרצועות, "שלוש, ארבע, מושכים". המחלצים שממתינים מושכים אותי ימינה בזמן שג'קי מסובב אותי שמאלה, "הראש אמור לצאת ראשון". "תמשיך להרים", "תעביר את הרגליים", "יש לי זווית שאני לא אוהב". אני שומעת בליל משפטים. "הסקד מתחתיכם". "שים לב שהראש שלה בצד ימין שלי", "זהו, תעזוב נחום. שים על הרצפה לשפר קיבוע של הכל". "תקשור לה את הרגליים". אני על לוח גב מלא, מקובעת מכף רגל ועד ראש. "חבר'ה שיהיה מי שיקבל אותנו בצד השני. לאט, חבר'ה, לאט".

     

    הם נושאים אותי בין המעברים בזהירות. בין חלקי בטון רופפים, אבנים קטנות ואבק. אנחנו יוצאים לרעש קידוחים חזק ואל שמש מסנוורת. "אלונקה הורד", אומר מפקד הכוח. הם מורידים אותי לארץ ומתלוצצים, "יאללה חבר'ה, אפשר ללכת, נהנינו מאוד".

     

    מישהו שומע אותי? כתבתנו  במהלך החילוץ
    מישהו שומע אותי? כתבתנו במהלך החילוץ

     

     

    נגיע תוך דקות

     

    אני חושבת איך מרגיש מי שבאמת קבור תחת ההריסות, ממתין לחילוץ שעות ארוכות ולפעמים ימים ארוכים. נזכרת במחולצים שזכיתי לחזות בחילוצם מבטן ההריסות בהאיטי, אחרי רעש האדמה הגדול. נזכרת בז'יל פראנס, שחולץ על ידי מחלצי היחידה אחרי ארבעה ימים שבהם היה לכוד. בעבודות פילוס הדרך אליו, בהכנסת העירוי תחת ההריסות וברגע החילוץ עצמו — אליו כבר השמועות הצליחו להביא עשרות תושבים ועיתונאים מכל העולם. ובילדה קטנה שחולצה ימים ארוכים לאחר שנקברה לצד גופות בני משפחתה, ודמיינה כבר שגם היא תכף תמות.

     

    יחצ"א — יחידת חילוץ והצלה ארצית מונה כ־450 לוחמים בשלוש פלוגות מבצעיות. היא הוקמה בפיקוד העורף בשנת 1984 בעקבות לקחי אסון צור. "מאז ועד היום יחצ"א פעלה במאות אירועים קטנים וגדולים בארץ, ויצאה ל־21 משלחות חילוץ ברחבי העולם", אומר אלוף משנה במיל', גולן ואך, מפקד יחצ"א. עם זאת, מדגיש אל"מ ואך, "אנחנו קודם כל דואגים לבית. עבור הבית אנחנו בונים את הכוח. כמובן שאנחנו ביחידה ערוכים לתת מענה לכל אירוע ואסון טבע, כמו גם מקרה של רעידת אדמה גדולה. כשמתרחש אירוע בישראל אנחנו ערוכים להזניק כוח תוך דקות. יש לנו פריסה ארצית של לוחמי יחצ"א שמתגוררים בכל אזור, גם בפריפריה, כדי שיהיה מענה בכל קצוות הארץ. בכל מקרה שקורה, תוך דקות עד שעה מגיע לוחם יחצ"א שמתגורר בקרבת מקום".

     

    רעידת אדמה קטלנית עלולה להתרחש בישראל בכל רגע. הרעידה ביום רביעי האחרון הייתה תזכורת מוחשית לכך. בממוצע פוקדת את ישראל רעידת אדמה בעוצמה גבוהה בכל 80־100 שנים. הרעידה הקטלנית הקודמת אירעה בשנת 1927 וגבתה את חייהם של מאות אנשים. כך שהשאלה היא לא האם, אלא מתי תתרחש רעידת האדמה הבאה. בעקבות שרשרת רעידות האדמה בצפון הארץ בשנה שעברה, פירסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, דוח שקבע כי מדינת ישראל עדיין אינה ערוכה כנדרש לאירוע של רעידת אדמה.

     

    "אני מקבלת הרבה תגובות ברחוב". סמ"ר ענבל בוסתן
    "אני מקבלת הרבה תגובות ברחוב". סמ"ר ענבל בוסתן

     

     

    על פי התרחישים, ברעידת אדמה חזקה ייהרגו בישראל 7,000 בני אדם ועוד עשרות אלפים יזדקקו לטיפול רפואי. 170 אלף תושבים יישארו ללא קורת גג. במקרה של רעש אדמה חזק, קיימת גם סכנה של שיבושים כבדים באספקת החשמל הרציפה לתשתיות חיוניות למשק, סכנת מחסור באספקת הדלק. במקרה של אסון טבע בקנה מידה לאומי, משטרת ישראל ורשות החירום הלאומית תהיינה האחראיות על מתן מענה כולל בעורף, הכוונה ובקרה של כלל המשרדים והגופים הייעודיים. יחצ"א תהיה אחת הזרועות החשובות במתן סיוע ומענה לאוכלוסייה. התרגיל שבו אני משתתפת נערך כחלק ממבחן הסמכת מפקדים ל־INSARAG — גוף של האו"ם המאגד יחידות חילוץ והצלה מובחרות מ־90 מדינות. יחצ"א הצטרפה לאינסרג בחודש נובמבר האחרון.

     

    כמו אל"מ ואך, גם את סא"ל במיל', איתמר כהן, פגשתי בהאיטי לפני קרוב לעשר שנים. כיום כהן הוא מ"פ פלוגה ג' ביחצ"א. בהאיטי, הוא אומר, החל להתבשל הרעיון להצטרף לגוף ידע בינלאומי. "להאיטי הגענו כגוף עצמאי. פעלנו בשטח בנפרד מהיחידות שהגיעו מכל העולם. ראינו סימונים על המבנים, הם לא אמרו לנו כלום. התעלמנו מהם. לא הייתה עבודה בתיאום של כל המערכות. על ז'יל פראנס למשל, שמענו בזכות אישה שקראה לנו ברחוב ואמרה שהיא שומעת מישהו. איתרנו אותו וביצענו חילוץ, אבל לא פעלנו תחת מסגרת בינלאומית. הבנו שיש עולם שלם של ידע שאנחנו לא מכירים, וגם שפה משותפת שיכולה לעזור לנו לתקשר עם כלל העולם. כך התבשל עם השנים הרעיון להתקבל לאינסרג. כדי להצטרף, היחידה צריכה לעבור מבחן הסמכה, לעמוד בקריטריונים גבוהים. זאת קהילה שמכילה את יחידות העילית בתחום בחילוץ".

     

    אנחנו הצטרפנו ליום השלישי של אימון המפקדים. ביום הראשון הם עברו לימוד עיוני, בשני ובשלישי תירגלו וביום הרביעי עברו את המבחן. "המפקדים למדו להרים פלטה של שני טון באוויר כשהיא מפולסת. לבצע חדירת רצפה נקייה, כך שאף פירור לא נופל על הלכוד למטה. הם למדו לסמן את המבנים בשפה הבינלאומית. הם יפרצו קירות עבים ביעילות תוך פרק זמן מסוים. התיאור נשמע מרתק, אבל העבודה היא קשה פיזית ומנטלית", מסביר מפקד יחצ"א.

     

    למה בכלל יחצ"א צריכה את זה? להצטרף לאינסרג?

     

    "יחצ"א היא יחידה עם המון ניסיון. השתתפנו בהרבה חילוצים בעולם, זה לא שאנחנו מחכים שהאו"ם יקפיץ אותנו לזירת אסון", משיב סא"ל כהן. "אבל זה נותן המון ליחידה שלנו, לפיקוד ולצבא. אחת הבעיות היא שבמדינה שלנו אין יחידות דומות, אין ממי ללמוד, איך לשתף מידע, איך לאתגר את עצמנו, ואנחנו מאתגרים את עצמנו כל הזמן, מפתחים תחומי ידע. גם לאינסרג הבאנו ידע פנימי שלנו שהם לא נחשפו אליו. מצד שני, האינסרג הכניס אותנו לנושאים שלא התעסקנו בהם, כמו פק"ל חיסונים. בעבר, אם הייתה משלחת לאזור שידוע שהוא נגוע, היינו מתחסנים לפני הטיסה. עכשיו כולם עוברים סט חיסונים באופן רציף כדי להיות מחוסנים מראש. הרי יש חיסונים שמתחילים לפעול רק תקופה או אחרי שמקבלים מספר מנות. גידור אזורי עבודה, נקודות לחיטוי ידיים, אנחנו מקפידים באימונים על הפרטים הקטנים שהלוחמים יהיו מודעים. אחד הקריטריונים הוא להראות שאנחנו יכולים לארגן משלחת תוך שש שעות".

     

    לקדוח חור בתקרה

     

    אחרי שחולצתי בשלום מההריסות, אנחנו עוברים לאתר נוסף המדמה שכונה שנפגעה מרעש אדמה באתיופיה. שם אנחנו רואים את הלוחמים מתאמנים בפעולות שיצטרכו לבצע במבחן למחרת. בזכות העובדה שאני מתנדבת ביחידת החילוץ של עמק הירדן, אחרי שסיימתי בהצלחה קורס סע"ר — סיוע עצמי ראשוני — אני זוכה להתנסות בעצמי בחלק מהפעולות. הקמת יחידות סע"ר ברחבי המדינה היא חלק מפרויקט לאומי רחב היקף שיזם פיקוד העורף בשנת 2013, במטרה לאפשר לאוכלוסייה האזרחית להתמודד עם אירועי הרס קיצוניים — רעידות אדמה, פגיעות טילים או פיצוץ בלון גז. בפיקוד העורף הבינו שאנשי הקהילה הם הכוח הזמין הראשוני, והם אלה שיכולים להגיב במהירות ולהציל חיים, עד שיחידות החילוץ המקצועיות כמו אלה של יחצ"א, כבאות אש ויחידות החילוץ האזרחיות יגיעו לאתר ההרס.

     

    רס"ר אוריאל אייזנמן, מפקד צוות, מקבל את פנינו באתר. "כאן לדוגמה", הוא לוקח אותנו לתחנה הראשונה, "זאת פריצה של קורָה מסיבית שצריך לעבור אותה במינימום זמן ובמקסימום יעילות. אנחנו משלבים חיתוך בדיסק עם קילוף, בעזרת פטישי חציבה". בתחנה אחרת אנחנו רואים שבעה לוחמים, בהם גם את סמ"ר ענבל בוסתן, כיום מפקדת צוות באחת הפלוגות. פטיש החציבה הכבד תלוי בעזרת חבלים עבים, כך שכמה מחלצים יכולים לאחוז בו יחד ולהפעיל אותו בעודם קודחים פתח בתקרה. "פריצת תקרה היא מורכבת. צריך לדאוג שלכודים שנמצאים למטה לא ייפגעו. אנחנו שמים את העוגנים, קושרים את הכלים, זה יכול להיות דיסק, פטיש חציבה - כך עובדים ביחד, פותחים פתח שאלונקה תוכל לעבור דרכו".

     

    "הפקנו לקחים מאז החילוץ בהאיטי". סא"ל איתמר כהן
    "הפקנו לקחים מאז החילוץ בהאיטי". סא"ל איתמר כהן

     

     

    "הכלל הראשון בחילוץ", ממשיך להסביר רס"ר אייזנמן, "הוא שהחיים והבטיחות של המחלצים הם מעל הכל, כי אם מישהו מהמחלצים נפגע, אין מי שיחלץ את הלכודים, לכן הקסדות החדשות, המשקפיים, הפנסים", הוא אומר ומגיש לי קסדה, משקפי מגן, כפפות ומסכה שתגן על הנשימה מפני האבק. אנחנו חוזרים לעמדה הראשונה, אחד המפקדים נותן לי הסבר על אופן הפעולה של פטיש החציבה. "הוא מתחיל לעבוד רק כשהוא פוגש את האלמנט, כך שאסור בתכלית האיסור שהוא ייגע ברגל או בכל איבר אחר". הפטיש כבר משקל. הכלים בהם התנסיתי בקורס מחלצים 01 קלים ופשוטים יותר. הם אמורים להיות כלים שזמינים בכל בית ושכונה. כאן אנחנו משתמשים בפטיש החציבה כדי לקלף את הבטון. אני מבקעת עם הפטיש חלק קטן מהאבן המבוטנת. המפקדים ימשיכו לחילופין לבקע, לקלף ולנסר פסים עם מסור בעל להב יהלום.

     

    רס"ר אייזנמן לוקח אותנו לתחנה נוספת בה בוצעה תרגולת של פריצת רצפה נקייה. "נניח שיש לכוד מתחת ואנחנו רוצים לפתוח פתח מבלי שייפול עליו בטון. צריך למצוא דרך לעשות כמו פקק של אמבטיה, לשלוף את הבטון. אנחנו מציירים מעין סולמית, חוצבים את השוליים החיצוניים, מניחים קורות עץ שיתמכו, מבצעים חיתוך נוסף וממשיכים לחצוב עד שה'חלון' שנוצר יורד אל הקרשים וכך אנחנו מרימים הכל יחד".

     

    בתחנות נוספות התאמנו המפקדים על חיתוך חלון ממ"ד בלהבה. כמו כל המפקדים, גם סמ"ר ענבל בוסתן, בת 28 מירושלים, מגיעה לכאן כשהיא במילואים. למעלה משבע שנים היא ביחידה, ועשר שנים בפיקוד העורף. "התגייסתי כמדריכת חילוץ והצלה. מרגע שהכרתי את היחידה הבנתי שאני רוצה להיות שם, כי כמי שרוצה להתעסק בחילוץ — זה המקום שלי. עברתי כמה תהליכים כדי להגיע ליחידה ואני שמחה שאני כאן".

     

    סמ"ר בוסתן השתתפה בחילוץ בקריסת החניון ברמת החייל. "הייתי בעבודה בירושלים. עבדתי עד מאוחר, אחי היה אצלי בביקור ואז קיבלתי את הטלפון שמקפיצים אותנו. לקחתי את הציוד שלי ונסעתי. בשטח נתנו לנו הנחיות ומהר מאוד נכנסנו להחליף את המחלצים שעבדו במקום. הצלחנו להגיע לאנשים, שלצערי לא היו בחיים. אבל אצלנו יש חשיבות מאוד גדולה להוציא את כולם. בשביל זה אנחנו שם".

     

    צביקה טישלר
    צביקה טישלר

     

     

    היה קשה בשטח?

     

    "זה לא פשוט כשאת כבר לא באימון, כשמדובר באמת באנשים חיים, אבל מרגע שנכנסנו הרגשנו מאוד בשליטה, כי אנחנו עושים את התרגילים באופן מאוד מוחשי ואת מגיעה מוכנה והכי מקצועית, בשטח הטבעי שלך. זה מאוד מקל על החלק הנפשי".

     

    איך הגיבה הסביבה?

     

    "אני מקבלת תגובות מגוונות. אחרי שחזרתי מרמת החייל, או אחרי שאני חוזרת מאימון על מדים, מלוכלכת עם קסדה ביד — אנשים מתעניינים, הם מאוד להוטים לדעת מה אני עושה. הם לא רגילים לראות בחורה ככה עם מדים מאובקים. כשהם שומעים שאני עושה משהו שמשלב בתוכו הרבה פיזיות ומחשבה הם מאוד מופתעים. במשפחה ובקרב החברים זאת גאווה גדולה. הם תמיד רוצים לשמוע איך היה ותופסים אותי כסמכות בתחום. זה כיף להיות חלק מהיחידה, כשהמטרה שלך בסופו של דבר באירוע חירום זה להיות שם ולהציל, להוציא אנשים מתוך ההריסות ולא להיות פסיבית ואבודה".

     

    ואם תהיה רעידת אדמה גדולה בישראל?

     

    "אני חלק מיחידת החילוץ הארצית. אנחנו ערוכים לכל תרחיש. בכל מקום שישימו אותי אני אדע מה לעשות. בכל סדר גודל שזה יהיה, אנחנו נהיה בפריסה כזאת או אחרת. אנחנו מאוד מתמקצעים בחילוץ ובמה שאנחנו יודעים לעשות, ונקווה שלא יהיה הרס גדול מדי. בכל מקרה, אנחנו נהיה שם לתת את מה שאנחנו יודעים הכי טוב ולחלץ כמה שיותר אנשים תחת ההריסות".

     

     

    "מחלצים בכל העולם, אבל ערוכים קודם לפעולה בארץ". מפקד היחידה, אל"מ ואך
    "מחלצים בכל העולם, אבל ערוכים קודם לפעולה בארץ". מפקד היחידה, אל"מ ואך

     

     

    הזדמנות של פעם בחיים

     

    ביחצ"א המשימה לא מסתיימת לפני שמאתרים את האדם — חי או מת. "זאת החובה", אומר אל"מ ואך. "אנחנו רואים חשיבות גדולה בהשלמת המעגל. כשאת מבינה את משפחות הנעדרים, את מבינה שהחיים שלהם נתקעו במקום שבו האדם היקר להם נעלם. הברזילאים פגשו את זה אצלנו, במשלחת החילוץ האחרונה לאסון קריסת הסכר. הם שאלו למה אנחנו מטפלים כך בגופות, איך אנשי זק"א שלנו מתייחסים בחרדת קודש, כמה אנחנו מחלצים גופות מבלי לפגוע בהן שלא לצורך. בטקס הסיום דיברתי אל משפחות הנעדרים. אמרתי, 'הגענו עבורכם, כדי שאתם תוכלו לסגור את מעגל החיים שנקטע'. וזה מאוד נגע בהם. זאת גאווה מאוד גדולה לקחת חלק במשלחת חילוץ והצלה באזור אסון.

     

    "כשאת יוצאת עם משלחת מעבר לגבולות המדינה, את מגלה את גדולתה של ישראל. זה זורק קרן אור פנימה לתוך החברה. מי שנמצא פה זה אנשי מילואים שמתנהגים כמו סדירים. כל שבוע יש פה אימונים. יש אנשים שחלקם עושים 90 ימי מילואים בשנה, יש לנו נשים במקצועות חילוץ, אנשים בעלי תפקידים מאוד בכירים באזרחות, והשיגעון למקצוע הזה, וההרגשה שהם בסוג של הזדמנות של פעם בחיים להיות ביחצ"א — להיות היד שהמדינה מושיטה לעזרה בכל העולם. להיות חלק מהמדינה, בקצה השני של העולם, ולהציל חיים זאת זכות שאנשים מוכנים להשקיע בשבילה הרבה".

     


    פרסום ראשון: 18.05.19 , 19:50
    yed660100