עיר לחץ

השקתה של "מחוז ירושלים" ביום שאחרי האירוויזיון משולה להנגאובר אכזרי בתום לילה של חגיגות. את מקומם של ההפקה הגרנדיוזית והחיוכים הנוצצים תופסים שוטרים קודרים ופסקול לחוץ. את האווירה הבינלאומית והמסרים הליברליים מחליפים קנאות דתית ושנאה יוקדת. גל גדות מרימה לתל־אביב - אאוט. הכאוס הירושלמי - אין. כל מה שהודחק לטובת תשדיר שירות אימתני שב ומתפרץ.

הסדרה הדוקומנטרית החדשה מלווה אגפים שונים של המחוז במשימתו הסיזיפית: אכיפת החוק והסדר באחת הערים המסובכות בעולם. די בדקות הבכורה כדי להבין עד כמה השמיכה הקצרה מטולטלת אנה ואנה על ידי השבטים שמאכלסים את הבירה – ולא בדיוק חיים בהרמוניה.

כמקובל בז'אנר, הפוקוס אינו רק על המלאכה אלא גם על העוסקים בה. דמויות כמו רס"ב ארז חזן (רכז מודיעין), רס"ר שיר אמסלם (בלשית) ורס"מ יוסי צרפתי (מפקד יחידת אופנועים ופצצת כריזמה) לוהקו בקפידה כדי לשבור את קיר המדים ולהאניש מנגנון כוחני ולא פופולרי. זאת, בין השאר, על ידי הצגת קונפליקטים מוכרים היטב לצופי סדרות כמו "כחולים", "גיבורים" ו"אמבולנס": בין עבודה למשפחה, בין אקשן נרקוטי למחזות קשים, בין תחושת שליחות לספיגת קללות ואלימות.

אולם בשלב זה, אחרי כמה וכמה יצירות דומות עד זהות, "מחוז ירושלים" נוסחתית מדי ונופלת למלכודת היח"צ המובנית של הדוקו־אדרנלין. לצד האמפתיה המתבקשת כלפי מי שנושאים בנטל כפוי טובה, הפרקים הראשונים משליטים נרטיב שנעדר איזושהי מידה של ביקורתיות. בנוסף, הסדרה מתאמצת לחסוך מהגיבורים את ההקשר הפוליטי המובהק של ירושלים ולהשאיר אותם אך ורק בממד המקצועי - כאילו שזה בכלל ריאלי. מומלץ לסור לנטפליקס ולצפות ב"פלינט, מישיגן" כדי לראות כיצד ניתן לתעל טריטוריה נפיצה לכדי דוקו חזק על המשטרה המקומית.

לזכותה של "מחוז ירושלים" ייאמר שהיא כן ממחישה עד כמה הביטוי "מאוחדת" בקונטקסט של העיר מחובר למציאות כמו דרקונים ושדונים. החשיפה לעליבות ולהזנחה של מזרח ירושלים אמנם מתבצעת מבעד לפריזמה הבלעדית והאוהדת של המערכת, אבל עדיין מכה בבטן. גם אם הסדרה לא מכוונת לשם, היא מעלה לדיון את הסוגיה: כמה זמן המצב האבסורדי הזה עוד יכול להימשך.

לכן, אגב, מעניין להזכיר את נעימת הפתיחה של "מחוז ירושלים". אולי בניסיון לשחזר את אפקט הפתיח של "פאודה" – מילה שמוזכרת תדיר בסדרה – נבחר קטע שוצף מתוך השיר הנפלא "עיר בלי זיכרון" של אביב גדג'. בגרסת המסך לא שומעים את הטקסט, אבל גם בעקיפין נוצרת אירוניה מרירה לעומת אינספור שנות "אם אשכחך". זוהי תמצית הטרגדיה הירושלמית: לו באמת הייתה "עיר בלי זיכרון", למי היה אכפת מהאנשים ששומרים עליה.

ערב כחולי המדים של כאן 11 נמשך עם "תיק נעדר", סדרה חדשה המבוססת על עלילות אברהם אברהם, הבלש הספרותי שיצר דרור משעני. כמו "עיר מקלט", גם הפעם המעבר מהרומן למסך משביע רצון, לא מעט בזכות ליהוקים נבונים דוגמת מוריס כהן בתפקיד הראשי, אורנה בנאי כאימו של הנער שנעלם, ובמיוחד מעיין בלום הנהדר, בתור השכן האקסצנטרי. אגב, "תיק נעדר" היא הפקה משותפת לתאגיד השידור הציבורי ולקשת, שתשדר את הסדרה בהמשך. ואז, יש לקוות, יימנעו בערוץ 12 מהצגתה כ"סדרה חדשה", כפי שקרה עם "שטוקהולם" ו"משיח". לפעמים, אפילו בתחום הפרומו, גם האמת היא אופציה.