חמישי 18 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    בן־דרור ימיני
    חדשות • 20.05.2019
    הטעות של האליטות
    בן־דרור ימיני

    באוויר יש ריח של מלחמה. אנשים רציניים מאיימים שהם הולכים לעצור בגופם שינויי חקיקה. עורכי דין ממשרדים מובילים מתארגנים גם הם כדי למנוע את "קץ הדמוקרטיה". תומכי האקטיביזם מרחיקים את עדותם לגרמניה. בכנס בנירנברג, בשבוע שעבר, אמרה שופטת העליון אסתר חיות: "ראשי המפלגה הנאצית הבינו כי לצורך מימוש האידיאולוגיה הגזענית שבה דגלו יש לרתום לצידם את המשפט", ולכן חוקקו את "חוק ההסמכה". ועוד לפניה, ב־2015, אמר אהרן ברק, ש"בגרמניה של שנות ה־30 בית המשפט לא יכול היה לפסול חוקים... אם היה אז לגרמניה בית משפט חזק וביקורת שיפוטית, אפשר היה למנוע את היטלר".

     

    נשיאה מכהנת ונשיא לשעבר ‑ שניהם טועים. מפאת כבודם לא נאמר: מַטְעִים. השופט לרנד הנד, מגדולי השופטים בארה"ב, שחי באותן שנים, אמר ב־1944: "אם החירות מתה בלבבות, אין שום בית משפט חוקתי שיוכל להציל אותה". בית משפט שפוסל חוקים, הוסיף הנד, מגביל את המרחב הדמוקרטי. הוא ידע על מה הוא מדבר. כבר ב־1925 קבע ביהמ"ש העליון של רפובליקת ויימאר, בניגוד גמור לטענת ברק, ש"יש להכיר בזכותו ובחובתו של השופט לבקר את חוקיותם של חוקי המדינה". על הרקע הזה כתב המשפטן החשוב ביותר לתקופת ויימאר, ריצ'רד תומא, שביקורת שיפוטית עלולה להוביל ל"גרנוטוקרטיה", כלומר שלטון הזקנים, או, במושגים שלנו, דיקטטורה של האוליגרכיה. וחמור מכך, ראשי המפלגה הנאצית, בניגוד לדברי חיות, לא היו צריכים להתאמץ כדי לגייס את שופטי גרמניה. הם כבר היו שם. ארווין בומקה היה נשיאו של בית משפט עליון שפסל שוב ושוב חקיקה דמוקרטית של רפובליקת ויימאר, אבל אישר דווקא את החקיקה הנאצית הדרקונית.

     

    אנחנו לא גרמניה, לא של ויימאר ולא של חוק ההסמכה של השלטון הנאצי, ואין שום קשר בין פסקת ההתגברות לבין החקיקה בגרמניה. אבל אם חיות וברק מתעקשים על השוואות, אז האקטיביזם אף פעם לא הציל דמוקרטיה. הוא פגע בה. כך בפסיקות על מתן הכשר למועמדים לכנסת כמו עזמי בשארה וחנין זועבי (בניגוד גמור לחקיקה מפורשת). כך בהענקת אישור כניסה לישראל לפעילה שעמדה בראש ארגון ששולל את קיומה של ישראל (בניגוד למקובל במדינות דמוקרטיות). כך בפסק דין תמוה במיוחד שבו הכתיבו שופטי הרוב הקמת מוזיאון לאיסלאם, למרות שהצדדים כלל לא ביקשו פתרון כזה.

     

    הביקורת על האקטיביזם הושמעה גם על ידי שופטי ביהמ"ש העליון. המשנה לנשיא, מנחם אלון, אמר שסיפוח סמכויות הוא "פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט". אבל האקטיביסטים המשיכו בדהירה. זה קרה גם לפני שבועות בודדים, בהיתר הכניסה שהעניקו לפלסטינים להיכנס לישראל, בניגוד לעמדת שר הביטחון. שוב הם יצרו זכות יסוד יש מאין. שוב הנימוקים היו בעלי אופי פוליטי יותר ממשפטי. גם משפטנים שאינם מזוהים עם הימין הצביעו על כך שהמחנה שהפסיד במהפך 77' הפך את בג"צ למסלול עוקף דמוקרטיה. זה היה ברור שמי שמותח את החבל עלול לקרוע אותו. אבל במקום איפוק וריסון זכינו למנות נוספות של אקטיביזם.

     

    האם פסקת התגברות מבשרת על קץ הדמוקרטיה? הנה תשובה אפשרית: "הכנסת, בהיותה מודעת שחוק שחשוב לה מאוד לחוקק פוגע בזכות חוקתית, יכולה לחוקק חוק כזה ברוב מיוחס ולתקופה מסוימת, כלומר, שהחוק יהיה זמני. אני מאוד בעד הדבר הזה". את הדברים הללו אמר בעבר אהרן ברק. אין צורך באיומים. אין צורך בחסימת כבישים. יש צורך בדיון רציני שבו, סוף כל סוף, ועדת משפטנים מכובדים, כמו רות גביזון ודניאל פרידמן, יגבשו הצעה לפסקת התגברות שלא יהיה בה שמץ של פגיעה בשלטון החוק, ותהיה בה התייחסות רצינית לטענות הצודקות שהושמעו נגד האקטיביזם הבלתי מרוסן.

     

    אבל על דבר אחד אסור שיהיה ויכוח: כל הטענות הצודקות נגד האקטיביזם ונגד הרשויות לאכיפת החוק לא מובילות למסקנה שיש צורך בחוק שימנע או יעכב הגשת כתב אישום. אנחנו זקוקים לפסקת הגבלה כדי לחזק את הדמוקרטיה, ולא בחוק חסינות שיהפוך אותנו לטורקיה. √

     


    פרסום ראשון: 20.05.19 , 23:00