בשורת השטחיות

"מה ההבדל בסוף בין אמריקה לאירופה?" שואל וינסנט וגה (ג'ון טרבולטה) את שותפו לפשע ג'ולס (סמואל ל. ג'קסון) בפתיחת "ספרות זולה", ומשיב: "הכל שם אותו דבר כמו אצלנו. ההבדלים הם בדברים הקטנים". שני הגנגסטרים המחויטים פוצחים בשיחה ארוכה על הפערים באופן שבו נקראים המבורגרים במקדונלד'ס בשתי היבשות, רגע לפני שיתפנו לרצוח כמה אנשים, בנונשלנטיות כמובן.

25 שנה בדיוק מלאו החודש ל"ספרות זולה", אבל נראה שמדובר על פרק זמן הרבה יותר גדול. זאת לא עוד קינה על העבר המפואר לעומת ההווה הדלוח בקולנוע. פשוט כשצופים היום ביצירת המופת של טרנטינו, התחושה היא לא רק של סרט פופי המייצג באופן מושלם את שנות ה־90 (תוך שהוא מעלה באוב את שנות ה־70), אלא של רוח תקופה שנראית רחוקה ובדיונית יותר מכל אחד מסרטי "הנוקמים". הכל בסרט חשוב ולא חשוב באותה מידה, עמוק ושטחי, משעשע ומזעזע - ובעיקר קליל. אין מוסר, אין טוב ורע. בדרכו המשועשעת והשטחית התגלה טרנטינו כציניקן מבורך לא פחות מאוסקר ויילד שפעל 100 שנה לפניו.

עכשיו קחו לשם השוואה את שתי תופעות התרבות המרכזיות שמגיעות לקרשצ'נדו בימים אלו עם סיומן: "משחקי הכס" האפית של HBO וסאגת "הנוקמים" של מארוול. שתי יצירות ארוכות, מנופחות, רבות תקציב ובהן מלחמות בין טוב ורע, אור וחושך, אינטריגות פוליטיות ומשחקי כוח אינסופיים. הכל מרפרר כמובן בדרכו למצב הפוליטי בעולם המפורר של היום (קדמה להם "בית הקלפים", עוד תמונת מראה מושלמת לאמריקה המרירה שהביאה לעולם את טראמפ). בסדרות הללו יש גם הרבה מוות, שתמיד מגיע בצורתו הכואבת והדרמטית ביותר, גם אם קמים לתחייה בפרק הבא.

אצל טרנטינו המיתות הן בדיחה, כמו הכל בסרט. מאות אלפי מילים נכתבו על הפוסט־מודרניזם ב"ספרות זולה" וביצירתו של טרנטינו, אבל אם אפשר בכל זאת לסכם את הפילוסופיה שבו למשפט אחד, נוכל לומר שבעולם של "ספרות זולה" - הכל שטחי. בעולם של טרנטינו ופושעיו האופנתיים אין פוליטיקה, שיחות על גורל וייעוד, דמויות אב או דת. גם הטקסט המפורסם המצוטט בסרט מהתנ"ך, מספר יחזקאל פרק כ"ה, מתגלה בסוף כפאנץ' שפשוט נועד להישמע טוב לפני שתוקעים בך כדור. יש רק מבחן אחד: מה קוּל ומה לא קול.

ואל הרגע ההיסטורי הזה של שנות ה־90, אחרי התמוטטות חומת ברלין ולפני האימה של ה־11 בספטמבר והפחד מדאעש, מותר להתגעגע. כי לרגע קט היה נדמה שבאמת הדבר החשוב ביותר בעולם - הנשלט על ידי ארה"ב נאורה, רגועה והגמונית - הוא ידע והכרה של רפרנסים תרבותיים, ממוזיקת פופ ועד סרטי פשע ישנים. הבדלים בין יבשות מסתכמות בשמו של המבורגר (אמריקאי), לא במלחמות בין ימין ושמאל, מוסלמים ונוצרים, חילונים ודתיים, בעולם מר, מדמם ואלים.

הגיע אולי הזמן לחזור ל"עולם שטוח", כמאמר כותרת ספרו של הפובליציסט תומס פרידמן, על הכפר הגלובלי וחסר הגבולות. היום יש נטייה ללעוג לעולם הזה, לאזרחיו, לתאר את צעיריו כמפונקים, הדוניסטים וזחוחים ולקרוא לחזור ללאומיות ואידיאולוגיות גדולות. אני, לכשעצמי, מעדיף כמו טרנטינו להתמקד בשאלות הרות גורל כמו איך קוראים למק־רויאל באמריקה. √