סוף המרוץ

יש לא מעט נהגי־על שהפכו לפנים של מרוצי הפורמולה־1 במהלך השנים, אבל ניקי לאודה שמת אתמול בשווייץ בגיל 70 היה תמיד הפנים האמיתיות של ליגת העל בספורט המוטורי. הפנים שלו היו סמל חי לכמה שהספורט הזה יכול להיות דרמטי ותחרותי וגם נורא וקטלני. הוא טעם שוב ושוב את השמפניה על הפודיום, אבל גם דימם ונכווה על המסלול.

לאודה האוסטרי זכה בשלוש אליפויות גראנד־פרי כאשר התחרה בין 1971 ל־1985 וניצח ב־25 מרוצים, אבל את המרוץ שבגללו הפך לסמל הוא סיים בבית חולים, נאבק על חייו. זה קרה שנה אחרי שזכה באליפות הראשונה שלו והיה בדרכו לשנייה. בעידן שבו הסתיימה כמעט כל שנה בהרוגים ונהגים היו פורשים רק כי חששו להיות הבאים בתור.

ב־1 באוגוסט 1976 החליקה הפרארי שלו והתנגשה בגדר בגראנד־פרי גרמניה. לאודה נלכד בלהבות שפרצו אחרי שמכל הדלק נבקע, ועד שחולץ ממסלול בנורבורגרינג הספיק גם לשאוף גזים רעילים. הוא סבל מכוויות קשות בראשו ובפניו ומנזק לריאותיו ואף איבד את אוזנו השמאלית. פורמולה־1 מעולם לא תשוב עוד למסלול המיוער, שזכה לכינוי "הגיהינום הירוק". לאודה, צחוק הגורל, היה אחד הנהגים שהזהירו מפניו בשנים שלפני התאונה.

אבל הוא חזר. בניסיון להציל את האליפות שלו, ותוך התנגדות רופאיו וקבוצתו, הוא התייצב לגראנד־פרי איטליה, 40 ימים בלבד אחרי התאונה. בסיומו, כאשר ניסה להוריד את הקסדה שלו, התברר שהיא נדבקה לתחבושות שעטפו את ראשו. לאודה סיים רביעי ואיבד באותה שנה את התואר, אחרי שפרש מהמרוץ האחרון בעונה ביפן, כאשר גשם שטף את המסלול. "מסוכן להתחרות ככה", קבע, ואיש לא חלק עליו. להפך, הוא הפך לגיבור.

ממסלול המרוצים לקוקפיט

"אמרתי אז וגם שנים אחר כך שכבשתי את הפחד שלי אחרי התאונה", התוודה בביוגרפיה שלו, "לגיהינום ובחזרה". "אבל זה היה שקר. לא רציתי לשחק לידי המתחרים שלי ולהודות בחולשה שלי. באיטליה הפחד כמעט שיתק אותי. אבל ידעתי שלשכב במיטה ולגנוח מכאבים זה דבר שיגמור אותי". ב־1977 זכה באליפות נוספת, ושנתיים אחר כך פרש לטובת התחביב השני שלו: טיסה. "לאודה אייר", חברת התעופה הקטנה שהקים, נשאה לא רק את שמו, הנוסעים גילו אותו לא פעם בקוקפיט, משמש כקברניט. במהלך השנים הקים ומכר שלוש חברות תעופה והמשיך לטוס כטייס־משנה עד לשנים האחרונות.

גם חיידק המרוצים לא עזב אותו. אחרי שהבעלים של מקלארן הציע לו 3 מיליון דולר לעונה, השכר הגבוה ביותר ששולם עד אז לנהג בפורמולה־1, הוא חזר וזכה ב־1984 באליפות שלישית. אבל זה היה בפער של חצי נקודה מהכישרון הצעיר ועמיתו לקבוצה, אלן פרוסט. הוא התחרה שנה נוספת ופרש סופית מנהיגה, אבל לא מהספורט. בשנים הבאות שימש כיועץ בפרארי וגם יו"ר קבוצת הפורמולה־1 של מרצדס.

לאודה היה אב לחמישה משלוש מערכות יחסים שונות, ואף הביא לעולם תאומים כשהיה בן 60. בשנים האחרונות הידרדר מצב ריאותיו והוא עבר השתלה שלא הצליחה. ועדיין, מותו של לאודה הכה בהלם את עולם המרוצים. לצד הודעות אבל מכל קבוצות האליפות והנהגים הבכירים, בלטו דבריו של ג'ון ווטסון הבריטי (73), עמיתו לקבוצה של לאודה שנזכר בתאונה. "הוצאנו אותו מהמכונית והשכבנו אותו כשראשו בחיקי. ההתייצבות שלו למרוץ 40 יום אחר כך היא הדבר הכי אמיץ שראיתי אצל ספורטאי בכל חיי".

"אייקון ואוצר לאומי אוסטרי"

נהג מרצדס לואיס המילטון, שזכה בארבע מחמש האליפויות האחרונות, ספד לו: "אתגעגע לשיחות שלנו, לצחוקים. זה היה כבוד אמיתי לעבוד איתך בשבע השנים האחרונות, אני כאן בקבוצה רק בזכותך. תודה שהיית האור בחיי".

"ניקי היה אלוף. הוא היה אייקון ואוצר לאומי אוסטרי", הספיד אותו אוסטרי אחר, ארנולד שוורצנגר. "הוא היה חבר יקר, גיבור שאליו אתגעגע בכל ליבי".