השטן התבגר
החידוש והעוצמה של המקור חסרים: ההמשך ל"השטן לובשת פראדה" עוסק בשוק העבודה האכזרי והחיים המשעממים בפרברים
העולם חיכה שש שנים להמשכון נוסף בסדרת "השטן לובשת פראדה" והנה זה בא - "השטן לובשת לולולמון" (ידיעות ספרים), ספרה החדש של לורן וייסברגר, מחברת הלהיט העצום המקורי מ־2003 וספר ההמשך "נקמה לובשת פראדה" מ־2013.
הגיבורה אמילי, שבצעירותה סבלה תחת המגף המעוצב של העורכת האגדית מירנדה פריסטלי (שמופיעה גם כאן בתפקיד אורח חביב), היא כיום מה שנקרא "משבריסטית" - יחצנית־על המתמחה בהצלת כוכבים שסרחו בגדול מול התקשורת האכזרית. הלקוחה שלה היא קרולינה, דוגמנית עבר ואשת סנטור ומועמד לנשיאות, שנעצרת על נהיגה בשכרות עם ילדים במכונית וכל העניין, איך לומר, מסריח להפלה בפח מצד בעלה הנכלולי.
אמילי מגיעה לניו־יורק כדי לטפל בכוכב פופ שלבש את מדי הצבא הנאצי במסיבה, אך מפסידה את העבודה לטובת יחצנית עולה בת 26, עם מלא עוקבים ברשתות החברתיות וגוף מושלם. זו כבר העבודה השלישית שהילדה הזאת גוזלת ממנה, וכשאמילי נשארת מובטלת וזועמת בעיר הגדולה, מתקשרת אליה מרים, חברתה של קרולינה, ומזמינה אותה להציל את המצב. הן מקימות כוח משימה של נשים שנחשבות אולי לפחות אופנתיות, אבל עדיין יש להן את זה.
"השטן לובשת לולולמון" (When life gives you lululemon במקור, משחק מילים על שם מותג ביגוד פנאי נחשק) הוא ספר נעים וזורם, עם דיאלוגים מוצלחים, אבל אין בו את עוצמת החידוש של הספר המקורי. אמילי וחברותיה הם בנות 30 ומשהו שמתנהגות כמו בנות 40 ומשהו (ובקרוב 50 ומשהו), קצת מרירות ונואשות מדי מהדור הקודם, שלפני MeToo והאישה החדשה, שפחות דופקת חשבון למה שחושבים עליה. יש כאן דיקטטורת רזון קיצונית, חמושה בביטויים פוגעניים ממש, משטר דיאטה אפל שממנו יציל רק היריון לגבר הנכון, שאחריו אפשר לפרוש מכל הזוועה הזאת לחיי שלווה בפרברים. הו, האימה.