חמישי 26 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אילן רמון ז"ל
    7 ימים • 22.05.2019
    יומן חלל
    חודשיים אחרי אסון הקולומביה, התגלו על אדמת טקסס 34 דפי היומן שכתב אילן רמון ז"ל במהלך המסע לחלל, ובדרך נס שרדו את ההתפוצצות בגובה 70 קילומטרים. רמון מספר בו על שגרת היומיום שלו ושל חבריו, מתאר את היקום המרהיב שהוא רואה מחלון המעבורת, כותב על הגעגועים הביתה ומוסר דרישות שלום ליקיריו. 16 שנים מאז האסון, אחרי ששוחזר בתהליך מורכב תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים חדשניים — היומן מוצג בתערוכה מרגשת במוזיאון ישראל. השבוע הוא נחשף במלואו לראשונה
    שרי מקובר-בליקוב

    אסטרונאוט, FD5 (היום החמישי — שמ”ב),יום חמישי בחלל מעבורת החלל קולומביה, זמן עולם 5763 (השנה לפי לוח השנה העברי —שמ”ב) לפני 21 שנה בדיוק הייתי אמור להיות בחלל... אבל לא בגוף — רק בנפש...

     

    התנגשות באוויר. אז הנה אני פה, אבל גם בנפשי וגם בגופי!

    היום היה יום רצוף הרבה תקלות!

     

    תקלה במפריד המים השני... הראשון... היה נחמד לעבוד ולנסות להתגבר על כל התקלות. אבל היה יום רצוף עבודה. במידקס (הניסוי הראשון שרמון עסק בו במהלך המשימה — שמ”ב) הייתה סופת ברקים מצוינת מעל אוסטרליה — נקווה שתפשנו...

     

     

    איחולי מזל טוב ליואב — מקווה ששמע. בערב עשינו על האש... סתם! אכלנו ביחד ודיברנו קצת על החוויה של... בחלל... כמה זה דומה ל...גישי

     

    (קטע מתוך היומן האישי של אילן רמון ששרד את פיצוץ המעבורת ונחשף לראשונה)

     

    זה עולה על כל דמיון. מעולם לא היה לכך תקדים. 34 דפים מיומן המסע של אילן רמון ז"ל — בתוכם שמונה דפי יומן אישי — שחלקם כתובים בעיפרון או בדיו, אחרים מודפסים או ריקים, שרדו את התפוצצות מעבורת החלל קולומביה. הם עמדו בטמפרטורת אש של 5,000 מעלות חום ובמעטפת קור של מינוס 50 מעלות עם הכניסה לאטמוספרה ונפלו מרחק 70 ק"מ לאדמה. ושם, בשדות העיירה סן־אוגוסטין שבטקסס, שכבו במשך חודשיים ארוכים, חשופים לרוחות, גשמים ומזיקים עד שנמצאו על ידי אנשי נאס"א. חלקים מן היומן הזה נחשפים כאן לראשונה. מדובר במסמך אנושי מרגש, חומר שקורץ מתקוות וחלומות וכולל הערות עבודה יבשות לצד רשימות אישיות עד הסוף הטרגי.

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    "כשמצאו את היומן, אמרו בנאס"א לרונה, ‘אנחנו יכולים לעשות לזה שחזור ושימור, רק תביאי בחשבון שמדובר במסמכים טכניים’", אומר מיכאל מגן, מנהל המעבדה לשימור נייר במוזיאון ישראל. "אבל רונה התנפלה על הדפים, בדקה בין קרעי המילים והמשפטים ואמרה, 'מצטערת, זה לא דברים טכניים, זה יומן אישי'. היא לא הופתעה, כי אילן כתב יומן כשהיה בבית הספר היסודי, וכתב יומן אישי גם בתיכון ובצבא וגם כשהפך למפקד בסיס. אילן היה מאוד סגור, היה לו קשה להביע רגשות, והיומנים עזרו לו להוציא דברים שביום־יום הוא לא הרבה לדבר עליהם. גם ביומן שכתב על המעבורת, הוא העלה דברים אישיים שקשורים למחשבות ולרגשות ברגעים המופלאים שחווה בשיא הקריירה שלו".

     

    “לפני 21 שנה הייתי אמור להיות בחלל, אבל לא בגוף — רק בנפש... התנגשות באוויר. אז הנה אני פה, אבל גם בנפשי וגם בגופי"
    “לפני 21 שנה הייתי אמור להיות בחלל, אבל לא בגוף — רק בנפש... התנגשות באוויר. אז הנה אני פה, אבל גם בנפשי וגם בגופי"

     

    שרידי היומן הגיעו לישראל ולאחר ניקוי ראשוני במעבדות המוזיאון הועברו למומחי המז"פ של המשטרה בראשות סנ"צ שרון בראון, ראש מדור מחקר ופיתוח בחטיבה לזיהוי פלילי באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל, שבעבודת נמלים מאומצת ובעזרת טכנולוגיות מתקדמות זיהתה בדפים הממורטים והמחוררים את עקבות הכתב.

     

    דבר מציאת היומן סוקר בהרחבה בתקשורת המקומית והבינלאומית. אבל רק מקצת מהחומר פורסם עד כה. "רונה רמון ז"ל לא הסכימה לפרסם את רוב החומר האישי ושמרה עליו בקנאות", אומר מגן, שהפך לידידה הקרוב. "רק כמה חודשים לפני מותה, כשהיא הבינה שהמחלה הולכת למקום לא טוב, היא באה אליי ואמרה, 'החלטתי שאני רוצה לפרסם את החומר כדי שיהיה נגיש למבקרים במוזיאון ישראל'".

     

    מגן נענה לאתגר. רונה לא הספיקה. השבוע חשף מוזיאון ישראל לראשונה חלק מעמודי היומן האישי של אילן רמון ז"ל במסגרת התערוכה "חי בחלל", לצד שרידי ספר חנוך שנמצאו בין המגילות הגנוזות. חנוך הוא גיבור מקראי המתאר בספרו בגוף ראשון את מסעו בין שבעת הרקיעים ופגישתו עם אלוהים ומכונה “האסטרונאוט הראשון של האנושות”. כתבי היד העתיקים שהתגלו במערות קומראן בשנים 1947־1956, ודפי היומן של אילן רמון ז"ל שנמצאו באפריל 2003 — שרדו בדרך נס, מחברים בין "שני טייסי החלל הראשונים" ומספרים בגוף ראשון על החוויות שחוו בסיורם במרחב הקוסמי. הראשון בשחר ההיסטוריה, השני בעידן המודרני. את התערוכה, בשיתוף סוכנות החלל הישראלית ממשרד המדע והטכנולוגיה, אוצרים ד"ר אדולפו רויטמן, חגית מעוז ומיכאל מגן.

     

     

    מתוך היומן האישי של אילן רמון ז"ל
    מתוך היומן האישי של אילן רמון ז"ל

     

     

    שיגור!

     

    לא, לא האמנתי. עד רגע הצתת המנועים עוד פקפקתי. אמנם בימים האחרונים לשהותנו בבידוד בקייפ, מאז הדיון הגורלי ביום ראשון אחה"צ — באותם ימים כבר הרגשנו כולנו שזה אמיתי, ובכל זאת — לא האמנו.

     

    בוקר השיגור. אריזת תיקים אחרונה CTV (רכב להובלת הצוות) EOM ׁׁׁׁׁ(“סוף משימה” — שמ”ב). ארוחת הבוקר המסורתית האחרונה על כדור הארץ, הלבשת חליפת החלל, משחק הקלפים המסורתי עד השניות האחרונות (משחק פוקר שמשחקים שוב ושוב עד שהמפקד מפסיד, בגלל האמונה הטפלה שיש למצות לפני השיגור את כל ה"מזל הרע" של המפקד — שמ"ב). יורדים במעלית, החוצה לאסטרו־ון (רכב החלל שלוקח את האסטרונאוטים למנחת השיגור — שמ”ב), נפנופי הידיים האחרונים, הדרך לפֵד (מנחת השיגור — שמ”ב), המבט אל הקולומביה הנישאת, זקופה, מבריקה ומוכנה למעלה. לחיצות ידיים אחרונות באסטרו־ון — בוב קבנה, רומל. בהצלחה.

     

    עולים במעלית, השתנה ניסיון כושל בקומה ה־195, החדר הלבן, כרטיס עלייה למעבורת (בדיחה מסורתית; לפני הכניסה למעבורת שולפים כל חברי הצוות המנוסים דוגמת אישור עלייה למטוס, והטירונים מודאגים כי אין להם אישור — שמ"ב) ונקשרים בכיסא. בשמונה ורבע אני כבר מוכן. החברה נקשרים אחד אחד, בדיקות קשר, ועל הקשר כבר תעבור... בדיקות בקצב גבוה ה־OTC ,NTD יוסטון (המפקח על מבדקי הלוויין והנציג של בואינג שמכניס את המעבורת לשיגור — שמ”ב) הזמן עובר לו... עדיין חוששים. תקלות טכניות תמיד היו. שסתום לא נפתח. נזילה פה, נזילה שם. הזמן זוחל בעצלתיים. אין התרגשות כמו בסימולטור. והנה סוגרים ההֵ אץ' מא....

     

    זהו , אנחנו לבד. עוד בדיקות ומתקדמים לעבר שעת השיגור.

     

    (מתוך יומנו של אילן רמון)

     

     

    רונה רמון ז"ל. “אמרה לאנשי נאס"א: ‘מצטערת, זה לא דברים טכניים, זה יומן אישי'"
    רונה רמון ז"ל. “אמרה לאנשי נאס"א: ‘מצטערת, זה לא דברים טכניים, זה יומן אישי'"

     

     

    אלפי פיסות קטנות

     

    אסון מעבורת החלל קולומביה אירע בשבת הראשונה של פברואר 2003. בתום שהייה של 15 יום בחלל, כ־16 דקות לפני מועד הנחיתה המתוכנן וסמוך לכניסתה לאטמוספרה, התפרקה המעבורת ועלתה באש. כל שבעת האסטרונאוטים שהיו על סיפונה, בהם הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, נספו באסון. מהדורות חדשות מיוחדות שנועדו לתעד את הנחיתה החגיגית, סיקרו את האסון. בימים שלאחר מכן נאספו אלפי פיסות מן המעבורת שהתפזרו ברחבי טקסס ולואיזיאנה, החל מברגים וכלה בחלקים בגודל מטרים אחדים, אך רק לאחר חודשיים נמצאו דפי היומן של רמון ז"ל.

     

     

    מיכאל מגן, מנהל המעבדה לשימור נייר במוזיאון ישראל, שהיה אחראי על תהליך שחזור היומן
    מיכאל מגן, מנהל המעבדה לשימור נייר במוזיאון ישראל, שהיה אחראי על תהליך שחזור היומן

     

    "כששמענו בפעם הראשונה שאנחנו עומדים לקבל את שרידי היומן האישי של אילן רמון ז"ל, חשבנו שמדובר במשהו חרוך, שרוף, עם סימני כתב מועטים ומטושטשים", נזכרת סגן ניצב שרון בראון, "ואז רונה נכנסה עם שקית שקופה וראיתי בתוכה את הדפים. הם היו לבנים, עם רישומים בדיו שחורה, משהו שאפשר לעבוד עליו. היה לי קשה להתאפק ולחכות עד שרונה תמסור לי אותם".

     

    מתוך היומן האישי
    מתוך היומן האישי

     

    מיכאל מגן: "שרון התקשרה אליי ואמרה בהתרגשות, 'הגיע אליי משהו, שאני אפילו לא יכולה להתייעץ איתך עליו בטלפון'. הסתקרנתי מאוד, נכנסתי לרכב ונסעתי במהירות הבזק למעבדה. שרון אמרה, 'תשמע, מצאו את שרידי היומן של אילן רמון ז"ל'. וזה היה קרשנדו. סימפוניה. רגע היסטורי. כל הקצונה הבכירה של המשטרה ושל חיל האוויר כבר הייתה שם, כולם עמדו סביב הדבר הזה ולא ידעו את נפשם מהתרגשות. רונה ז"ל ישבה בפינה אבל הייתי כל כך נסער, שלא זיהיתי אותה. הפריע לי שאנשים נוגעים בניירות. הדפים היו מקופלים ופריכים, ראיתי שהחשיפה לגשם ולחום גרמה להתפתחות עובשים ופטריות. הייתי חייב לעצור את פעילות המיקרואורגניזמים שעשתה שמות בנייר. אמרתי, מצטער לקלקל את החגיגה, אבל החומרים האלה רגישים כמו חפירה ארכיאולוגית ואני חייב לקחת אותם למוזיאון לניקוי ושימור".

     

    שימור של פריט בעל חשיבות היסטורית מלווה בדרך כלל בוועדות ייעוץ. מגן הקים קבוצת עבודה למסמך בראשות בכירי משמרי הנייר בארץ. "במעבדה היומן עבר תהליך חיטוי, הדפים הופרדו זה מזה לאט ובסבלנות תחת מיקרוסקופ ולאחר שתועדו בצילום רגיל ובצילום אינפרה־אדום, הם נשלחו לפענוח במעבדת המסמכים של המשטרה".

     

     

    "לא, לא האמנתי. עד רגע הצתת המנוע עוד פיקפקתי"
    "לא, לא האמנתי. עד רגע הצתת המנוע עוד פיקפקתי"

     

    שמונה דקות ועוד כמה שניות. מנועים כבים ובבת אחת אנחנו "נעצרים" נ..ים קדימה.

     

    אנחנו בחלל!

     

    איזה שיגור! הכל נר.. כל כך. מהר כל כך. אנחנו מ... בכיסא. מתחילים לשחרר רצועות. מורידים

     

    קסדות.

     

    זה מדהים!

     

    הזזות ראש איטיות. כמו מכונה משומנת — נכנסים לקטע ה־.I.P (החלק בטיסה לאחר השלמת השיגור — שמ”ב). כל אחד עושה את עבודתו. אבל הפעם — בריחוף. הגוף לא מבין. הרגשה כאילו מאבדים שיווי משקל כל הזמן. כאילו נופלים. אין שליטה על הגוף אבל ממשיכים לתפקד. השעות הראשונות בחלל נוקפות כשאנחנו עושים את מה שזמן כה רב ופעמים כה רבות התאמנו לקראתו בסימולטורים.

     

    אני מתפנה לעלות... מעלה ורואה בפעם הראשונה מחזה מדהים. כחלחל.. כך... אטמוספירה דקיקה.

     

    (מתוך יומנו של אילן רמון)

     

     

    דפי היומן של אילן רמון, כפי שנמצאו על האדמה בטקסס
    דפי היומן של אילן רמון, כפי שנמצאו על האדמה בטקסס

     

    נעזרים בפוטושופ

     

    מתוך 32 העמודים שנמצאו, שמונה נכתבו בזמן השהייה בחלל בדיו שחורה ובעיפרון ונשמרו במצב טוב יחסית. הקרעים והקפלים יושרו ופיסות נייר שנמצאו לצד אגודת הדפים הותאמו בעבודה ידנית לחורים שבדפי היומן. "יום שלם של עבודה נדרש כדי לשבץ כל אחד מחלקי האותיות המזעריים שנמצאו על פיסות הנייר, במקומן המקורי ביומן", נזכרת בראון. שישה דפים נוספים תיעדו הוראות טכניות שרמון כתב בתקופת ההכשרה למשימת החלל בדיו כחולה. הדיו "נשטפה" לחלוטין ורוב הכתוב חולץ באור אינפרה־אדום. בשמונה עמודים אחרים נותרו רק שרידי דיו דהויים ביותר שאי־אפשר היה לפענח אותם. "זה היה בתקופה שהשימוש בתוכנת פוטושופ נחשב לחדשני ביותר", משחזרת בראון, "ועלה הרעיון לחזק את שרידי הכתב על ידי סריקה ועיבוד דיגיטלי. ביקשנו מהצלם רב־פקד לייזר סין־דוד ז"ל מהמעבדה לראייה דיגיטלית להפעיל תוכנת פוטושופ, ואחרי כמה שעות הוא קרא לי לחדר שלו וראיתי קסם: דף מלא ברישומים שבעבודה מאומצת הצלחנו בהמשך לפענח.

     

     

    סגן ניצב שרון בראון. "עבודת השחזור הייתה מאתגרת ואמוציונלית"
    סגן ניצב שרון בראון. "עבודת השחזור הייתה מאתגרת ואמוציונלית"

     "בדף הראשון הייתה רשימת נושאים שאילן רצה לדבר עליהם מהחלל, בדף השני היו כל ברכות הקידוש לליל שבת בניקוד מלא וברכת 'המוציא לחם מן הארץ'. אילן ז"ל רצה להיות היהודי הראשון בחלל שאומר קידוש בליל שבת. בתחתית הדף הצלחנו לפענח מילים בודדות מ'קריאת שמע'. בדף אחר פוענחו חמש מילים בלבד: 'פרשת השבוע', 'הים' ו'בני ישראל'. חשבנו שזה קשור לקריעת ים סוף, אז הלכנו לתנ"ך וראינו שהוא היה בחלל בשבת פרשת 'בשלח', שם מוזכרת קריעת ים סוף. התקשרתי לרונה ז"ל, וכשסיפרתי לה על המילים שהתגלו היא פרצה בבכי. שנים אחר כך נפגשנו ואז היא סיפרה שלקראת חגיגת בר־המצווה של הבן טל, המשפחה הלכה לבית הכנסת לפני הטקס. לפני כן נקבעו 13 מועדי המראה למעבורת קולומביה שנדחו שוב ושוב, אבל בדיוק כשהיו בבית הכנסת, רמון ז"ל קיבל את המועד האחרון. רונה סיפרה שאילן דיפדף בחומש וראה שהתאריך נופל על שבת פרשת 'בשלח'. ואז היא אמרה לו, הפעם זה לא יידחה. וכך היה".

     

      

    אילן רמון והחברים בצוות קולומביה במסיבת עיתונאים מהחלל, עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהועברה באמצעות לווייני תקשורת
    אילן רמון והחברים בצוות קולומביה במסיבת עיתונאים מהחלל, עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהועברה באמצעות לווייני תקשורת

    תקופת העבודה על שרידי היומן הייתה מאתגרת ואמוציונלית במיוחד. "יומיים לאחר מציאת היומן התגלה סרטן גרורתי בגופה של אמי ז"ל", מספרת שרון בכאב. "בשבוע שבו קיבלתי את החומרים למעבדה אישפזו אותה. לכל אורך התקופה עד פטירתה ביום כיפור היינו איתה בבית חולים ובמקביל עבדתי על היומן. קראו לה קולומבה, שם מאוד דומה למעבורת קולומביה, והיא הספיקה להגיד לי, 'זו זכות גדולה לעבוד על דבר כל כך משמעותי'".

     

    פענוח הכתב ארך כחצי שנה. מתוך המילים שקיבלו צורה ומשמעות הצטיירה דמותו של אילן רמון האדם, החל מהפריטים שהחליט לקחת לחלל, דרך ההנמקה לבחירה בהם ועד רשימת הנושאים שרצה לדבר עליהם: ציונות, שואה, יהדות וחברה. לאחר שמלאכת חשיפת המילים המחוקות נשלמה, קובעו הפיסות במקומן והדפים שנראו כמו תחרה עדינה ואיבדו את סמיכותם הסיבית, עברו תהליך של חיזוק ותמיכה.

     

     

    “התרגשתי יחד איתך, כאילו הייתי איתך שם בשיגור"
    “התרגשתי יחד איתך, כאילו הייתי איתך שם בשיגור"
     

     

    אני בשלב די מוקדם משתין בחיתול (יש חשיבות גדולה להשתנה תקינה בחלל. היא מעידה על הסתגלות הגוף למצב החדש, והיא מדֻווחת לרופאים — שמ"ב), ואח"כ עוד קצת ועוד קצת. בהמשך... מחליפים לבגדי היום הראשון.

     

    אנחנו בחלל!

     

    מי היה מאמין? אין זמן לחשוב על זה. מרוכזים במטלות. מנסים להסתגל לחוסר המשקל,

     

    הגוף לא נשמע לפקודות. אני מחליט לקחת עוד כדור פנדקס. (תרופה ל"מחלת חלל" — שמ"ב).

     

    מה איכפת לי? מרגיש טוב. לאט לאט הראש מתחיל להתנפח. (התנפחות זו נגרמת מתנודת נוזלים. בלי כוח משיכה, הלב שואב יותר דם למוח — שמ"ב) השעות... שמתחיל להסתגל. משלים עוד משמרת. הכחול מתעוררת לבוקר.. ומתארגנים לשינה. אני מנסה להציע MPFE (אחד הניסויים המתוכננים לצוות שבודק פטריות בתנאים של חוסר כבידה — שמ”ב) אבל ריק לא מגלה סי... יום עמוס. הכל לוקח הרבה יותר.... האם נצליח להירדם..

     

    (מתוך יומנו של אילן רמון)

     

     

    “לפני 21 שנה הייתי אמור להיות בחלל, אבל לא בגוף — רק בנפש... התנגשות באוויר. אז הנה אני פה, אבל גם בנפשי וגם בגופי"
    “לפני 21 שנה הייתי אמור להיות בחלל, אבל לא בגוף — רק בנפש... התנגשות באוויר. אז הנה אני פה, אבל גם בנפשי וגם בגופי"

     

    קורנת מבחוץ

     

    16 שנה נשמר היומן במוזיאון ישראל במעמד "השאלה לטווח ארוך". במהלכן, נוצרו קשרי ידידות קרובים בין מגן, מנהל מעבדת הנייר במוזיאון, לרונה רמון ז"ל. "לקח זמן לרופאים עד שבכלל גילו מה היה לרונה", הוא מספר. "בשנה האחרונה היא אושפזה כמה פעמים בגלל כאבים ומיחושים, אבל הרופאים לא ידעו ממה זה נובע וכשכבר גילו את הסרטן, זה היה מאוחר והמחלה שלחה גרורות לכל מיני איברים חיוניים בגוף. כשהתחלנו לקדם את נושא התערוכה, רונה כבר הייתה חולה מאוד, אבל אנחנו דווקא עודדנו אותה. אמרנו לה, 'התערוכה תיתן לך כוחות להחלים'. בתקופה הזו ביקרתי את רונה המון פעמים בבית. היא הייתה מאוד אופטימית. אמרה לי, עוד טיפול הצליח, אנחנו מתקדמים יפה. לפעמים אמרה, הרופאים נתנו לי מנוחה כי הטיפול האחרון ממש הצליח.

     

    "אבל בחודשיים האחרונים התחלתי לראות את הנסיגה. זה היה עצוב. כי היא הלכה ונחלשה מול העיניים. ועדיין הצליחה להשתתף בפתיחה של שדה התעופה על שם אילן ואסף רמון וגם הייתה מאוד פעילה בקרן רמון. הייתה לה יכולת להיראות טוב, ממש קורנת מבחוץ, כדי שאף אחד לא ירחם עליה".

     

    מתוך היומן האישי של אילן רמון
    מתוך היומן האישי של אילן רמון

     

    הפגישה האחרונה בין השניים התקיימה כשבועיים וחצי לפני מותה. "לא חשבתי לרגע שזה הולך להיות כל כך מהר, אז לא הספקתי להיפרד", אומר מגן בצער. "היא עברה הקרנות שפגעו ביכולת שלה לאכול. האכילה הפכה לה לסבל, והיא מאוד רזתה. אמרתי לה, 'רונה, אם תמשיכי ככה, לא יישארו לך חברים'. והיא צחקה ואמרה, 'אוקי מיכאל, אני הולכת לאכול עכשיו תפוח'".

     

    והתרגשתי יחד איתך, כאילו הייתי איתך שם בשיגור! וגם המכתב של אסף מקסים! כל כך שמח שזה קורה! רק עכשיו פתאום חשבתי — שהנה סוף סוף זה קורה! ואיזה כיף זה!

     

    אני לא משוכנע שהיית נהנית מזה. אבל לי זה כיף לא נורמלי.

     

    "היום, בניסוי מידקס בלילה... בחיפוש... סופות ברקים — אנחנו טסים, והזנב מצביע אל כדור הארץ. מהחלונות העליונים רואים.. הארץ, ואת ההילה של...

     

    "זה מדהים, לראות את ההילה... אור. כאילו עוד כדור עוטף את כדור הארץ. וכמה שהיא דקה! ואז אחרי חצי שעה מגיעה הזריחה. האטמוספירה מקבלת גוון כחלחל יפהפה, ובבת אחת עוברים מחושך כמעט מוחלט לאור חזק ובוהק של השמש.

     

    מחזות לא ניתנים לתיאור.

     

    אני כל כך שמח ש...גשנו

     

    ... אותך ...טוב

     

    (מתוך יומנו של אילן רמון)

     

    קריאת המגילה

     

    לצד שרידי היומן, מוצגת בתערוכה "מגילת חנוך" באדיבות רשות העתיקות ובתוכם תיאור מסעו בחלל: "והמראה נראה אלי ככה הנה במראה עבים קראוני וערפל בקשני ומהלך הכוכבים והמאורות הריצוני ויבהילוני והרוחות במראה העיפוני ויעלוני וישאוני אל-השמים" (חנוך א').

     

    "כשמיכאל ורונה ז"ל נכנסו למשרד שלי ורונה הביעה את רצונה להציג את חלקי היומן של אילן ז"ל בהיכל הספר, הייתי יכול להגיד, עם כל הכבוד, להיכל הספר והמגילות הגנוזות יש מוניטין בינלאומי, ולמרות שככל ישראלי אני מאוד מחובר לסיפור של אילן רמון ז"ל, לא בטוח שזה מתאים", אומר ד"ר אדולפו רויטמן, אוצר המגילות הגנוזות ומנהל היכל הספר במוזיאון ישראל. "ובכל זאת אמרתי, תנו לי לחשוב. ואז בא לי הרעיון לקשור את היומן לספר חנוך. ביצירה הרוחנית הקדומה של עם ישראל מסופר רבות על חנוך, ובין השאר נכתב שזכה לעלות לשמיים. מכאן, שחנוך הוא 'האסטרונאוט' הראשון של האנושות לפי מקורות ישראל.

     

    "אחד הקטעים שהשתמרו בין המגילות הגנוזות מתאר איך חנוך צופה במחזה מרהיב של עצים והרים שופעים כל טוב: 'ואנוכי חנוך לבדי ראיתי את המראה קץ כל ואיש לא יראה כאשר ראיתי אני'. 2,000 שנה אחר כך, גם אילן רמון ז"ל הודה ביומן על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לראות את המראות המופלאים: 'משהו מעולם הסרטים, מעולם המחר, מעולם שרק מעטים זכו להיות בו'”.

     

    המגילה והיומן גם דומים להפליא במראם החיצוני. שניהם נמצאו קרועים, מקצתם לפיסות קטנות, ורוב הרישומים שעליהם נמחו כמעט כליל. בעקבות מצבם הפיזי הקשה, בשני המקרים נדרש טיפול נמרץ כדי לייצב את הנייר ולשחזר את הכתוב בו בעזרת טכניקות פענוח משוכללות.

     

    בתערוכה יוצג גם ספר תורה זעיר התואם את ספר התורה שקיבל אילן רמון ז"ל מיהויכין יוסף (יויה), פרופ' לאסטרופיזיקה ואקלים, שנשלח בגיל צעיר למחנה הריכוז ברגן־בלזן ושם, בתנאים לא אפשריים, ערך לו הרב שמעון דסברג בר־מצווה ולימד אותו לקרוא מספר תורה זעיר שעלה בידו להבריח. רמון, בעצמו בן ונכד לשורדות שואה, לקח את ספר התורה לחלל בכדי לקיים את צוואתו של הרב דסברג ולהוכיח לעולם את יכולתו של העם היהודי לקום מן ההריסות. "שלוש שנים אחרי האסון גילתה רונה בארצות־הברית שלספר התורה יש 'תאום' — עותק נוסף שהודפס מאותו המקור וזהה לו במידותיו", מספר ד"ר רויטמן. "לבקשתה, המריא הספר הזעיר לחלל ב־2006 עם האסטרונאוט סטיב מקלין".

     

    הספר, מלווה בתמונת התעודה החתומה של נאס"א, יוצג בתערוכה לצד ארון הקודש שבו הוחזק הספר של פרופ' יהויכין יוסף. "כמה הייתי רוצה לדעת", אומר רויטמן בעצב, "האם קלענו לדעתה של רונה בחיבורים הללו".

     

    רונה, כייף לי לפתוח את המייל בערב ולקרוא את מה שאת כותבת!

     

    מחר אגיד לך לכתוב לי כל יום!

     

    זה חשוב. אוהב אותך, אוהב אתכם.

     

    כל ארבע וחצי השנים שחיכינו וייחלנו לרגעים האלה — כולן מתגמדות פתאום!

     

    זה היה שווה! אני מקווה שגם את מרגישה ככה. איזו חוויה! משהו מעולם הסרטים, מעולם המחר, מעולם שרק מעטים זכו להיות בו. הריחוף הזה. כדור הארץ היפה. האטמוספירה הדקיקה. החברה כאן.

     

    אין מילים!

     

    האוכל — התחלתי לאכול קצת יותר. האוכל הכשר בכלל לא רע. עוף מידטר...ני. מחר יש לנו חצי יום חופשי. סטלבט! ומחר נדבר! אני מת כבר לראות אתכם ושתראו אותי.

     

    לילה טוב

     

    אני הולך לישון מאוחר.

     

    (מתוך יומנו של אילן רמון)

     

    “החבר'ה כאן — אין מילים"
    “החבר'ה כאן — אין מילים"

     

    אותיות בין כוכבים

     

    את הציור "יומנים נשרפים אותיות פורחות באוויר", המעטר את ההזמנה לתערוכה יצרה נועה, בתם של אילן ורונה רמון ז"ל. "כשחשבתי על הציור, קראתי שוב מהיומנים של אבא ואסף", הסבירה נועה. "נסעתי באוטו והקשבתי לשיר של אביתר בנאי 'אותיות פורחות באוויר' וכששמעתי את המילים 'יומנים נשרפים, אותיות פורחות באוויר' הרגשתי שזה מתאר את הסיטואציה במדויק. ממש ראיתי וכבר דמיינתי בראש את הציור".

     

    בלב הציור אותיות בין כוכבים ודפי יומנים, על רקע כתמים שחורים ולבנים ותמונת עולם בצבע אקריליק. "כשאמא שלי אמרה שפותחים תערוכה במוזיאון ישראל ויציגו בה את היומנים של אבא, הרגשתי שהחיבור הוא מדויק וכל כך שמחתי שבמוזיאון רצו את הציור שלי בהזמנה לתערוכה. אני מתרגשת מאוד מהעובדה שהציור הוא חלק מהפרויקט הזה ובעיקר מהנס שהיומנים נפלו וחזרו אלינו, וכך זכינו לקרוא את המילים של אבא שלי משם".

      

    מתוך היומן האישי של אילן רמון ז"ל
    מתוך היומן האישי של אילן רמון ז"ל

     

     

    יומן מסע, היום השישי

     

    היום היה אולי היום הראשון ממש שהרגשתי שאני ממש "חי" בחלל! הפכתי לאיש שחי ועובד בחלל. כמו בסרטים. קמים בבוקר בריחוף קליל ובתנועה מעוגלת ל"חדר המשפחה" — המיד־דק. שיניים, פנים, ולעבודה. קצת קפה. חוטפים "לדרך". למעבדה. ניסוי אחד, עוד אחד, קצת סדר וניקיון, אחסון לאחר כמה ימים, עוד ניסוי, מסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה, ומיד ממשיכים בעבודה. תצפית על האוזון, הורדת סרטי וידאו של מידקס, עוד ניסוי CM2 MPFE (מתייחס כנראה לאחד מחברי הצוות או לאחד מכמה ניסויי טיסה — שמ”ב) , בדיקה יומית בספייס האב, ארוחת ערב. צילומים עם ריק עם החולצות היפות שארגן לנו, העברת משמרת email (כנראה הכוונה לכתיבת אימיילים במהלך משמרת — שמ”ב) תוך כדי תצפית נפלאה בסופות ברקים אדירות, ואחריהם בהודו, טיבט וסין, ויפן.

     

    פיפי ולמיטה.

     

    (מתוך יומנו של אילן רמון)

     

    “היום היה אולי היום הראשון (ש)ממש הרגשתי שאני ‘חי' בחלל"
    “היום היה אולי היום הראשון (ש)ממש הרגשתי שאני ‘חי' בחלל"

     

    בלעדיה

     

    רונה רמון ז"ל הייתה שותפה מלאה בהפקת התערוכה. ככל שיכלה. עד שכלו כוחותיה. "יצא לי להכיר אישה מיוחדת מאוד", אומר מגן. "נורא כואב לי שהתערוכה נפתחה בלעדיה, כי אני יודע עד כמה היא הייתה מתרגשת ממנה. זה היה בשבילה ממש חלום שהתגשם. מצער אותי שהיא לא זכתה. אבל אני בטוח שהיום היא מסתכלת עלינו מלמעלה ואומרת, איזה כיף, אני מאושרת". ×

     


    פרסום ראשון: 22.05.19 , 22:41