אנו נמצאים במצב חירום מבחינת מים. לאור גל החום הכבד והרצון להציל את הכרמים, ההנהלה החליטה על סגירת מים ביישוב לכל המטעים, גינות פרטיות וגינות ציבוריות ושטחים חקלאיים. בקשה מיוחדת לחברים לאגור מי שתייה עקב חשש שלא יהיו מים" – לא, זו איננה הודעה שקיבלו חלוצי בקעת הירדן בשנות ה־60, אלא הודעה שנשלחה לתושבי מושב משואה לפני שלושה ימים בלבד.

משואה היא אחד מיישובים חקלאיים רבים בבקעה הסובלים ממשבר חמור, שבימים האחרונים הגיע לשפל קריטי בעקבות מחסור במים. שילוב של תשתיות מים וחשמל ירודות שגורמות להפסקות חשמל ולתקלות שאיבה, ובנוסף צמצום של מכסות מים וגניבות מים על ידי תושבי הכפרים הפלסטיניים – הביאו את החקלאים למצב שכבר אין להם מה להפסיד, והם מתכוונים לצאת עכשיו למאבק בכל הכוח.

"כמעט כל יום יש בבקעה שתיים־שלוש הפסקות חשמל בממוצע", מספר יעקב גפני (71) ממשואה, חקלאי ותיק, סבא לשישה נכדים, המגדל כ־15 דונם פלפלים ועוד 35 דונם תאנים. "כל הפסקה כזו, גם אם היא לדקה, גורמת לנזק עצום, משום שבגללה המכונות ומשאבות המים מפסיקות לעבוד, ואז לוקח להן כ־45 דקות לחזור לקצב עבודה תקין. בינתיים הגידולים לא מקבלים מים, ובחום הזה זה משמעותי מאוד. אם לא יהיה פתרון מיידי של הבעיה, ייווצר בור של מיליוני שקלים רק במושב משואה. הנזק הכלכלי יכול להגיע ל־10 מיליון שקל בחודש. הזמן כאן משחק תפקיד חשוב. אם יפתרו את הבעיה עוד שבועיים־שלושה – זה לא יועיל, זה יהיה כמו ניסיון להחיות מת".

חנן פסטרנק (65), מגדל פלפלים ממושב נתיב הגדוד, מחזיק בידו פלפל קטן, כחוש וצרוב, ומסביר: "כשהפלפל לא מקבל מים הוא הופך קטן – הצמח שלו שואב ממנו את המים וגורם לו להיות כחוש וכמעט לא ראוי למאכל. אם המצב לא ישתנה, תוך שעות או ימים פשוט לא תהיה חקלאות בבקעה. רואים בנו פריפריה שאפשר לעשות בה מה שרוצים – מנתקים לנו את החשמל פעמיים־שלוש ביום, לא משקיעים בתשתיות מים. אם חצי מזה היה מתרחש במדינת תל־אביב, חצי מעובדי חברת החשמל היו הולכים הביתה. כבר 30 שנה לא תיקנו או החליפו כאן תשתיות. יש תוכנית שתקועה כבר המון זמן – להביא מים מצומת תפוח ומגב ההר. וגם אם היא תקודם, ליישם אותה ייקח שלוש שנים".

בעקבות המשבר החמור – שנחשף השבוע ב"ממון" – שיגרו החקלאים ביום שלישי מכתב חריף לחברת החשמל. "לצערנו, במדינת ישראל של שנת 2019 יש מי שחושב כי זה עדיין סביר לחיות ללא חשמל סדיר, ועוד לשלם על כך לחברה היחידה בישראל שאחראית על אספקת החשמל", כותבים החקלאים. "חקלאי ותושבי בקעת הירדן (...) נאלצים לעבור את ימי הקיץ החמים ביותר בישראל ללא מיזוג. יתרה מכך, ניתוקי החשמל התכופים גוררים נזקים משמעותיים באספקת המים, שמופסקת לחלוטין למשך שעות רבות ביממה. במהלך השנים האחרונות פנינו שוב ושוב, בכל דרך ולכל גורם בחברת החשמל, אך נראה שכשהפניות מגיעות מעבר ל'הרי החושך', מבקעת הירדן, לאיש לא אכפת (...) כידוע, בקעת הירדן מורכבת ממאות חקלאים שאחראים על כמחצית מהירקות הנמכרים ברשתות השיווק הנוצצות ובדוכני הירקות המוצבים ממש בלב תל־אביב (שם החשמל זורם היטב)".

החקלאים מוסיפים ומציינים במכתב: "מבחינתנו זה מאבק על הבית והחיים. אנו פונים אליכם בדרישה חד־משמעית להביא לפתרון אספקת החשמל הסדירה – בדיוק כפי שאתם עושים עוד לפני פתית השלג הראשון בכל חורף בירושלים. רק שאצלנו זה יהיה בלי מצלמות וקרדיט – פשוט כי זה תפקידכם, ועבור כך משלמים לכם הון. חקלאי הבקעה לא יעמדו עוד מנגד לנוכח גוויעת משקיהם החקלאיים, ויעשו כל שבכוחם להצלת המפעל החקלאי וההתיישבותי הענף שהוקם כאן בזיעה רבה. לא נוותר על החלום, לא נוותר על החיים, לא נוותר על החזון להוביל בחקלאות, ולא נוותר לחברת החשמל. אנו דורשים התייחסות למכתב זה באופן מיידי הכוללת פירוט מלא אודות פעילותה הצפויה של חברת החשמל לתיקון הנדרש".

בעקבות המכתב מצהירים החקלאים כי ייאבקו בדרכים נוספות. "אנחנו מתכוונים לחסום כבישים, לעלות לירושלים להפגין. אין לנו כבר מה להפסיד. את ההפקרות הזאת צריך לחקור. אנחנו נדרוש הקמת ועדת חקירה בעניין", אומר פסטרנק.

40% מהמים נגנבים

עד כמה משבר החקלאות בבקעה עצום יעידו המספרים: בשנה ממוצעת משווקים חקלאי הבקעה כ־12 אלף טון פלפלים למדפים, מה שמעמיד את מחיר הפלפל על 6־5 שקלים לק"ג. השנה צפויים להגיע למדפים כ־2,000 טון בלבד – מה שיקפיץ את המחיר לכ־30 שקלים לק"ג בקרוב.

פסטרנק מגדל 300 דונם פלפלים כבר 43 שנה. הוא גדל ברחובות והגיע לנתיב הגדוד אחרי הצבא. "באנו מתוך ציונות. אמרו שצריך לחזק את החגורה המזרחית וליישב שם יהודים. הקמתי את נתיב הגדוד וכאן התחתנתי. ילדיי גדלו כאן, וגם נכדיי. קבענו עובדות בשטח, חיזקנו את ההתיישבות היהודית בבקעה כדי לא ליצור רוב ערבי. אבל היום דווקא ממשלה ימנית גורמת לחבל ארץ שלם להיכחד. ברגע שלא משקיעים כאן בתשתיות ולא סופרים אותנו. איך אפשר לחיות כך?"

הפלפלים, שהבקעה אחראית ל־40% מהיקף הגידול שלהם בארץ, נמצאים תחת הסכנה המיידית ביותר. החצילים נמצאים כבר בסוף עונתם בבקעה, כך שהם ייפגעו פחות. גם הכרמים נמצאים בסכנה ברורה, אם כי לא מיידית. בין אזורי היישובים רועי ובקעות ועד לבקעה התחתונה ישנם אלפי דונמים של כרמים שזקוקים למים. כרם שלא מקבל מים משמעותו אחת – הענב הופך לצימוק. אם משבר המים החמור לא ייפתר במהירות, צפויים מחירי הענבים לעלות בכ־50%. ומעבר לפינה מחכים התמרים, שייאספו רק בעוד כשלושה חודשים.

מלבד חברת החשמל, החקלאים מפנים אצבע מאשימה גם לרשות המים. גפני ממשואה אומר: "בשנות ה־90 היו במשואה 30 משפחות, היום יש 50. המדינה תומכת ומאפשרת לבנות בתים, אבל שכחו את המים. לפני שנתיים המכסה של המושב הייתה 310 קוב לשעה, בשנה שעברה הורידו ל־220 קוב לשעה, ובשנה האחרונה הורידו ל־170 קוב לשעה. זה הזוי".

המחסור במים מוחרף בעקבות העובדה שכאשר יש תקלות במערכת הקידוחים והשאיבה, לוקח זמן רב, ולעיתים בלתי אפשרי, לתקן אותן – כי קידוחי המים נמצאים ברובם בשטחי אש של הצבא, שאוסר או מגביל כניסה לשם. במסגרת מאבקם נפגשו השבוע החקלאים עם מח"ט הבקעה, אל"מ אודי צור, שהבטיח כי יפעל לפתרון הבעיות.

מלבד זה מתמודדים חקלאי הבקעה עם תופעה מוכרת של גניבות מים מצד הכפרים הפלסטיניים. באחד ממבצעי המינהל האזרחי לאיתור גניבות מים שנעשה בכפר ברדלה, שתושביו מגדלים ירקות, אותרו כ־30 מוקדים של גניבות. על פי נתוני המינהל, גניבות המים בכפר מוערכות בכ־2.5 מיליון קוב בשנה. תושבי הכפר מקבלים כ־3.5 מיליון קוב לשנה, אך דורשים 5 מיליון. באמצעות גניבות המים הם מכסים על הפער. ואולם גם פעילות לאיתור גניבות עוזרת רק לכמה חודשים, כי הפלסטינים מוצאים מיד דרך להתחבר שוב. במינהל אומרים כי ביולי יחל לפעול קו מים עוקף ברדלה, שיגדיל את אספקת המים בכמיליון קוב בשנה ומטרתו להוציא את הקו משטחי B ולמנוע את הגניבות. במינהל אומרים כי ב־2018 בוצעו כ־1,450 פעילויות אכיפה נגד גניבות, וכי כ־40% (!) מהמים של תושבי הבקעה נגנבים.

המצב הקשה אליו הגיעו החקלאים פוגע גם בתחושת הביטחון של הצעירים. "נולדתי בבקעה וזה מה שאני מכיר ויודע מגיל אפס – לרדת עם ההורים לשטח, לעלות על הטרקטור, לעבוד", אומר אריאל בן־עמי (36) ממשואה, נשוי ואב לילד. "עכשיו המצב הגיע לקיצוניות אדירה של זלזול בבקעה וחוסר השקעה מהמון גורמים. השקענו פה בבתים ובשטחים, לאנשים 'נפלו' פה מיליונים, חלק לקחו הלוואות מהבנקים. מאיפה נחזיר אם כל החקלאות כאן תמות? אשתי הגיעה מקובה ואוהבת מאוד את הבקעה, אבל המצב הקשה מביא אותנו לקצה. אם ההוצאה לפועל תבוא ולא יהיה לנו מה לאכול, נעלה על מטוס. ולנו עוד יש ברירה. מי שאין לו ברירה, מה נשאר לו לעשות? לחפור בור ולקפוץ פנימה".

תגובות

מחברת החשמל נמסר: "אספקת החשמל ליישובי הבקעה מבוצעת בשלושה קווי מתח ארוכים וחשופים לפגעי טבע ומזג אוויר, ובעלי כנף רבים ממאגר תרצה ואתר פינוי האשפה הסמוך. החברה ביצעה פעולות מנע בתיאום עם רט"ג. כיסויי ניילון רבים העפים מחממות ופוגעים ברשת החשמל דורשים התערבות של המועצה האזורית. הפרעות נגרמות גם מתשתיות פרטיות של היישוב הפלסטינאי טובאס. רכיבי רשת החשמל שהיו עלולים לגרום להפרעות תוקנו במיידי, וחברת החשמל אינה חוסכת במאמצים לפתרון מפגעים, כולל סיורים, גיזום צמחייה, התקנת אמצעי מיגון מבעלי כנף, דרישה תקיפה מהיישוב טובאס והרשות הפלסטינית להסדיר את תשתית החשמל הפרטית ועוד. החברה מתכננת הקמת תחנת משנה חדשה במעלה אפרים וקווי מתח חדשים, ועובדיה מונחים לגלות רגישות יתר בטיפול בתקלות באזור".

ממקורות נמסר: "מקורות עומדת במכסת המים ליישובים בהתאם לסיכומים עם החקלאים. צמצום מים מתבצע רק כאשר היישובים חורגים מההקצבה, שנקבעה לאור תופעת גניבות המים וירידת המפלסים עקב הבצורות. מקורות עושה מאמצים להגדיל את כמויות המים, העמיקה קידוח אחד וצפויה להעמיק עוד ארבעה. החברה מתריעה מזה זמן על הצורך בחיבור בקעת הירדן למערכת המים הארצית".

מרשות המים נמסר: "הפיקוח והאכיפה של רשות המים ומקורות נעשים בכפוף להוראות הצבא, שהוא הריבון בשטח. תוכנית הפיתוח של משק המים באזור נמשכת, ונעשה מאמץ לתאם מול החקלאים את ניתוקי המים כדי למזער את הנזק".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מקורות פנתה בבקשה לביצוע פעולות תשתית בקו המים העובר בשטח אש, בו מתקיימים בימים אלו אימונים הכוללים ירי חי. כלל הגורמים בצה"ל פעלו על מנת לאפשר כניסה לשטח האש, בהתאם להערכת המצב ולתוכנית האימונים".

במשרד החקלאות סירבו להתייחס והפנו אותנו לרשות המים וחברת החשמל.