קחו אוויר
שאיפה, נשיפה, נשימה ‑ מה יכול להיות יותר פשוט ובסיסי מזה? כולנו הרי נושמים כל הזמן, יום־יום ושעה־שעה • אבל השאלה האמיתית היא איך וכמה אנחנו נושמים: מגוון מרשים של טכניקות רפואה אלטרנטיביות מבקשות לרתום את כוחה של הנשימה לטובת ריפוי הגוף, הנפש והרוח • אז קודם כל ‑ תנשמו!
נשימות. זה הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו באים לעולם והדבר האחרון שאנחנו עושים לפני שאנחנו עוזבים אותו. ובין לבין אנחנו נושמים בלי הפסקה. אפשר לעבור תקופות ארוכות ללא אוכל או ללא שינה, אבל דקות ספורות בלי נשימה עלולות להיות הדקות האחרונות של חיינו.
אנחנו עושים את זה בין 17 ל־30 אלף פעם ביום (תלוי בגיל וברמת הפעילות), וכשאנחנו שואפים, החמצן שבאוויר ממלא את הריאות, מגיע לכלי הדם, והדם המחומצן מגיע ללב ומשם לכל התאים בגוף. מחזור הדם אחראי גם על סילוק רעלים, כשהוא אוסף את דו־תחמוצת הפחמן מהגוף ומפנה אותה החוצה עם כל נשיפה.
ולמרות הכל, עד כמה שפעולת הנשימה נראית טבעית, אוטומטית ומובנת מאליה ‑ רובנו ככל הנראה לא עושים את זה נכון, או לא עושים את זה מספיק, ולא מפיקים את מרב התועלת מהחדרת החמצן לתאים. כך מאמינים במשרד החינוך הבריטי, שהורה בחודש שעבר על הוספת "שיעורי נשימה" ל־370 בתי ספר ברחבי המדינה. תלמידים מגיל הגן ועד התיכון ילמדו "שיעורי מודעות", כך קוראים למקצוע החדש שיופיע בשנתיים הקרובות בתוכנית הלימודים ויכלול, בין השאר, גם נשימות ותרגילי הרפיה. "העולם המודרני הביא לחצים חדשים על הילדים", אמר שר החינוך הבריטי דמיאן היינדס. "לבתי הספר ולמורים אין את כל התשובות, אבל אנחנו יודעים שהם יכולים למלא תפקיד מיוחד, ולכן הפעלנו את אחד הפרויקטים הגדולים ביותר בעולם לבריאות הנפש בבתי הספר".
נשימה מודעת
שרית וינו־אלעד, שחקנית, זמרת ויוצרת ותיקה, היא מטפלת בטכניקת Rebirthing, הכוללת שיטת "נשימה מעגלית", שבמהלכה מאפשרים לנשימה המודעת להיכנס לעומק התת־מודע בעזרת הכוונה אישית צמודה, תוך הצפה של כעסים, מתחים וטראומות, כדי לשחרר את המקור שלהם. לדבריה, חשוב להגיע להצפה הזאת בגיל צעיר ככל האפשר. "זה מאפשר לילדים, כבר כשהם רכים וצעירים, להיות מחוברים לעצמם. לגוף שלהם. לרגשות שלהם. לשקט לפני שמתחיל היום. אם ילדים מטמיעים את זה מגיל צעיר, הם יגדלו להיות אנשים עם הרבה פחות משקעים, והרבה פחות קושי כאמונת חיים. הבריטים נותנים הזדמנות לילדים האלה לא רק לשפר את היומיום שלהם, אלא את כל העתיד שלהם. הילדים האלה יהיו אחר כך המנהיגים שלנו, הרופאים שלנו, הנהגים שלנו, האחיות שלנו, המורות שלנו. הם כבר יגדלו לרמת תודעה אחרת. וזה מדהים בעיניי".
מה הקשר בין נשימה לבין חסימות רגשיות וטראומות?
"תחשבי על כל הפעמים שאת נעלבת. שאת בסטרס, שאת עצובה. שאת נבהלת, מפחדת. כועסת ולא רוצה להביע את זה. תחשבי מה זה עושה בגוף. כל טונוס השרירים מתכווץ. עכשיו לכי ותנסי לפתוח את הסרעפת ולשאוף אוויר פנימה - זה לא יקרה, כי כל הגוף מכווץ. אדם שחי ביותר סטרס, ורובנו כאלה, חי עם איפוק ועוד איפוק. כיווץ ועוד כיווץ. תחשבי כמה בתוך זה את מצליחה לנשום. כמה חמצן מגיע לכל תא בגוף כדי שיוכל לעשות את העבודה שלו? עזבי עכשיו את התאים החשובים של לב, כבד, לבלב, דם. בואי נדבר על התאים של הקוסמטיקה, התאים של העור, של השיער, של הציפורניים. קל ונעים יותר לדבר עליהם, כי כשאנחנו מתחילים לדבר על התאים של האיברים החיוניים זה כבר מתחיל להפחיד".
עם התרחבות דרכי הטיפול האלטרנטיביות, מתברר שהדבר הראשון והמרכזי שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד מחדש לבצע את אותה פעולה טבעית, אוטומטית, שאנחנו עושים אלפי פעמים ביום ‑ לנשום. "אנשים מתחילים להבין שהרפואה המערבית, שאמנם הביאה עימה המון הישגים, הרחיקה אותנו מהגוף שלנו. מהאינסטינקט ומהיכולת של הגוף שלנו לרפא את עצמו", אומרת וינו־אלעד. "היכולת שלנו לרפא את עצמנו הוטלה בספק ככל שהפכנו תעשייתיים יותר. הגברנו מהירות כדי להגיע ליעדים, הרפואה התקדמה ואיתה תעשיית התרופות. והיום, בן אדם שיש לו כאב ראש לא עוצר לרגע לשאול מה קרה, מה הסטרס שהוא סוחב איתו. הוא פשוט לוקח כדור. והכדור מעביר את כאב הראש, אבל המקור של הפחד והכאב רק הולך ומצטבר בתוך הגוף, והכאבים יילכו ויהיו יותר ויותר חזקים, והתרופות יצטרכו להיות יותר ויותר מסיביות, כשתמיד גם תופעות הלוואי שלהן יהיו יותר ויותר גדולות. ככל שנצליח לשלב את הרפואה המערבית עם יכולת הריפוי של הגוף עצמו, תוכל האנושות לחיות בנועם הרבה יותר גדול".
הנשימה המעגלית שהיא מציעה עשויה להיות הצעד הראשון בדרך אל האושר. "אנשים שאינם מודעים לכך, או אנשים מאוד מבוגרים, הנשימה שלהם מגיעה עד קצה קנה הנשימה, עד הצוואר. תחשבי כמה חמצן נוסף אפשר להכניס לריאות בכל נשימה, אם מקפידים למלא את הגוף באוויר עד הסרעפת. ריברת'ינג לוקח את הנשימה לקצה שלה. ומכיוון שהדבר נעשה במנוחה מוחלטת, החמצן לא הולך לשום שריר שדורש הפעלה מיוחדת, אלא לכל הגוף".
יש דיסציפלינות המנסות לטפל באמצעות תרגילי נשימה בבעיות בריאותיות שונות. פרופ' קונסטנטין פבלוביץ' בוטייקו, רופא אוקראיני שהתמחה באסטמה ומחלות נשימה אצל ילדים, מצא שמקורן של בעיות גופניות רבות נובע דווקא מ"נשימת יתר" (היפר־ונטילציה), שמביאה לירידה מהותית בכמות דו־תחמוצת הפחמן בגוף. המטפלים בשיטתו מביאים עדויות של מטופלים שחשים הקלה עצומה אחרי שסבלו מבעיות כמו אסטמה, אלרגיות וקשיי ריכוז, ועד סוכרת ויתר לחץ דם, ואפילו מעידים על שיפור ניכר בביצועים ספורטיביים.
לעומת שיטת "בוטייקו" שקיימת כ־40 שנים בלבד, היוגה היא דיסציפלינה בת מאות שנים, ומה שפעם היה מנת חלקם של תושבי מזרח אסיה בלבד, הוא היום חלק משגרת יומם של מיליונים בכל רחבי העולם. טכניקות הנשימה המיוחדות הנלמדות בשיטת The Art of Living מבטיחות להעניק אפקט עוצמתי לגוף ולנפש, "לשחרור הנפש ממתחים ומחסמים רגשיים, וניקוי הגוף מרעלים, כך שהגוף והנפש מגיעים להרמוניה פנימית", נכתב באתר הסניף הישראלי של השיטה.
"המדע כבר הוכיח שטכניקות נשימה מורידות לחץ דם ומפעילות את המערכת הפרה־סימפתטית, שמרגיעה את מערכת העצבים", אומרת ד"ר אריאל וורנר, מטפלת בשיטה, שהתמחתה בטכניקת "סודאר שאן קרייה", או בעברית, "ראייה נכונה מתוך היטהרות" ‑ תרגילים שבאים לטהר את הגוף, הנפש והמוח, תוך ביצוע נשימות שמרגיעות את הגוף ומפרקות מתחים. וורנר היא גם זו שהביאה ל־The Art of Living את רונה רמון ז"ל.
"הרעיון של ה'קרייה' הוא שסטרס ורגשות שליליים הם כמו סלעים גדולים החוסמים את המעיין, שהוא הטבע שלך", סיפרה ד"ר וורנר לסמדר שיר במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, במסגרת כתבה בה שיחזרה רמון את חוויית סודאר שאן קרייה הראשונה שלה: "התעוררתי מתוך הרפיה עמוקה, מותשת במידה מסוימת, ותחושה של שקט, השלמה ושלווה אפפה אותי. בדרכי הביתה מצאתי עצמי נושמת עמוק, שואפת ונושפת אנחה עמוקה שוב ושוב, באופן ספונטני ולא מתוכנן, כאילו גופי ונפשי משתמשים בכלי הנפלא שניתן להם. עומק חווית ההרפיה ועוצמתה הדהימו אותי. כאילו יש על מי לסמוך ובמי להיתמך. התגובות הרגשיות שלי היו מאוד חזקות. התרגולים הארוכים הראשונים סחטו ממני המון בכי, אבל משום מה, בסיומו של כל תהליך, הייתה לי תחושה של שקט פנימי. הרגשתי שזה המקום שנותן לי לשחרר את מה שתקוע בי, המקום שנותן לי את הלגיטימציה לפרוק את כל מה שעולה בי בלי שיבואו אליי וייגעו בי וישאלו מה קרה. מה זאת אומרת 'מה קרה'? מה עוד צריך לקרות? הכי נורא כבר קרה".
תהום ההוויה
הסופרת ועיתונאית "ידיעות אחרונות" ענת לב־אדלר יצרה חפיסת קלפי השראה ומחברת הנושאות את הכותרת "תנשמי", ומלוות את סדרת ההרצאות הפופולריות שלה ברחבי הארץ. "המודעות הזאת חשובה, כי הנשימה היא באמת אחד הדברים המיידיים שנפגעים כאשר אנחנו חיים בקצב המהיר שהקִדמה מאלצת אותנו לחיות".
בקלפים ובמחברת היא מזכירה לנשים באמצע החיים, "לעצור דווקא כאשר כולנו חסרות נשימה, דחוסות נשימה, קצרות נשימה וכמהות לקחת נשימה אחת טובה ועמוקה פנימה אל תהום ההוויה, אל הבטן. תנשמי כי ממילא אי־אפשר להספיק הכל, וזה ממש בסדר. תנשמי ותזכרי שלפעמים לזוז לאט זו הדרך להגיע מהר. תנשמי, כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך". לב־אדלר ממליצה לשאוף מלא הריאות, לנפח את הבטן, ואז "לשחרר לאט־לאט, כדי שיחד עם האוויר יתנדפו גם כל המועקות והמחשבות המחלישות והשיחות המעכבות והמקטינות, שאנחנו מנהלות עם עצמנו בתוך הראש ובירכתי התודעה".
אראלה רוסו היא מטפלת בשיטת TRANSFORMATIONAL BREATHING, שהיא קוראת לה בעברית "נשימה מחלימה" ופותחה על ידי ד"ר ג'ודית קרביץ. "מערכת הנשימה מתחילה מלמטה, מעצם הערווה, לבטן, לסרעפת, לחזה ולגרון", היא אומרת. "רובנו משתמשים רק בשליש מהמערכת, נושמים לחזה, או לסרעפת, או לבטן. בשיטה שלנו ‑ שד"ר קרביץ פיתחה אחרי שתרגילי הנשימה שעשתה סייעו לה להירפא ממחלה הסרטן - אנחנו מלמדים לא רק איך למלא את הריאות בחמצן עד הסרעפת, אלא גם איך לשחרר את שריר הסרעפת ולהגיע אל מתחת לו ‑ למטה, מתחת לבטן, לאזור שנקרא עצם הערווה. שם מתחיל הכל. לא בחזה, אלא בחלק התחתון. שם תקועות כל החסימות הרגשיות שלנו - שכול, פחד, חרדה, דיכאון, כעס ועוד רבות אחרות. אחרי הכל, אנחנו חיים בארץ טראומטית. אלה לא חיים של פוסט־טראומה, אלא טראומה ממש. כל יום שני וחמישי יש פה משהו ואנחנו צריכים ללמוד לעצור רגע, ולנשום עמוק".
שיטת "הנשימה המחלימה" קיבלה את אישור מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA). "באים אליי גם רופאים קונבנציונליים ואנשים חולי סרטן", מדווחת רוסו. "ד"ר אוטו היינריך ורבורג, שמחקריו בתחום צריכת החמצן של התאים זיכה אותו בפרס נובל לרפואה (1931), גילה שתאים סרטניים מאופיינים בסביבה ענייה בחמצן. סביבה רווית חמצן לא טובה להם, ולכן חשוב כל כך לפתוח את מערכת הנשימה ולהכניס כמויות גדולות של חמצן לגוף".
אחד המרכיבים המעניינים בשיטה נקרא Toning ‑ השמעת צליל ארוך תוך כדי הנשיפה. "זאת טכניקה פשוטה אך עוצמתית, הנגישה לכולם, בלי שום קשר ליכולת הקולית או לרמת האימון. הטונינג מווסת את גלי המוח ועוזר לשחרר מתח תוך דקות ספורות. הוא מחזיר את הגוף לאיזון ומעמיק את תחושת העצמי שלנו. דרך הטונינג אפשר להתנסות מיד בהשפעת הצליל על הרווחה הפיזית, הרגשית, המנטלית והרוחנית שלנו. זה כמו מסאז' שאתה עושה לגוף מבפנים החוצה. הטונינג יכול לעזור לך להירגע, להתמקד, לשחרר רגשות שליליים, להפחית לחצים ולשפר את הריכוז". •
לפנייה לכתב/ת 
