אז למה, בעצם, עדיין לא התחתנתי?
האם החברה של ימינו מוכנה כבר לקבל נשים שעברו את גיל 40 כשהן עדיין רווקות? מה המחיר שהן נאלצות לשלם על ההחלטה שלא להתפשר, ולהמשיך לחכות למיסטר רייט? על מה הן מתחרטות, מה היו עושות אחרת ואיך הן מתמודדות עם החטטנות הבלתי נסבלת של מר וגברת ישראלי? שלוש אמיצות, עם כל התשובות המלאות
יפית בשבקין (42) מהיישוב עדי, צלמת מסחרית המתמחה במוצרי מזון וצריכה, יוצרת תוכן ויזואלי ומעבירה סדנאות צילום.
בדרכי שלי: "עד גיל 30 פלוס עברתי מסלול קלאסי של לימודים ועבודה - למדתי ראיית חשבון, עבדתי בחברת היי־טק, הייתי שכירה בתחום הכספים, ובגיל 30 וקצת הגיע משבר גיל 40 המוקדם. הגעתי לסקנה שמה שאני רוצה זה לעשות בעיקר את מה שאני אוהבת. אני אספנית וינטג' ויש לי אינספור אביזרים, כמו טלפונים של פעם, מכשירי רדיו וסיפולוקסים. פיתחתי את זה ובנוסף, מאז ומתמיד אהבתי לצלם והחלטתי שאני רוצה להתעסק בזה כמקצוע ולא רק כתחביב. תמיד אמרו לי שהעיניים שלי בורקות כשאני מדברת על צילום וכשאני מצלמת, והחלטתי ללכת על זה. כך מצאתי את עצמי כשכולי בשביל העסק. מעולם לא הייתה לי זוגיות רצינית ולאורך זמן, ובאותה תקופה לא חיפשתי ולא התעסקתי בזה".
הם ואני: "במהלך השנים הסקתי מסקנה ברורה - להרבה גברים קשה עם נשים קרייריסטיות. פגשתי בחורים שאני יודעת שהעצמאות שלי נתפסה בעיניהם כמאיימת. הבנתי את זה גם מהתגובות שלהם, גם כי לא אחת מי שהכיר בינינו העיד שזה מה שגרם להם לסגת. כן, מתברר שגם בעידן המודרני, גברים נבהלים מאישה חזקה ועצמאית. ברור שיש כאלה שלא, אבל כנראה שפניתי לקהל היעד הלא נכון, גברים שזה מרתיע אותם. אולי הם מעדיפים אישה שבאה הביתה מוקדם ומעמידה סיר מהביל, ואני לא הצלחתי למצוא את האחד שיכול להכיל ולהבין שאישה עצמאית דווקא כן יכולה לנהל את הזמן שלה ולעשות יותר לביתה. אז היו שם דייטים לא ממש מוצלחים, ובינתיים האחים הצעירים ממני התחתנו והפכו אותי לדודה מאוהבת. תמיד אני מפרגנת, והאחיינים עבורי הם הדבר הכי מתוק בעולם".
מסקנות וחרטות: "כשאני מנתחת מה קרה לי בשנים הללו, הרי שנשאבתי לקריירה חדשה ועשיתי הכל לבד בעשר אצבעות. זו עבודה קשה, להביא לקוחות ולהילחם על כל דבר. בהתחלה אף אחד לא הכיר אותי והעמדתי לעצמי מטרות, ולאן שכיוונתי אכן הגעתי. אז לא ממש התעסקתי בחיפוש אחר זוגיות. אבל אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים שהתקדמה והפרעתי לה להתממש. יצא לי להיתקל בכאלה שיצאתי איתם בעבר, ואמרתי לעצמי שכן עשיתי החלטה נכונה שלא המשכתי".
רוצה שינוי: "בחמש השנים האחרונות יש לי ימים שאני ממש מחליטה לקחת את העניינים בידיים. זה קורה בעיקר סביב החגים. אני מוצאת את עצמי נרשמת לאתרי היכרויות, וכמובן ששוב מתאכזבת לראות שאין הרבה היצע ושיש גם אפילו אנשים נשואים. וכל שנה אני אומרת שהנה, זו השנה, ולוקחת על עצמי משהו, כמו למשל, שהשנה אגיד כן לדברים שבדרך כלל הייתי אומרת להם לא. אני מרגישה שמשהו עדיין נתקע שם, והיום יותר מתמיד מאמינה שזה הולך להשתחרר ושזו אכן השנה של הזוגיות. לא יהיה מוגזם להגיד שהתחתנתי עם הקריירה, חששתי שאם אזניח אותה לטובת זוגיות היא תתפספס. היום אני מספיק מפוכחת בשביל להבין שאפשר לעשות את זה ביחד. אני לגמרי במקום של רווקה וטוב לה. אני נהנית מחברה טובה, רוקדת ריקודי עם, אני אדם שמח והכי לא בודדה. רק חסרה לי זוגיות וילדים משלי".
נשמות טובות: "מאוד קשה ברווקות שלכולם יש כוונות טובות והם יוצרים לחץ לא מועיל מסביב. מביאים לי שברים של כוסות מחתונות, סגולה לחתונה בקרוב, ובכל פעם לפני חג הפסח, כשאני עושה סדר, אני מוצאת אותם. הייתה לאחרונה חתונה במשפחה, ודודה שאני מאוד אוהבת סחבה אותי עד לרב וביקשה עבורי ברכה. הייתי נבוכה ברמות אחרות. לכולם כוונה טובה ואני מעריכה את זה, אבל אם הייתי יכולה הייתי אומרת, 'אל תתערבו לי. רק תכירו לי מישהו טוב'".
"אנחנו דור השפע והפחד"
צהלה כהן (40) מנתיבות, קופירייטרית ופלנרית במשרד הפרסום "אביעוז ‑ קריספין" שבעומר.
בדרכי שלי: "יש בי משהו הרפתקני באופי, לצאת ולהכיר, ומגיל 26־25 הכרתי את המינוח 'דייט'. החברות התחתנו, אבל היה נראה לי שזה מדי לפי הספר. אני לא טיפוס של לפי הספר וכולם יודעים זאת. אני שונה ממה שמקובל במשפחה, באזור שבו גדלתי, בכל מקום. בגילים היותר מוקדמים, של שנות העשרים שלי, שאלתי את עצמי, למה להתחתן? יש כמה דברים שאני צריכה לעשות קודם ולסמן וי ‑ על קריירה, על מעבר לעיר הגדולה, כלומר תל־אביב, ובכלל אהבתי ליהנות מעצם היציאה והבילוי. בגיל 29־28 אכן עברתי לתל־אביב והתחיל אצלי תהליך רוחני".
הם ואני: "דברים כל הזמן התבשלו אצלי, אבל לא באמת ידעתי מה אני מחפשת. פיזרתי הצהרות על כך שאני רוצה חתונה, אבל לא באמת הבנתי מה זה אומר. בתל־אביב יש תחושה שאתה יכול להמשיך כמו שאתה כרגע, לתמיד. יצאתי לדייטים עם הרבה בחורים שהכרתי בעיקר באקראי: בבר, בשיעור תורה, ביוגה, בקופת חולים. היו לי מערכות יחסים קצרות של כמה חודשים, כי כטיפוס אני יודעת לקום וללכת כשדברים לא מסתדרים. אני לא נשארת איפה שלא בריא או לא נכון, ובינתיים לא הייתי מבואסת. אני אדם שתמיד נמצא בשמחה ובזרימה: אין לי לחץ, אין לי רווקות מרירה, החיים שלי מלאים בעשייה ובשמחה".
רוצה שינוי: "בגיל 34 בערך משהו בתוכי הבין שהמקום והסביבה שבהם אני גרה הם פייק ניוז. עזבתי הכל וחזרתי לדרום. מאז עברתי תהליך של חיפוש אמיתי, והנה סוף־סוף נכנס בו אלמנט הרציונל - לחשוב יותר מהראש ופחות מהלב, להבין איזה אדם אני רוצה באמת, עם מי אבנה בית עם ערכים, איזה תכונות צריך שיהיו לו. כי חיבור ראשוני זה יופי, אבל זה משהו שאפשר לבנות ביחד, ותכונות זה דבר שלא אוכל לשנות אצלו. הבנתי שאני רוצה להכיר אדם עם תכונות של שלווה ורוחב לב".
מסקנות: "יש עוד סיבה שלדעתי היא מנת חלקם של עוד הרבה רווקים ורווקות - אנחנו דור המבול. דור השפע. יש הכל מהכל וקשה לבחור. היום, אחרי שעברתי תהליך, גם רוחני, התחברתי לעצמי ולמה שחשוב לי, ועברתי את השלב המתלהב והילדותי, אני מבינה שצריך לחשוב רציונלי. זה קרה לי מהרגע שחזרתי לדרום, התחברתי לעצמי והגעתי ליותר שקט פנימי. עוד אלמנט שאי־אפשר להתעלם ממנו זה העובדה שאנחנו גם דור הפחד. אנשים מפחדים להתחתן. וחוויתי את זה, הייתי במערכת יחסים והבחור היה הכי קרוב למושלם, והיה שם פחד גדול ללכת צעד קדימה. אז החלטתי שאני ממשיכה בחיי. בכלל, אני לא נותנת לעובדה שאני רווקה לנהל אותי - אני נמצאת בזרימה ובשמחה וממשיכה בעשייה שלי".
נשמות טובות: "יש תמיד את מי שאומר מסביב - איך זה יכול להיות? איך היא לא התחתנה? אבל זה לא שלי, זה שלהם. הם חווים חוסר הבנה ולפעמים גם אוכלים את הראש. אין לי לחץ ואין לי פחד שזה לא יגיע. ברור לי שיגיע ויודעת שיגיע הכי מדויק, במקום ובזמן, עם בחור שהכי מתאים לי. נישואים זה גם עבודה, ואני מחפשת פרטנר לכל זה. אני רק צריכה להכיר את האדם הנכון. כן, אני לא מבינה למה, אבל ממקום האמונה שבי אני יודעת שיש אחד כזה ופשוט לא הכרתי אותו. זה לא קשור אליי, וזה לא באשמתי. אני מודעת לזה שיש בי דואליות וזה לא פשוט: אני מחוברת לקדוש ברוך הוא ומצד שני פתוחה, ליברלית, ולא כולם יודעים איך לאכול את זה. עבור הדתי אני לא מספיק דתייה ועבור החילוני אני דתייה. את ההשתדלות שלי אני עושה וכמובן שאני רשומה באתר היכרויות. אשמח שבחורים יפחדו פחות מנשים מצליחות וחזקות, ומעניין שזה קורה דווקא לבחורים הכי כריזמטיים. יכול להיות שגם אצלי זה איים על חלק מהבחורים. זה רק מחדד אצלי את העובדה שאני מחפשת את האחד שייתן לי את המקום, ושלא תהיה בינינו תחרות. הוא יכול להיות מוביל וחכם, ובו בזמן אשתו החזקה והמיוחדת יכולה להיות גם מצוינת במטבח ואמא נהדרת".
"היו בדרכי אנשים שהיו ראויים ולא ראיתי אותם"
מזי וורצל (41) מנהריה, בעלת משרד יחסי ציבור בתחום הלייף סטייל והמסעדנות.
בדרכי שלי: "מאוד יכול להיות שלא התחתנתי עד עכשיו כי הייתי בררנית ולא התפשרתי על כלום. בגיל 19 וחצי היה לי חבר ראשון ואיתו הייתי אמורה להתחתן, ומן הסתם הייתי יכולה להיות היום כבר אמא לילד בוגר. היינו שלוש שנים ביחד, אבל משהו שם לא הרגיש לי טוב וצפיתי שמערכת היחסים הזו לא תשרוד. בצעד אמיץ, החלטתי לא להתחתן איתו. מאז לא היו לי מערכות יחסים ארוכות. הייתה תקופה שנמשכתי לאנשים הלא נכונים, ובינתיים השנים עברו להן. במשך תקופה ארוכה התעסקתי בעצמי ובפיתוח הקריירה שלי. הלכתי ללמוד, מימשתי את עצמי. לא ראיתי אז בדמיון את היותי אמא צעירה בת 23 שתזניח את הלימודים והקריירה. זה היה מאוד חשוב לי. אני יודעת שאם הייתי עושה את הדברים אחרת לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי. לא חשבתי שאני צריכה להתחתן במיידי, ללדת שלושה ילדים ברצף ולהתמסר למשפחה. ראיתי את הסדר מול העיניים - תואר ראשון, עבודה שאני אוהבת, ואפשר להתחתן בגיל 30 או אפילו 35. איכשהו השנים עברו, ואני מאוד מאמינה בגורל".
הם ואני: "אני מודה שפסלתי הרבה, ולא לכל הצעה שניתנה לי להכיר מישהו אמרתי כן. היו לי קריטריונים וידעתי מה אני רוצה. למשל, היה לי חשוב שהבחור יהיה גבוה. בהחלט היו בדרכי אנשים שהיו ראויים ולא ראיתי אותם. לא עמדתי על טיבם. הייתי פוסלת כבר בדייט ראשון. האמנתי בקליק, בכימיה, ואני עדיין מאמינה שצריך שיהיו פרפרים בבטן, אבל אולי במחשבה לאחור היו מקרים שבהם אפשר היה לתת עוד הזדמנות. מאוד סמכתי על החושים שלי, ופסלתי את חלקם בשיחת טלפון. אני לא חושבת שאני הרווקה היחידה שפסלה, שלא נתנה הזדמנות ‑ לפחות בשלבים הראשונים כולן כך".
מסקנות וחרטות: "היום הראייה שלי שונה. אני מסתכלת פחות על סממנים חיצוניים. אני בוחנת יותר לעומק. אני יותר בוגרת, עברתי דברים, הפרספקטיבה על החיים שונה. היום חשובה לי יותר האישיות, האינטליגנציה, שיהיה אבא טוב, אדם רציני, תקשורתי וחם, ועל זה לא אוותר. כשאנחנו צעירות יש לנו שפע הצעות ומחזרים, וזה פוגע בשיפוט. המקום הזה אולי קצת בילבל אותי והראייה שלי היום יותר בשלה ומדויקת. יש גם את הגורם של המזל, של התזמון, של הבחירות הצעירות חסרות הניסיון, ואני מאמינה מאוד שאמצא את הראוי בזכות העובדה שאני במקום אחר באישיות שלי. היום אני מגיעה לדייט יותר מפוקסת ומפוכחת ולא מתפזרת, שזה יתרון גדול".
לפנייה לכתב/ת 
