מהללים את המשטר, מופלים בעבודה: כך נראים החיים של יהודי איראן
למרות השנאה היוקדת של המשטר לישראל, אלפי יהודים עדיין חיים באיראן. הם נהנים משריון של נציג בפרלמנט, ומקפידים ליישר קו עם העמדות האנטי-ציוניות של השלטון. עורכי דין או קצינים הם לא יכולים להיות. הצצה אל החיים היהודיים במדינה שכינתה את ישראל "השטן הקטן"
איראן הפכה להיות שם קוד בישראל לכל מה שקטסטרופלי ואיום. ההנהגה המדינית מזהירה אותנו מ"הגרעין האיראני" ומ"האיום האיראני" – וכשרוצים לתאר כפייה דתית מוגזמת משתמשים בביטוי "איראן זה כאן".
למרות הקונוטציה השלילית שנקשרת עם איראן, והעובדה כי מדובר במדינה עוינת שאינה מכירה בישראל, דווקא שם מתקיימת עד היום אחת הקהילות היהודיות הוותיקות בעולם, עם שורשים בני יותר מ-3,000 שנה - עוד מימי גלות עשרת השבטים מממלכת ישראל החרבה.
רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי ומאוניברסיטת תל אביב, אומר כי ההערכות מדברות על קהילה המונה בין 8,000 ל-25 אלף איש. "רוב היהודים שהתגוררו באיראן לפני המהפכה עזבו אותה אחריה, וכיום נותרו בה בעיקר יהודים מבוגרים יותר ובעלי נכסים, שלא רצו לעזוב את איראן מפאת גילם והחשש לעתידם הכלכלי. מיד לאחר המהפכה הוצא להורג אחד ממנהיגי הקהילה היהודית, אבל מדובר באירוע נקודתי וחריג. הנהגת הקהילה היהודית דואגת להדגיש את נאמנותה למהפכה האיסלאמית ולמשטר, והוא מצידו לא פוגע ביהודים, אלא במקרים בודדים שבהם יהודים הואשמו בריגול למען ישראל", הוא מפרט.
ד"ר מרים נסימוב, חוקרת במרכז אליאס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב, טוענת כי "בהערכה זהירה, מספר היהודים החיים באיראן לא עולה בהרבה על עשרת אלפים איש. רוב היהודים במדינה חיים בעיר הבירה טהראן, קהילות קטנות יותר נמצאות בערים שיראז ואספהאן, וקהילות קטנות בהרבה נמצאות בעוד מספר ערים ברחבי המדינה. בתוך אוכלוסייה כללית של כ-80 מיליון איש, מדובר במיעוט זעיר".
הקהילה היהודית באיראן אף נהנית משריון של נציג בודד בפרלמנט המקומי (המג'לס), שאותו היא בוחרת בעצמה. הנציג הנוכחי הוא סיאמק מרה-סדק, שנבחר ב-2008 ומכהן כבר שלוש קדנציות. מרה-סדק נחשב לנציג יהודי נוח עבור המשטר האיראני ונוהג להשמיע עמדות אנטי-ציוניות - בעבר הוא השווה בין התנהגות ישראל במבצע צוק איתן לגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. גוף אחר שמייצג את ענייני הקהילה בפני השלטונות הוא ועד הקהילה, שבראשו עומד ד"ר הומאיון סומך. הוועד אחראי על ניהולם ותפקודם של בתי הכנסת ובתי הספר היהודיים, ארגון שיעורי עברית, טיפול באספקת בשר כשר ועוד ענייני קהילה. המנהיג הדתי של הקהילה הוא ד"ר יונס חמאמי-לאלהזאר. בנוסף מחזיקה הקהילה את מרכז הצדקה ובית החולים ספיר, הנחשב למרכז הצדקה הגדול ביותר בקרב המיעוטים באיראן.
המהפכה האיסלאמית שהתחוללה באיראן ב-1979 השפיעה באופן דרמטי על הקהילה היהודית. הנהגת הקהילה מיהרה לעזוב את המדינה, ויחד איתה עזבו גם פרנסי הקהילה ועשיריה. מאז נמשכת ההגירה מהמדינה בהדרגה, והקהילה הולכת ומצטמצמת משנה לשנה. בימי שלטון השאה שקדמו למהפכה, רוב הקהילה היהודית הביעה תמיכה מופגנת בשלטון המלוכני. בימים ההם היו יחסים חמים בין ישראל לאיראן, שרים ישראלים ביקרו במדינה – והם התקבלו בברכה על ידי ראשי הקהילה. "כינון הרפובליקה האסלאמית שינה את המצב", מסבירה ד"ר נסימוב. "איראן סימנה את ישראל כ'שטן הקטן' – והקהילה הייתה צריכה להתנער מכל קשר איתה, ולאמץ קו הסברתי על פיו היא תומכת במשטר ובמדיניותו האנטי-ישראלית. בנוסף, כמו שאר האוכלוסייה באיראן הם היו צריכים להתרגל לחיים תחת משטר המכתיב קודים איסלאמיים לאורח החיים. מובן שגם הם הושפעו מהתהליכים הכלכליים שפגעו ברווחה הכלכלית של מרבית האוכלוסייה".
"ככלל, המשטר האיראני מבחין בין 'יהודים' ל'ציונים', ומדגיש שהבעיה שלו היא רק עם ציונים. המשטר האיראני לא מכיר ביהדות אלא כדת", מבהיר צימט. למרות זאת, לא אחת ניתן למצוא בתקשורת האיראנית ביטויים אנטישמיים. מנהיגים איראנים, ובכלל זה המנהיג העליון עלי ח'אמנאי והנשיא לשעבר מחמוד אחמדיניז'אד, השמיעו בעבר התבטאויות הנופלות תחת הקטגוריה של הכחשת שואה. בימי הנשיאות של אחמדיניז'אד אף נערך בטהראן כנס הכחשת שואה, שכונה "ועידת השואה הבינלאומית באיראן".
"מדי פעם יש מקרים של התנכלויות ליהודים, אך במקרים רבים קשה לקבוע אם מדובר בהתנכלויות על רקע אנטישמי או מסיבות אחרות, כמו סכסוכים בין שכנים או סכסוכים על רקע כלכלי או אחר", אומר ד"ר צימט, וד"ר נסימוב מסכימה: "בגלל האיבה בין איראן לישראל ומלחמת ההצהרות בין שתי המדינות, מצבה של הקהילה היהודית באיראן מעט מורכב. מאז המהפכה היו כמה אירועים שערערו את תחושת הביטחון של היהודים, והקהילה ראתה בהם התנכלות מצד המשטר. המקרה הקשה ביותר, מנקודת המבט של הקהילה היהודית, היה הוצאתו להורג של חביב אלקניאן, חודשים ספורים לאחר ניצחון המהפכה. אלקניאן היה אחד המנהיגים הבולטים והידועים ביותר של הקהילה היהודית באיראן. הוא נשפט בבית דין מהפכני והוצא להורג בעוון שחיתות וריגול למען ישראל. במהלך השנים היו עוד מספר מקרים של יהודים שהוצאו להורג. מקרה נוסף שהותיר רושם קשה על הקהילה, ועורר גם הד תקשורתי נרחב בעולם, היה מעצרם של 13 יהודים מהערים שיראז ואספהאן באשמת בגידה וריגול למען ישראל. המקרה אירע במרץ 1999, בתקופת הכהונה של מוחמד ח'אתמי שנחשב לרפורמיסט. עם זאת, חשוב לזכור שלרוב חיי היומיום מתנהלים על מי מנוחות ובתוך שגרה מסוימת".
רוב הקהילה היהודית באיראן משתייכת למעמד הבינוני/בינוני-גבוה. היא סובלת מהמשבר הכלכלי במדינה ומהסנקציות הכלכליות שמוטלות עליה מאז שארצות הברית פרשה מהסכם הגרעין בשנה שעברה. בנוסף למשבר, שגרם לירידה חסרת תקדים בשער המטבע האיראני ולעלייה דרסטית במחיריהם של מוצרי צריכה בסיסיים, המדינה סובלת מבצורת חמורה שגורמת לאיבוד של מקווי מים. 35 מיליון מתושבי המדינה סובלים מהפסקות מים ממושכות, שלעיתים נמשכות גם שבועות.
"גם בתרחיש קיצוני של מלחמה בין איראן לארה"ב, מצב היהודים לא צפוי להיות שונה מהותית ממצבם של יתר אזרחי איראן", אומר ד"ר צימט. "בשלב זה, למתיחות הגוברת בין שתי המדינות אין השפעה של ממש על אזרחי איראן, ובכללם גם היהודים. מן הסתם, קיים חשש גובר בקרב הציבור האיראני מפני עימות צבאי קרוב, וכך גם חשש לגורל היהודים, כמו לגורלם של יתר האזרחים. מצבם של היהודים עלול להיות בעייתי יותר במקרה של עימות ישיר בין איראן לישראל, אך עימות כזה אינו עומד בשלב זה על הפרק".
א' ומ', המעדיפים להישאר בעילום שם, עלו מטהראן לארץ לפני כחצי שנה. הם מעידים כי הקהילה היהודית במדינה פעילה, בתי הכנסת פעילים ואין הפרעה לתפילות ולאירועים של הקהילה. עם זאת, קיימים לטענתם מספר תחומים שבהם חלה אפליה נגד יהודים. "ליהודים אסור לפתוח עסק של ממכר מזון לציבור הרחב, אלא רק עסק ייעודי ליהודים. יהודים לא יכולים להתקבל לעבודה במשרד ממשלתי, ולפעמים גם לא לבנקים", הם מפרטים, "מהסיבות האלו צעירים יהודים רבים צריכים למצוא את דרכם כעצמאים, לעבוד בעסק משפחתי או לעבוד בחברה בתפקיד זוטר ללא יכולת להתקדם". ד"ר נסימוב מוסיפה: "מרבית חברי הקהילה היהודית הם סוחרים, אבל ישנם גם בעלי מקצועות חופשיים כמו רופאים, מהנדסים ואף אנשי קולנוע. אומנם ישנם בתי ספר יהודיים ברוב הקהילות, אבל בשל אילוצים לוגיסטיים כמו מרחק ונגישות, לא כל הילדים היהודים לומדים בבתי ספר יהודיים. צעירים וצעירות יכולים ללמוד בכל אוניברסיטה שהם רוצים ובכל מקצוע ותחום שהם בוחרים בו. יחד עם זאת, ישנן גם מגבלות מסוימות על תחומי העיסוק שלהם, לדוגמה תפקידי קצונה בצבא ובמשמרות המהפכה אינם פתוחים בפני המיעוטים הדתיים, בהם גם היהודים, וכך גם לגבי משרות במערכת המשפט, מכיוון שתנאי מוקדם לקבלת רישיון עריכת דין או למינוי כשופט הוא אמונה באיסלאם. לכן, תחומים אלה חסומים בפני המיעוטים הדתיים".
א' ומ', בני 60 כיום, זכו לראות גם את איראן של לפני המהפכה: "העם האיראני היה חביב יותר אז", הם מספרים, "היהודים היו מצליחים עם עסקים מפוארים וגדולים. אנחנו לא חושבים שיש היום יהודים עשירים כמו פעם, עם מפעלים גדולים, כמו שהיו לפני אותה מהפכה. לאחר המהפכה השתדלנו לא לספר שאנחנו יהודים או להסתובב עם סממנים יהודיים כדי לא לעורר זעם. עם זאת, השכנים שלנו הכירו אותנו כמשפחה יהודית והיינו איתם בקשרים טובים. עד היום הם מתקשרים לשאול לשלומנו. גם אם בטלוויזיה באיראן יש מדי פעם שידורים נגד יהודים, זה לאו דווקא משפיע על מי שחי שם ומכיר את היהודים, השכנים שלנו הם דוגמה לכך".
אף שהחלו בחיים חדשים בישראל, בני הזוג ממשיכים להתגעגע לחבריהם שנותרו באיראן: "אנחנו מתקשרים באמצעות אפליקציות שונות, אבל קשה לשמור על קשר. יש מספר דברים ששכחנו באיראן ואין דרך ישירה לשלוח אותם אלינו בישראל, אלא בעקיפין דרך כמה מדינות, ואז זה כבר נהיה מסובך". כך או כך, ולמרות חוסר היציבות באיראן, א' ומ' בטוחים שהקהילה היהודית שם כדי להישאר - "גם אם היא לא גדולה כמו לפני 30 שנה, הקהילה קיימת ותמשיך להתקיים".
