היתרון של ליברמן על כל השחקנים האחרים בזירה הפוליטית הוא מה שאין לו - אין לו למה לשאוף ואין לו את מי לרַצות. "בשבילי הפוליטיקה היא לא אובססיה", הוא אמר בעבר, והתכוון למה שאמר. בעולם של אובססיבים, הלא־אובססיבי הוא מלך.

נתניהו מציע לו שר ביטחון? הוא כבר היה שר ביטחון, ולמד כמה קל לקרוא להכרעה צבאית כשאתה בחוץ וכמה קשה לממש אותה כשאתה בפנים, מול רמטכ"ל חזק וראש ממשלה שלא שש אלי הדק. גם שר חוץ הוא היה, ושר אוצר הוא לא רוצה להיות. הוא לא צריך את זה.

הוא רואה מתחת לאיפור הכבד את האובססיה של נתניהו, ולא יכול שלא לבוז לה. בנאום שנתניהו נשא אמש הוא אמר שבחירות חדשות יהיו מהלך מיותר, שיגרום לבזבוז של מיליארדים ולאובדן זמן יקר. דברים נכונים. אלא שנתניהו שכח שהוא, לא אחר, כפה על המדינה בחירות מוקדמות בפעמיים האחרונות שהיו כאן בחירות, פעם בגלל החינמון שקם למענו, ופעם שנייה בגלל כתב האישום נגדו. לא טובת המדינה עמדה לנגד עיניו אלא טובתו האישית: ממלכה תמורת חסינות. בכל מה שנוגע אליו, נתניהו אובססיבי.

הוא רואה את השרים שמבינים מזה זמן שהאיום האמיתי על שלטון הליכוד, על שלטונם, לא בא מהאופוזיציה, גם לא מהבוחרים. הוא בא מנתניהו; מבינים ושותקים. יש להם שאיפות - תיק יותר בכיר, חברות בקבינט, קרבה למלכות, עזרה בפריימריז. השאיפות שלהם הם הכבלים שקושרים את רגליהם, הפלסטר שסותם את פיותיהם. הם אובססיבים.

הם יודעים שאם לא תקום ממשלה עד יום רביעי בחצות, המהלך המתבקש הוא לחזור לנשיא ולבקש ארכה נוספת. אם יהיו להם 61 חתימות - ואין סיבה שלא יהיו - הנשיא יטיל שוב את הרכבת הממשלה על נתניהו. אבל בכל שנוגע לנשיא נתניהו אובססיבי, ולכן הם ילכו, בניגוד לרצונם, בניגוד לרצון הציבור, לבחירות.

יש ביניהם שחושבים שאילו נתניהו היה מציע לליברמן תואר של ממלא מקום ראש הממשלה, הוא היה מתרצה. התואר הזה בעל משמעות רק במקרה אחד - כאשר ראש הממשלה נאלץ פתאום לנטוש את כיסאו, בגלל בעיית בריאות (אריאל שרון) או בעיה משפטית. זאת בדיוק הסיבה שבגללה נתניהו לא יעניק את התואר הזה לאיש. רק זה חסר לו - ממלא מקום שינשוף בעורפו באמצע השימוע.

נתניהו מגייס את הנשיא טראמפ כדי ללחוץ על ליברמן. הוא מגייס אפילו את מערכת הנ"מ הסורית. החינמון מגויס, בכל ערוותו המקצועית. הוא שולח את אלקין, השר לענייני הבוחר הרוסי, כדי שיאיים על הגמלאים, חלק גדול מהם יוצאי רוסיה, שהעלאת הקצבאות שהובטחה להם תבוטל. מה בדיוק יאמר להם בקמפיין הבחירות - שנכנע לסחיטה? שהוא מעניש אותם על חטאי ליברמן?

סביב נתניהו הוא רואה אנשים מבוהלים. הוא רואה את יעקב ליצמן, שפוחד לומר לרבי שלו את האמת: הגזמת. נשמות רעות לוחשות לאדמו"ר שליצמן נעשה רך מדי, מתחשב מדי במה שאומרים עליו החילונים. צריך להחליף אותו. ליצמן רוצה להישאר, בכל מחיר. הרב רפי המסכן, שלא מבין הרבה בפוליטיקה, חי בצל הפחד מסמוטריץ'. חייב לעמוד על המשמר יומם ולילה. כנ"ל כחלון, שהלך לאיבוד, וכל מה שהוא רוצה עכשיו הוא לנקום באלה שלא בחרו בו.

הוא רואה את האופוזיציה, את גנץ שרוצה שכולם יאהבו אותו, ימין ושמאל, חילונים ודתיים. הוא לא מבין שרק באגדות מגיע לראשות הממשלה מי שריצה את כולם. הוא רואה את הוויכוחים בתוך כחול־לבן, כל אגו ושאיפותיו, כל תת־זרם וחשבונותיו. יש למנהיגים שלהם אמביציות - אין בהם רעב.

כל ראש ממשלה אחר מהימין היה מנהל את המשא ומתן להרכבת הממשלה כשהוא משחק בין שתי אופציות - או קואליציה עם הסיעות הימניות או קואליציה עם כחול־לבן. גם אם הפנייה לכחול־לבן הייתה בלוף, היא הייתה מורידה מיד את הדרישות המפליגות של החרדים והימין הדתי.

אבל הוא לא יכול לפנות לכחול־לבן בגלל כתב האישום שמחכה לו. כחול־לבן לא תוכל לתת לו חסינות.

האם ליברמן קונה את עולמו בזובור שהוא עושה לנתניהו? אני לא בטוח. האם יש למפלגה שלו עתיד כמפלגת ימין חילונית, הסכר שימנע ממדינת נתניהו להפוך למדינת הלכה? ספק רב. מה שבטוח, הוא נהנה מכל רגע.