הסיטואציה הזו מתרחשת כמעט על בסיס יומי: נכה שמרותק לכיסא גלגלים רוצה לתפוס מונית כדי להתנייד ברחבי העיר, אבל נאלץ לשלם עשרות ואף מאות אחוזים יותר מאשר בן אדם שאינו זקוק למונית מונגשת, ובמקרים אחרים אפילו לא מצליח למצוא מונית זמינה. תלונות למשרד התחבורה כבר הוגשו בעבר נגד הנהגים. העמותות המסייעות לבעלי מוגבלויות התריעו, אבל ללא הועיל. וכך מוצאים עצמם שוב ושוב נכים בכיסאות גלגלים חסרי אונים מול ביורוקרטיה ואטימות.
אני ובן זוגי, בן זילכה, שנותר נכה במאה אחוז ופגוע ראש בעקבות הליך רפואי שעבר, מסתדרים למרבה המזל בכוחות עצמנו ללא מוניות מונגשות. אבל אי אפשר באמת להישאר אדיש נוכח העובדות והממצאים הקשים האלה: 42 אחוזים מבעלי המוגבלות בישראל הם מוגבלי הליכה. אלה מביניהם שאינם בעלי רישיון נהיגה או מכונית מונגשת נאלצים לא אחת להשתמש בתחבורה הציבורית ובכלל זה במוניות מונגשות. כמותם גם ישראלים שחווים ריתוק זמני לכיסא גלגלים בגלל מחלה או פציעה ואינם זכאים, בגלל זמניות המצב, להיתר לרכוש מכונית מונגשת.
אחד הדברים שלמדתי מאז שבן זוגי נהיה נכה הוא שהעיסוק הציבורי בנכים עובר כמעט תמיד אך ורק דרך מבחן ההכנסה: גובה הקצבה, האם הנכה הצליח להתפרנס מעבודתו, וגובה הפיצוי מחברת הביטוח. מה שכמעט לא נותנים עליו את הדעת, עד שחוטפים כמונו את המכה, זה גובה ההוצאה. תניחו בצד את ההנחות בחשמל ובארנונה. הסכומים האלה זניחים לעומת ההוצאה האדירה על טיפולים משקמים שהמדינה לא נותנת, תרופות, עלויות הנגשת הבית, פוליסות ביטוח שקופצות (אם בכלל מסכימים לבטח). והנה עוד סעיף לרשימה: נסיעה במונית.
האם נסיעה במונית היא פריבילגיה? אולי לאדם בריא. אבל כשמביאים בחשבון את העובדה שהאוטובוסים הבינעירוניים לא מונגשים, העירוניים מלאים ולא תמיד עוצרים לנכה, ברכבות המעליות מתקלקלות וצריך להתריע שעות מראש על הגעה כדי לקבל סיוע, ואפילו המיזם החדש של דן במרכז הארץ, "באבל", לא מונגש — מוניות מונגשות הן האופציה הכמעט יחידה עבור אדם בכיסא גלגלים.
אנחנו תל־אביבים. רבים מתושבי עירנו בחרו לוותר על המכונית הפרטית לטובת האופניים או התחבורה הציבורית. בכל פעם ששקלתי את האפשרות, הסרתי אותה מהפרק נוכח התמונות האיומות של נכים מחכים לשווא לאוטובוס שלא עוצר או מתחננים לנהג האוטובוס שיפתח את הרמפה כדי שיוכלו להיכנס עם הכיסא לכוך הקטן במפרק הרכב (שתפוס תדיר). אין לנכה סיכוי לצלוח תחבורה ציבורית בלי יריקה סימבולית בפנים.
הנהגים לא עונים
מונית מונגשת היא כזו שעברה התאמה בחלוקת המושבים הפנימית כך שתוכל להסיע אדם המרותק לכיסא גלגלים והיא כוללת גם מעלון. דווקא האוכלוסייה הנמצאת במצב הרגיש ביותר מבחינה בריאותית וחווה גם קשיים כלכליים ניכרים בגלל אובדן ההכנסה שגלום במצב — מוצאת עצמה משלמת לא אחת מחירים יקרים יותר על אותם שירותים שמקבלת האוכלוסייה הרגילה והבריאה. הדבר שכיח מאוד, בטח כשמדובר במוניות.
יותר משליש מבעלי המוניות המונגשות ונהגיהן דורשים מאנשים עם מוגבלות מחיר גבוה יותר לנסיעה מאשר מוניות רגילות. זאת למרות האיסור על כך ולמרות שמשרד התחבורה הזהיר את בעלי המוניות שלא יפקיעו מחירים.
בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים טוענים שחלק ניכר מהנכים שנפגעו מהרמייה מסרבים להתלונן, משום שבאזור מגוריהם אין כמעט מוניות מונגשות. הם תלויים בשירותיו של נהג אחד וחוששים להתלונן עליו ולהישאר ללא אמצעי תחבורה מונגש. זו הסיבה שבגללה הצליחה הנציבות להגיש עד כה רק כתב אישום אחד נגד נהג שהפקיע מחיר לאישה עם מוגבלות. הנהג נאלץ לשלם לאישה, במסגרת הסכם פשרה, פיצוי בגובה 15 אלף שקלים.
בשל החשש של הציבור המוגבל להתלונן והקושי בהשגת ראיות נחלצו לסייע להם תחקירנים מתוכנית הצעירים של "התנועה לעיתונות ציבורית", תנועת מתנדבים המבקשת לערב את הציבור בעשייה העיתונאית, והם בדקו בחודשים האחרונים עשרות מוניות.
מתוך 28 מוניות הרשומות באתר משרד התחבורה רק בחמישה מקרים הצליחו תחקירני התנועה למצוא מונית מונגשת שגם דרשה מחיר דומה לזה של מונית רגילה וגם יכלה לבצע את הנסיעה. בעשרה מקרים דרשו הנהגים מחיר גבוה — בין 15־200 אחוזים יותר ממחיר הנסיעה במונית רגילה.
כדי לבחון את מחירי הנסיעה בחרו התחקירנים יעדי נסיעה קבועים בכמה ערים ויישובים בישראל. ראשית, ביקשו מנהגי מוניות רגילות לתמחר את הנסיעה. לאחר מכן בדקו התחקירנים את המוניות המונגשות הפועלות באזור של כל יעד. כדי שתנאי הבדיקה של המוניות המונגשות יהיו דומים ככל האפשר לאלה של המוניות הרגילות, זמני הנסיעה והיעדים היו זהים.
על אף שמשרד התחבורה טוען שבישראל פועלות קרוב לאלף מוניות מונגשות, באתר המשרד רשומים רק כמה עשרות מפעילים. גם בעמותת "נגישות ישראל" ותחקירני "התנועה לעיתונות ציבורית" לא הצליחו לאתר כמות גדולה יותר של מוניות מונגשות, מה שמעורר חשד שהמספרים האמיתיים קטנים בהרבה.
חשוב להגיד את זה חד וחלק — החוק אוסר על מוניות מונגשות לגבות מחיר גבוה ממחיר הנסיעה במונית רגילה. במשרד התחבורה ביקשו לתמרץ את תאגידי המוניות להפעיל יותר מוניות מונגשות ובמחירים הוגנים, ולכן חילקו בשנים האחרונות מאות מספרים ירוקים (היתר להפעלת מונית) במחירים מסובסדים לבעלי תאגידים של מוניות. כעת מתברר שחלק מהנהגים והמפעילים שזכו להטבה המשיכו כמנהגם וגבו מחירים מופרזים. גם חוסר היכולת של רוב הנהגים לקבל נסיעה ללא התראה מוקדמת של כמה שעות לפחות, מלמד שייתכן שהמוניות האלה מנוצלות בעיקר לנסיעות רגילות, בניגוד לתנאים שהוצבו להם כשקיבלו את הסבסוד.
ב־12 מהמקרים שנבדקו מפעיל המונית לא יכול היה לבצע את הנסיעה בזמן המבוקש או בכלל. בשבעה מקרים התבקשנו לתת התראה מראש על הנסיעה, בטווח שנע בין שעתיים ליממה. בחמישה מהמקרים לא ניתן היה לקבל שירות כי הנהגים טענו שאין ברשותם יותר מונית מונגשת, כי מספר הטלפון המופיע באתר משרד התחבורה היה לא נכון או משום שהנהג לא ענה במשך שעות ארוכות ולא חזר להודעות. במשרד התחבורה סירבו לענות לשאלה האם הם מפקחים על מכירת המוניות המונגשות שסיפקו, או שבשטח מתקיים מצב שבו תאגיד או נהג קיבלו רישיון להפעלת מונית מונגשת בזול ואז מכרו אותו ביוקר ושילשלו לכיסם את ההפרש.
"אפליה חמורה"
יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, לא הופתע מהממצאים אבל מגדיר אותם כ"שערורייה". וגנר וחברי התנועה קיימו בעבר פגישות עם בכירי משרד התחבורה, בהן שטחו בפניהם את הקושי באיתור מוניות מונגשות והתלוננו על המחירים המופקעים, אך ללא הצלחה. "עמותת נגישות ישראל קוראת למשרד התחבורה לפעול לאלתר באכיפה תקיפה נגד נהגי המוניות והתאגידים שאינם עומדים בתקנות", אומר וגנר. "בנוסף, לפעול לרביזיה של התקנות כך שבאמת יהיו מוניות זמינות בכל הארץ במחיר שווה למוניות רגילות".
ממצאי הבדיקה הועברו בשבועות האחרונים לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים ובמשרד התחבורה. "ממצאי הבדיקה מצביעים על תופעה בעייתית של הפקעת מחירים", מגיבים בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. "הנציבות רואה בתופעה פגיעה קשה בשוויון של אנשים עם מוגבלות וביכולתם להתנייד באופן עצמאי. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע כי קיים איסור על מי שעוסק במתן שירות ציבורי להפלות אדם עם מוגבלות. לכן, קביעת תנאים שונים עבור נסיעה במונית נגישה לעומת מונית רגילה מהווה אפליה אסורה על פי החוק. הנציבות תבדוק לעומקם את הממצאים המועלים בכתבה ותמשיך לפעול בכל הכלים שברשותה למיגור התופעה".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: המשרד יזם הפעלת מוניות מונגשות למוגבלים ונכים עם כיסאות גלגלים. כיום יש כאלף מוניות מונגשות ברחבי הארץ. לפי התקנות, חלה חובת הפעלת מונה בכל נסיעה. לחלופין יכול הנוסע להעדיף נסיעה על פי מחירון (המובנה במונה המונית). תעריף הנסיעה במונית מונגשת זהה למחיר הנסיעה של מונית רגילה, וכל נהג מונית הגובה מעבר למחיר הנסיעה הרגיל עובר על החוק".
