דבר אחד ביקשו ממני לפני השיחה עם ריצ'רד גיר: לא לשאול אותו שאלות פוליטיות. הסדרה החדשה שבה הוא משתתף אמנם עוסקת בדיוק בזה — יחסי עיתונות ופוליטיקה — אולם הפעם האחרונה שבה דיבר על פוליטיקה (ובמיוחד על ישראל) בעיתון זה, ואמר כמה דברים שפחות בקונצנזוס על הקיפאון בתהליך השלום ועל התנחלויות שאת בנייתן כינה "פרובוקציות" — הביאה עליו מטח של גינויים מימין. "הוא לא קצין וג'נטלמן", התפייטה אז השרה מירי רגב, "אפילו אוסקר אין לו".
אבל לגיר זה לא משנה. מוקדם מאוד בראיון עימו, שנערך בשבועות שלאחר הבחירות בישראל, הוא לפתע מתחיל להתעניין בבחירות בישראל ומה אמרו המדגמים מול המציאות. ומאוחר יותר, כשאנחנו מדברים ממש על הסדרה החדשה שלו, "אם אב ובן" (MotherFatherSon, ככה, במילה אחת) שעלתה אתמול לשידור ב־Yes וב־HOT (וזמינה בשירותי ה־VOD שלהם), הוא כבר מדבר חופשי ולא חוסך ביקורת מממשלת ישראל — ובעיקר מהעומד בראשה.
"מה שאני חוקר בסדרה החדשה שלי זה איך התקשורת כיום, זו שהיא בעיקר בידור, הופכת לכלי נשק בידי מועמדים פופוליסטיים מהימין. אנחנו רואים את זה עכשיו בבירור בכל העולם, גם בארה"ב, ואני בטוח שגם בישראל. פוקס ניוז משמשת כזרוע תעמולה של הבית הלבן הנוכחי, והפוליטיקאים שבראש מנצלים את הפחדים, ורואים בזה בידור. ככה זה עם הנשיא שלנו, שהגיע לתפקיד מתוכניות ריאליטי".
רק לפני שנתיים גילמת בסרט ישראלי ("נורמן") אדם שמקורב לראש ממשלה ישראלי ששקוע בצרות. אתה רואה התנהגות פופוליסטית כזו גם אצל המנהיגים שלנו?
"בטח, אצל נתניהו", אומר גיר בלי להתבלבל. "אני חושב שברור לכולם שנתניהו מנצל את הפחדים אצלכם. הוא משחק על הפחד של הציבור הישראלי באופן שהוא יוצר מצג שווא שהוא 'היחיד בעולם' שיכול להגן על ישראל. 'היחיד בעולם' — כלומר שזו האופציה היחידה שאתם יכולים לבחור בה".
זה משהו ששמת לב אצלו במיוחד במערכת הבחירות האחרונה?
"אני פשוט רואה את האופן שבו התפתח השיח אצלו, שהולך ומחריף. למשל, העובדה שעכשיו בקמפיין הוא אמר שהוא יפעל לספח חלקים מהגדה המערבית. ברור שזו אמירה שנועדה כדי לרצות את הקהל שלו. או שהוא שב ונותן לגיטימציה להתנחלויות, שהן לחלוטין לא חוקיות. לחלוטין. גם זה נעשה כדי לדבר לקהל מאוד מסוים".
סכסוכים בכל העולם
האמירות הברורות והחד־משמעיות של גיר, 69, עלולות לצרום לאוזניים ישראליות. אבל גיר לא מתבייש. אחרי שנים של מערכת יחסים ארוכה איתנו הוא מרשה לעצמו לדבר כמו בן בית. תזכורת: גיר ביקר בישראל מספר פעמים בשנים האחרונות, הרצה על הבודהיזם שלו וניסה לקדם שלום (פחות הצליח לו). הוא נפגש עם אמנים ישראלים ופלסטינים ברמאללה והשתתף בסיורים של "שוברים שתיקה". השיא היה בשת"פ נדיר של קולנוען הוליוודי עם התעשייה המקומית: בסרט "נורמן" של יוסף סידר מ־2017 גילם גיר עסקן יהודי ניו־יורקי שמסבך את ראש הממשלה הישראלי (ליאור אשכנזי) איתו הוא בקשרי ידידות חמים. הסרט נעשה בהשראה ברורה של פרשות אולמרט וטלנסקי (דודו של סידר), כך שלגיר בכל זאת יש מושג כלשהן בפוליטיקה המקומית.
לכל המתרגזים האוטומטיים נזכיר שגיר כבר שנים לא חושש מלהכניס את ראשו לשלל סכסוכים אחרים ברחבי העולם, ובראשם ביקורת על סין בעניין טיבט — כולל ניסיון לארגן חרם על האולימפיאדה בבייג'ין (שגם פחות הצליח לו). לא מפתיע שבסין הוא כבר מוחרם ומנוע כניסה.
תשוב ותבקר בישראל וברמאללה? תמשיך לנסות לקדם פה את השלום?
"אני תמיד רוצה לנסות למצוא זמן לעשות דברים כאלה ולהגיע אליכם. אבל האמת היא שפוליטית נורא קשה בימים האלה להגיע לישראל. ובמיוחד קשה לבוא לישראל כרגע ולפקפק בסטטוס־קוו ובמצב הקיים כפי שהוא, כפי שבטח כולכם יודעים", הוא אומר, אולי בתזכורת לנטלי פורטמן, עוד כוכבת אוהבת ישראל, שחטפה זובור כשהעזה להביע דעות שאינן הנהון גורף לממשלת ישראל. "המציאות היא שהממשלה שלכם הפכה את המצב למאוד קשה לכל מי ששואל שאלות. וזה עניין מאוד מסוכן. לכל חברה, מאוד מסוכן".
אז ריצ'רד גיר לא בורח מפוליטיקה. לא במציאות, וגם לא בעבודה. חלק לא מבוטל מהסרטים שלו בעשור האחרון עוסקים בדרך זו או אחרת בסוגיות פוליטיות וחברתיות. עכשיו, כשהוא עושה גיחה ראשונה למסך הקטן מאז תפקיד אורח בסדרה "קוז'אק" בשנות השבעים, זה נכון גם לטלוויזיה.
הסדרה "אם אב ובן" מבית הבי־בי־סי, בת שמונה פרקים (ככה זה בריטים, קצרים ואיכותיים), עוסקת כפי ששמה מרמז במשולש של אב־בן־אם ששקועים עד הצוואר בפרשייה פוליטית־עסקית מטלטלת משני צידי האוקיינוס. גיר מגלם מו"ל עיתונות אמריקאי, מקושר ובטוח בעצמו, שלא סומך על בנו המפונק וחסר הניסיון המנהל את אחד מעיתוניו בבריטניה. במקביל הוא מנסה להריץ לראשות הממשלה פוליטיקאית פופוליסטית המנצלת את התקשורת לטובתה.
הסדרה שואבת השראה באופן ברור מפרשת מרדוק, שבה איל עיתונות זר ובניו החלקלקים נתפסו כמי שבוחשים בנבכי הפוליטיקה בממלכה הבריטית לטובתם. "זה פשוט היה סיפור שהפגין כמה פוליטיקה ותקשורת הם כה מרכזיים בעולמנו, ושולטים בכל מה שקורה לנו", אומר גיר בתשובה לשאלה מה משך אותו לסדרה, ודווקא עכשיו. "אני לא יודע אם זה אותו דבר בישראל, אבל בארצות־הברית הגענו למצב שבו — קשה לי לומר — אנשים כבר פחות צופים בסדרות ובסרטים בדיוניים על המסך, ומעדיפים לצפות בלי סוף בשידורי חדשות מותאמים לטעמם כמו בסי־אן־אן, פוקס או msnbc. העולם של החדשות והתקשורת הפך בעצם לבידור שלנו. הדרכים המניפולטיביות שבהן אותן רשתות משתמשות כדי להביא לנו את 'החדשות' במרכאות, היא מאוד מסוכנות לנו, כחברה וכעולם. התקשורת היא כבר לא שחקן עצמאי, שלוקח צעד לאחור ומשקיף ומדווח באובייקטיביות על מה שקורה בעולם, אלא היא משתתף פעיל במשחק הפוליטי".
אם טראמפ מגיע קודם כל מעולם תוכניות הריאליטי, כפי שציינת, טבעי לומר שנשיא ארה"ב הוא היום קודם כל איש תקשורת ורק אחר כך פוליטיקאי.
"ברור, לנו יש נשיא שהגיע מהטלוויזיה, וכל מה שאכפת לו זה הרייטינג. הוא רואה את העם האמריקאי בתור קהל הצופים שלו, וזהו. לכן ניצחון עבורו זה רק אם יש לו רייטינג גבוה, לא כי הוא עושה את הדבר הנכון, או כי הוא מצליח להגשים כמה שיותר חלומות או להתמודד כמה שיותר טוב עם פחדים ואתגרים. זו ראייה שטחית מאוד של פוליטיקה וממשל".
לא סתם נכלולי
לא משנה כמה סדרות וסרטי איכות עם גיר עוד יבואו, כנראה שלנצח נזכור אותו כאדוארד השרמנטי מ"אישה יפה". הוא עדיין שרמנטי, אבל ניסיון לגרור אותו לזיכרונות מהסרט ההוא עם ג'וליה רוברטס, שאוטוטו כבר בן 30, נתקלים בחומה בצורה יותר מכל דיון פרובוקטיבי על נתניהו וההתנחלויות.
אתה מגלם הרבה פעמים דמויות של אנשי עסקים עם מוסר מפוקפק שמאמינים שאפשר לקנות את כולם בכסף — "אישה יפה", "שיקגו", "עסקה מגונה", ועכשיו התפקיד הזה. אז בעצם הדמות על המסך היא הגיבור של "אישה יפה" שלושים שנה אחרי?
"לא הייתי הולך עד לשם. מה שכן נכון הוא שהדמות הזאת, בדומה לדמויות שעשיתי בעבר כמו שציינת, היא ללא ספק 'גבר אלפא'. גבר חזק בשליטה, שמאוד בטוח בעצמו ויודע מה הוא רוצה. אבל ממש זה לא מי שאני במציאות. אני כן מעוניין בדמויות כאלו כי הם מעצבים את העולם שבו אנו חיים. מצד שני, בסדרה זה לא סתם גבר נכלולי. אתה רואה בדמות הזו את הצד האנושי, אתה רואה את המקום ממנו היא באה ומבין למה הוא הפך לטיפוס שהוא".
הצד האנושי הזה מתבטא בסדרה בעיקר ביחסים מול הבן שלו. זה משהו שהיה חשוב לך כאב בעצמך?
"כן, הייתי מאוד ברור כלפי השותפים שיצרו את הסדרה, שהיה חשוב לי שהדמות שלי תאהב את הבן שלה. לכן באופן מאוד נדיר חיכיתי הרבה זמן עד שאמרתי 'כן' לסדרה. זה היה תהליך של שישה עד שמונה חודשים. חיכיתי שכמעט כל הפרקים יהיו כתובים, כי לא רציתי להתחייב למשהו שאני לא יודע איך ייגמר ואיך בסוף יציג את הדמות שלי".
אם מישהו מכם תוהה מדוע בעצם גיר עושה טלוויזיה איכותית, ובעיקר סרטים עצמאיים קטנים, ומתי בפעם האחרונה ראיתם אותו בעצם בשובר קופות הוליוודי גדול (רמז: לא מאז שנות ה־90), הוא שמח לעדכן שזה לגמרי מבחירה. ובעיקר שלא הוא השתנה, אלא הוליווד.
אתה לא מתגעגע קצת לעמוד בראש איזו קומדיה רומנטית? התרחקת מהוליווד במודע?
"עבורי זה נראה שכל הקריירה שלי אני עושה אותו דבר: נמשך לסיפורים מסוימים, לסרטים על אנשים, על דמויות שעוברות תהליך. סרטים שהמרכז שלהם הוא אפקטים והנפשה ממוחשבת לא מעניינים ולא עניינו אותי אף פעם, אלא הסיפור והדמות. והמציאות העצובה היום היא שמדובר בסרטים שנעשים בעיקר בעולם הקולנוע העצמאי ובטלוויזיה. האולפנים הגדולים כבר לא מעוניינים לעשות סרטים שמה שמניע אותם זה דמויות. ולכן קרה שתשומת הלב וההקפדה הקולנועית נמצאת היום באופן אירוני דווקא בטלוויזיה. יש בטלוויזיה דברים נפלאים. למשל התסריט של הסדרה הזו, שהוא מבחינתי פשוט התסריט הכי טוב שקראתי בתקופה האחרונה. ולכן אמרתי לה כן".
אז בקרוב סדרת טלוויזיה איכותית עם ג'וליה רוברטס? תמיד אפשר לחלום.
