לראיון הזה היה כנראה חלק לא מבוטל בעובדה שמשה פייגלין נשאר מחוץ לכנסת, וגוש הימין איבד מנדטים יקרים: שלושה ימים לפני הבחירות ישב דודו באוכנר, עד אז שחקן די אלמוני, עם ראש מפלגת "זהות" בתוכנית הרשת "קבלן קולות" שזכתה לתפוצה אדירה דרך ynet. בקטע הומוריסטי ששבר שיאים הזויים במערכת בחירות הזויה ממילא, צולמו השניים מעסים ומכים זה את כף רגלו של זה תוך שפייגלין צוחק ועונה על שאלות לא שגרתיות ובאוכנר עטוי כאפיה. ואם זה לא מספיק, את המפגש סיימו השניים בריקוד סלואו צמוד.
הסרטון, שזכה למיליוני צפיות, הוביל לסערה ברשת וטענות לחציית גבול הטעם הטוב. מפלגות שנרתעו מהצלחתה המטאורית של "זהות" בסקרים הפיצו את הקטע ולעגו לפייגלין. באוכנר, לעומתו, הפך לכוכב. אמצעי התקשורת רדפו אחריו, הציעו לו הצעות ופינות חדשות, אבל הוא סירב בנימוס בטענה שהוא "איש אפור". אולי הוא קצת נבהל, למרות שהוא לא מודה בכך, מעוצמת התגובות.
"זאת פינה סאטירית, וכולם ידעו למה הם באים", אומר באוכנר עכשיו. "הם הבינו שהם באים ליהנות, לעשות צחוק, לא לראיונות על אג'נדה פוליטית. אני אוהב אנשים ובטח לא שם להם רגליים. אמרתי לפייגלין, שהוא איש חמוד לאללה, 'של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדוש הוא', וחלצנו נעליים. הוא עשה לי מסז' ברגליים, אני עשיתי לו, ואז נתנו זה לזה סטירות".
הוא לא היה קצת שיכור?
"מה פתאום! הוא שתה צ'ייסר אחד קטן ובקושי סיים אותו".
איזה תגובות קיבלת על הראיון?
"תגובות מאוד מחמיאות, מכל העולם ואשתו, וכולם אמרו לי שיצאתי מלך. הרבה חבר'ה גם אמרו לי שפייגלין יצא מלך. יש לו תדמית מרובעת, של סחי, וניסינו להראות שהוא ממש לא כזה. היו גם כאלה שכתבו לי שהלכתי רחוק מדי איתו והגזמתי. מה שכן — לעשות לו רע בטח שלא רציתי".
דיברתם אחרי שהפינה פורסמה?
"שבוע וחצי אחרי הבחירות התקשרתי אליו. אמרתי לו שנהניתי מאוד מהראיון איתו, ואם פגעתי בו חלילה אני מתנצל מעמקי נשמתי. הוא אמר לי, 'גם אני נהניתי מהראיון. אני אדם מאמין ומה שהיה צריך לקרות קורה. אולי הייתי צריך להפסיק בדיעבד את הראיון, אבל לא הייתי במקום הזה. המשכתי, כי מאוד נהניתי'. הוא יצא אחלה גבר ואמיתי. הסברתי לו שהמטרה הייתה לעשות ראיון כיפי, שיכירו את הבנאדם בכפתורים פתוחים ולא דרך סיסמאות פוליטיות. איחלנו זה לזה בהצלחה, וקבענו שנדבר בעתיד".
באמת חשבת שאולי הזקת לו?
"כן, אבל אנשים אמרו לי, 'דודו, אל תחמיא לעצמך, הוא בכל מקרה לא היה עובר. יש כוחות פוליטיים גדולים שלא רצו שהוא ייבחר'. אף פעם לא התקשרתי למרואיין קודם. שמעתי ראיון עם אחד הכותבים מ'ארץ נהדרת', שאמר 'אתה יודע מה אנחנו עשינו לפוליטיקאים במהלך השנים? נראה לך שאני אתקשר אחר כך אליהם? שיתמודדו עם זה לבד'. אז אני לא במקום הזה. אני רוצה שהפוליטיקאים ייהנו, ופייגלין נורא נהנה. הוא זרח בזמן הראיון".
אמסלם מצחיק, לפיד משופשף
באוכנר, 38, תושב הרצליה, התחיל עם הראיונות הפוליטיים הסאטיריים עוד בבחירות הקודמות, לפני חמש שנים. בהתחלה באופן עצמאי, אבל את העונה הזו של "קבלן קולות" שידר תחת המטריה של ynet. הוא הספיק כבר לראיין את מירי רגב ("אמרתי כבר אז שהיא תהיה שרת התרבות למרות שהיא לא ראתה שום הצגה, וזמן קצר אחרי זה באמת מינו אותה לשרת התרבות"), את עופר שלח, דוד אמסלם, דוד ביטן, מיקי זוהר, עיסאווי פריג' ורבים אחרים. עם ח"כ פריג' ממרצ הוא דן בסוגיה המרתקת למה הערבים לא מצליחים לומר פ' דגושה, וכינה אותו בין השאר "עיסוי", ואת ח"כ אמסלם שאל אם הוא אלמן. "אמסלם מצחיק. הוא גם אותנטי נורא, בגובה העיניים, פשוט מענטש", הוא אומר. "היו לי ראיונות לא פחות טובים מהראיון עם פייגלין. דוד ביטן היה אחד כזה. דיברנו גם על דיאטות".
אתה לא רוצה לקיים ראיון כזה גם עם בני גנץ? יאיר לפיד?
"לא. יאיר לפיד איש תקשורת משופשף מדי. גם אם הוא היה מסכים, הוא בטח היה הופך אותי עשרים פעם, צולה אותי על אש קטנה, ולא זורם עם הסאטירה".
ומה עם בנימין נתניהו?
"הוא עדיין ראש ממשלה, וצריך יראת כבוד אליו. הוא עדיין גדול מכדי שאפנה אליו".
אם באמת יהיו בחירות בקרוב, תמשיך עם הראיונות האלה?
"לא, פשוט נגמר לי מפוליטיקאים, זה לא יקרה יותר. אני מחפש אפיקים חדשים. אני גם לא ממש מבין בפוליטיקה. בוא נגלגל עכשיו משהו חדש, נעבור לטקסטים, לתסריטים, לשחק ולביים. זאת האהבה האמיתית שלי".
מה הצבעת בבחירות האחרונות?
"אני בחיים לא אגיד לך, גם לא תחת עינויים קשים", הוא צוחק.
הרבה לפני שבאוכנר התלוצץ עם פייגלין ודודי אמסלם וחבריהם הוא היה, ועודנו, שחקן מוכשר. עד עכשיו שיחק בסדרות ("המנצח", "איש חשוב היה") ובקולנוע ("תפוחים מן המדבר", "ילד טוב ירושלים"), וגם ביים ושיחק בתיאטרון. הוא למד תיאטרון בסטודיו של יורם לוינשטיין, מחזור 2003, יחד עם נועה קולר, יעקב זדה דניאל, ורד פלדמן ונטע שפיגלמן.
הסטודיו למשחק אחראי למהפך הגדול שעבר באוכנר. "הרבה דברים הפריעו לי כשהייתי ילד", הוא מספר. "כשהתחלתי את הלימודים שקלתי משהו כמו 105 קילו, אבל זו לא רק העובדה שהייתי שמן. היו לי בעיות דיקציה חריפות עד גיל מבוגר יחסית. כשהגעתי לסטודיו הלכתי לטפל בהכל, לא רציתי שיעיפו אותי. בשנה הראשונה הייתה לי מלחמה גדולה — ללמוד, לעשות דיאטה ולטפל בדיבור אצל קלינאי תקשורת. הייתי באיזושהי מערבולת רגשית ובטורנדו של עבודה, ואני מודה ליורם על כך עד היום".
מעטפות בלי דולרים
באוכנר נשוי ללירון ("היא ביג שוט רצינית") ואבא לשלושה - מיקה בת ה־7, ינאי בן ה־4 וחצי, ולני בת התשעה חודשים. "הילדים הם הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי", הוא אומר. "הם לימדו אותי מה זה באמת לאהוב, מה זה להקריב את חייך למען מישהו אחר בלי למצמץ, בלי לחשוב פעמיים. הם לימדו אותי לא רק להיות אבא, אלא גם להיות בנאדם יותר טוב. אני בנאדם יחסית רגיש, והם הוציאו ממני את הרגישות באקסטרים.
"עברתי שני ניתוחים כדי להביא את הבת הראשונה. הייתה לי איזושהי בעיה, ובגיל 22 הרופא המומחה אמר לי 'לא תוכל לעולם להביא ילדים'. לא נעים לשמוע את זה, זה אפילו מדכא, אבל הייתי כל כך צעיר, אז המכה הייתה פחות כואבת. ככל שאתה מתבגר, אתה מבין את ההשלכות שיכולות להיות לזה. הסבלנות של אשתי והקבלה שלה היא מעלה גדולה. יכול להיות שלמישהי אחרת לא הייתה סבלנות לזה".
היית רוצה להשתתף ב"ארץ נהדרת"?
"בוא ניתן למולי שגב להתקשר ואז נראה", הוא מחייך. "ברור שאני לא אתנגד, אני אפילו אשמח. תשמע, הם תותחים אחד־אחד, אני מוריד בפניהם את הכובע. אין להם מתחרים. זרחוביץ' הוא פשוט גאון, כל מה שהוא נוגע בו נהדר. גם אלי פיניש פצצה. כבר אמרו לי פעם שאני חייב ללכת לארץ נהדרת, אבל אני ממש לא מתחרה בהם, אני עושה משהו אחר. אני מדבר עם אנשים, לא עושה דמויות. אבל גם כשאין לי עבודה זה ממש לא נורא. אני עוזר לאבא שלי בעסק, חברה למעטפות. זה תמיד עושה לי טוב ומרגיע אותי. כשאני מסדר קופסאות במחסן, אני מפנטז. כל הדברים שעשיתי בחיים נולדו אצל אבא שלי במחסן, כשסידרתי מעטפות. אני אוהב לעבוד שם ולהזיע, וגם ללמוד טקסטים ולהתכונן לתפקידים. הפיזיות הזאת מפעילה לי את החושים ואת הפנטזיה".
