נייג'ל פרג' הוא האיש שכולם אוהבים לשנוא. השבוע, עם היוודע ההישג המוחץ שלו, כשמפלגתו זכתה במרבית הקולות הבריטיים בבחירות לפרלמנט האירופי, התחרו עיתוני העולם בהכפשתו. "האיש הכי מסוכן בבריטניה", העניק לו "הניו־יורק טיימס" מחמאה, ובמאמר דעה אחר בעיתון אף הודגש כי, "פרג' הוא הפנים האנושיות של המשבר הבריטי". גם בבריטניה דיווחו על הניצחון בקרירות מהולה בדאגה: אם לא הספיקו לבריטים שלוש שנים של פיאסקו פוליטי סביב הפרישה מהאיחוד האירופי, עתה הגיע פרג' וטרף את הקלפים. מפלגת הברקזיט, שהקים לפני פחות משישה חודשים, סחפה את הבריטים בבחירות לפרלמנט האירופי עם 31.7 אחוזים — יותר ממה שהשיגו השמרנים והלייבור, שתי המפלגות הבכירות בבריטניה, ביחד.
אבל פרג' אוהב שלועגים לו. מי שהחל את דרכו כפוליטיקאי שוליים סהרורי מוכיח, פעם אחר פעם, שהוא יודע לנצח. מבקריו טוענים כי הוא פוליטיקאי ימני־קיצוני מסוכן, הרוכב על שנאת זרים ומנצל את גל הפופוליזם כדי לגרור את בריטניה למחוזות הבדלנות. תומכיו טוענים כי מדובר בפוליטיקאי מבריק בעל יכולת נבואית. פרג', כאן המקום להזכיר, היה אחד הפוליטיקאים הראשונים בבריטניה שדיברו על פרישה מהאיחוד האירופי, כשזה עוד נשמע כמו רעיון הזוי. אחרי שרוב של בריטים הצביעו בעד הפרישה במשאל העם, הוא הוכתר כאדריכל הברקזיט. השבוע השיח סביבו קיבל תפנית משמעותית, כשפרג' הבטיח, או הזהיר, כי עוד יכבוש את מעון ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10.
"ראיתי את האסון מרגע לידתו", הוא מספר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". ה"אסון" הוא האיחוד האירופי. "הסקפטיות שלי כלפיו לא החלה עם ההגירה לכאן, אלא דווקא ב־20 שנות עבודתי בבורסה, בסיטי של לונדון", הוא אומר. "ישבתי במשרד, הטלפון צילצל ועל הקו היו פריז, ברלין, סנטיאגו וסינגפור. התחלתי לשאול את עצמי למה אנחנו צריכים להיות מחוברים בכבלים לאיחוד, כשאנחנו חלק מעולם גדול יותר. עכשיו, תבין: עבדתי עבור חברה צרפתית, התחתנתי עם גרמנייה. אני לא נגד אירופה, אלא נגד המבנה של האיחוד. כשנכנס מטבע היורו, הבנתי שזה הולך להיות אסון.
"אז נכנסתי לפוליטיקה בשנות ה־90 והפכתי להיות הצלוב היחיד. הלכתי לכיכרות של עיירות קטנות ונאמתי בפני קומץ אנשים. בשנת 96' ערכתי אספה פוליטית בעיירה קטנה — ואף אחד לא הגיע. הברייק הגדול שלי הגיע כשהצלחתי להיכנס לפרלמנט האירופי. אני נמצא שם כבר 20 שנה ולא היה להם נציג כמוני, שנלחם בעד הברקזיט. כשהתחלתי לפמפם את הרעיון, הסיכויים היו נגדי. מנהיגי כל המדינות אמרו שהברקזיט יהיה קטסטרופה, אובמה יצא נגד, קנדה ואוסטרליה הגדירו את הרעיון כ'אסון'. והנה, זכינו ב־52 אחוזים במשאל העם. אז מיותר לציין איך אני מרגיש, כן?"
פרג' ניגן על הרגשות של בני מעמד הפועלים בבריטניה. המפלגה בראשה עמד בשעתו, "מפלגת העצמאות הבריטית", ממוקמת אמנם בימין הקיצוני, אבל עם תדמית של אחד מהחבר'ה בפאב, פרג' הצליח לגנוב דווקא מצביעים ממפלגת הלייבור, הנטועה בשמאל. הקפיטליזם ומיקור החוץ גרמו לסגירת מפעלים רבים, ופרג' היה היחיד שניצב בפני הפועלים המובטלים והפנה אצבע מאשימה כלפי הגוף שאחראי, לדידו, לכל אלה: האיחוד האירופי.
גלי ההגירה ממזרח אירופה לבריטניה, כחלק מכניסתן של מדינות אלו לתוך האיחוד, הפכו לגורם נוסף שאפשר להאשים בכל הרעות החולות. פרג' הוזנק מהשוליים הסהרוריים, למיינסטרים. העובדה שהוא אוחז ביכולת רטורית מרשימה ודאי סייעה לו להיכנס לבתים רבים. "אנחנו רוצים וצריכים לקבל את השליטה והניהול על השטח הטריטוריאלי שלנו", הוא אומר. "אני מאוכזב מהעובדה שבית המשפט האירופי ממשיך להכתיב לנו את המדיניות המשפטית. הממשלה עושה דברים לא בגלל שהיא מאמינה בהם, אלא כי מכתיבים לה מבריסל. אנחנו צריכים לקבל חזרה את האחריות על תעשיות בריטיות כמו הדיג והסיטי. בריסל שונאת את לונדון ורואה בה צורה מוקצנת של קפיטליזם. אני לא אומר שהכל גרוע, ברור שיהיה קשה להתנתק מהאיחוד אחרי 45 שנים. אבל הציבור רוצה ברקזיט, לא משאל עם שני".
רבים בבריטניה דווקא רוצים משאל עם שני.
"אפשר לנסח סקרים בהרבה דרכים, אבל בחודשים האחרונים יש עקביות שמראה כי שני שלישים מהאוכלוסייה רוצים שהממשלה תוציא לפועל את הברקזיט. ההתנהגות של ראשי האיחוד בנושא היא בריונית, הם ישתמשו בצפון אירלנד כקלף עד הרגע האחרון. הממשלה הבריטית מבזבזת זמן וזה מוביל לכרסום באמון הציבור. הפחד שלי הוא שהברקזיט יידחה עד הבחירות הבאות, בריסל ודאי מנסה לעשות את זה. מה יקרה אם הלייבור ייבחרו ויודיעו שאנחנו נשארים באיחוד, שנשארים בשוק המטבע המשותף, או יציעו לערוך משאל עם שני? אם החלטנו על שינוי, עלינו לממש אותו".
הנביא של טראמפ
פרג' החל את דרכו במפלגה השמרנית ופרש ממנה כשממשלתו של ג'ון מייג'ור חתמה על אמנת מאסטריכט, שהובילה לסלילת דרכו של האיחוד האירופי וגוש היורו. במידה רבה, הוא מייצג את האזרח הבריטי הישן והטוב, שמתרפק על העבר האימפריאליסטי. הוא נשוי פעם שנייה לאישה ממוצא גרמני, אב לארבעה ילדים ולקוח קבוע ונאמן של הפאב המקומי בשכונת מגוריו, ברומלי בדרום לונדון. הוא נולד לפני 55 שנים בעיר קנט. אביו היה ברוקר ופרג' הלך בעקבותיו ועבד כברוקר מצליח של מתכות. במהלך עבודתו נחשף לחוקים השונים הנוגעים לסחר באיחוד: "רציתי להיכנס לפוליטיקה כדי לשנות את המסים המוטלים על חברות בריטיות שרוצות לסחור עם האיחוד".
בשנת 99' הוא נבחר לשמש כחבר בפרלמנט האירופי מטעם מפלגת העצמאות הבריטית, ומאז הוא פועל בתוך האיחוד על מנת לפרקו. לפני שלוש שנים, אחרי הניצחון במשאל העם, פרש. "מפלגת העצמאות הפכה לכלי שרת בידי פוליטיקאים. כל מפלגה שמאבדת את הדמות הדומיננטית שלה מתקשה. אני מעריך שהמפלגה תשרוד, אבל השיא מאחוריהם", הוא אומר.
מאז שפרש ממפלגת העצמאות, הוא הפך לכוכב תקשורת: בעל תוכנית רדיו, פאנליסט קבוע בטלוויזיה, מרצה מבוקש. לפני חודשים אחדים, על רקע הכישלונות המתמשכים של תרזה מיי, הקים פרג' את מפלגת הברקזיט ורץ איתה בבחירות לפרלמנט האירופי.
זמן קצר אחרי שסייע לניצחון מחנה הברקזיט, קיבל פרג' פנייה מחבר טוב מעבר לים, שביקש סיוע בקמפיין: דונלד טראמפ. רכוב על גלי הניצחון במשאל, הוא הופיע ותמך בקמפיין. אחרי ניצחונו המפתיע־משהו של טראמפ בבחירות לנשיאות, קיבל פרג' מעמד חדש, של נביא. "אלה שנדהמו בשעתו מההצבעה שלי בעד הברקזיט וטראמפ, צריכים לדעת שהמהפכה שהחלה בשנת 2016 לא תשתנה. אנשים רוצים שמדינות לאום יהיו המבנה הבסיסי של העולם. אני לא יודע עוד כמה זמן יחזיק האיחוד האירופי מעמד, אבל שנותיו ספורות. גם באיטליה החל לבעור הסנטימנט שתומך ביציאה".
בשנה שעברה הוזכר פרג' כמי שלכאורה תיווך בין רוסיה וטראמפ, בקנוניה שנועדה לפגוע בסיכוייה של הילארי קלינטון להיבחר לנשיאות ובסיוע לטראמפ. הטענות שהועלו גורסות כי גם מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', גויס למשימה, כשאתר ההדלפות שלו הדליף אימיילים רבים של קלינטון, שפגעו אנושות בקמפיין שלה. שמו של פרג' אף שורבב לפרשת קיימברידג' אנליטיקה, חברה בריטית ששילבה כריית נתונים, סחר בנתונים ואסטרטגיה תקשורתית לצורך השפעה על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב ומשאל העם על הברקזיט.
פרג', כצפוי, מתנער מההאשמות משל היו מהגר בלתי חוקי שהסתנן לבריטניה. "אם טראמפ או סטיב באנון (האסטרטג הראשי של טראמפ לשעבר, י"ח) היו מעורבים בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, זה נורא. עם זאת, בקמפיין לנשיאות 2012, כשאובמה קיבל מידע על 250 מיליון אנשים בארה"ב, אז זה היה בסדר. זו צביעות. אני לא מוסמך לומר מה קיימברידג' אנטליקה עשו, אבל אני מכיר את ראשי החברה, כולל בראד פסקל. הוא אמר שלא סייע לטראמפ".
נטען שאתה חיברת בין טראמפ והרוסים.
"אם אתה קורא את 'הגרדיאן', אתה יכול לחשוב שאני עומד במרכזה של קונספירציה בינלאומית והחלפתי כרטיסי זיכרון בין טראמפ, פוטין, ג'וליאן אסאנג' וסטיב באנון. לפעמים אני קורא את הכתבות האלו ואומר שהלוואי והייתי אדם כל כך חשוב. אני לא מאמין שימצאו משהו בחקירה הזאת. הטעות הגדולה של טראמפ הייתה שהוא פיטר את ג'יימס קומי. לפתוח חזית מול האף־בי־איי זה לא דבר חכם ואמרתי לו את זה".
אבל נפגשת עם ג'וליאן אסאנג'.
"הפגישה איתו נעשתה במסגרת ראיון לתוכנית רדיו. אני לא חושב שההדלפות שלו היו מעשה חכם. ממשלות צריכות סודות, אחרת לא יוכלו להתקדם. לא העברתי לו חומר מעולם".
"נתניהו מנהיג חזק"
בפרט אחד פרג' משבח את טראמפ בכל פה: מדיניותו כלפי ישראל. "מדהים היה לראות פוליטיקאי ששוטח את התוכניות שלו ומקיים אותן, הבטחה אחר הבטחה. כל נשיא אמריקאי הבטיח שיעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים — רק טראמפ עשה כן. אני רואה אופטימיות כלכלית בארה"ב, רגולציות חדשות שעלינו להעתיק עם הפרישה מהאיחוד. הכלכלה האמריקאית נמצאת בזינוק ואני משוכנע שבשנה הבאה טראמפ יזכה לניצחון מזהיר בבחירות. טראמפ הוא גם חבר טוב, אפשר לראות אנשים שרצים איתו 30־40 שנה".
יש מי שיחלקו עליך בנוגע לשאלה האם העברת השגרירות לירושלים הייתה מעשה נבון.
"בטווח הארוך מדובר במעשה נבון. נתניהו הוא מנהיג חזק, שהשכיל לבנות מערכת יחסים טובה עם טראמפ והחברות הזאת תשתלם לנתניהו אף יותר אחרי שטראמפ ייבחר שנית. אני מתרשם שעבור מדינות רבות, הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. כל קמפיין של פוליטיקאי בארה"ב נפתח עם הרבה מילים שנעמו לאוזני הקהילה היהודית, ואתה שואל את עצמך אם לאורך הדורות, אנשים היו כנים בדבריהם. גם ג'ארד קושנר, החתן של טראמפ, תומך בישראל. מנהיגים שמאמינים במדינות לאום חזקות, תומכים בישראל. אבל אם אתה מעלה את השם 'ישראל' במסדרונות האיחוד בבריסל, נדיר שתשמע מחמאות".
פרג', מיותר לציין, תומך נלהב, ותמיכתו לא נובעת רק מציונות. גם ההתנגדות לאיסלאם שיגרה אותו אל זרועות ישראל. "אני לא מבין מדוע צריך לאפשר ל־400 טרוריסטים בריטים שהתגייסו לדאעש לשוב לאדמת בריטניה", הוא אומר, "אבל אני נגד מלחמה באיסלאם, כי אם נילחם נגדם נפסיד. הדרך היא לעודד מודרניזציה בקרב מוסלמים, ולהעמיק ערכים כמו חופש וזכויות נשים, כי אלה יגרמו לרבים לזנוח את דרך המלחמה. אני לא שונא אותם, אבל רוצה להגן על התרבות והערכים שלנו".
הוא סולד מחלק ממפלגות הימין הקיצוני האחרות, גם אם יידרש בקרוב לשתף איתן פעולה בפרלמנט האירופי. "אני לא רוצה קשר למארין לה פן. אבא שלה היה אנטישמי, צאצא של משטר וישי, אבל היא אדם שונה. כשהיא נבחרה להנהיג את מפלגת החזית הלאומית אמרתי לה, 'אם את רוצה להצליח, השאירי מאחור את מורשת המפלגה והתחילי מחדש. את עוברת מסך, יאהבו אותך'. היא עשתה חצי ממה שייעצתי לה. היא אמנם יצאה נגד הכחשת השואה, אבל לא עזבה הכל מאחור. היורוסקפטים בצרפת נמצאים בבעיה, הם צריכים להתרחק מהחזית הלאומית".
עתה הוא מגהץ את העניבות לפני שייסע לבריסל, כאחד המנצחים הגדולים. יש לסייג ולומר כי באופן מסורתי, הבחירות לפרלמנט האירופי אינן משקפות את חלוקת הכוח בפוליטיקה הארצית ולראיה, פרג' לא הצליח להיכנס לפרלמנט הבריטי עד היום, אבל השבוע הוא נשמע כבר אחרת. הוא הצהיר כי אם הליך הברקזיט לא ייצא לפועל באופן נחרץ, הוא יפעל להיכנס לפוליטיקה הבריטית הארצית ולשנות מבפנים. "אני לא עושה קריירה מפוליטיקה", הוא אומר. "זה החל כתחביב. יש מיליון דברים שאני יודע ויכול לעשות. אם נקבל את הברקזיט שנלחמתי עליו, אשמח לפרוש. גם האנשים בבריסל ישמחו לראות אותי הולך הביתה. אבל אם לא נקבל את הברקזיט, אחזור לקדמת הבמה של הפוליטיקה הבריטית ואלחם עד הסוף".
