אני חוזר אל הנובלה הזאת, ולו משום שהיא מהסיפורים הראשונים שאהבתי בחיי. את "אהבה ראשונה" קראתי בתקופת הנעורים הסוערת, בכרך שאיחד בינה לבין הסיפור "פלגים באביב" של היוצר, ויצא ב־1970 ב"עם עובד". והנה הנובלה מופיעה בתרגום חדש של יעל טומשוב בהוצאות "הכורסא" ו"תשע נשמות", ומחזירה אותי לימים ההם ולספרון הקטן ההוא עם הפס הירוק בצד הכריכה. קוראת לי לעורר שוב אהבה ראשונה.

הסיפור פשוט אך מדויק. העלילה מתמקדת בוולדימיר פטרוביץ' המגולל בערב חברתי, קיץ אחד בתחילת שנות השלושים של המאה ה־19, שבו נסע אל הכפר עם הוריו כדי להתכונן למבחנים. פטרוביץ', היה אז בן 16. מלא יצרים ורגשות. הוא מתענג על טיולים רגליים ארוכים עם ספר ביד, מדקלם שירה. עד שברגע אחד הוא נתקל בזינאידה, נסיכה מבוגרת ממנו בשנים ספורות אך ילדותית, יהירה וקפריזית. אותו הקיץ יסבול פטרוביץ' מתסמונת האהבה הראשונה ויקבל מזינאידה מסרים סותרים שיטלטלו את נפשו.

וזאת ההתמסרות הגדולה ושברון הלב שהוא כמו מחלה. פטרוביץ' הולך שבי אחרי תפקיד האוהב, כחולה דיבוק הוא מחזר אחרי זינאידה, עוקב אחריה. אך מגלה שהנסיכה המפונקת מנהלת רומן חשאי ואסור עם אביו. ומשולש האהבה הזה מכניס אותו לתוך סחרחורת עינויים וכאב ופחד, אל תוך עולמות האהבה.

אז מדוע דווקא "אהבה ראשונה"? במה כוחה של הנובלה הקטנה הזאת על יצירות אחרות של טורגנייב — מהסופרים הרוסים החשובים ביותר. אולי חשוב להקשיב דווקא לטורגנייב שהעיד על כך כי הוא נהנה יותר מכל טקסט אחר פרי עטו, לחזור ולקרוא ב"אהבה ראשונה". "בקריאתי בה קמות לנגד עיני הנפשות הפועלות במלוא חיותן", העיד.

ואכן יש משהו בסיפור המדויק הזה, בתיאורי הטבע הרגשיים או כפי שמטיבה לתאר טומשוב באחרית דבר לסיפור: "הוא העמיד סגנון של פרוזה קצרה, נקייה ושקופה, אולי הזכה ביותר מאז לרמנטוב, בעלת סאבטקסט עשיר, אך נטולת הטפות מוסר ועומס מילולי".

ואולי אלו דווקא המשפטים הממכרים האלו, שלא מרפים גם שנים אחרי שנזכרים באהבה הראשונה: "הו נעורים! הו נעורים! הכל מכם והלאה, הנכם מחזיקים למראית עין בכל אוצרות תבל, העצב אף מנחם אתכם, התוגה אף היא הולמת אתכם. יהירים עוזי פנים אתם אומרים: רק אנחנו קיימים — ראו נא! אך למעשה חולפים ועוברים ימיכם ונעלמים בלי חשבון ובלי עקבות, ונמוגים אתם כדונג בשמש".

מס' עמודים: 125.

ציטוט: "אהבתי הראשונה אכן נמנית עם היוצאות מגדר הרגיל"