yed300250
הכי מטוקבקות
    הנדל (מימין) והאוזר השבוע. "מכירה את האנשים שיושבים בספסל האחורי בבית הכנסת ומפריעים? אני כזה", אומר הנדל
    המוסף לשבת • 30.05.2019
    האוזר: "פירשו אותנו בצורה מניפולטיבית ומכוערת, כאילו יש לנו משהו נגד ערבים" | הנדל: "עזוב, אין מה להצטדק. לא אצא עם עודה למאבק כמו שלא אצא עם בן־גביר"
    בימין הם מואשמים בנטישת המחנה, בשמאל בחרם על הציבור הערבי | צבי האוזר ויועז הנדל, הח"כים של כחול לבן, מתייצבים יחדיו לראשונה כדי לתאר את השבוע המטלטל שחוו - מהרגע שהחליטו במוצ"ש להיעדר מההפגנה בת"א בגלל נאומו של איימן עודה ("בוגי גיבה אותנו") ועד הניסיונות לגרום לעריקתם חזרה לגוש הימין בליל רביעי ("נתן אשל דווקא לא פנה אלינו") | עכשיו, לקראת התמודדות נוספת לכנסת, הם מבטיחים שזה עדיין יהיה באותה מפלגה, ותחת אותו יו"ר
    יפעת ארליך

    את השעות האחרונות לפני שהכנסת הקצרה בתולדות ישראל נפוצה לכל רוח העבירו חברי הכנסת הטריים של כחול לבן, צבי האוזר ויועז הנדל, תחת לחצים עצומים.

     

    כבר חודש שהם תחת מטר סמסים של אנשי הליכוד (הנה אחד לדוגמה: "ברור לך שעתידך הפוליטי לא נמצא בכחול לבן. אז לפחות תימנע בהצבעה ואחרי עידן ביבי הימין יזכור לך את זה בגדול", כתב חבר מרכז להנדל. "אני מנסה לגייס אותך, את האוזר, ינקלביץ' ואולי טרופר כדי שזו לא תהיה מרידה של יחיד"). וביום רביעי, "יום שחור", כפי שכינה אותו האוזר מעל בימת הכנסת, ניגשו אליהם במסדרונות המשכן חברי מרכז לאורך כל היום. שובו הביתה, הם אמרו שוב ושוב, אתם ליכודניקים. אל הנדל הגיעו גם מתווכים שונים עם בקשות ספציפיות לפגישות כדי לגשש, אולי בכל זאת נוצר סדק. הנדל סירב לכל פגישה. המקסימום שהוא היה מוכן לעשות זה לעמוד במסדרון ולהסביר לליכודניקים את עמדתו.

     

    במקביל ניסו השניים יחד עם חברים אחרים מכחול לבן לשכנע ח"כים מהליכוד להימנע בהצבעה על פיזור הכנסת. "אף אחד מחברי הכנסת לא רצה ללכת לבחירות, בטח לא הצעירים שבהם, שנמצאים במקומות פחות מובטחים", מספר הנדל. "ברגע שהתברר שהערבים מצביעים בעד פיזור הכנסת, הבנו שהקרב אבוד. שאין טעם לחפש מורדים בליכוד. אין לי מושג מה ביבי הבטיח לח"כים הערבים, אבל הליכוד יצא לבחירות עם סלוגן ביבי או טיבי. ובסוף מה קיבלנו? ביבי וטיבי יחד נגד מדינת ישראל".

     

    אין ספק שימים טרופים במיוחד עוברים על עו"ד צבי האוזר (50) וד"ר יועז הנדל (44). שניהם אידיאולוגים ימנים שמצאו את עצמם השבוע גם מתמודדים עם הכעס מצד מחנה המרכז־שמאל על כך שנעדרו בשבת מההפגנה בתל־אביב נגד חוק החסינות, בגלל ההחלטה ברגע האחרון לכלול את יו"ר חד"ש איימן עודה בין רשימת הנואמים.

     

    צילום: אלכס קולומויסקי
    צילום: אלכס קולומויסקי

     

    לראיון הם מגיעים טרוטי עיניים. לילה קודם עזבו את משכן הכנסת בשתיים אחר חצות. אחרי גילוח הזיפים ומתיחת החולצה המקומטת, הם זוקפים את הגב ומיישירים מבט ממלכתי למצלמה. אלכס הצלם מציע לגוון את הפוזה הגברית המכופתרת ומבקש מהם ללחוש סוד האחד לשני. בגתן ותרש, אני אומרת להם, רואה בעיני רוחי את ההלצות מימין על שניהם. האוזר והנדל צוחקים, כנראה בפעם הראשונה זה 48 שעות. ובתוך כל הקקופוניה הפוליטית שישראל חוותה השבוע, נראה כי מה שצרב להם במיוחד הוא מטר הגינויים שספגו, עד כדי האשמות בגזענות, בגלל ההיעדרות מההפגנה, שנתפסה כסדק שעלול לפורר את החזית האחידה שהציגה כחול לבן.

     

    "כשהתברר לי ביום שבת אחר הצהריים שהנציג הנבחר לנאום הוא ח"כ עודה, הבנתי, שאני, עם מה שאני מייצג בכחול לבן, לא יכול לעמוד למרגלות הבמה ולמחוא לו כף", אומר האוזר בהתייחסות ראשונה מכיוונו על הפרשה. "עם יציאת השבת שוחחתי עם חברי יועז, שהיה שותף מלא לתחושותיי. קיימנו התייעצות עם בוגי שגיבה אותנו, אך החלטנו במשותף, כדי לא לצאת כמי שמחרימים את האירוע ומתוך כבוד לשותפנו בכחול לבן, שאנחנו ניעדר והוא ישתתף שם. לא נתנו פומבי להיעדרותנו וגם לאחר מכן נמנענו מלהתבטא. אך הקלות הבלתי נסבלת שבה אדם מוצא עצמו מואשם בגזענות מובילה אותנו כאן להסביר את ההחלטה שלנו".

     

    הנדל: "יעלון גם חושב כמונו, והוא קיבל החלטה כן לנאום שם. זה בסדר. אנחנו החלטנו אחרת. זה לא נובע מפרובוקציה, אלא ממקום של דיון אמיתי. אני מאחל לחבריי בליכוד לזכות ולהביע באופן חופשי כך את דעתם. זה דיון בריא. אין פה דיקטטורה".

     

    זה לא בעצם חרם על הציבור הערבי? תרצו או לא, איימן עודה נבחר לכנסת על ידי הציבור הערבי.

     

    גנץ ולפיד בליל רביעי בכנסת. "יש הזדמנות להגדיל את בסיס התמיכה"
    גנץ ולפיד בליל רביעי בכנסת. "יש הזדמנות להגדיל את בסיס התמיכה"

     

    "יש הבדל עצום אם על הבמה היה מתייצב למשל עיסאווי פרֵיג' ולא עודה". אומר האוזר. "ברמה הפרסונלית עודה הוא אדם מרשים ונעים הליכות שמייצג נאמנה את ציבור המצביעים שלו. אבל גם אנחנו מייצגים תפיסות עולם שעל בסיסן נבנתה התפיסה של כחול לבן כפי שהוצגה לציבור הישראלי. אין כאן הדרה של ערבים ואין כאן חרמות. לא הייתה זו אמירה נגד המחאה או המפלגה וחלילה לא נגד הציבור הערבי באשר הוא ערבי, זו אמירה כנגד עמדתו העקרונית־אידיאולוגית של עודה ומפלגתו".

     

    אז לציבור הערבי שבחר במפלגתו אין מקום בהפגנה?

     

    "אני ראיתי בהפגנה כאקט מחאה חשוב שמתחיל מסע ארוך במאבק על דמותה של ישראל. דווקא בגלל זה חשבתי שחשוב שגם נציגי החברה הערבית יעמדו על הבמה כחלק ממובילי המחאה. נציגים שמסמלים שותפות יהודית־ערבית וכיבוד הדדי. אבל לא יכולנו לחיות בטוב עם כך שבתוך מי שמוביל את המאבק הזה - ומי שעומד על הבמה הוא מוביל - יהיו מי שאינם מאמצים את הנוסחה של מדינה יהודית ודמוקרטית. יש אנשים שזה לא חשוב להם. בעיניי זה ליבת האתוס של תל"ם, ושל מה שיועז ואני מביאים איתנו לשולחן. אי־אפשר לצפות שנשתיק כל ביטוי לעמדה השוללת את תפיסותיו של עודה. עופר כסיף או איימן עודה הם חלק מהמערכת הפוליטית. אנחנו מכבדים אותם. אבל הם לא יכולים להוביל את המאבק על דמותה של מדינת ישראל. לצערי, פירשו אותנו בצורה מניפולטיבית ומכוערת, כאילו יש לנו איזה משהו נגד ערבים".

     

    "עזוב", קוטע אותו הנדל. "אני לא חושב שצריך להצטדק. מי שלא גזען לא צריך להסביר שהוא לא כזה. זה אירוע שיצא מפרופורציה. בשבועיים האחרונים התנהל דיון בתוך תל"ם ובתוך כחול לבן איך האירוע צריך להיראות. אם זה היה תלוי בי היו עולים לבמה ערבים תומכי ישראליזציה ולא ערבים לאומניים. לא הגעתי לשם בדיוק כמו שאני לא אצא למאבק עם בן־גביר". האוזר: "נכון. אני לא אצא למאבק צודק נגד ה־BDS עם גופשטיין ובן־גביר. כמו שלהט"בים לא יצאו למאבק עם מי ששולל את זכויותיהם".

     

    בשמאל יתקוממו נגד ההשוואה הזו שאתם עושים, בין עודה שכל חטאו שהוא לא ציוני, לבין בן־גביר הנתפס כגזען.

     

    "עודה פועל באופן אקטיבי ועקבי נגד משפט הקיום של ישראל, כ'מדינה יהודית דמוקרטית'", אומר האוזר. "אי־אפשר להוביל מחאה שמטרתה לשמור על אופייה של מדינת ישראל יחד עם מי שאינו מקבל את הסדר המכונן הזה. זה הדבר שנכון לגבי עודה, בל"ד, כסיף, כמו גם לגבי בן־גביר וגופשטיין".

     

    "בסוף יש מאבק ציבורי נגד קרב החסינות של ראש הממשלה. יועז ואני שחקנים פעילים בקרב הזה. כמה שעות לפני ההפגנה הייתי בכנס ואמרתי את דעתי בצורה ברורה נגד חסינות לנתניהו. אנחנו לא ניתן את ידנו לבניית מזבח שאפשר יהיה להיאחז בקרנותיו".

     

    הטעויות של בנט

     

    כנראה לא כך ראו את חייהם הפוליטיים, מיטלטלים מספסליה המשמימים של האופוזיציה ברגע אחד לטירוף של מערכת בחירות נוספת שמתרגשת עליהם עכשיו. סדקים ראשונים בסיעת כחול לבן נבקעו השבוע לא רק בעקבות אי־הגעתם של הנדל והאוזר להפגנה, אלא גם בעקבות האמירה של יאיר לפיד כי לא בטוח שיישאר מספר שתיים של גנץ, אמירה שממנה חזר מאוחר יותר. האוזר והנדל מבהירים שלא צפוי שום שינוי בהנהגה של הסיעה, ומקפידים לומר כי ירוצו "תחת בני גנץ".

     

    כחול לבן זה משהו שיחזיק מים?

     

    "אני מאמין שכחול לבן תמשיך יחד", אומר האוזר. "כשהגעתי להיות מזכיר הממשלה, היה לי ברור שאני משרת קודם כל את מדינת ישראל ואחר כך את ראש הממשלה. בסדר הזה. גם היום ברור לי שאני משרת קודם כל את מדינת ישראל ואחר כך מפלגה. בליכוד אומרים לנו שובו הביתה, אבל בית זה לא מפלגה ולא קבוצת כדורגל. בית זה ערכים ואידאות שאנחנו נמשיך ונישאר נאמנים להם תמיד".

     

    "אנחנו מאמינים ברעיון של כחול לבן, לא כברירת מחדל", אומר הנדל. "אני שנים מטיף על החיים המשותפים בצבא ובכל מקום. אני מאמין שהרעיון הזה נועד להמשיך ולחיות בפוליטיקה הישראלית, תחת הנהגתו של בני גנץ. אני את הילדים שלי רוצה לחנך לאורָן של דמויות כמו בני גנץ ובוגי יעלון, ישרות וערכיות. לא לאור דמות כפי שמצטיירת מטיוטת כתבי האישום נגד ראש הממשלה".

     

    ויאיר לפיד הוא לא מודל שעל פיו תחנך את ילדיך? גם אחרי הניסיון שלו השבוע לחתור תחת גנץ?

     

    "את דוחקת אותנו לפינה", מתלונן הנדל. "יש הרבה מודלים לחיקוי. יאיר הוא פוליטיקאי מצוין. הלב שלו במקום הנכון. אני מעריך אותו כפוליטיקאי וכאדם. בכל מפלגה יש דיונים, אבל בסוף יש רק מנהיג אחד שמוביל את כחול לבן וזה בני גנץ".

     

    אתם בטוחים שהגעתם למפלגה הנכונה?

     

    "כן. בהחלט", עונה מיד הנדל. "בעיניי כחול לבן זה סטארט־אפ פוליטי. במהלך השנים צביקה ואני דיברנו וחשבנו על מקומנו כימין ממלכתי. ככל שהתפתחו החקירות של נתניהו כך ראיתי איך האיים של הימין הממלכתי שהיו בכל מיני מקומות הלכו והצטמצמו בגלל בן אדם אחד. חשבתי שהמקום היחיד שאני יכול לחיות בו כחיה מוגנת מזן נכחד, זה מעל דפי העיתון הזה, ושאמתין עם הפוליטיקה לימים שאחרי נתניהו. הקול הממלכתי הזה, אגב, הוא הקול היחיד שאני הכרתי בילדותי באלקנה. אבל כחול לבן הצליחה לייצר מרחב פוליטי של חיבור בין שתי מפלגות מרכז ומפלגת ימין ממלכתית".

     

    בקיצור, ערב רב.

     

    "שמעתי את המושג הזה. אני דווקא חושב שזה דיוקן חברתי ישראלי. הבסיס שלנו זה האידיאולוגיה של כל הדברים שחשובים למדינת ישראל. כל הנושאים שהתחנכתי עליהם בבני עקיבא: אחדות ישראל, מדינית ישראל לצד ארץ ישראל, פרגמטיזציה של הנושאים המדיניים־ביטחוניים, הסכמה על כך שמדינת ישראל היא נס גדול ושצריך לשמור עליה ועל מוסדותיה ולא להרוס הכל בגלל כתבי אישום של אדם אחד.

     

    "בכל זאת, אם בנט לא היה נשאר תודעתית תחת אימת נתניהו, הוא גם היה יכול לשבת בחדר הזה. זו תפיסת העולם הבסיסית גם שלו, לפני שנגרר לעשות כל טעות אפשרית בקמפיין הבחירות".

     

    אחרי הדרמה הלילית, למה שבעצם לא נראה אתכם חוברים פתאום יחד עם בנט, למשל?

     

    "אנחנו נשארים בכחול לבן, תחת בני גנץ", אומר בבירור הנדל. "החיבורים הללו בין קולות שונים, זה מה שאנחנו מאמינים בו אידיאולוגית, וזה מה שנחוץ כיום למדינה".

     

    אתם בטח הרבה יותר קרובים בדעותיכם לשקד ולבנט מאשר למיקי חיימוביץ'.

     

    "כחול לבן היא בדיוק הביטוי הפוליטי לסיעה שמייצגת אנשים שיש להם אולי מחלוקת להסדר הרצוי אל מול הפלסטינים, אבל הם מלוכדים ומבינים לעומק מה נדרש והכרחי בעת הזאת למדינת ישראל", אומר האוזר. "החלוקה השגורה בשיח הפוליטי בנוגע ל'פתרון הסכסוך', היא בבואה של האתגרים שעמדו בפני החברה הישראלית בעבר. אבל האתגרים שעומדים בפני ישראל בעשור הקרוב הם אחרים לגמרי. הם ביטחוניים, מול השינויים במזרח התיכון, והם חברתיים מול הצורך הקריטי לחבר את יהדות התפוצות לזהות היהודית ולישראל. בשביל זה צריך לייצר חוסן ישראלי על בסיס לכידות וסולידריות".

     

    "כאיש ימין אני חושב שיש כאן בשורה דווקא מתוך מה שמכונה השמאל", אומר האוזר. "ב־25 שנים האחרונות, מאז אוסלו, מרכיבים מרכזיים של השמאל הישראלי היו ממוקדים בפרויקט הלאומי הפלסטיני וקצת הזניחו את הפרויקט הלאומי הישראלי. כחול לבן היא אמירה שהגיעה העת להתמקד בפרויקט הלאומי הישראלי".

     

    "אני חושב שבמידה מסוימת הימין הישראלי גם זנח את הפרויקט הלאומי", מעיר הנדל. "הוא זנח את הפרויקט הישראלי לטובת פרויקט פרטי של אדם אחד. הפכו את כל ההגדרה של ימין ושמאל כרגע סביב שאלת נתניהו. אתה יכול להיות יום אחד בעד מה שכתוב ב'מקום תחת השמש' ביחס לארגוני טרור, וביום השני להיות נגד כי נתניהו אמר הפוך. אתה יכול יום אחד להציע הצעת חוק שראש ממשלה לא יכול לכהן תחת כתב אישום, וכמה שנים אחר כך להגיד בדיוק ההפך, כי פתאום מדובר בנתניהו. כל האידיאולוגיה משתנה בהתאם למה שנתניהו אומר באותו רגע. זה כבר לא ליכוד. זו מפלגת ביבי ואף אחד לא מעז להשמיע קול, לראות תמונה ממלכתית כוללת. לא כולם ככה בליכוד, אבל מספיק שיש כמה כאלה והיתר שותקים. אני פוגש את האנשים כאן במסדרון. הם מתביישים במה שקורה אצלם. לפחות עשרה חברי כנסת בליכוד חושבים בדיוק כמוני, אך חוששים להתבטא".

     

    האוזר: "נוצר הליך של לבנוניזציה של המערכת הישראלית. בלבנון זו מדינה אחת אבל המוסדות השונים משויכים לסונים או לשיעים או לדרוזים. ופתאום גם אצלנו המשטרה והפרקליטות ובית המשפט הם לא של כולם אלא שלהם. התיאטרון והאוניברסיטה והעיתון הם לא של כולם, אלא שלהם או שלנו. ממש לבנוניזציה. באים אנשים בשם קרב הרואי על חסינות ומייצרים דינמיקה לבנונית שאחר כך יהיה מאוד קשה לרפא את הפצעים האדירים שלה. אנחנו, כחול לבן, בראשות בני גנץ גם כדמות וגם כאישיות, חייבים להתחיל מסע פיוס בחברה הישראלית. זו הבשורה של כחול לבן".

     

    אם כבר מדברים על נאמנות למנהיג, אז אתם מדברים פה על מחנה ביביסטי. אבל הרבה קודם נוסד מחנה אנטי־ביבי, שפיתח אלרגיה קשה לנתניהו ולבני משפחתו, שלא פעם עבר גבולות בסגנון שלו. בסופו של דבר חברתם למחנה הזה.

     

    "היו תקופות מסוימות שהביקורת על נתניהו חרגה מכל פרופורציה. אנחנו לא כאלה, למרות שמנסים לסמן אותנו ככאלה. עבדנו איתו, הצבענו לו, תמכנו בו. לא אהבנו את הביקורת המוגזמת עליו. אבל עכשיו המטוטלת בצד השני. עכשיו הזיהוי של ביבי כימין זה אובדן של כל האידיאולוגיה הימנית. נתניהו היום מכיל ירי של חמאס מעזה. הוא חתם על הסכם הפסקת אש שערורייתי עם חמאס מאחורי הגב של הציבור הישראלי. את הפרטים למדנו מהצד הפלסטיני. והימין אומר שזה בסדר, ש'למה אנחנו צריכים בכלל להילחם'. פתאום הימין מדבר כמו שלום עכשיו. ומי שמבקר את נתניהו יכול להיות הכי ימני, כמו בוגי שהוכיח את עצמו בהתנתקות ובעסקת שליט, אבל אם הוא מבקר את נתניהו, אז הוא שמאל. זה ליקוי מאורות גדול".

     

    האוזר: "יש הבדל גדול בין להביע ביקורת נגד מנהיג פוליטי, לבין לבקר את מוסדות המדינה. זה קו פרשת המים שנתניהו חצה תוך פגיעה בממלכתיות".

     

    מה עמדתכם בשאלת חיזוק המשילות, והצורך לאזן בין הכנסת והממשלה הנבחרות, לבין מה שמכונה שלטון בג"ץ.

     

    "יש צורך בדיאלוג בין הרשות המחוקקת לשופטת, ויש גם לי ביקורת על הרשות השופטת", אומר האוזר. "הביקורת צריכה להיות בונה. לא נכון לנהל דיון שבהגדרה יש בו אי־כבוד ואי־זהירות הדדי. הגל שהתרומם כעת בדיון על הסוגיות הללו הוא בשל הישג נדרש אחד – חסינות לראש ממשלה, שלא רוצה למצות את בירור האמת באשר לחשדות סביב התנהלותו".

     

    חוקי חסינות שונים היו קודם, עוד לפני טיוטת כתבי האישום לנתניהו. רעיון של פסקת התגברות היה קודם, כך גם שינוי שיטת הבחירה של השופטים בישראל. הבעתם בעבר לא פעם תמיכה ברעיונות האלה בתנאים כאלו או אחרים.

     

    "אכן היו קודם, אבל היא הנותנת, הם לא עברו", אומר האוזר. "חסינות אף פעם לא הייתה מוקד הפוליטיקה הישראלית. עד לפי חודשיים רוב הציבור לא ידע בכלל מה זה פסקת ההתגברות. אני תומך בפסקת התגברות. גם נשיא בית המשפט לשעבר אהרון ברק תומך בפסקת התגברות, בתנאים מאוד מסוימים, גם בני בגין ודן מרידור. אבל השאלה באיזו פסיקת התגברות. אם פסקת התגברות היא שם קוד לניסיון גניבה של חסינות רטרואקטיבית לנתניהו, אז אני נגדה".

     

    אז גם אתם מצטרפים לקריאות הגעוואלד על קץ הדמוקרטיה?

     

    "חלק מהקולות האלה נאמרים מתוך קיצוניות או מתוך אי־הבנה של הפרטים. אבל יש בימין היום כאלה שמפלרטטים עם הרעיון שהכנסת תוכל לבטל כל החלטה מנהלית של בג"ץ, לרבות החלטות שאינן קשורות לפסילת חוק אלא להגנה בסיסית של אדם מול רשות מבצעת. זה רעיון בלתי נתפס שמאיין את הדמוקרטיה. אני בטוח שראש הממשלה לא באמת מתכוון לכך".

     

    אופציית גבי

     

    שניהם כבר טעמו אם טעם העשייה הממשלתית. האוזר כמזכיר הממשלה בשנים 2009־2013, הנדל כראש מערך ההסברה בין אוגוסט 2011 לפברואר 2012. שניהם נאלצו להתפטר מתפקידם על רקע פרשת נתן אשל. הם, יחד עם יוחנן לוקר, הגישו תלונה ליועץ המשפטי לממשלה בעקבות הטרדת עובדת במשרד על ידי אשל, שהיה אז ראש הסגל בלשכה ואיש סודו של נתניהו. נתניהו רתח על הצעד שנעשה מאחורי גבו. מאז הנדל חזר לכתוב כאן במוסף הזה ועסק בפעילות ציבורית, והאוזר עבד כעו"ד והיה עמית מחקר בכיר בפורום "קהלת". בתוך סבך הלחצים מצד חברי ליכוד בחודש האחרון, הם מעדכנים כי "נתן אשל שניהל את המשא ומתן, משום מה לא פנה אלינו".

     

    יש קולות בציבור שרואים בגבי אשכנזי דמות כריזמטית יותר מגנץ, מתאימה יותר להנהגת המפלגה שלכם.

     

    "אלה דיבורים של רשתות חברתיות", אומר האוזר. "אין להם ביטוי ממשי בעולם הפוליטי האמיתי".

     

    בכל זאת, אשכנזי הוא הרי בסוף זה שהצליח לעשות את החיבורים הפוליטיים להקמת כחול לבן.

     

    "גבי סובב את הבורג האחרון. החיבור הראשוני התחיל בבית הכנסת בנס הרים בשיחות בין חילי טרופר לביני", גורס הנדל.

     

    זה מה שאתם עושים בזמן התפילה?

     

    "אני בספסל האחורי. מכירה את האנשים שיושבים שם ומפריעים? אני שם. בני ובוגי מכירים כבר הרבה שנים. החיבור בין המפלגות תל"ם וחוסן לישראל, המשא ומתן היה בנס הרים. ברגע ששתי המפלגות התחברו אז האיזון בין שתי מפלגות מרכז הופר, ואז יש עתיד הצטרפו".

     

    יש סיכוי לשחזר את ההישג של 35 מנדטים?

     

    "35 ויותר. יש הזדמנות להגדיל את בסיס התמיכה. כי עכשיו ברור לכל שמודל השלטון של נתניהו מבוסס כולו סביב רעיון החסינות וכל השאר לא חשוב. יש אנשי ימין רבים שלא יהיו מוכנים להקריב מדינה בקרב הישרדות של אדם, בפרט שהסוף ידוע מראש".

     

    yifater1@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 30.05.19 , 16:51
    yed660100