הפגישה שלי עם דיוויד בואי

אדם לא ישכח לעולם את הפגישה עם דיוויד בואי לפני 37 שנים. "הייתי אז בלונדון, וחברים לקחו אותי להופעה של בוי ג'ורג', שאותו הם מכירים", הוא מספר. "בוי אמר לנו, 'יש עוד מעט יום הולדת לדיוויד בואי, אני חייב למהר לשם'. אחרי פאוזה של כמה שניות, הוא שאל אם אנחנו מעוניינים להצטרף אליו. ברור שהסכמנו. הלב שלי החסיר לא רק פעימה אחת, מאות פעימות. כשהגענו למקום, ישבנו מסביב לאותו שולחן כעשר דקות. היו שם בעיקר מילות נימוסין, אבל אני הייתי מאושר. מהרגע שקמתי מהשולחן טיילתי על ענן במשך הרבה זמן. שנים".

מה אתה אוהב בבואי?

"הכל. את האומץ, המוזיקה, היצירתיות, המראה. פשוט גדלתי על ברכי המוזיקה שלו. למרות שאז, ב־1982, הוא היה עדיין צעיר, גם כשבואי התבגר הוא נשאר גבר מדהים".

בעוד פחות מחודש (ב־27 ביוני) אדם ייפגש שוב עם בואי, כשיגלם את לזרוס במחזמר "לזרוס", יצירתו האחרונה של בואי לפני מותו. המחזמר, שיעלה במרכז ענב לתרבות בתל־אביב, בבימויו של אבישי בן גל, שוזר יחד את השירים של בואי ואת עלילת הספר והסרט, ומשתתפים בו גם דיאנה גולבי, דוד לביא, זוהר בדש, עומר דץ, קאי ותמר עמר. "מבחינתי, לשחק במחזמר זו הגשמת חלום, אין מילה אחרת לתאר את ההרגשה הזו", אומר אדם. "בואי היה לא רק מוזיקאי נפלא, אלא גם אדם מאוד צבעוני, מרתק, ומלא רבדים ודמויות. עד היום אף אחד לא יכול להגיד בוודאות אם הוא היה גיי או דו־מיני. התשובה היחידה שהוא נתן לשאלה כשנשאל, הייתה: 'כולם שוכבים עם כולם. זה לא עניינו של אף אחד עם מי אני מנהל יחסים'".

דיוויד בואי

בשנה האחרונה, מאז התאושש מהמחלה בעקבותיה אושפז חודשים ארוכים, חלקם במצב קשה, הקריירה של אדם שוב פורחת. חודשיים לאחר שנלחם וניצח בקרב על חייו, הוא הוציא אלבום, "גאולה", וחזר לבמות עם סיבוב הופעות (בחמישי הקרוב במועדון גריי ביהוד). בין לבין גם שיחק בחנוכה במחזמר "הקוסם". הבריאות שלו טובה. "עברו כבר שנה וחודשיים מאז, והכל בסדר ברוך השם", הוא אומר. "אני נמצא כל הזמן במעקב, ומזריק לעצמי מדי יום מדללי דם בגלל מתכות שיש לי בגוף. מתרגלים לזה ואני ממש לא מתלונן. אני שייך להרבה מיליונים, אולי גם מליארדים, שמשמשים במדללי דם".

אחרי מה שעברת, בטח הכל מתגמד?

"ברור, הכל שטויות. למדתי לחיות עם העובדה שבמצבים מסוימים יש לי כאבים, בעיקר באזור הטחול, אבל כשאני מסתכל אחורה על מה שהיה, ונזכר בכאבים אז, אני מרגיש כאילו סתם קיבלתי מכה קטנה באצבע. מה שחשוב הוא שאני מרגיש בריא, שמח, עם הרבה רצון לקום ולהספיק לעשות ולשמוח. גם הקריירה שלי תפסה תאוצה. הבנתי שאנחנו לא מסתלקים מכאן לפני שסיימנו את התפקיד שלנו בעולם הזה, ומכיוון שאנחנו לא יודעים מתי זה יקרה, אני עסוק למלא כל דקה ביצירה ובכל מה שעושה אותי שמח. לא יכולתי לבקש מתנה יותר טובה מאשר 'לזרוס'. אני קם כל בוקר בהתרגשות לחזרות".

בואי, אגב, הוא לא האגדה היחידה שפגש אדם. "ב־1999 הקלטתי דיסק בארמית של חומרי קבלה באל־איי ופגשתי את מדונה. נפגשנו במרכז לקבלה שם", הוא מספר. "התעלפתי קצת מההתרגשות, ואחרי ה'היי' המנומס, שמחתי לשמוע ממנה מחמאות על היכולת שלי כזמר. היא שאלה אם אני רוצה קפה. המפגש היה קצר, אבל למה להתבכיין ולהתלונן", הוא מחייך.