"נפגשנו לא פעם באירועים ספרותיים. אבל כמו כל ישראלי הסתכלתי עליה מרחוק וראיתי איך היא יודעת להתנהג. היא הרשימה אותי מאוד בפשטות שלה, בצניעות שלה, בדעתנות שלה". כך סיפר אתמול הסופר דויד גרוסמן, שבינו לבין נחמה ריבלין נוצר עם השנים קשר מיוחד.
"אני מדבר עליה, ואני כל הזמן חושב שעל נחמה צריך לדבר באופן הכי מדויק", הוסיף גרוסמן. "כי אם לא, לא אני מיד רואה את החיוך הקצת סקפטי וקצת אירוני שלה.
"אני רוצה לספר, שמדי פעם קרה שהיא רצתה לתת ספר שלי במתנה אם היה מגיע לכאן מנהיג מארץ אחרת, טראמפ או מלך ספרד. היא הייתה מצלצלת ומבקשת שאחתום על ספר שלי ואכתוב לו הקדשה על הספר. היא אמרה: אני מעבירה לך ספר לחתימה. אמרתי לה: לא צריך יש לי הרבה עותקים. אני אחתום, ותיתני לו. היא אמרה: אין דבר כזה. אני קונה בכספי ספר, ואתה תחתום. וכך היה.
"היא מעולם לא הסכימה לקבל שום דבר במתנה. אני זוכר שהזמנתי אותה פעם להצגה של 'איתמר פוגש ארנב', ומיד התגובה שלה הייתה שהיא תשמח מאוד לבוא עם הנכדים, בתנאי שהיא קונה את הכרטיסים מכספה. מדברים קטנים כאלה אפשר ללמוד מה היא הייתה. הייתה לי תמיד הרגשה, בכמה תנועות קטנות ומדויקות, שהיא הראתה דרך לאנשים רבים שעל אף הצניעות שלה נשאו אליה עיניים, אולי מפני שהתחום הציבורי שלנו והפוליטי כל כך מלא רעשים מיותרים ומהומות. במובן הזה נחמה הייתה מקום של שקט, ולכן אנשי נמשכו לראות אותה ולראות בה דוגמה לאפשרות של התנהגות אחרת, נקייה יותר צנועה יותר.
"אני אזכור יותר מכל את החיוך שלה, הקצת אירוני והחם. היא מאוד תחסר לי".
