את הדלת פותחת לי אישה מאופרת בקפידה, על ראשה כובע ונראה כאילו היא יצאה מתוך מחזה. היא קולטת את המבט המופתע שלי וצוחקת: "לא התבלבלת, כאן גר בעלי יונתן זק. הוא ממתין לך". יונתן, נגן פסנתר קלאסי מהחשובים בישראל, איש נמוך קומה עם משקפיים וזקן קטן, כבר רגיל לשחקנית הראשית בביתו. ככה זה כשאתה נשוי לזמרת האופרה הוותיקה, עדי עציון־זק, שהפכה את סלון ביתם בכיכר המדינה לאולם תיאטרון, שבו היא מעלה מחזות בביצועה. "בשבוע הבא", היא מסבירה לי, "אני מעלה פה בסלון את המלודרמה החדשה שלי 'אהבה אסורה' שמבוססת על סיפור אמיתי. אבל תסלחי לי, אני בדרך לקניות", היא אומרת ונעלמת לסידוריה.

יונתן, 87, מכין לי אספרסו קצר ואנחנו מתיישבים לשוחח ליד פסנתר הכנף שלו. הוא פרופסור למוזיקה, בוגר אוניברסיטת ג'וליארד היוקרתית לאמנויות בניו־יורק, פסנתרן מחונן שהופיע במשך עשרות שנים על הבמות הנחשבות בעולם עם שלישיית יובל וגם ליווה נגנים מפורסמים כמו הכנר יצחק פרלמן. העיניים שלי בוחנות בזריזות את הדירה ואת התמונות ויונתן ממהר להסביר לי שלו ולאשתו יש תחביב משותף. היא יוצרת תמונות שכל אחת מהן לקוחה מסצנה של מחזה, כאשר היא הדוגמנית, הסטייליסטית והתופרת של הלבוש ויונתן הוא הצלם. התוצאה: תערוכה של בני הזוג שנקראת "פנטזיה לובשת אישה" שהוצגה לאחרונה.

האהבה שלהם לאמנות עברה גם לילדיהם: הבכור דודי, עורך דין מצליח שמתגורר בניו־יורק כבר שנים רבות, והתאומים המפורסמים — השחקנית עלמה זק ויורם זק, האיש מאחורי "האח הגדול". גם בני הזוג של התאומים מגיעים מהענף. "לעלמה שלי פתאום חזר החשק לנגן על הפסנתר", מספר האב הגאה. "כשהייתה ילדה היא למדה פסנתר כמה שנים טובות ואפילו ניגנה מצוין. בכלל יש לה אוזן מוזיקלית יוצאת מן הכלל. היא מוצאת מיד אקורדים לכל מוזיקה שעולה על דעתה".

כיוונתם את הילדים לאמנות מגיל צעיר?

"למרות שאשתי ואני מגיעים מעולם המוזיקה והמשחק, מעולם לא הכרחנו את הילדים שלנו לעסוק בזה. איפשרנו להם לטעום מכל דבר וכל ילד בחר את הדרך שלו. נכון שבתוצאה הסופית, הגנים ניצחו בגדול. אני זוכר את הימים שעלמה בחרה לבלות יותר עם החברות שלה במקום להתאמן על הפסנתר לקראת השיעור. יום אחד פנתה אליי המורה שלה והחמיאה לעלמה שלי על כמה שהיא משתפרת ומתקדמת יפה והוסיפה 'כל הכבוד לה, מרגישים שהיא מתאמנת קשה'. כמובן שאני ידעתי שהאמת אחרת ואז נפל לי האסימון, ניגשתי לעלמה ושאלתי אותה: 'תגידי, ילדה שלי, את מנגנת בשבילך או בשבילי?' היא השיבה בלי להתבלבל: 'אבא, אני מנגנת בשבילך'. באותו רגע שיחררתי אותה משיעורי הפסנתר".

איך היא הגיבה?

"היא הייתה אז כמעט בת 12, אני זוכר שהיא קפצה מאושר. אבל בקופסה שלה במוח יש מחלקה שלמה של מוזיקה קלאסית. בעיניי זה עוזר לה בכל דמות שהיא מגלמת. תשימי לב שבכל שיר שהיא שרה היא מדויקת להפליא. גם ליורם שלנו יש אוזן מוזיקלית. כשהיה ילד, הוא ניגן על גיטרה וגם על סקסופון והיה מצוין. הקריירה שלו על הגיטרה נגדעה למעשה בגלל פציעה בשירות הצבאי. נקטעה לו אחת האצבעות ושם נגמר כל הסיפור. הדבר הראשון שהוא צעק אחרי שנפצע זה: 'הלכה הגיטרה!'. אז במוזיקה הוא לא עוסק אבל הכישרון שלו והאהבה לצילום, הובילו אותו ללימודי קולנוע ולהיות במאי מוכשר".

רק הבן הבכור הלך בדרך אחרת.

"למרות שהוא בחר בעריכת דין, יש לו אוזן מוזיקלית נהדרת. כשהילדים היו קטנים, עדי ואני היינו מזמינים בייביסיטר בשבתות כשהיינו צריכים להופיע בקונצרטים משותפים. באחת השבתות אני זוכר את דודי שלנו, שמאוד לא אהב שהיינו עוזבים אותו, הוא היה אולי בן ארבע והוא נעמד בפתח הדלת וצעק לעברנו: 'הלוואי שלא ימחאו לכם כפיים!'".

הגעתי לשיעורים על חמור

גם לגבי הדור הבא במשפחת זק — יונתן אופטימי. "אורי בת ה־16, הבת של יורם, שרה נהדר, אחיה עידו, בן 12, מנגן על גיטרה. שלא לדבר על נוגה של עלמה שנולדה עם שמיעה יוצאת מן הכלל, היא פרפורמרית פנטסטית. היא גם מנגנת על גיטרה ופסנתר, גם על תופים, גם רוקדת וגם מוצאת אקורדים מהראש כמו אמא שלה".

דבר אחד חשוב ליונתן להדגיש לאורך כל השיחה שלנו: "הורים שעוסקים באמנות, אסור שיהיו המורים של הילדים שלהם ואסור שיכפו עליהם לעסוק בזה. הילדים צריכים לבחור את הדרך שלהם בעצמם, כך אני גדלתי בבית הוריי. אמנם התייתמתי בגיל מאוד צעיר מאבי, שנפטר ממחלה כשהייתי בן 11, אבל אמא שלי מעולם לא הפסיקה לתמוך באהבה שלי לנגינה. גם כשהיה קשה כלכלית וגם כשנאלצנו לעבור מתל־אביב לשפיה (ליד זיכרון־יעקב), שם אמא קיבלה עבודה כאחות. הפסנתר עבר איתנו ואמא מצאה לי מורה מצוין בזיכרון. הייתי מגיע אליו לשיעורים על חמור כל הדרך משפיה, שזה מרחק של ארבעה קילומטרים. כשסיימתי את לימודיי באקדמיה למוזיקה בירושלים והתקבלתי ללימודי מוזיקה בג'וליארד בניו־יורק, גם אז אמא שלי תמכה בי. נשארתי לעבוד בחו"ל אחרי הלימודים במשך 13 שנים. גם לזה אמא לא התנגדה אף פעם למרות שזה היה לה קשה כי אני בן יחיד. היא עשתה ויתורים גדולים בשבילי, אבל זה בהחלט גרם לי לדעת שיש מאחוריי אמא אוהבת ותומכת. היא עודדה אותי לאורך כל הדרך להגיע לאן שהגעתי עם התחביב שהתחיל בגיל חמש והפך לקריירה המרכזית של חיי. אגב, את האהבה למוזיקה קיבלתי מאמא שלי, היא הייתה אחות במקצועה אבל היא הייתה שרה כל כך יפה".

בכלל, למרות העיסוק במוזיקה קלאסית שנחשב מכובד ורציני, יונתן ואשתו עדי מצטיירים כזוג קליל למדי. במהלך הראיון, עדי חוזרת הביתה עם שקית ומכריזה בקול רם: "קניתי לך ארוחת צהריים נהדרת אצל התימני!". כשאני מחייכת היא ממהרת להסביר בצחוק שהכל בסדר והם גם נורא אוהבים "אוכל יהודי ידיישע מאמא כזה".

גם בברלין לא מלא

בשבועות ישתתף זק בפסטיבל ה־55 למוזיקה שמתקיים מדי שנה באבו גוש במהלך החג. המופעים יתקיימו בכנסיית קריית יערים ובקריפטה של הכנסייה הצלבנית במרכז הכפר. השנה יארח הפסטיבל את המקהלה הקאמרית של אסטוניה שנחשבת לאחת הטובות בעולם, קרן הדר תשיר יצירות בעיבודים קלאסיים של פול מקרטני ויהיו גם מוקדים של זמר עברי, מוזיקה עממית ועוד.

ממרומי גילו וניסיונו, זק מביט בדאגה על מצב המוזיקה הקלאסית בישראל. "צריך לתת יותר תמיכה לתזמורות", הוא אומר. "המדינה לא תומכת בהן מספיק, וזה חבל. גם לא מעודדים מוזיקאים צעירים. יחד עם זאת, חזרתי כעת מברלין מאחד הקונצרטים היותר מבוקשים של הפילהרמונית של ברלין, וגם שם היו מקומות ריקים באולם. פעם לא היית מוצא מושב אחד פנוי. אבל עדיין מי שטוב ומוכשר בארץ עובר מהר מאוד לחו"ל. אני עד היום נפגש עם מוזיקאים צעירים מכל העולם במסגרת עבודתי, יש לנו בהחלט במה להתגאות, יש לנו מוזיקאים מוכשרים מאוד. חבל שלא יודעים לשמור עליהם בארץ והם עוזבים לאירופה ולארצות־הברית".

• פסטיבל המוזיקה הקלאסית באבו גוש יתקיים בשבועות, בימים שישי־ראשון הקרובים