חתונה ממבט שלישי

הדבר הכי נורא ב"חתונה ממבט ראשון" הוא לראות איך הפסיכולוגים המומחים מנסים להחזיר לחיים זוג שברור לכל אחד ואחת מהצופים שהוא מקרה אבוד לגמרי. פשוט מנסים להדביק בכוח זוגיות ששקוף לחלוטין שהיא כד שבור ומרוסק, טוטאל לוס גמור וקטסטרופלי. לפעמים נראה לי שכל מאמצי ההחייאה הנואשים האלו נובעים מכך שמטפלים זוגיים מאוהבים ברעיון שאין דבר בעולם שאי־אפשר לתקן בדיבורים. שזה, כמובן, לא נכון. לא כל דבר אפשר להציל אם שניכם רק מוכנים לשבת מול מטפל זוגי ולחפור את דרככם בדיבורים עד לאדמת הירח. האהבה היא חייתית, היא לא הרצאה באוניברסיטה העברית על ספרות בת זמננו, וכולנו יודעים מה קורה לחיה שכולאים אותה בכלא של רציונליזציה וטיפולים זוגיים ונאומים של "אולי תנסי להשתנות" ‑ היא בורחת לבור הטקילה והסליז הקרוב בערב הראשון שאתה שוכח ומשאיר את הכלוב פתוח. כל זה מביא אותי למסקנה שאולי המטפלים פיספסו כמה דברים שאסור לפספס, לפחות לדעתי חסרת הדיפלומה. אנסה להדגים את זה באמצעות כמה התנהגויות שראיתי אצל הזוגות.

בפרק האחרון של "חתונה", צוקית סוף־סוף הצליחה להמס את ליבי ולגרום לי לאהוב אותה. זה היה כשהיא עמדה מול המצלמה באיזו קרן רחוב, בלילה, ואמרה בדמעות: "איך נמאס לי לייצר כל הזמן, ממש לא בא לי לייצר כל הזמן". היא התכוונה לזה שדודו, בן הזוג הגם ככה מסוגף ומופנם ששידכה לה ההפקה, מתנהג אליה לאחרונה כמו גוש קרח. הוא כעוס, לא נחמד, מתקשר איתה בנהמות. צוקית גם הבינה, שאם היא רוצה שישלימו, היא זאת שתצטרך לעבוד קשה. אין כמעט בחורה בעולם שלא מכירה את זה. את הרגע שבו את מבינה שאם את רוצה את הגבר הזה, למרות שהוא מתנהג לאחרונה בזעף ובעצם מה בצע לך בו, את זאת שתצטרכי לעשות את מה שצוקית מכנה "לייצר".

כמוה ממש, גם אני ביליתי אחוזים ניכרים משנות השלושים שלי במאמצים עצובים לחלץ איזושהי הבעה מגברים שהקשיחו כלפיי את ליבם כמו פרעה בתחתוני בוקסר. השיא היה כשיצאתי שנה עם בחור שהתעלל בי באמצעות מצבי הרוח המשתנים שלו, ובמקום להעיף אותו לאלף אלפי רוחות הפכתי את עצמי לקומיקאית החצר. יום אחד, בעודי דופקת למענו חיקוי של עורב יושב על כיסא, שאגב, היה ונשאר אחד החיקויים הכי טובים שלי, פתאום קלטתי מה אני עושה וחטפתי בחילה. זה היה רגע מכונן, הרגע שבו ירדתי מכיסא המטבח, סידרתי מחדש את שערי ובישרתי לטרוריסט מצבי הרוח שלי, "יאללה, ביי, הלכתי".

מאז הבנתי דבר אחד - אם את מתאמצת מדי לייצר - רגעים, אווירה, רומנטיקה או סקס - עם הגבר שלך, זה סימן מספר אחת שהוא לא שווה מאמץ מכיוונך. ואם זה יותר מדי בשבילו, הרעש שלך, הבגדים הצבעוניים שלך, הנוכחות שלך בחדר, שחררי אותו לאיזו בחורה סולידית ומאופקת שהמיניות שלה מתאימה לו יותר.

מה שמעלה את השאלה הבוערת: מומחים, מה לעזאזל חשבתם כששידכתם לצוקית, חתיכת אישה עם אומץ ועמוד שדרה, ירושלמי די קונפורמיסט שכל כך חשוב לו מה יגידו עליו? אני יודעת, ניסיתם למכור לנו שדודו הוא אינדיבידואליסט עשוי ללא חת, הווארד רוארק מ"כמעיין המתגבר", שלא מתבייש להתעניין במלחמת העולם השנייה, שזה, כידוע לכולם, תחביב לא קונבנציונלי. אבל האמת היא שכל גבר שלישי שיצאתי איתו אהב לחפור על הפלישה לנורמנדי וגם קרא ספרי שואה, כך שזאת ממש לא הדרך לאתר גבר שיודע להכיל בחורה שהיא טיפה טו מאץ'.

לא שצוקית צריכה לומר נואש, יש לא מעט גברים שמתים על בנות זוג דומיננטיות. היא רק צריכה לוודא שלא מדובר באיזה טיפוס חרישי ששואף למלא את עצמו באמצעות האישיות הגדולה שלה, אלא גבר אמיתי שיודע להרגיע אותך כשאת משתוללת מרוב חרדה.

מהצד השני, שירי, נסיכה בלונדינית עצורה עם תשוקה לחלונות ראווה, ביקשה רק דבר אחד מההפקה. שלא ישדכו לה גבר קירח. זה היה ברור מההתחלה שלירן הוא לא הטיפוס שלה, היא סירבה לתת לו אפילו יד או להסתכל עליו ליותר משש דקות ברצף, ומובן שעל לישון יחד במיטה זוגית לא היה אפשר לדבר. מה שאומר שהוא הוגלה לממ"ד המאובק בדירה.

ועדיין, מכל הזוגות בתוכנית, הרכילות מתעקשת שדווקא שניהם נשארו ביחד. איך זה קרה? אנשים סבורים שלירן הוא המחזר המושלם ונטול האגו, שהייתה לו כל כך הרבה סבלנות להכיל את שירי, שבסוף הוא ריכך אותה נגד רצונה. אבל האמת היא שאני לא מכירה כמעט אף זוג שבו הצד המחזר הצליח לשכנע את המחוזר להתאהב בו. מקסימום להתפשר עליו, ולפי החיוכים הזוהרים ששירי מפזרת לאחרונה ושהופכים אותה ליפהפייה, זה לא עושה רושם כזה. אז מה כן יש כאן? כדי לגלות את זה צריך להעביר את הטלוויזיה למיוט, ולצפות בשפת הגוף שלהם. אם מסתכלים עליהם ככה, אפשר לראות ששניהם זזים דומה, בזהירות ובאיטיות מסוימת, וגם אצל הפסיכולוג, נדיר לראות את לירן מתלהט ומנפנף בידיים או את שירי צועקת. שניהם יושבים די ברוגע ויודעים להקשיב.

למרכיב המסתורי הזה שמלכד את שניהם בו קוראים טמפרמנט. מזג. וככל שהמזג של בני הזוג דומה, ככה מצליח להם יותר בהמשך. בתקופתי ניסיתי ארוכות להסתדר עם בחורים שהקצב שלהם שונה משלי, השיא היה עם בחור חכם ומקסים שמאוד אהב אותי, אבל ניחן בדם רדום ורגוע של צב גינה באקווריום מחומם. כל ערב כמעט הוא היה מתיישב מול משחק כדורגל או מול החדשות, מותיר אותי לבהות בעיניים כלות בחלונות ולפנטז שאני שמה, בחוץ, איפה שהאורות והבאר של הקוקטיילים וההרפתקאות החדשות שמחכות לשנינו ברחוב אם רק יואיל בטובו להזיז איזה צלע.

יש לנו זוג חברים, זוג מצוין, שהמוזיקה שלו דווקא קלאסית ומהורהרת, אבל שניהם שומעים אותה, וזה עובד פגז. לשירי ולירן יש תקומה כי הם רואים את העולם דרך אותם משקפיים חששניים אך רגישים, כי הוא אף פעם לא ידבר אליה בלהט ספונטני כמו שרן מדבר אליי לפעמים כשהוא אומר, "בואי ניסע מחר לגואטמלה". אני מבינה את הקצב האדום והמהיר הזה, שירי בטח תתחבא מתחת לריהוט הגן ולא תצא עד שזה יפסיק.

מה שמוביל אותנו לשאלה למה לא הולך לשרונה וליאור, שעל פני השטח הם התאמה מושלמת עם אותה רמת אנרגיה. שניהם אוהבים סנובורד, כושר וסקס ולנסוע הרבה לחו"ל. ועדיין, הצצה יותר עמוקה לטמפרטורת הגוף של שניהם מגלה שליאור לא אוהב לצאת מאזור הנוחות שלו. שרונה, לעומתו, היא דווקא טיפוס מתנסה, שמוכנה להסתכן כדי לחקור. בגלל זה היא כל כך מתייאשת מכל ניסיון לדבר איתו, אין לו אפילו סקרנות בסיסית לשאול אותה, "ממה אבא שלך מת?" רואים את זה ממש טוב כשרק מסתכלים עליהם נעים בחדר בלי סאונד - שרונה עם תנועות היד החינניות שלה נראית ליד ליאור כמו ציפור הרוד־ראנר מהקומיקס ליד סלע גיר טקטוני.

גם לבת אל וליוגב יש טמפרמנט דומה - שניהם מהירים, גמישים ומונעים ממשפחתיות וגם מאגו, זה מה שהופך אותם לזוג שופוני מושלם, דוגמני ה”אצלי הכל בסדר” המקוריים. ועדיין, יוגב לא עזב את המושב שלו למעט גיחות, ובת אל גרה בניו־יורק מרוב שבער לה לאתגר את עצמה. לאורך זמן, יש פה אחד שמרן ואחת פתוחה, ולכן לא אתפלא אם זה יתפוצץ.

אז מה בעצם עשה עידו כדי לגרום לאורטל לסלוד מכל מילה שיוצאת לו מהפה? לכאורה, זה בגלל שהוא הביע רגשות מוקדם מדי. הכל היה נפלא בחתונה וסבבה בירח הדבש, עד שהוא פלט, "נדמה לי שאני מתחיל להתאהב בך" על הלילה השלישי, מה שהפך אותו לבחור שסובל מתסמונת שרן מכנה: "מאיץ הקשר". מאיצי קשר הם אנשים שלא מבינים שלזוגיות יש קצב משלה, זמן שהיא צריכה להבשיל לתוכו. הם כל כך שמחים שהנה, הגיע לחייהם מישהו שנראה להם כמו האחד המסתורי שכולם מדברים עליו, שהם מיד ממהרים לסגור עסקה.

יש לי חבר כזה, הוא מדבר עם בחורות על איך הוא ייקח אותן לחופשת סקי כשבחוץ עדיין קיץ וחמסין וכולה דייט ראשון, ואז הן מיד מתקפלות בחזרה כמו אורי כדורי מבועת. "הבחורות הישראליות מטומטמות", הוא אומר, "הן פשוט לא אוהבות שמתייחסים אליהן יפה". אני כבר עייפה מלהסביר לו שלדבר על עתיד משותף אחרי שבוע לא עושה אותך בחור טוב בהכרח, יותר בחור אטום שמכור לתחושה שהוא מאוהב ושלא אכפת לו מי תמלא לו את המשבצת.

רק שעידו לא ממש האיץ את הקשר, הוא כולה גימגם, נדמה לי שאני מתחיל להתאהב בך, ואז נסוג מהר מאוד בחזרה לקונכייה החיישנית שלו. אז מה קורה פה? למה אורטל כל כך זועמת? אני חושדת שאורטל פשוט נמשכת אך ורק למניאקים, דושים וציידים, מה שאומר שהיא מתייחסת לכל מי שנחמד אליה גרוע, הופכת אותו למניאק בעל כורחו, ואז רוצה אותו שוב. הנה, ברגע שעידו נסוג ממנה, ברגע שהוא התחיל להתעלם ממנה בקרירות בוויקנד במדבר, הוא מיד נעשה קשה להשגה בעיניה, כלומר מישהו שייתן לה את התחושה הנחשקת שהיא צריכה להתחנן ולחזר אחריו, שאז היא מיד יצאה לדלוק אחריו ולהחזיר אותו לחיקה.

אני מאוד מקווה שאני טועה, ושיש קץ ללופ המייגע של תהיה רע אליי, למה אתה רע אליי, אוי אתה נחמד אליי, תהיה רע אליי — שאני רואה בכל פרק. אבל כפי שזה נראה כרגע, זה לא יסתיים לפני שהיא תתלה בו מבט עכור וזעמני ותאבחן שהנשימות שלו משמיעות יותר מדי קול.