yed300250
הכי מטוקבקות
    מנכ"ל המפעל, חבר הקיבוץ יזהר אילת, על רקע המפעל
    ממון • 06.06.2019
    "חצרים לא מחפש לעשות כסף מכסף, אלא להשקיע בדברים שמשפרים את העולם"
    קיבוץ חצרים ידוע בעיקר בזכות חברת נטפים, שלא מזמן העשירה אותו ב־800 מיליון שקל • מעטים יודעים שהקיבוץ הוא גם המגדל והיצרן הגדול בעולם של צמח החוחובה והשמן המופק ממנו, ומהווה ספק בלעדי לענקיות קוסמטיקה כמו אסתי לאודר ולוריאל פריז • נווית זומר ירדה דרומה, כדי לשמוע איך הצליחו בקיבוץ לאזרח את הצמח המדברי שרבים לפניהם נכשלו בגידולו, מה התוכניות לעתיד, ולמה לא ייכנסו לגידול פופולרי אחר - הקנאביס
    נווית זומר | צילומים: חיים הורנשטיין, עמית שעל

    בכניסה לקיבוץ חצרים בנגב ניצבים המשרדים של חברת נטפים, יצרנית הטפטפות הגדולה בעולם, שפירסמה את הקיבוץ וגם העשירה אותו - לפני שנה וחצי מכר הקיבוץ נתח נוסף ממניותיו בחברה לחברת מקסיקנית תמורת 800 מיליון שקל, שנכנסו לקופתו. החברים הוותיקים ביותר קיבלו מענק מכירה של 2.5 מיליון שקל למשפחה.

     

    מהקומה העליונה של מטה החברה ניתן להבחין בשורה של מכלי ענק ממתכת (סילו) לאחסון גרעינים, ולידם מפעל חוחובה ישראל, שממצה שמן מפרי החוחובה שהקיבוץ מגדל, ואשר מאופסן בסילו. לא רבים יודעים שלצד ההצלחה בטפטפות, הקיבוץ הפך למוביל עולמי גם בגידול וייצור שמן החוחובה. חוחובה הוא צמח מדברי שהשמן המופק מפריו משמש את תעשיית הקוסמטיקה העולמית. אסתי לאודר, לוריאל פריז, ג'ונסון אנד ג'ונסון, אהבה ים המלח ועוד - כולן לקוחות שהקיבוץ הוא ספק בלעדי שלהן.

     

    לפני שנה, מספר חודשים לאחר האקזיט המוצלח של נטפים, חנך הקיבוץ את המפעל החדש, שבו הושקעו עשרות מיליוני שקלים, ושכל העבודה בו נעשית ללא מגע יד אדם. כל הנהלת המפעל מורכבת מחברי הקיבוץ, החל מהמנכ"ל, יזהר אילת, דרך האגרונומים, ועד יהונתן רגב, מנהל השיווק הבינלאומי. בעת שאני מבקרת במפעל ונפגשת איתם, במרכז המבקרים של המפעל נמצאת משלחת אנשי עסקים מברזיל, שהגיעה לישראל לביקור שנושאו חדשנות. השילוב של נטפים, חוחובה וקיבוץ - משאיר אותם המומים. בחדר האוכל של חצרים תסעד בחודש הבא משלחת מחברת הקוסמטיקה לוריאל. בשבוע שעבר התארח בו צוות הפיתוח העולמי של ענקית הקוסמטיקה אסתי לאודר. שלא כמצופה מקיבוץ עשיר - חדר האוכל נותר ישן, והאוכל שגרתי לחלוטין.

     

    חצרים מספק כיום כ־40% מהתצרוכת העולמית של שמן החוחובה, שמחירו בשמיים - בין 12,000 דולר לטון ל־16,000 דולר לטון, תלוי בשנה וביבול. המפעל מגלגל כ־100 מיליון שקל בשנה. בשנים שבהן החוחובה השיג מחיר שיא של 16,000 דולר לטון היוו רווחי המפעל 25% מכלל רווחי הקיבוץ, שיש לו בנוסף לנטפים גם רפת וחקלאות. השמן משמש כמרכיב בקרמים וכבסיס לבשמים, ובמרכז המבקרים בקיבוץ מוכרים גם בקבוקי שמן טהור וממליצים להשתמש בו ישירות על העור למטרת לחות, הגנה וגמישות העור.

     

    שיחי החוחובה
    שיחי החוחובה

     

    חצרים הוא לא רק יצרן השמן הגדול בעולם, אלא גם המגדל הגדול ביותר בעולם של צמח החוחובה. למותר לציין שכל המטעים מושקים בטפטפות תוצרת בית - שיטת השקיה שבקיבוץ מייחסים לה חלק גדול בהצלחת הגידול והיבול, שתפוקתו היא מהגבוהה בעולם ביחס למתחרים. עד כה נשתלו כ־10,000 דונם של שיחי חוחובה. בעקבות המשבר בחקלאות הישראלית, קיבוצים רבים באזור עברו לגידול החוחובה עבור חצרים ובשותפות איתו. שטחים רבים התפנו במיוחד לאחר המשבר ברוסיה ב־2014 ונפילת הרובל הרוסי, שגרם לירידה חדה ביצוא תפוחי אדמה, גזר וירקות נוספים לרוסיה.

     

    גם באופקים יש חוחובה

     

    נהג המונית שהסיע אותי מבאר־שבע לקיבוץ ושמע שפניי למפעל החוחובה, אמר לי בגאווה: "אפילו לידנו באופקים שתלו חוחובה". מדובר בצמח עתיק שמוצאו במדבריות סונורה ומוהאבי בדרום קליפורניה ובמקסיקו, והאינדיאנים ייחסו לו תכונות מרפא. במקביל לשימוש בשמן המופק ממנו בתעשיית הקוסמטיקה, הוא משמש גם לייצור ביו־דיזל - דלק חלופי ממקור ביולוגי.

     

    איך הגיע החוחובה לנגב? בשנות ה־70 נאסר בעולם ציד מסחרי של לווייתנים, שהשומן שלהם שימש את תעשיית הקוסמטיקה העולמית, והתעשייה חיפשה תחליף. הפתרון נמצא בשמן המופק מפרי החוחובה, שדומה בתכונותיו לשמן לווייתנים. בנוסף, הוא עמיד לחמצון, אנטי־בקטריאלי וחסר ריח. יתרון נוסף: הצמח אינו אהוב על חרקים ולכן נחשב לצמח עמיד שאינו זקוק לריסוס. אפילו גל הארבה שפשט בפעם האחרונה על ישראל, ושאכל בדרכו כל מה שירוק, פסח על מטעי החוחובה בדרום.

     

    בקבוקי השמן הנמכרים במפעל
    בקבוקי השמן הנמכרים במפעל

     

    כאשר תעשיית הקוסמטיקה גילתה את התחליף הצמחי, התפרסמה בתחילת שנות ה־80 בכתב העת הכלכלי "וול סטריט ג'ורנל" כתבה שכינתה את שמן החוחובה "הזהב הנוזלי" ו"ההשקעה הלוהטת של השנה". ממשלת ארה"ב העניקה הטבות למי ששתל מטעי חוחובה. משקיעים קנו אדמות זולות במדבר הקליפורני, גייסו כספים בנאסד"ק ונטעו שיחי חוחובה. התוצאה הייתה טרפת שמזכירה את סצנת הקנאביס הלוהטת כעת בישראל ובעולם. אלא שהגידולים הכזיבו, ורוב המשקיעים הפסידו את כספם. "זה צמח קשה לגידול. לא הכירו אותו. זית או גפנים, לדוגמה, מגדלים אלפי שנים ונצבר ידע רב. החוחובה היה חדש כגידול חקלאי", מסביר אילת.

     

    במקביל החליטו במכון לחקר הנגב, שחוקריו חיפשו גידולים חדשים שמתאימים לאקלים באזור, לנסות לאזרח את החוחובה, והציע אותו למגדלים. אלי בן סימון, חבר קיבוץ ותיק ואחראי על השקעות ויזמויות חדשות: "עודד וינקלר, שהיה בסוף שנות ה־80 מרכז המשק וממקימי נטפים, חיפש גידולים חדשים לאחר שהגידולים החקלאיים של הקיבוץ כשלו בשל הקרקע המלוחה באזור. הוא כינס אסיפת חברים והציע להיכנס לגידול החוחובה. באותם ימים לא הייתה עבודה שכירה בקיבוץ. כששמעו שהקטיף של הפרי נעשה ידנית, שללו את ההצעה בטענה שאין מספיק ידיים עובדות. תשובתו של וינקלר הייתה: 'האנושות כבר הגיעה לירח. יש לנו חמש שנים (הזמן עד שהמטע מניב פרי - נ"ז) לפתח מיכון מתאים לקטיף'. וכך התקבלה ההצעה". ואכן, לצד המפעל פועלת סדנת מוסך, שבה מפתח המפעל בעצמו כלים, כמו מנענעת מכנית לקטיף הפרי, שחסכה את הצורך בקטיף ידני.

     

    במקביל להחלטת חצרים, גם חברת דלק התעניינה בסוף שנות ה־80 בשימוש בחוחובה לייצור דלק חלופי למטוסים, מאחר שלשמן יש נקודת הצתה גבוהה - הוא נשרף בטמפרטורות גבוהות מאוד. החברה השקיעה כ־12 מיליון דולר בהקמת מעבדה ובנטיעת מאות דונמים של שיחי חוחובה בשיתוף עם כמה קיבוצים, חצרים ביניהם, אבל המיזם לא הצליח. אבינועם פינקלמן, מנכ"ל דלק המיתולוגי דאז, הציע לחצרים לרכוש ממנו את המיזם, והאגדה מספרת שהקיבוץ רכש אותו עבור שקל אחד. אבל רק בשנת 98' החליטו סופית בקיבוץ שהולכים על החוחובה בגדול, והאיצו את נטיעות המטעים.

     

    לא צריך הרבה זכרים

     

    אלי בן סימון, חבר הקיבוץ ואחראי על השקעות ויזמויות חדשות
    אלי בן סימון, חבר הקיבוץ ואחראי על השקעות ויזמויות חדשות

     

    היום משני צידי הדרך המובילה לקיבוץ, לאחר הירידה מהכביש הראשי, צומחים דונמים של מטעי חוחובה. גובהם של השיחים יכול להגיע ל־5 מטרים. את הפרי לא רואים, מדובר במעין בלוטים כהים שבתוכם זרעים המכילים שמן.

     

    מה היה סוד ההצלחה שלכם עם החוחובה?

     

    אילת: "הצמח נחשב מדברי, ולכן הניחו שהוא לא זקוק להשקיה בקיץ ויודע להתנהל בתנאי יובש. זה היה נכון, הצמח שרד בקיץ, אבל לא נתן כמעט פרי. הפריצה שלנו הייתה בכך שעברנו לשיטת השקיה ודישון בטפטפות של נטפים, והיבולים זינקו. הידע שיש לנו מנטפים הוא חלק גדול בהצלחה. בנוסף, הצמח גדל כזכר ונקבה, כאשר הזכר מפרה את פרחי השיח הנקבי, שרק הוא נותן פרי. חשבו שלצורך הפריה נדרשת כמות של 50% שיחים זכריים. אנחנו השקענו המון למידה ומחקר, והתברר שלא צריך 50% שיחים זכריים במטע. הגענו לכמות האידאלית של צמחים זכריים שמספיקה כדי להפרות, אבל תופסת הרבה פחות מ־50% מהמטע. במקביל אנחנו מפתחים זנים מובחרים שהם רק שלנו. אנחנו גם משקיעים בשיווק. בשנת 2015 התאגדנו עם חברת 'דזרט אויל' (שמן מדבר) שבבעלות קיבוץ בארי ומשקי חבל עזה, ליצוא משותף בחו"ל".

     

    גידול החוחובה ומיצוי השמן מזכיר את הקנאביס. אתם מתכוונים להיכנס לתחום הלוהט?

     

    בן סימון: "קיבלנו החלטה לא להיכנס לתחום. זיהינו שמדובר בבועה, נוסח הבהלה לזהב. בינתיים לא נראה לי שטעינו. שריינו חלק גדול מכספי האקזיט בנטפים להשקעות חדשות. יש לנו ועדת השקעות. אבל אנחנו לא רוצים לעשות הון ממניות של חברות כמו חברות הקנאביס שמזנקות כשבשטח לא קורה כלום. חצרים לא מחפשת לעשות כסף מכסף, אלא להשקיע בדברים שמשפרים את העולם, שייתנו פתרונות לבעיות. אנחנו רוצים שתהיה לחברים גאווה, כמו שהם גאים להיות הבעלים של נטפים או של חוחובה. ההשקעה החדשה האחרונה שעשינו, בסך 40 מיליון שקל, הייתה בכניסה לשותפות בחברת נגב אקולוגיה, שתורמת לאקו־סיסטם ומתמחה במִחזור וטיפול בפסולת, חברה שאחראית על הניקיון סביבנו. השקענו גם ב־18 סטארטאפים שפיתחו מוצרים, החל מציוד דיאגנוסטיקה לבדיקות דם ועד תוכנות למידה מרחוק, מתוך תקווה שאחד מהם יהיה נטפים הבא".

     

    חברות הקוסמטיקה הבינלאומיות נותנות לכם קרדיט כספק שהוא קיבוץ?

     

    רגב: "בתעשיית הקוסמטיקה התדמית מאוד חשובה. הם מייחסים חשיבות לנושא הקיימות וליחס לקהילה אצל הספקים שלהם, וגם מבצעים בדיקות בנושא. היה אצלנו בביקור דירקטור מאסתי לאודר. הוא כעס עלינו שלא סיפרנו לו על החווה הסולרית של הקיבוץ לאספקת אנרגיה ועל השימוש במים ממוחזרים להשקיית מטעי החוחובה. מה שנתפס אצלנו כדבר טבעי שאין צורך לדבר עליו, נתפס אצלם כמשהו שצריך להבליט ולציין".

     

    מה התחזית לגבי צמיחת שוק החוחובה?

     

    רגב: "יש פה ביצה ותרנגולת. תעשיית שמן החוחובה היא עדיין תעשיית נישה. הצריכה העולמית עדיין נמדדת באלפי טונות. אנחנו שואפים להגדיל את השימושים של חברות הקוסמטיקה בשמן. הם מעוניינים, אבל חוששים שלא נצליח לספק את כל הביקושים, כי מדובר בגידול חקלאי עם כל הסיכונים שבו. אני גם הנשיא העולמי של ארגון מגדלי החוחובה, קוראים לנו 'החוחוברס'. לקח זמן לשוק המגדלים להבין שצריך 'הבטחת הספקה' לתעשייה. אנחנו מציעים לתעשייה שימושים נוספים בשמן, ובמקביל עשינו נטיעות חדשות כדי להבטיח הספקה על מנת להגדיל את השימושים".

     

    מה החזון של חוחובה ישראל?

     

    בן סימון: "החזון הוא, ובזה אנחנו משקיעים עכשיו מאמצים, להתקדם מייצור והספקה של חומר הגלם - שמן החוחובה - למוצרים בעלי ערך מוסף. קידמנו את נושא השמן עד הקצה: אנחנו באיכות הכי טובה ובתפוקה הכי טובה. עכשיו אנחנו רוצים לעבור לשלב הבא, והקמנו בחברה צוות מו"פ לשם כך. המשימה היא להפיק ידע חדש. מהניסיון שלנו בנטפים, ידע יוצר חזון. העובדה שהמולקולה של הצמח זהה לזו של העור שלנו, נותנת פתח להרבה דברים - מטיפול באקנה שיטפל בבקטריות הרעות, ועד שילוב בתרופות".

     


    פרסום ראשון: 06.06.19 , 15:54
    yed660100