קובייה מטילת צל

ברגעים היותר מוצלחים של עונה לא יציבה, "עובדה" הצטיידה בקסדה ופנס ונכנסה לתוך המערות האפלות של מערכת הביטחון: גביית הודאות שווא; מבצעים מופרכים שהסתבכו; מעילת ענק וטענה לאונס ביחידת שב"כ; ולהבדיל, גם חשיפת הפן האינטרסנטי של הסיוע לפצועי מלחמת האזרחים בסוריה. דווקא "עובדה", שלאורך השנים נוטה ליפול בשבי ההילה של ממלכת הסוד, הדגימה שוב ושוב את הצורך בביקורת על מי שאוחזים בכוח רב ונהנים ממערך יחצנות משומן.

תחקיר סיום העונה, שהעמיד במרכזו את חברת הריגול העסקי "בלאק קיוב", מתחבר אף הוא עם התמה הנ"ל. הכתבה של אילנה דיין, שחר אלתרמן ושרית מגן, גוללה את השיטות המפוקפקות - במקרה הטוב - של "בלאק קיוב", ולא שכחה להזכיר היכן חלק נכבד מאנשיה רכשו את הידע וצברו את המיומנות. פעם הם השתמשו בארגז הכלים העוצמתי בשירות המולדת ותחת הלגיטימיות של מלחמת מוחות עם אויב אמיתי ומובהק. אחר כך הכסף כבר הגדיר עבורם את המטרה ובמקביל טישטש את הקווים האדומים.

המעבר המטריד הזה, מחיילים לשכירי חרב - ולפי "עובדה", לפעמים אין אפילו מעבר - הוא הדרמה החשובה שמקדימה את הפעולות שהמשדר תיאר בהרחבה. אכן, מרתק להיווכח כמה רחוק היה מוכן עידן עופר ללכת כדי לסכל את כוונתם של שומרי הסף להזיז את הגבינה של אימפריית כיל. גם מסע הציד בשירות הארווי וויינסטין הוא חומר חזק ומעורר קבס. ההסתערות על צוות "הצינור" ושי גולדן בשם חברת הוט ממחישה לא רק דורסנות, אלא גם חוסר פרופורציה כמעט קומי. כל צופה של הסדרה המצוינת "מיליארדים" מבין כעת מהיכן מגיעה ההשראה של היוצרים, שמקדישים לא מעט זמן למחסור האקוטי במעצורים בקרב האלפיון.

אולם הכתובת היא לא רק "בלאק קיוב" וגם לא הטייקונים, התאגידים ושליט קונגו, שלפי התחקיר שכרו את החברה כדי לדפוק מתחרים ולהשחיר עיתונאים ופקידים וגם שר בממשלה. "בלאק קיוב" לא נולדה בחלל ריק. המוניטין שלה, שמשמש לגיוס לקוחות, לא נוצר יש מאין. ולפי "עובדה", גם לא האימונים והסדנאות. חלון הראווה של "בלאק קיוב" מורכב מהאליטה של התחום, בעוד החנות עצמה מוכרת לכאורה סחורה מבחילה, ואילו המדינה היא בית הספר שמייצר את העובדים לעתיד.

לפי "עובדה", אלו דמויות שהוכשרו לעבוד בחושך ועברו להפיץ חושך לגויים, ליהודים ולכל מי שמוכן ויכול לשלם. גם זה סוג של סטארט־אפ ניישן.