שלישי 20 באוקטובר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    "שמעון פרס אמר לי, 'מנהיגות זה לשרת את האחר'. היום אני מרגיש דחיפות גדולה מתמיד לשרת אחרים". רובין שארמה
    24 שעות • 09.06.2019
    הטיפ של רובין שארמה: כך תשנו את החיים שלכם
    את רובין שארמה, הנזיר שמכר את הפרארי שלו והפך למיליונר, לא צריך להציג: הוא אחד הקואצ'רים המצליחים והמבוקשים בעולם. עכשיו יש לו ספר חדש עם עצה מפתיעה בפשטותה לכל מי שלא מוצאים שנייה פנויה לעצמם בעידן הסמארטפון והרשתות החברתיות: לקום בחמש בבוקר. "מוקדם בבוקר עדיין לא קורה כלום מסביב ואפשר להקדיש את הזמן לעיסוק במהות הפנימית שלנו", הוא מסביר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "איך שהבוקר שלנו מתחיל קובע איך ייראה שאר היום. לכולנו יש 24 שעות ביממה, יש אנשים שבונים עם הזמן הזה חיים מפוארים, אבל הרוב עסוקים בלהיות עסוקים"
    ציפי שמילוביץ, ניו־יורק

    בשעה עשר בבוקר, שבה קבענו לשוחח, כבר היה רובין שארמה ער חמש שעות. 25 שנה שהוא קם בחמש בבוקר, ולא מבין איך אפשר אחרת. ב־25 השנים האלה הוא הפך מעורך דין מצליח ומדוכדך לקואצ'ר מצליח ופופולרי, לסופר שמייצר רבי־מכר, לחבר של מנהיגים עולמיים וכמובן שגם לאיש עשיר מאוד. חלק גדול מכל זה, הוא מתעקש, קרה פשוט כי הוא שינה לגמרי את שגרת יומו והחליט להתעורר בשעה שבה כולם ישנים.

     

    "הייתי עורך דין מצליח, אבל מאוד אומלל", אומר שארמה בשיחה מביתו שבקנדה, "החלטתי להתחיל ללמוד את החיים של האנשים המצליחים והמשפיעים בעולם, וגיליתי שהמכנה המשותף של רובם היה שהם התעוררו מוקדם בבוקר. אפילו הנזירים קמו לפני השמש. נפלו לי האסימונים, הבנתי שזו הדרך לחיים יצירתיים ופרודוקטיביים, חמש בבוקר היא שעה של שלווה מושלמת. התחלתי להתאמן בקימה מוקדמת עד שזה הפך אוטומטי".

     

    כמה זמן לקח לך להתרגל?

     

    "זה משתנה מאדם לאדם, אבל לפי מחקרים, לוקח 66 יום להתרגל לשגרת קימה מוקדמת".

     

    מה עם שבע־שמונה שעות שינה?

     

    "להיות חלק ממה שאני מכנה 'מועדון חמש בבוקר' זה לא לאבד שעות שינה, אלא להיכנס לרוטינה. המפתח הוא לקחת תנומה במהלך היום או ללכת לישון קצת יותר מוקדם. יש תקופות בחיי שאני מרגיש עייף ונותן לעצמי רשות לנוח".

     

    אבל אם נלך לישון מוקדם, מתי נצא לבלות? הרי גם זה מאוד חשוב לנשמה.

     

    "אני יודע שישראלים אוכלים ארוחת ערב מאוחרת ואוהבים לבלות לתוך הלילה, אז אפשר לעשות את שגרת החמש בבוקר במהלך השבוע ולבלות בוויקאנד".

     

    אתה נותן לנו ברייק. תודה.

     

    "אין בעד מה, אבל הנה הקאץ': ברגע שתיכנסי לשגרה ותביני כמה זה טוב לקום בחמש בבוקר, לא תרצי להחמיץ את זה".

     

    קורבן או מנהיג?

     

    שארמה, 54, נולד בהודו והיגר עם הוריו לקנדה כשהיה בן שנה. הוא היה ילד טוב, תלמיד מצוין ובגיל 25 כבר היה עורך דין פעיל עם עתיד גדול בתחום. יום אחד החליט לזרוק את כל זה לים, ביצע תפנית רוחנית חדה ונכנס לעולם האימון האישי שהיה אז די בתחילת הדרך. ב־1997 הוציא את ספר ההדרכה הראשון שלו, "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", שלא רק מכר מיליוני עותקים והפך את שארמה לכוכב בן לילה, הוא גם פרץ דרך להמוני קואצ'רים — טובים יותר ופחות, אמינים יותר ופחות, והוא גם הפך את האימון למקצוע שהביקוש אליו גדל ביחס ישר לארומת הדיכאון הכללית שמכסה את העולם במאה ה־21. מאז כתב שארמה עוד שורה ארוכה של ספרים שכולם בערך נועדו לשלב בין הגשמה עצמית רוחנית להגשמה חומרית, ולהסביר איך לא להתבלבל ביניהם.

     

    על הספר החדש שלו, "מועדון החמש בבוקר", שיוצא עכשיו בישראל בהוצאת "כתר", עבד שארמה ארבע שנים. הוא אוהב אותו יותר מכל ספר אחר שכתב ומספר כי הוא בדרך להיות רב־המכר הגדול ביותר שלו. שארמה בטוח שאם רק נעשה את מה שהוא מציע בו, החיים של כולנו ישתפרו במהירות, ואיתם גם העולם, ואיך אפשר להגיד לזה לא.

     

    "אנחנו חיים בעידן של הסחות דעת דרמטיות וחסרות תקדים", הוא אומר, "אנשים מכורים לטלפון, לרשתות החברתיות, לטכנולוגיה, אבל בחמש בבוקר, לפני שהשמש עולה, עדיין יש את מה שאני מגדיר 'שעת הניצחון'. זו שעה שבה לא קורה כלום בעולם ואת יכולה להקדיש אותה רק לעצמך".

     

    איך נראית השעה הזו לפי הנוסחה שלך?

     

    "הרעיון הוא חלוקה ל־20־20־20. עשרים דקות פעילות גופנית, עשרים דקות תפילה או מדיטציה או סתם הרהורים, ועשרים דקות לצמיחה, קריאה או כתיבה ביומן. זו שגרת בוקר חזקה מאוד. הדרך שבה את מתחילה את היום קובעת איך הוא ייראה".

     

    נדמה שאנחנו פשוט רודפים אחרי משהו ואפילו לא יודעים אחרי מה, ואף פעם אין לנו מספיק זמן.

     

    "בוודאי שיש לנו מספיק זמן. לכולנו יש 24 שעות ביום, יש אנשים שבונים עם הזמן הזה חיים מפוארים, אבל הרוב עסוק בלהיות עסוק. כולם אומרים, 'הלוואי שהיה לי יותר זמן', ובכל זאת הם מבלים את רוב הזמן בטלפון, במעקב אחרי החיים של אנשים אחרים בסושיאל מדיה, בודקים מיילים, זמינים לכל שיחת טלפון. בספר יש פרק שלם שבו אני מסביר שיש הבדל גדול בין להיות עסוק ובין להיות פרודוקטיבי. אסור לבלבל תנועה עם פרודוקטיביות. אני לא שופט, רוב האנשים נמצאים תחת לחץ ותסכול ומכורים לטכנולוגיה, אבל אני מאמין שהם רודפים אחרי דברים שבסוף החיים לא ייראו להם חשובים מאוד".

     

    כן, בתיאוריה זה נכון, אבל בפועל זו מלחמה אבודה, אנחנו פשוט לא יכולים לנצח.

     

    "אני שומע את זה מהרבה מאוד אנשים שאומרים, 'זה נהדר בתיאוריה, אבל לא באמת אפשרי בעולם שלנו'. התגובה שלי היא כמובן שזה אפשרי. בגלל זה מועדון החמש בבוקר הופך ממש לתנועה עולמית. בחמש בבוקר לא קורה כלום, את לא צריכה את הטלפון שלך, את לא צריכה לבדוק מיילים. את נותנת לעצמך 60 דקות להתחבר עם המהות הרוחנית שלך. זה פשוט מעבר מלהיות קורבן ללהיות מנהיג".

     

    אדם רעב לעצמו

     

    כשאני אומרת לשארמה שגם ההורים שלי, שבקושי היה להם טלפון קווי בבית, התלוננו שאין להם זמן ‑ הוא מבטל את דבריי. ולא, הוא ממש לא מסכים עם הקביעה שלי שהנטייה לקוצר זמן אינה נובעת מהטכנולוגיה שהשתלטה עלינו, אלא מקורה בטבע האנושי. לדבריו, פשוט איבדנו את עצמנו על המסלול המהיר של החיים.

     

    "אדם רעב לעצמו, אבל לפעמים אנחנו נופלים למלכודת, ממלאים את השעות במרדפים טריוויאליים כדי למצוא משמעות, כי אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו צריכים בחיים האישיים. עבדתי עם מיליארדרים, עבדתי עם ספורטאים מקצוענים, הם עסוקים מאוד ובכל זאת יש להם הרבה זמן פנוי".

     

    יש להם את הכסף כדי להיות חופשיים.

     

    "אני עובד גם עם אנשים שאין להם הרבה כסף ויש להם זמן פנוי. זה עניין של משמעת. רוב האנשים, אם הם לא עובדים במשמרות או בשירותי חירום, יכולים להיכנס לשגרת החמש בבוקר".

     

    אתה עדיין אותו נזיר שמכר את הפרארי?

     

    "בסוף השבוע שעבר הייתי בעיר הולדתי בהודו וביקרתי בבית שגדלתי בו. בית פשוט מאוד, והרגשתי כאילו לא עזבתי. אני מקווה שלא השתניתי בתוך תוכי, אני מקווה שאני עדיין צנוע ומנומס, מקווה שאני עדיין הבן של אבא שלי. אני זוכר שפגשתי את שמעון פרס בירושלים ושאלתי אותו מהי מנהיגות. הוא אמר, 'מנהיגות זה לשרת'. החיים הם קצרים מאוד, אני אהיה עפר בעוד 20 או 50 שנה, רק המשפחה שלי תזכור אותי. מה שחשוב זה מה עשיתי בחיים, לכמה אנשים עזרתי. אני מרגיש דחיפות גדולה מתמיד לשרת אחרים, כי העולם היום נמצא במשבר קשה מאוד עם עצמו".

     


    פרסום ראשון: 09.06.19 , 20:51